המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מגדלי וולפסון בירושלים - האח הגדול של הולילנד

הרבה לפני פרויקט הנדל"ן המושמץ, הוקמו מגדלי וולפסון בירושלים. השיטה היתה דומה: לחץ משולב של הון-שלטון, הרחבה של התוכנית בדיעבד והתעלמות מוחלטת ממחאה ציבורית

  • , תצלומים: יובל טבול
  • פורסם לראשונה: 21.05.2010
  • 00:00
  • עודכן ב: 23.05.2010
  • 12:55

קצת פחות משלושה קילומטר בקו אווירי וקצת יותר משלושה עשורים מפרידים בין שני ה"הולילנדים" של ירושלים. פרויקט הולילנד הנוכחי, שתוכנן על ידי האדריכל רם כרמי (בשיתוף ספקטור-עמישר), נמצא בימים אלה במרכזה של חקירה משטרתית ומייצג את שיאה של תפישה תכנונית כוחנית וולגרית. עוד לפני שאפילו הוגש כתב האישום הראשון בפרשה הפך הפרויקט לסמל של כישלון מערכת התכנון, והצליח אולי לעכב, ולו לרגע, את השינויים המפליגים שמתכנן ראש הממשלה בנימין נתניהו, לערוך בחוק התכנון והבנייה.

אלא שלפרויקט הולילנד המושמץ היה פרומו בשנות ה-60, בדמותם של מגדלי וולפסון - פרויקט מגלומני שהוקם על ידי השותפים וולפסון-קלור-מאיר למרגלות שכונת שערי חסד, אל מול משכן הכנסת ועמק המצלבה. אלה היו המגדלים הראשונים בהיסטוריה של ירושלים ובישרו את ראשיתו של עידן הבנייה לגובה בעיר.

למעט הממד של השחיתות הציבורית, ההתנהלות שהולידה אותם מזכירה את פרויקט הולילנד כמעט בכל פרט: אדריכל בעל שם שמבטיח גדולות ונצורות, ועדת תכנון שמשתכנעת, בעקבות לחץ פוליטי-יזמי, להעניק זכויות בנייה מפליגות למרות מחאה ציבורית קולנית, והתוצאה: בניינים מאסיוויים שיוצרים מפגע אדריכלי בלב הבירה.

למה להסתפק בשלושה

ירושלים של שנות ה-60 היתה עיר קצה מנומנמת עם אוכלוסייה של 200 אלף תושבים. גבולות המדינה איפשרו פיתוח מועט למדי ועיקר המשאבים הלאומיים הופנו לעיירות הפיתוח בנגב ובגליל ולקליטת עלייה. ראש העיר אז, מרדכי איש שלום, עשה כל מאמץ אפשרי לעודד יזמים להשקיע בעיר. בין השאר הוא חיזר אחרי האחים מרדכי ומשה מאיר, אנשי עסקים מוכרים עם פעילות בינלאומית שהתמקדה באפריקה. האחים, יחד עם שותפיהם הבריטים, סר יצחק אייזיק וולפסון וצ'ארלס קלור, הקימו חברה, WCM, שהובילה, בין השאר, את הקמתו של מגדל שלום בתל אביב.

בסיועו של ראש העיר איתרו האחים מאיר מגרש של 32 דונמים הפונה לעמק המצלבה. האתר הציב אמנם בעיה הנדסית טופוגרפית והיה צמוד לשכונה שערי חסד הדתית והענייה, אולם האחים זיהו את הפוטנציאל של האזור. "הם העריכו שניתן יהיה לשווק את הדירות כחלק משכונת רחביה היוקרתית, ושלרגל בעייתיות הקרקע ניתן יהיה לקבל אחוזי בנייה גבוהים מהנהוג", כותב שי מאיר, בנו של מרדכי, בספר הביוגרפי "סיפורם של האחים מאיר" (הוצאת קווים).

כדי לזכות בזכויות הבנייה המבוקשות, נקטה חברת וולפסון-קלור-מאיר טקטיקה יזמית מוכרת: גיוס של אדריכל בעל שם עולמי, שיהמם את חברי ועדות התכנון. הם פנו ב-1963 לאדריכל הסיני-האמריקאי איי אם פיי, שכבר הכין בעבורם שלוש תוכניות ענק בתל אביב - כיכר דיזנגוף, שכונת נורדיה (כיום דיזנגוף סנטר) וכיכר המדינה - שאף לא אחת מהן לא התגשמה בשל התנגדות העירייה. פיי, שנחשב לאחד מהאדריכלים החשובים במאה ה-20, הגיש תוכנית נועזת שחוללה סערה. יחד עם עוזרו ג'יימס פריד, הוא הציע שלושה מגדלים בני 29 קומות כל אחד, המוצבים מעל מבנים מדורגים בצורת כוורת במורד הגבעה.

כשהוגשה התוכנית לראשונה לוועדה המקומית, העיד איש שלום ש"היתה התנגדות טוטלית". חברי הוועדה טענו שהמגדלים יגמדו את הכנסת. הוויכוח התלהט, ובסופו של דבר אישרה הוועדה המקומית את התוכנית אך קיצצה את המגדלים ל-16 קומות בלבד.

דוד קרויאנקר, שהיה אז ראש צוות תכנון ביחידה לתכנון אורבני בעיריית ירושלים, אומר שבמבט לאחור זה היה תרגיל מוצלח: "כשאתה מציג תוכנית של 29 קומות, ברור שגם אם תקבל חצי זה עדיין יהיה הישג, במיוחד בירושלים".

פיי אגב התפטר (או פוטר) משום שלא הסכים לקיצוץ בגובה של המגדלים. "נראה שכמו בתל אביב שימש התכנון של אדריכל עולמי זרז ותנא מסייע להשגת מטרות תכנון שהעין ציבורית מתקשה לקלוט", כותב שי מאיר בספרו.

הפרויקט בוצע על ידי גיסו של מרדכי מאיר, יצחק פרלשטיין, אדריכל הבית של החברה, שאימץ חלקים מהתוכנית של פיי, אבל בהצלחה מועטה. במקום מתחם אלגנטי רווי בכיכרות ציבוריות הוא תיכנן חמישה מגדלים בגובה 16 קומות שלמרגלותיהם כמה עשרות וילות מדורגות הסובבות מרכז מסחרי. התוספת של עוד שני מגדלים חיסלה חלק ניכר מהשטחים הציבוריים והפכה את המתחם כולו לצפוף למדי.

כשהוגשה התוכנית המעודכנת לוועדה המחוזית שוב פרצה מהומה. יו"ר הכנסת אז, קדיש לוז, טען כי ממרומי המגדלים יהיה אפשר לצלוף אל הכנסת ואפילו להפציץ אותה. מרדכי איש שלום, שהיה כמוהו חבר מפלגת מפא"י, שיכנע את לוז להסיר את התנגדותו. איש שלום כתב כעבור שנים באוטוביוגרפיה שלו ("בסוד חוצבים ובונים", הוצאת אגודת שלם, 1989) שלמבקר חריף אחר של התוכנית, הובטח להקצות בפרויקט "גם קצת דירות קטנות למען חברי הכנסת" וכך יכולה היתה הוועדה המחוזית לאשר את בנייתם של חמישה מגדלים.

עצם בגרון לנצח

רק לאחר שהושלמה בנייתם של שני המגדלים הראשונים, ותושבי העיר הבינו מה צפוי שם, התעוררה התנגדות ציבורית. "העיתונאים קראו להם ?מפלצת ארכיטקטונית' ו'צלקת אורבנית', בדומה מאוד לכינויים של פרויקט הולילנד", נזכר קרויאנקר.

גלי המחאה הגיעו גם אל ראש העיר המיתולוגי טדי קולק, שנבחר ב-1965. הוא פנה ליחידה לתכנון אורבני וביקש שתכין תוכנית חלופית לקרית וולפסון, בלי שלושת המגדלים שהיו מתוכננים. "הכנו תוכנית, השקענו בה הרבה מחשבה ומרץ, וטדי הזמין ללשכתו את האדון מאיר", מספר קרויאנקר. "כשבאנו ללשכה של טדי ישב שם כבר מרדכי מאיר. התוכניות היו נרחבות והשתרעו על גליונות גדולים, ומכיוון שלא היה מקום, פרשנו אותן על הרצפה וטדי התחיל להסביר את הרעיון. מאיר האדים, כעס מאוד, והתחיל לרמוס את התוכניות בנעליו. הוא רתח עלינו ועל טדי, כיצד מעזים להציע תוכניות חדשות לאחר שהשקיע כל כך הרבה כסף?"

מאיר התעלם מבקשתו של ראש העיר והמשיך לבנות את שלושת המגדלים כמתוכנן. אם לא די בכך, כעבור מספר שנים נוספו לצדם עוד שישה מגדלים - שלושת מגדלי "בתי עזרא" ושלושה מגדלי "מגידו", ועל הרכס של שכונת שערי חסד נוצרה חומה באורך של כ-400 מ' ובגובה ממוצע של כ-16 קומות. חומת המגדלים נבנתה במקום רגיש הרבה יותר מהולילנד, אם כי באופן פחות צפוף ודחוס וללא גשרים המחברים בין צמרותיהם.

קרית וולפסון, בדומה לפרויקט הולילנד, היתה הצלחה נדל"נית אדירה. השותפות וולפסון-קלור-מאיר עשתה את עסקת חייה. עבור שטח שנרכש תמורת 1.2 מיליון דולר מהכנסייה היוונית-האורתודוקסית ומינהל מקרקעי ישראל, בנו השותפים 400 דירות ומרכז מסחרי בן 10,000 מ"ר. היום ניתן לרכוש בסכום הזה לא הרבה יותר מדירה.

כמו במקרים רבים אחרים נוטות רשויות התכנון לעודד בנייה ופיתוח בשנים "רזות" באמצעות מתן זכויות בנייה מפליגות. המציאות מוכיחה כי הבנייה מתבצעת בדיעבד רק כמה שנים אחרי חלוף המשבר הכלכלי. אז כבר ניתן למכור את הדירות בקלות ובמחיר גבוה.

אחרי יותר מ-40 שנה התרגלו הירושלמים לנוף המגלומני של קרית וולפסון ושכחו את המהומה הציבורית. האם יתרגלו גם להולילנד? "העין לומדת בסוף להשלים כמעט עם כל מפגע עירוני", מסכם קרויאנקר באנחה. "בלי קשר לתוצאות של חקירת המשטרה, נלמד מן הסתם להסתגל גם אליהם. את המפלצת הזאת הרי אי אפשר להרוס. זה יישאר כעצם בגרון של ירושלים וכאנדרטה לאדריכלות ירודה ולשחיתות ציבורית".



מגדלי וולפסון. העיתונאים כינו אותם ''מפלצת ארכיטקטונית'' ו''צלקת אורבנית''


הרחבה שבין הבניינים. בנו 400 דירות ומרכז מסחרי בן 10,000 מ''ר, בסכום שמספיק היום לדירה אחת




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת