אהוד אולמרט כמעט עשה היסטוריה: וויתור ישראלי על האגן הקדוש - כללי - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

אהוד אולמרט כמעט עשה היסטוריה: וויתור ישראלי על האגן הקדוש

בימים האחרונים חשף אהוד אולמרט הצעה חשאית ומדהימה למדי שהעביר לפלסטינים. הוא היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שהסכים לוויתור על הריבונות הישראלית ב"אגן הקדוש" בירושלים ולניהול רב-לאומי שם. אבל הזמן הפוליטי שלו אזל לפני שהפלסטינים גיבשו הצעה נגדית

הסיפור המדהים של השבוע האחרון היה הראיון שהעניק ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לכתב "ניוזוויק" קווין פריינו. אולמרט סיפר שבספטמבר 2008 הוא הציג לנשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, את הצעתו להסדר עתידי בירושלים: "האגן הקדוש" ייוותר ללא ריבונות, ותנהל אותו ועדה רב-לאומית שחבריה יהיו סעודיה, ירדן, ישראל, הפלסטינים וארצות הברית. ראש צוות המו"מ הפלסטיני, סאיב עריקאת, אישר את דברי אולמרט ל"ניוזוויק".

בשפה פחות מדינית, אולמרט הציע את בינאום העיר העתיקה וסביבתה, כלומר, לוותר על ריבונות ישראל בכותל המערבי, בהר הבית, בכנסיית הקבר, בהר הזיתים ואולי גם בעיר דוד - ולמסור אותה לוועדה, שבה יהיה רוב למדינות ערב.

שום מנהיג ישראלי לפני אולמרט לא תמך בבינאום ירושלים, או חלק ממנה. אפילו בהסכם ז'נווה של יוסי ביילין דובר על חלוקת הריבונות בעיר העתיקה בין ישראל לפלסטין, ולא על מסירתה לוועדה בינלאומית. אך למרות הגילוי המרעיש, התקשורת הישראלית התעלמה כמעט לחלוטין מהראיון הראשון שנתן ראש הממשלה לשעבר אחרי פרישתו. ככל הנראה, אולמרט מתקשה לעורר עניין, אפילו כשהוא מספק כותרות.

ככל הידוע, אולמרט החליט בעצמו על הצעת הבינאום, שלא נדונה בממשלה או בקבינט, ומסר אותה לעבאס בארבע עיניים. ההצעה לא עלתה במו"מ המקביל שניהלה שרת החוץ לשעבר, ציפי לבני, עם הבכיר הפלסטיני אחמד קריע (אבו-עלא). מנכ"ל משרד החוץ הקודם, אהרן אברמוביץ', שהשתתף בשיחות של לבני, אמר בראיון הפרישה שלו ל"הארץ" שלא התנהל מו"מ על ירושלים.

אולמרט הפר את הבטחתו לש"ס, שירושלים לא תעלה לדיון עם הפלסטינים, אבל בשלב שבו מסר את ההצעה לעבאס כבר לא היתה לו סיבה לפחד. הוא התפטר בסוף יולי 2008, והמשיך בשיחות כראש ממשלת מעבר. ש"ס לא יכלה להפעיל נגדו שום סחטנות קואליציונית. ההצעה גם לא התפרסמה ולא עוררה ויכוח ציבורי או פוליטי. "הארץ" פירסם בסוף הקיץ שעבר חלקים ממנה, וגם אז עבר הפרסום ללא תגובה.

מעניין להשוות את התנהגותו של אולמרט עם זו של אהוד ברק, שדן בחלוקת ירושלים עם יאסר ערפאת וביל קלינטון בפסגת קמפ דייוויד לפני תשע שנים. הצעת ברק לוותר על חלק מהעיר היתה מפתיעה, אך עם הצגתה לפלסטינים היא נחשפה גם לציבור הישראלי ועוררה מחלוקת פוליטית וציבורית קשה. ערפאת דחה אותה, הפסגה התפזרה ללא תוצאות וברק סיכם אותה באמירה ש"אין פרטנר" בצד הפלסטיני ושהצעותיו "חשפו את פרצופו האמיתי" של ערפאת.

כמו ברק, גם אולמרט נתקל ב"לאו" פלסטיני נחרץ להצעת השלום שמסר לעבאס, אך הוא נמנע מביקורת על בני שיחו. גם בראיון ל"ניוזוויק", אולמרט לא האשים את הפלסטינים בהכשלת התהליך המדיני אחרי שדחו את הצעתו. עריקאת דיבר במלים חמות על ראש הממשלה לשעבר: "זה עצוב, הוא היה רציני", אך לדבריו, הזמן הפוליטי אזל לפני שעבאס השלים את גיבוש ההצעה הנגדית. עבאס אמר בראיון ל"ואשינגטון פוסט" בחודש שעבר, שדחה את הצעות אולמרט כי "הפערים היו גדולים", אך לא מתח ביקורת על אולמרט או על הצעותיו.

רעיון שנולד ב-1947

בינאום ירושלים נכלל בתוכנית החלוקה של האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947. אז הוצע שכל השטח המוניציפלי של ירושלים בגבולותיה אז ושל אבו-דיס, עין-כרם ובית-לחם יהיה במעמד נפרד (בלטינית, קורפוס ספרטום) ולא יימסר לריבונות המדינה היהודית או המדינה הערבית, אלא למשטר בינלאומי מיוחד שינהל האו"ם. ההצעה פירטה את הסמכויות של מושל ירושלים ושל אזרחי העיר. המשטר המיוחד נועד להתקיים עשר שנים, עם אופציה להארכה.

החלטת החלוקה לא בוצעה, ורעיון הבינאום נגנז, ושנים רבות נחשב לנפל דיפלומטי שלא התגשם. העיר חולקה במלחמת העצמאות בין ישראל לירדן, וב-1949 החליט ראש הממשלה דוד בן-גוריון להכריז על מערב ירושלים כבירת ישראל, למרות התנגדות הקהילה הבינלאומית. ב-1967 כבש צה"ל את מזרח ירושלים וישראל החילה את ריבונותה על העיר המאוחדת בגבולותיה שהורחבו מאוד. ניהול המקומות הקדושים בהר הבית נותר בידי הוואקף המוסלמי.

ב-1980 קיבלה הכנסת, ביוזמת ממשלת בגין, את "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל", שקבע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת" היא בירת ישראל ושעורר ביקורת חריפה בעולם. ב-2001, בעקבות פסגת קמפ דייוויד, קיבלה הכנסת את חוק השריון, המחייב רוב של 61 ח"כים לכל ויתור על שטח בתחום המוניציפלי של ירושלים.

סוגיית ירושלים עוררה קושי גדול במו"מ עם הפלסטינים, בגלל המחלוקת על השליטה במקומות הקדושים. אחרי פסגת קמפ דייוויד, ניסו הנושאים והנותנים מטעם ברק וערפאת (גלעד שר ועריקאת, שלמה בן-עמי וקריע) לפתור אותה, ובין השאר חיפשו נוסחאות לחלוקת הריבונות בהר הבית - הפלסטינים למעלה וישראל במעבה האדמה, כדי להגן על שרידי בית המקדש שאמורים להימצא שם - או למסירת השטח ל"ריבונות האל".

את העבודה המקיפה ביותר על פתרונות מדיניים לירושלים פירסם "מכון ירושלים לחקר ישראל" ב-2006. צוות בראשות חוקרת המשפט הבינלאומי, פרופ' רות לפידות, הציג במחקר הזה חמש חלופות לריבונות על "האגן הקדוש" - ריבונות ישראלית עם אוטונומיה לפלסטינים; ריבונות פלסטינית עם אוטונומיה לישראלים; חלוקה טריטוריאלית בפיקוח בינלאומי; ניהול ישראלי-פלסטיני משותף בפיקוח וגיבוי בינלאומי; והחלופה החמישית, ניהול "האגן" כיחידה אחת בידי הגוף הבינלאומי. הצוות גם בדק חלופות שונות של הרכב הגוף הבינלאומי. מדברי אולמרט ל"ניוזוויק" עולה, שהוא אימץ את החלופה החמישית, חלופת הבינאום, בשינויים מסוימים.

כל ילדי אברהם

כמה לקחים עולים מהסיפור הזה. ראשית, שלראש הממשלה בישראל יש מנדט מרחיק לכת לניהול מדיניות החוץ באופן עצמאי ובלי לשתף את ממשלתו - אפילו בנושא הכי שנוי במחלוקת. שנית, שהפלסטינים מתעקשים על ריבונות מלאה בהר הבית ולא מוכנים להתפשר, אפילו לא על מסירת האתר לניהול של גוף עם רוב ערבי. שלישית, שרעיונות מדיניים לעולם אינם מתים, ואפילו "בינאום ירושלים" שנראה פעם כרעיון הזוי ולא מעשי, קם לתחייה אחרי יותר מ-60 שנים וחזר לשולחן הדיונים.

הליכתו של אולמרט לא בישרה את קבורתו מחדש של הבינאום: ב"נאום קהיר" שלו, דיבר נשיא ארצות הברית ברק אובמה על ירושלים כ"בית קבע בטוח ליהודים ונוצרים ומוסלמים, ומקום שכל ילדי אברהם יתערבבו בו יחד בשלום". בדבריו יש יותר מרמז, שהפתרון האפשרי לעיר הקודש הוא "ערבוב", או בינאום. אולי לזה התכוון אולמרט, כשאמר ל"ניוזוויק", "אני לא בשלטון, אבל רעיונותי כן, ורעיונותי ינצחו בסופו של דבר".


הצעת אולמרט לפלסטינים בספטמבר 2008

• נסיגה ישראלית מ-93.5%-93.7% מהשטחים. הפלסטינים יקבלו 5.8% נוספים בחילופי שטחים, וכן "מעבר בטוח" בין הרצועה לגדה המערבית

• "האגן הקדוש" לא יהיה בריבונות של אף מדינה, וינוהל במשותף על ידי ישראל, הפלסטינים, סעודיה, ירדן וארה"ב

• לא תהיה זכות שיבה לפליטים הפלסטינים, אך ישראל תקלוט מספר קטן שלהם כ"מחווה הומניטרית"

מקור: "ניוזוויק"



אולמרט בכותל המערבי ב-2006. שטח בינלאומי?




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 השאלה החשובה מה הפלסטינים עוד רצו? א
  • 03:02
  • 08.12.12

מהם ה7% שישארו בריבונות ישראלית.

פרוייקטים מיוחדים