טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנתיים לעופרת יצוקה | בחזרה להפצצת ביה"ס לשוטרים בעזה

לפתע הגיח מהשמים להק מסוקים וירה חמישה טילים לתוך מסדרי השוטרים שעמדו ברחבה. ההפתעה היתה מוחלטת. שנתיים אחרי, בצה"ל מכנים את מהלך הפתיחה של עופרת יצוקה: "מקסימום אפקט תודעתי בשלוש דקות". ראוי, אם כן, להביאו גם לעיונה של התודעה הישראלית

תגובות

כמה מתושבי עזה שהתראיינו לכתבה זו זוכרים את בוקר שבת, 27 בדצמבר 2008, כשמשי ורגוע, פסטורלי כמעט. הם מספרים על שמים בהירים, חפים מעננים - מראה יוצא דופן לאחר שבוע של מזג אוויר סוער מאוד, במהלכו רוחות עקרו גגות רעועים במחנות הפליטים וגשמים הותירו שלוליות בוץ גדולות בכל רחבי הרצועה. ברבים מהם הותיר המראה את הרושם שבאותה השבת תשרור הפוגה גם מרוחות המלחמה שנשבו באזור זה מספר שבועות. אך הרושם הזה נשבר בשעה 11:30 בבוקר, עת נפתחו ארובות השמים למטחי טילים ופצצות.

היום, ממרחק שנתיים, נראה שאקט הפתיחה של עופרת יצוקה קריטי ביותר להבנת המבצע כולו, ובמידה מסוימת, גם להבנת דמותו של צה"ל מאז. הוא התחיל בירי מן האוויר של חמישה טילים לתוך מסדר שוטרים שנערך בתחנת המשטרה ב"עיר ערפאת", קומפלקס שלטוני גדול הנמצא בלב העיר עזה. מסרטי וידיאו שצולמו במקום דקות ספורות לאחר התקיפה, חלקם בטלפונים סלולריים, עולים מראות יוצאי דופן.

תחילתם באמבולנסים ורכבי סיוע השועטים לתחנת המשטרה, תוך שהם עוברים בשערים שנתלשו מציריהם והושלכו לצד הדרך. מישהו ככל הנראה עקר אותם כדי להקל על התנועה הצפופה בכניסה. בהמשך, חולפים כלי הרכב על פני פצועים קל שהצליחו לפנות עצמם בהליכה, ומגיחים בייללת סירנות דרך שדרת עצי אקליפטוס לתוך רחבת מסדרים שטופת דם וזרועת חלקי גוויות. אנשי הצוותים הרפואיים נראים הלומים וחסרי אונים, מתרוצצים בין הנפגעים, זועקים פסוקים מהקוראן וקריאות זעם אל השמים - רוב השוטרים כבר היו מתים. הם הניחו לפצועים אנוש לגסוס לאטם - נראה שחשוב יותר היה לנסות להציל מאות פצועים אחרים שהיו פזורים בעשרות יעדים בכל רחבי העיר. בהמשך הסרטונים נראים שוטרים ואזרחים משליכים פצועים וגוויות לכלי רכב פרטיים. דלתות שנעקרו מהמבנים הסמוכים הפכו לאלונקות מאולתרות. כלי רכב ששעטו במתחם דרסו חלקי גוויות.

תחנת המשטרה שהופצצה נקראת "ג'וואזאת". היא שוכנת כאמור בעיר ערפאת שעל פי פרסומי משרד הפנים הפלסטיני משמשת מטה המשטרה של העיר עזה. במקום ישנם, בין השאר, משרדים, חדרי מעצר ומתחם אימון לשוטרים. ההתקפה הישראלית כוונה לרחבה שנמצאת במרכזו. היא החלה, על פי עדי ראייה, בשלושה טילים שנורו ממסוק ופגעו בקבוצה של עשרות שוטרים שעמדו ברחבת המסדרים, התחומה משני צדדיה במשרדים בני קומה אחת. בצילומים ובסרטי הווידיאו ניתן לראות כי רבים מההרוגים שוכבים בשורות ישרות, ככל הנראה כפי שעמדו במסדר שניות ספורות קודם לכן. 48 מהם נהרגו במקום, חמישה נפצעו, שניים מתו מאוחר יותר בבית החולים. מספר שניות אחר כך, כך על פי העדויות, נורו טיל או שניים נוספים לעבר קבוצה של כ-50 קצינים שעמדה בשדה פתוח סמוך למוקד הפגיעה. הפעם נהרגו 28. על פי דיווחי הפלסטינים, סך הכל נהרגו מחמשת הטילים 89 שוטרים, ביניהם תאופיק ג'בר מפקד המשטרה המקומית.

ראו עדויות ראייה מפורטות של שוטרים שנכחו שם     


ועדת הבדיקה לאירועי המבצע בעזה בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון מצאה במתחם תחנת המשטרה שני מכתשים נוספים, זכר לפגיעות טילים שנורו לשטח פתוח וככל הנראה לא פגעו באיש. על פי תוצאות בדיקת מעבדה שנערכה לשרידי אחד הטילים שנורו למתחם - שתי חתיכות מתכת זעירות, שהגדולה בהן היא קובייה בגודל של פחות מחצי סנטימטר - קבעה הוועדה כי זהו טיל מונחה נגד אדם (נ"א) בשם ספייק (Spike) מתוצרת חברת רפאל. על פי פרסומי רפאל, זו גרסה מתקדמת של הטיל, דור רביעי, שהושקה ב-2004, ונועדה ללחימה באזורים אורבניים צפופים כשיתרונה הוא בדיוק הרב, הקטלני. ניתן לירות אותו בשיטת "שגר ושכח", או לעדכן את מטרותיו במהלך המעוף. המפעיל מנחה את הטיל על פי התמונה המגיעה מהמצלמה הממוקמת בטיל עצמו. שימוש בסוג נשק כזה כלפי ריכוז צפוף של אנשים יצר תוצאה חריגה, גם במושגים של מבצע עופרת יצוקה.

מי חיסל את התהדיאה

כדי להבין את ההסלמה שהובילה את ישראל להחליט על מבצע צבאי ברצועה, ובעקיפין גם את אופי מכת הפתיחה שלו, יש להרחיק עד ארבעה בנובמבר 2008, כחודש וחצי לפני תחילת עופרת יצוקה. באותו היום חדר צה"ל לעומק הרצועה על מנת להרוס מנהרה בגזרה המרכזית, בעקבות מידע קונקרטי לכאורה על תכנון חטיפת חייל. בפעולה לפיצוץ המנהרה נהרג פעיל חמאס ונפצעו נוספים. זו היתה למעשה ההפרה הראשונה של התהדיאה (רגיעה) לאחר ארבעה חודשים וחצי של שקט יחסי בדרום. יממה אחר כך חיסל צה"ל מהאוויר כלי רכב ובו חמישה פעילי חמאס נוספים. תקיפה זו הובילה לחידוש ירי הקסאמים והמרגמות על יישובי הדרום בממדים מסיביים, ולמעשה גם לחיסול התהדיאה, שעתידה היתה להסתיים רק שישה שבועות אחר כך, ב-19 בדצמבר. עד לאותן שתי פעולות דיברו רוב ההערכות של המודיעין הישראלי על מוכנות מצד חמאס לחדש אותה, הערכות שמשמעותן חצי שנה נוספת של שקט. חלק ממנהיגי חמאס ביטאו את רצונם זה אף באופן פומבי.

לאחר קריסת הפסקת האש הזמנית רווחה בעזה התחושה שצה"ל עומד לפתוח במבצע גדול. צוותי תקשורת זרמו לאזור מכל העולם, במהדורות החדשות העזתיות התפרסם כי נעשים מאמצים דיפלומטיים של הרגע האחרון בתיווך המצרים למנוע את המבצע, וברקע - הצהרות ישראל כי לא תעבור לסדר היום על חידוש ירי הקסאמים והמרגמות. התחושה קיבלה תוקף מוחשי כשב-21 בדצמבר, בישיבת הממשלה, הוחלט על יציאה למבצע צבאי. בסיום אותה הישיבה אמרה שרת החוץ, ציפי לבני, לכתבים שעכשיו כל שנותר הוא להמתין להיערכות הצבא, אמירה שפתחה מעין תקופת המתנה.

למרות דברי הרהב של מנהיגי חמאס ערב המבצע, נחיתותם הצבאית והמספרית מול צה"ל היתה ברורה גם להם. על כן בשבוע שקדם לעופרת יצוקה רבים מהם עזבו את בתיהם. חומרים מסווגים הוצאו מהאוניברסיטה האיסלאמית וממשרדי הממשלה. וכמה ממפקדי יחידות עז א-דין אל-קסאם (הזרוע הצבאית של חמאס) אף הורו ללוחמים לעזוב בלילות את בסיסיהם. הערכת חמאס, כתוצאה מניסיון העבר, היתה שישראל תפתח את המבצע באישון ליל. כמו כן, טוענים גורמי מודיעין ישראליים, כי ממסמכי שלל שנתפסו, עולה שחמאס ציפה להתקפה קרקעית, כזאת שתיפתח ממספר כיוונים, בליווי הפגזות מטוסים וארטילריה.

בהתבסס על הערכות אלו, הכין חמאס דוקטרינת התגוננות שנועדה ליצור אפקט התשה כפול: מפקדי הארגון תיכננו את הרחבת ירי הרקטות והמרגמות לעבר יישובי הדרום, וכן את הגדלת טווחי הפגיעה, ובמקביל, עיבו את מערך ההגנה, שהיה אמור להקשות על התקדמות כוחות צה"ל ולגרום להם אבידות רבות. הערכת חמאס היתה שכעבור שבועיים של לחימה קרקעית אינטנסיבית ייפסק המבצע בעקבות לחץ בינלאומי או כתוצאה מלחץ ציבורי בישראל בשל מספר האבידות הגבוה. שום מתווה בתוכניות ההגנה של חמאס לא היה ערוך לתקיפה אווירית ישראלית שתחל דווקא בצהרי אותה שבת שמשית. בטח שלא על תחנות משטרה (ראו מסגרת בעמ' 21).

שרי הממשלה מודרו

ביום חמישי, יומיים לפני התקיפה, התפרסם באמצעי התקשורת בארץ כי הקבינט הביטחוני ימתין עד יום ראשון בבוקר לבחינת מועד ואופי התגובה הישראלית להתגברות ירי הקסאמים ופצצות המרגמה. באותו יום אף הגדיל שר הביטחון אהוד ברק לעשות והורה על פתיחת המעברים בגבול רפיח, לאחר שהיו סגורים במשך יותר משבועיים בשל ההסלמה, והתיר מעבר של 40 משאיות מזון, ציוד הומניטרי ודלק - לכאורה צעד מקדם רגיעה. חברי כנסת ואמצעי תקשורת מהימין תקפו אותו. ח"כ אריה אלדד פנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה להעמיד לדין את ברק "על סיוע לאויב בזמן מלחמה". ברק הבליג. הוא הופיע באותו הערב, בתפקיד עצמו, בתוכנית "ארץ נהדרת", שם כמובן לא העז להתבדח על ח"כ אלדד שנפל קורבן לתרגיל ההונאה הצבאית שרקח.

השבוע הודו בכירים בחמאס בשיחות טלפון מעזה, כי גם הם הופתעו מעיתוי פתיחת המבצע. כמה מהם דבקים בטענה שגם מצרים לקחה חלק במזימה, לאחר שהעבירה להם מסר ישראלי כי באותו סוף השבוע לא תתבצע תקיפה (המצרים טענו כי זה המסר שהעבירה להם ציפי לבני בשיחות שניהלה עמם באותו סוף השבוע בקהיר). אנשי חמאס אחרים מאשימים בהטעיה את ראש הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), וחיזוק לטענה זו נמצא במברק אשר נחשף באתר ויקיליקס בחודש האחרון. במסמך בעל סיווג "שמור", אשר נכתב על ידי איש השגרירות האמריקאית, לואיס מורנו, נטען כי בפגישות של אהוד ברק עם חברי סנאט וקונגרס אמריקאים לאחר המבצע, במאי 2009, סיפר שר הביטחון שישראל ניסתה לתאם את המתקפה הן עם מצרים והן עם אבו מאזן. השבוע, בתגובה לפניית מוסף "הארץ", הכחיש ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט את הדברים: "בניגוד לפרסומים שהיו בעת האחרונה, ראש הממשלה דאז לא הנחה לתאם את המבצע עם הרשות הפלסטינית ו/או עם מצרים ולא ידוע לו כי תיאום מסוג זה התקיים אי פעם".

גורם הפתעה נוסף, על פי מקורות בחמאס, היה בבחירה הישראלית לפתוח את המבצע דווקא בשבת. אלא שלא רק הם הופתעו מכך. על פי רוב נהוג בצה"ל להיוועץ ברב צבאי בכיר לפני כל פעולה מבצעית חריגה בשבת. המושג "פיקוח נפש", המתיר פעילות בשבת, נתון במקרים רבים לטווח פרשנויות שונה, ולכן הפיקוד מעדיף בדרך כלל ללכת על בטוח ו"להשיג" את הגיבוי ההלכתי הנדרש. על אף שאקט הפתיחה של עופרת יצוקה התרחש בצהרי השבת, אף קצין במטה הכללי לא התייעץ עם הרב הראשי לצה"ל דאז, תא"ל (מיל') אביחי רונצקי, בנוגע לעיתוי. לדברי רונצקי, "בדיעבד, מבחינה הלכתית, היה מוצדק לפעול בשבת", אך הוא מספר כי כשהלין בסיכומי המבצע, על כך שלא יידעו אותו לפחות, נאמר לו ש"המידור נעשה בשל שיקולי ביטחון שדה".

לא רק הרב רונצקי מודר בשל שיקול זה מעיתוי הפתיחה של עופרת יצוקה ופרטיה. גם קצינים בכירים נוספים במערך השדה - לעתים אפילו מפקדי חטיבות ואוגדות שמאוחר יותר לקחו חלק בפעילות הקרקעית במבצע - מודרו, עובדה שעוררה בסיכומי המבצע ביקורת מסוימת. השבוע מספר המשנה לראש הממשלה דאז, חיים רמון, כי אפילו שרי הממשלה לא ידעו מראש על עיתוי פתיחת המבצע. "עוד שבוע קודם לכן, בעקבות התגברות ירי הטילים, הסמכנו את הקבינט המצומצם (עמו נמנו אולמרט, ברק ולבני) לקבוע את העיתוי בעצמו (מדובר על אותה ישיבת ממשלה מ-21 בדצמבר). את ההחלטה הסופית קיבלו אולמרט, ברק ולבני ביום שישי. אני עודכנתי על כך באופן אישי בשיחת טלפון עוד באותו הערב, אך ברמה הרשמית, אף שר אחר לא עודכן". רמון מוסיף כי לממשלה גם לא הוצגו יעדי התקיפה הראשונה ובהם הפצצת תחנת המשטרה בעיר ערפאת. "דווח לקבינט, בגדול, על בנק המטרות - ברמה עקרונית, לא ספציפית. הוסבר לנו שחיפשו מטרה ראויה לפתיחת המבצע ולא ידענו באופן פורמלי על הבחירה במטרה כזאת או אחרת. הקבינט עודכן בדברים בפעם האחרונה שהתכנס וזה היה כשבוע לפני המבצע".

כל השוטרים מופללים

הדינמיקה שרמון מתאר בכל הנוגע לדרג המדיני, כמו גם המידור שהיה מנת חלקו של רוב הדרג הצבאי, איפשרו את שמירתם בסוד של זהות המטרות שיותקפו ושל העיתוי שבו יותקפו - שני גורמים שנתפסו בעיני בכירי מערכת הביטחון כקריטיים ליצירת ההפתעה. אולם דומה שבמקרה הזה לא מדובר בהפתעה שמטרתה ליצור יתרון מבצעי - לפחות לא במובן המקובל של המושג. "התיאוריה הישראלית שעומדת מאחורי הניסיון הזה (הפצצת תחנת המשטרה), מסתכמת באמירה שנשמעת השבוע בישראל - 'בעל הבית השתגע'", כתב איתן ברונר, שליח "ניו יורק טיימס" בישראל, לאחר פתיחת המבצע, "משהו המעלה את הדימוי של משוגע שאינו ניתן לשליטה".

הדברים מקבלים חיזוק מעדויות בכירים בצבא, שמספרים השבוע כי במובנים רבים תכנון מכת הפתיחה של המבצע הושפע מדוקטרינה בשם "הלם ומורא". זוהי דוקטרינה אמריקאית שהתגבשה בשני העשורים האחרונים, ולפיה מפעיל הצד התוקף עוצמות אש גדולות ומדויקות בטווח זמן קצר מאוד, זאת במטרה לטעת אצל הצד השני תחושת הלם שתנטרל את המוטיבציה שלו להילחם או להתנגד. לטענת אותם קצינים, הדוקטרינה נלמדה ביסודיות בשנים האחרונות על ידי הפיקוד הבכיר בצה"ל, כאשר במספר הזדמנויות קציני מודיעין אמריקאים הגיעו לישראל כדי להסביר את עקרונותיה ולספר על ניסיונם ממימושה בעיראק ובאפגניסטן. ונראה שקציני צה"ל למדו היטב את הפרטים. אקט הפתיחה למבצע הכיל את כל היסודות והמאפיינים המוגדרים בספרות המקצועית ליצירת דוקטרינה זו, שהאפקטיביות שלה ומידת מוסריותה לכל הפחות מוטלות בספק.

כלקח ממלחמת לבנון השנייה, וכדי לממש טוב יותר את דוקטרינת "הלם ומורא", בנו בצה"ל במשך שנתיים בנק מטרות מטכ"לי אחד משותף. לדברי בכיר באמ"ן, "בעבר כל גורם, כמו חיל האוויר, הארטילריה, חיל הים או יחידות מיוחדות, היה עובד באופן עצמאי וישיר מול גורמי המודיעין השונים ומגבש את המטרות שלו, על פי הגזרות או המשימות שהוגדרו לו באופן פרטני. הפעם, התבצעה העבודה כולה בצורה מרוכזת".

אחד הקצינים שעקב אחרי גיבוש אותו בנק מטרות והיה מעורב בבניית תוכנית האש להשמדתן הוא תא"ל (מיל') צבי פוגל, שהיה בזמן עופרת יצוקה מפקד מרכז האש של פיקוד הדרום. מדבריו עולה שהתוצאה החריגה היתה במידה רבה עניין מתוכנן. "לפתיחת המבצע תוכננו מטרות שייצרו, פרט לאפקט ההפתעה הצבאית, גם אפקט תודעתי", אומר פוגל. "הוגדרו מטרות שישפיעו על חמאס, הרבה מעבר להיבט הצבאי הטריוויאלי. חמאס הוא הרי ארגון טרור אשר מנסה לייצר אג'נדה פוליטית. לכוח הצבאי שלו יש משמעות אדירה והשפעה גדולה על הכוח הפוליטי. ההנחה היתה כי הכרעה של הארגון במובן הצבאי, תגרום לו לאבד גם את כוחו הפוליטי. היה ברור שלא נצליח לחסל בתקיפות הראשונות מהאוויר את כל מנהיגות חמאס, את כל משגרי הטילים, ואת כל התשתיות ומאגרי הנשק. אבל היה חשוב ליצור אפקט נזק גדול ככל האפשר".

את דבריו של תא"ל פוגל באשר לאופי המטרות שנבחרו לתקיפה הראשונה, מחזק בכיר בפיקוד הדרום דאז, שמספר כי "בחירת המטרות הושפעה מאוד מההנחה שהדרג המדיני לא יאפשר לצה"ל לבצע תמרון קרקעי בעזה. זו הרי היתה ממשלת אולמרט שיצאה מצולקת ממלחמת לבנון השנייה, ולמרות שכבר היו רמטכ"ל ושר ביטחון חדשים, אף אחד במטה הכללי לא האמין שיינתן לנו האור הירוק להכניס לעזה כוחות קרקעיים. ובהנחה שרק לחיל האוויר ולארטילריה תהיה יכולת תגובה בעזה, היה צורך שאקט הפתיחה של המבצע יגרום לנזק הגדול ביותר שאפשר לחמאס. המטרות שנבחרו להיות ראשונות הוגדרו כהכרחיות, כמטרות שאם לא ייפגעו באקט הפתיחה, לא יהיה טעם לשוב ולפגוע בהן בהמשך מהאוויר".

בנק המטרות המטכ"לי - שנשען על מידע מודיעיני עמוק אשר הושג ברובו בעזרת מקורות בעזה ובאמצעים טכנולוגיים מגוונים וגובש לאורך שנתיים - כלל מאות בתי מגורים, בתי מלאכה, מחסני נשק, מנהרות ומתקנים נוספים אשר הוגדרו כמשויכים או מזוהים עם תנועת חמאס. וכן - את כל תחנות המשטרה בעיר ואת כל עמדותיה.

על פי מקורות שונים בעזה, מתוך כמאה מטרות שהותקפו ביום הפתיחה של המבצע, 24 היו תחנות משטרה. למחרת הותקפו תשע תחנות נוספות. עד סוף שלב התקיפה האווירית, נפגעו כל תחנות המשטרה בעזה, כ-60 סך הכל. המסר הישראלי בעניין היה ברור: כל תחנות המשטרה בעזה הן יעד ראוי לתקיפה, וכל השוטרים, ללא קשר לאופי תפקידם או ליחידה שבה שירתו, הם מטרה לגיטימית. הפגיעה במשטרה ובאנשיה - שעתידה לגרור ביקורת בינלאומית עזה - אינה יכולה להיתפס כסדרת אירועים מקרית; היא היתה יישום ספציפי של מדיניות עקרונית, שהתקבלה בדרגים הבכירים ביותר.

אכן, מכה קלה בכנף

ההחלטה הסופית על היציאה למבצע התקבלה על ידי הקבינט המצומצם ביום שישי. בשבת בבוקר, בתוך פחות מארבע דקות, השמידו עשרות כלי טיס של חיל האוויר הישראלי כ-50 מטרות בכל רחבי הרצועה. בגל תקיפה שני שנערך באותו היום הושמדו כ-50 מטרות נוספות. על פי הדיווחים הראשונים שהגיעו מהרצועה, 225 אנשים נהרגו באותו היום ו-750 נפצעו. הערכות שנעשו מאוחר יותר על ידי ארגונים הומניטריים שונים הציגו מספרים גדולים בהרבה, לעתים עד כפול מזה. יעד המטח הראשון היה תחנת המשטרה בעיר ערפאת. המראות הקשים שזרמו מהמתחם שודרו באותו היום על מסכי הטלוויזיה בכל העולם, כשמלוות אותם לעתים כתוביות כמו "טבח" ו"מרחץ דמים". בימים הבאים הועלו לאינטרנט גם מספר סרטונים שצולמו במצלמות סלולריות במקום. המראות בהם קשים בהרבה.

על פי העדויות שנגבו בעזה, ולטענת ועדת גולדסטון, מטוסי אף-16 ירו את הטילים למסדר השוטרים בעיר ערפאת. תחקיר מוסף "הארץ" מוצא שהירי בוצע ממסוקי צפע (קוברה) של טייסת המסק"ר (מסוקי קרב) הראשונה - טייסת 160. לטענת גורמים בחיל האוויר טייסת זו, שהיתה מקורקעת בחודשים שקדמו למבצע בשל תאונה אווירית שבה קיפחו את חייהם שני אנשי צוות, השתתפה בצורה אינטנסיבית באקט הפתיחה של המבצע. אמנם רק ארבעה מסוקים ממנה חזרו לכשירות ערב המבצע, אך לטענת גורמים בחיל, שליש מהמטרות שהותקפו באקט הפתיחה הושמדו על ידם. "אני הייתי מספר שתיים של מטס הפתיחה ברביעיית מסוקי הטייסת", סיפר סרן נבו בראיון שהתפרסם באתר דובר צה"ל. "מבחינה מקצועית, ברור שקיוויתי לפעילות, זה שיא מקצועי מבחינתי וכמו כל אזרח במדינה הבנתי שאין ברירה. מצד שני, כשאתה חוזר לחיים הנורמליים, מחוץ לצבא, אתה יודע שאתה אחראי למשהו שכרוך בו הרבה הרג, וגם כאשר אתה יודע שהוא מוצדק ושפגעת רק במי שהיית צריך, זו המון אחריות על הגב".

"כשדן חלוץ אמר שהטלת פצצה במשקל טון, בקושי מרעידה לו את הכנף של המטוס, הוא קיבל על כך הרבה ביקורת. בתכלס, התחושה לא שונה בהרבה", אומר ר', טייס אף-16 שהשתתף באקט הפתיחה של המבצע בעזה, כשהוא נשאל על תחושותיו לגבי ההפצצה. "כשמקבלים משימה לא מסבירים מה המשמעות שלה, או מה יהיו ההשלכות. אומרים - יש פה מבנה של חמאס, יש לו צורה כזאת וכזאת, רואים אותו בתצ"א (תצלום אוויר), וזהו. לא רואים את הפרצופים, לא את המדים שלהם. פיזית, בזמן השיגור לא רואים בדרך כלל אפילו את המבנה או את הפרטים שלו. יורים לאמצע. בדרך כלל הטייס גם לא יודע מה התוצאה של הירי שלו. הוא יקרא עליה אחר כך באינטרנט או ביום למחרת, בעיתון.

"הטייס נדרש להצלחה ברמה הטכנית, לשים מטרה, להביא אלפא, לא יותר מזה. ידוע לי רק על מקרה אחד במבצע הזה שבו טייס הביע פקפוק בלגיטימיות המעשה. טייסים באופיים אינם אנשים שירימו גבה או יערערו על לגיטימיות של מטרות. יש לנו אמון מלא במערכת שמקבלת את ההחלטות. התפקיד שלנו מהווה רק חוליה בתוך מכלול. חוליה אחרונה שתפקידה מסתכם בהבאת פצצה או טיל אל המטרה. אחר כך הולכים הביתה. ואם קוראים לאחר מכן שנהרגו בתקיפה 40 אנשים זה כבר עניין אישי של כל אחד. כטייסים אנו חייבים לסמוך על כל הגורמים האחראיים שנתנו לנו מטרה נכונה ושכל השרשרת עבדה כמו שצריך".

המודיעין שניצל

הפרסומים הראשונים על התקיפה בעיר ערפאת, שהגיעו מארגוני זכויות אדם בעזה, טענו כי זה היה במסדר סיום של קורס קציני משטרה. לדברי מספר כתבים צבאיים זו גם היתה הגרסה שמסרו להם גורמים בצה"ל, ולכן רווחה באמצעי התקשורת בארץ בימים הראשונים למבצע. רק שבועות אחר כך התעורר הדיון בנוגע לזהות ההרוגים, מהות הקורס שלקחו בו חלק וכפועל יוצא - לגיטימיות המבצע כולו. בכירי חמאס, שלא התייחסו בימים שלאחר התקיפה לאופי הקורס שנמחק ולתפקידם של המשתתפים בו, מתוך רצון לשמור על עמימות, טענו לימים בפני גולדסטון כי אלה היו שוטרים רגילים מכל יחידות המשטרה שהתקבצו לשם השתתפות בקורס בן שלושה שבועות. שם הקורס שאליו בוצע הירי הראשון היה לטענתם "פרוטוקול", במסגרתו למדו המשתתפים נוהלי עבודה מול אזרחים ומול גורמי פנים במשטרה. בנוגע לקורס השני, ישנן טענות סותרות: חלקן שזה היה קורס צוערים מכל אגפי המשטרה, וחלקן שמדובר היה בקורס רענון תקופתי לקצינים. לטענת אותם בכירי חמאס, כפי שצוטטו על ידי גולדסטון, בזמן פגיעת הטיל היו שוטרי שני הקורסים עסוקים בהתעמלות הבוקר. אלא שגולדסטון לא התעלם גם מציטוט הסותר את הדברים, שהתפרסם באתר גדודי עז א-דין אל-קסאם, שם כתב אדם שהזדהה כשוטר כי זה היה "קורס רענון צבאי". גולדסטון לא הכריע לבסוף מה היתה מהות הקורס שהותקף, אך שלל מחקרים שנעשו בנושא, ביניהם ישראליים, שלא הצליחו לסתור לדעתו את טענות דוברי חמאס, כי הנפגעים היו משתלמי קורס פרוטוקול שעסקו בהתעמלות בוקר.

"בכוונה נבחר מסדר השוטרים למטרה הראשונה לתקיפה", קובע קצין בכיר במערך השדה. "מה שהכתיב את האקט היה הצורך להשיג בתקיפה של שלוש דקות את מקסימום אפקט התודעה. לא גופות, תודעה. המסדר עצמו, והקורס שבו השתתפו השוטרים, היו חסרי כל משמעות. מבחינתנו הוא היה בסך הכל הזדמנות לפגיעה באנשים שלקחו בו חלק, ואני מדבר על אנשים ספציפיים, שעקבנו אחריהם באופן שמי ממש".

הקצין מספר לראשונה כי מידע מודיעיני הצביע בזמנו על השוטרים שלקחו חלק במסדרים כעל יעדים בעלי חשיבות מרכזית, זאת בשל פעילותם השוטפת במנגנוני הביטחון בעזה, ולאו דווקא בשל השתתפותם בקורס המסוים הזה. לאנשי מנגנון זה מיוחסת האחריות לסיכול פעילות משתפי פעולה עם ישראל. "היו שם, בין השאר, אנשי מנגנון ביטחון פנים שסיכנו באופן מיידי את הפעילות המודיעינית בעזה", אומר הקצין, ומוסיף ש"היו שם גם פעילים במערך המנהרות שעמלו רבות על הברחת אמצעי נשק מתקדמים לרצועה וגם פעילים בזרועות שונות ששקדו על ביצוע פיגועים משמעותיים בטווח הזמן המיידי". בהקשר של מידת האיום שנשקפה למשתפי הפעולה מצד אנשי מנגנון ביטחון פנים, יצוין כי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל פירסם לאחר המבצע מחקר שהעריך את מספר ההוצאות להורג בימי עופרת יצוקה ב"שני תריסרים לפחות, כאשר (משתפי פעולה) רבים אחרים ספגו נכויות מכוונות". ארגון פתח פירסם רשימה ובה שמות 58 מאנשיו אשר נורו בגפיהם ו-112 נוספים אשר נשברו רגליהם בנסיבות אלו.

"זרועות המודיעין ייחסו לכמה מהאנשים שהיו במסדר איום קונקרטי ומיידי על מדינת ישראל", מוסיף הקצין הבכיר במערך השדה, "ומבחינתנו, אם המסדר היה נערך ביום ראשון, יכול מאוד להיות שכל המבצע היה נדחה לראשון, ואם בשני אז היינו פותחים אותו בשני. זה היה חלון זמן מצומצם שעל פיו בחרנו את היום והשעה המדויקים. באותו רגע היה מידע, שפגיעה בשוטרים במסדר הזה תאפשר לתפוס את מקסימום התנאים לפתיחת המבצע". נקודה זו שנויה במחלוקת. גורמים רשמיים של חמאס, כמו גם עיתונאים פלסטינים ופעילי זכויות אדם שחקרו את האירוע, ציינו בהזדמנויות שונות ששני הקורסים שנפגעו החלו זמן רב לפני התקיפה - הראשון בתחילת נובמבר, השני בתחילת דצמבר - ועתידים היו להימשך זמן רב אחריה; כמו כן, ציינו שמסדרי הבוקר היו נוהל קבוע שנערך מדי יום.

"לא היתה שום קריטיות להפציץ את המסדר הזה דווקא, זה היה טבח, לא יותר", אומר סאמי זיארה, כיום כתב אלג'זירה בעזה. "הייתי מהראשונים שהגיעו למקום במסגרת עבודתי כעיתונאי עבור ערוץ איי-בי-סי. מצאתי שם המון אנשים מדממים. אנשים ללא איברים, ללא ראשים, וללא ידיים או רגליים. זה היה משהו שלא יכולתי לתאר בשום מלה אחרת פרט ל'טבח'. לא ערכתי בדיקה מעמיקה של זהות ההרוגים ומעורבותם בפעילויות כאלו ואחרות, אבל מבחינתי בשום מקרה לא היתה יכולה להיות הצדקה למעשה כזה".

עיתונאי בכיר אחר בעזה אומר ש"ידוע לי שהיו שם אנשים שיכולים היו להיתפס כמסוכנים עבור מדינת ישראל, אבל ישראל היתה יכולה לחסל את כל האנשים המסוכנים האלה בלי להרוג 90 איש במכה אחת. היא עשתה את זה מספיק פעמים בעזה ואנחנו יודעים שיש לה את היכולת".

חמשת הרוגי התזמורת

הפגיעה בכוחות המשטרה גררה ביקורת בינלאומית מסיבית על ישראל, והיא עודנה אחת הסוגיות היותר שנויות במחלוקת שהתעוררו בעקבות המבצע. לטענת המבקרים ובראשם ועדת גולדסטון, הפגיעה בשוטרים מהווה התקפה צבאית על כוחות אזרחיים - מעשה האסור על פי החוקים והאמנות הבינלאומיות שאליהם ישראל מחויבת. בדו"ח גולדסטון נכתב: "הוועדה לא היתה יכולה לאמת את הטענות בדבר חברות שוטרים בארגונים חמושים. יתר על כן, במחצית מהמקרים, הטענות מתבססות על המשוואה כי חברות בחמאס היא חברות בגדודי עז א-דין אל-קסאם, שעל פי ראיית הוועדה אינה מוצדקת. לבסוף, אפילו על פי מחקר המיוחס לממשלת ישראל (מדובר במחקר של סא"ל (מיל') יונתן דחוח הלוי שיפורט בהמשך), 34 שוטרים ללא כל שיוך לחמאס או לארגונים פלסטיניים חמושים אחרים, נהרגו במתקפה הצבאית, חלק גדול מהם בהפגזות תחנות המשטרה ביום הראשון למבצע". ולסיכום: "כסבירות גבוהה, מצאה הוועדה כי השוטרים שנהרגו לא היו מקושרים לכל פעילות צבאית בזמן התקיפה ולא לקחו חלק בהכנות לקרב. בתחנות משטרה אחרות, היו מעורבים השוטרים במגוון של משימות שגרתיות, הכוללות תחקור עצורים, וטיפול בבעיות הציבור שהיה נוכח במתקני המשטרה, באמצעו של יום רגיל".

לטענת חמאס, במסדר בעיר ערפאת לקחו חלק שוטרים מכל יחידות המשטרה. מעמודי ההנצחה והאבל שהתפרסמו לזכרם באתר משרד הפנים הפלסטיני עולה כי נהרגו בתקיפתו, בין השאר, חמישה שוטרים מתזמורת המשטרה, 11 שוטרים מהיחידה ללוחמה בסמים ולפחות שוטר תנועה אחד. זאת לצד שוטרים מיחידת הפרשים, יחידת האבטחה, משמר בתי המשפט ומחלקת החקירות. על מגוון היחידות שאליהן השתייכו השוטרים במסדר ניתן ללמוד גם מהתמונות שצולמו במקום מיד לאחר התקיפה. אפשר להבחין שם כי בין ההרוגים היו שוטרים שלבשו מדים בצבעים שונים, המייצגים יחידות שונות - מדים כחולים של שוטרי התנועה והמשטרה הכללית, מדים מנומרים של כוחות ההתערבות האמונים על שמירת הסדר ודיכוי הפגנות, ומדים ירוקים השייכים לארגוני ביטחון פנים. על פי הודעות חמאס הרשמיות, שהתפרסמו לאחר המבצע, גם שוטרים ממנגנון ביטחון פנים נכחו במקום, אותו מנגנון שסומן על ידי צה"ל כיעד התקיפה. אך מעבר לעובדה שמספרם אינו ברור, מעיון בביוגרפיות שלהם, שמוצגות באתרים הפלסטיניים השונים, עולה כי אף אחד מהם לא היה בעל תפקיד בכיר או משמעותי במנגנון זה (למעט תאופיק ג'בר, מפקד הכוח).

עם זאת, הניסיון לפענח את שייכותם המקצועית של כל 89 ההרוגים - או אפילו לקבוע האם זה מספרם המדויק - קשה עד בלתי אפשרי. חמאס פירסם אמנם את פרטיהם של השוטרים שמתו בעופרת יצוקה (שישית מכלל ההרוגים הפלסטינים במבצע), אולם לא ניתן לבודד מתוכם באופן מדויק את מספר השוטרים שנהרגו בעיר ערפאת, לא כל שכן את זהותם. הסיבה לכך היא שבימים שלאחר ההפצצה שרר בעזה כאוס שלא איפשר רישום מסודר של ההרוגים. בחלק מהמקרים בני משפחות ההרוגים לקחו את הגופות מבתי החולים וקברו אותן באופן עצמאי - אלו לא היו הלוויות המוניות מחשש שיהוו מטרה לתקיפות צה"ל - וכתוצאה מכך, תאריך ונסיבות מותם של כמה עשרות שוטרים לא תועדו.

"אחרי שהמקררים בחדר המתים התמלאו, הגופות המשיכו להגיע ללא הפסקה לרצפת החדר, וכשגם היא התמלאה הן סודרו בשורות בחצר", מספר עימאד עיד, איש סוכנות הידיעות "מען" בעזה, אשר הגיע לבית החולים שיפא זמן קצר לאחר תחילת התקיפה. "אלפי אנשים זרמו למקום. זאת עיר קטנה וכולם מכירים את כולם. כמעט לכל אחד היה קרוב משפחה או מכר שנפגע. הצפיפות היתה אדירה. האבל והצער השתלטו על הניסיונות לעשות סדר במתחם. בני המשפחות לקחו את הגופות בכלי רכב פרטיים מהמקום. נוצר שם הרבה בלבול. גם היה פחד גדול באוויר שבית החולים בעצמו יותקף. בסוף היום נותרו מספר גוויות לא מזוהות וחלקי אדם זרוקים על הרצפה".

להמשך הכתבה >>>




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות