טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"השדרות היו מקושטות ובהן ערוכים שולחנות וקיאוסקים של ספרים"

שמונים שנה ל"יום הספר העברי" הראשון, שנחוג בשדרות רוטשילד בתל-אביב בחג הפסח תרפ"ו. לרגל שבוע הספר העברי תשס"ו

תגובות

"בשעה 11 לפני הצהרים, במעמד אלפי איש שהסתדרו מסביב לשדרות רוטשילד, נפתח שוק הספרים של 'יום הספר העברי'... השדרות היו מקושטות ובהן ערוכים שולחנות וקיאוסקים של ספרים. קהל רב זרם לשדרות. גדוד מגיני השפה הפיץ כרוזים ומגלות עפות מתוך אבטומובילים מקושטים שעוברים בכל רחובות העיר. הסדר בשדרות היה מצוין והמשטרה של תל אביב החזיקה משמר".

כך מדווח עיתון "הארץ" ב-1.4.1926, י"ז ניסן תרפ"ו, א' חול המועד פסח, על פתיחת אירועי "יום הספר העברי" הראשון. ביום הזה נמכרו בדוכנים ספרים ב-25 אחוזי הנחה. הסיסמה שנבחרה לאירוע היתה "למען הספר לא אחשה" ("הארץ" יצא בתקופה ההיא בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כך שהספיקו לדווח עוד באותו יום דיווח ראשון על האירוע).

בימים שקדמו לאירוע הופיעו בכל העיתונים מודעות המבשרות על "יום הספר העברי" שאירגנה אגודת הסופרים. לצד מודעות אלה הופיעו מודעות המפרסמות את יריד המזרח, שנערך גם הוא בחול המועד פסח, זו השנה השנייה. על בימת הראינוע בגן התערוכה הוקרן ערב-ערב המחזה "בנים בונים" שצילם חלוץ הקולנוע הארץ-ישראלי יעקב בן-דוב ("המחזה מתאר את חיי החלוצים והחלוצות בכל נקודות הישוב ביהודה והגליל, בערים, במושבות, בכפרים ובמושבי העובדים"). שלושה עיתונים יומיים ארציים הופיעו באותם ימים בארץ-ישראל: "הארץ", "דאר היום" ו"דבר". שלושת העיתונים מקדישים מקום בעמודיהם הראשונים לדיווח על האירוע. מגדיל לעשות "הארץ", שעורכו ד"ר משה גליקסון היה בין הפעילים באירוע. הוא הקדיש לעניין גם את מאמר המערכת, שהופיע כרגיל בעמודו הראשון של העיתון תחת הכותרת "על הפרק":

"התנועה שעוררה אגודת הסופרים והספרות 'ליום הספר העברי' היא סימן יפה לאגודה זו המונה רק כחדש ימים לקיומה המחודש ולפעולתה המחודשת. יש כאן יותר מענין של תעמולה חיצונית שבאה לשם התכלית המסוימת, העומדת בשעה זו על הפרק: ליתן מהלכים לספר העברי בין תושבי תל-אביב. זהו נסיון ראשון לקיים ולבצר בתוך חיי יום-יום של המוני העם אחד היסודות ההכרחיים של חיים לאומיים מחודשים.

"הספר הוא צורך חיים הכרחי לעם הספר, חלק עצמי ומהותי של תחיתו הלאומית. התחיה הלאומית אין פרושה, כפי שרבים נוטים להניח בטעות, ריאקציה כנגד עצם הספר, בטול שלטונו בחיים. פרושה: התחדשות יסודותיו הטבעיים, חידוש תכניו וצורותיו. אם הספר העתיק, שנקדש קדושת דת ומסורת, עמד להם לאבותינו במשך עשרות דורות של גלות שוממה לקיים - קיום לקוי ורעוע אמנם - את שארית היסודות העתיקים והצורות העתיקות, של חיים לאומיים - הרי הספר החדש, פרי היצירה החפשית של האומה המחודשת, הוא תנאי ראשון ותוצאה טבעית לאחדות המחודשת של המהות הלאומית וצורות החיים הלאומיות; הוא, כביכול, יוצרה ויצירה של האישיות הלאומית החיה כאחד.

"לאבותינו שבגולה שמש הספר מעין סורוגאט לצורות חיים לאומיות עצמיות. רצון הקיום הלאומי הביא לידי התאמצות מופלגת לקיים בתנאי החיים הזרים את שארית הצורות העצמיות העתיקות. דורות אחרי דורות היו מטליאים, מתוך שקידה ועקשנות של גמלים, טלאים על גבי טלאים על קרעי הגלות, וכל העמל הרב הזה עשה אמנם פירות לשעה, אבל לא היתה לו קרן קיימת לעתיד. גברה המציאות הזרה, גברו הצורות החיצוניות, הזרות, והצורות העתיקות נבלו יותר ויותר ולא היה בהן כדי לפרנס את הנשמה הלאומית ולחדש את כחותיה, עד שעמדה תנועת התחיה בישראל להחיות את השרשים, לחדש את האחדות הראשונית של היסודות הלאומיים, יסוד-פנים ויסוד-חוץ, את אחדות המהות הלאומית והצורות הלאומיות: המולדת, הלשון, התרבות הלאומית.

"הלשון הלאומית אינה עוד לנו צורה עתיקה שנשתמר ברשות המצומצמת של דת וקודש, אלא היא לנו הצורה היסודית לחיי יום-יום, למשא ומתן בין אדם לחברו, הוא גם לשון היצירה הלאומית שבה האומה מגלמת את ישותה. הספר העברי אינו, ואינו יכול עוד להיות לנו, זכר וסורוגאט לצורות חיים עתיקות, שנעקרו ממקום גדולן, אלא היא לנו הצורה היסודית של גילוי האישיות הלאומית, חסנה וכח יצירתה. אין תחיה אלא תחית האחדות של מהות וצורות. אין תחיה בלי תחית הלשון והספר, כשם שאין תחיה בלי תחית הארץ.

"ודבר זה בא להזכירנו 'יום הספר העברי'. הוא בא לעורר את הנרפים והנחשלים, הנוטים לעמוד בחצי הדרך, שלא יגררו אחרי ההרגל המרושל ולא יקיימו את גלות הלשון ובבל-הלשונות במולדת. הוא בא להזכירנו את חובתנו לספר העברי החדש, יוצרה ויצירה של האישיות הלאומית המחודשת".

יום קודם לכן מפרסם אליעזר שטיינמן מאמר ב"הארץ". הנה חלקו האחרון:

"(...) מחר, י"ז ניסן תרפ"ו, הוא יום נסיון ראשון לנו, אזרחי העיר העברית, לתת מוניטין לספרנו בין המוני עמנו; העזה ראשונה לנו לקרב עם בבל לשונות ובלבול תרבויות, האוכלים אותנו בכל פה גם בשבתנו על אדמתנו ומתנכלים לכבוש את מלכתנו העברית גם בביתנו הלאומי.

"נקוה נא שקהל עירנו יביע את הסכמתו הסוערת ליום חג זה: שהוא יזרום לשדרות בין שורות הספרים: הצאן, הנכסים והברזל של תרבותנו: שיבוא בהמוניו לבית העם לשמוע את מפרשיה של היצירה העברית; וגם את רקודיו החולוניים בנשף יתאים ממילא על פי צרופים עילאיים למחול האלף-בית העברית בעולם זה.

"ואם צנוע מפעלנו השנה הבה נקוה שלשנה כעת חיה נכביר ונאדיר אותו שבעתים; ונקוה שלשנה הבאה יהיה זה יום חג עממי וגם פרנסינו, שליטי העיר העברית, ילמדו לטפח יום זה ולהעמידו בשורת דאגותיהם ומפעליהם; ולשנה הבאה תכיר אולי גם ממשלת ציון הנודדת בארצות בגודל ערכו של חג הספר; ושנים באות וגם הנכרים שכנינו, הקרובים והרחוקים, יבינו להעריך לא רק את הספר האחד הנצחי של הסבא העתיק, כי אם גם את יצירות ההוה, הנבראות לבקרים, פרי רוחם הסואן של ישראליים החיים בזמן הזה.

"ניתן נא על כן היום כבוד בשער בת-רבים לספר העברי! נקשיב נא היום ביחוד רב קשב לשועתה ההומיה של המלה העברית, הצמאה אור והויה סואנת ונוהה לצאת מדממתה אל תוך השאגה ומפנתה לרשות הרבים, הרבים, הרבים. יד אחים לספר העברי, היוצא היום בצעדיו הראשונים ובלתי בטוחים למרומי הקריה".

למחרת האירוע (2.4.1926) מדווח "דבר" בעמודו הראשון: "יום הספר העברי בתל אביב. עוד מבוקר רבתה התנועה על יד שוק הספרים, שנערך בשדרות רוטשילד. בשוק הוצגו קיוסקים ע"י בתי מסחר הספרים 'אחיעבר', 'למען הספר' ו'תרבות'. 'גדוד מגיני השפה' סדר קיוסק מיוחד להפצה ולהחתמה. כ-150 איש חתמו אתמול על ספרי הוצאת 'האמנות' (אתמול הופיע הספר הראשון מ-12 הספרים העתידים לצאת השנה). רבים חתמו על כתבי ביאליק ועוד. קובץ 'המסבה' נמכר באלף אכסמפלרים, ועוד מכירתו נמשכת.

"אחרי דבריו של ש. טשרנוביץ מטעם הועד המרכזי של אגודת הסופרים, פתח מ"מ ראש עירית ת"א הח' בלוך את ה'שוק' בשעה 11. תזמורת המשטרה בנגינותיה מזמירות א"י רוממה את הרוחות. בשעה 3 נערך באולם הגימנסיה קונצרט ע"י אגודת המנגנים. פתח הד"ר ויצמן בדברי ברכה 'לאגודת הסופרים', שזכתה לעשות את הצעד הראשון להחזרת עצרת התרבות העברית לישנה, וההסתדרות הציונית תעשה, בודאי, את הצעד השני. (...) כל היום היתה רוח חג נסובה ברחובות, אוטומובילים מיוחדים נושאי שלטים וכתבות הפיצו כרוזים על 'יום הספר'. 'יום הספר' יהיה לחג שנתי קבוע".

אורח הכבוד של "יום הספר" היה, כאמור לעיל, ד"ר חיים וייצמן. הנה ידיעה מ"הארץ" המספרת על סדר יומו של וייצמן בחג (31.3.1926): "ד"ר ווייצמן בא לתל אביב ביום ב' בבוקר ועמו הגברת ווייצמן ובנו. האורחים מתאכסנים בבית אמו של ה"ר ווייצמן. בערב הלך האורח ל'עדן' - לשמוע אל תפלתו של החזן ה' סירוטה. ה'סדר' נערך בבית אמו והשתתפו בו כל בני המשפחה וכמה אורחים - כשלשים איש. ביום ג' בבוקר הלך להתפלל אל בית הכנסת הגדול ונתקבל שם בכבוד רב. החזן התפלל לכבודו 'מי שברך' וכמה מן התיירים ברכוהו בברכת 'מי שברך' ונדרו נדרים. בערב בקר בלוית הד"ר הלפרין בתערכות המזרח הקרוב ושהה שם זמן רב.

"ד"ר ווייצמן ו'יום הספר': ד"ר ווייצמן ישא נאום הפתיחה בקונצרט שיערך מחר בגימנסיא מ-3 עד 5 לכבוד 'יום הספר'. - הגב' ד"ר ווייצמן הסכימה להיות המטרוניתא של 'תה בין הערבים' שיערך מחר בחצר הגימנסיה מ-5 עד 7".



שבוע הספר העברי בכיכר מלכי ישראל, שנות השבעים


יום הספר העברי בשדרות רוטשילד בתל-אביב, 1.4.1926



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות