לאן יובילו הכוונות הטובות - הארץ - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

לאן יובילו הכוונות הטובות

* מה עומד מאחורי היוזמה להפצת הכרטיס החדש לתורמי איברים, "בלבבי", וכיצד היא עלולה להשפיע על החותמים על כרטיסי התורם הרשמיים של אדי

קבוצת רבנים יזמה באחרונה הפצה של כרטיס תורם איברים חדש, המכונה "בלבבי". לצד יוזמה זו הוקם גוף המכונה "ערבים", שאמור לפעול כמעין משגיח כשרות, המפקח על הליך קביעת מותו של התורם הפוטנציאלי, ולתת אישור רבני לתרומת איבריו. אחד מתומכי קבוצת הרבנים, הרב יצחק שילת, טפל באחרונה אשמה כבדה על הקהילה הרפואית העוסקת בהשתלת האיברים בישראל, ששללה את היוזמה של כרטיס "בלבבי", וייחס לה גבהות לב ומשחקי כבוד.

בזמן האחרון ניהלתי חליפת מכתבים עם הרב שילת, במסגרת השתתפותי בשיחות עם יוזמי כרטיס התורם החדש, כנציג המרכז הלאומי להשתלות. בעקבות השתלחותו של שילת בקהילה הרפואית, שעל חבריה אני גאה להימנות, לא נותרה לי ברירה אלא לחשוף ולו מעט מההתכתבות.

היוזמה להפיק את כרטיס "בלבבי", המיועד לציבור הדתי, והקמתה של עמותת הרבנים "ערבים", העלו אל פני השטח שלוש בעיות עיקריות. הראשונה כרוכה בנוסח שבו בחרו יוזמי הכרטיס החדש להשתמש. על כרטיס אדי מופיע הציטוט הנכון ממסכת סנהדרין ב"משנה תורה" לרמב"ם: "כל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא". מנסחי כרטיס "בלבבי" בחרו במכוון להשתמש בציטוט ממסכת הלכות רוצח של הרמב"ם באותו החיבור, המכיל את התוספת "מישראל", וייחסו אותו למסכת סנהדרין.

אין לי ספק, שהבחירה בנוסח זה של הפסוק מעידה על כוונות בדלניות של מנסחי הכרטיס, העומדות בסתירה לרעיון ההומניטרי העומד בבסיס הפסוק המקורי - ובבסיס תרומת האיברים - של הצלת הזולת באשר הוא אדם.

כשהסבתי את תשומת לבו של הרב שילת לציטוט, הוא הודה כי לדעתו "שגו מנסחי כרטיס 'בלבבי' כשכתבו 'נפש אחת מישראל', כי זה עלול להטעות שאנו מתנים שהתרומה תהיה ליהודים בלבד, ולא היא. אין כוונה כזאת".

קדימות בתור

הבעיה השנייה היא דרישתם של יוזמי "בלבבי" להקנות לחותמים על הכרטיס קדימות בתור הממתינים להשתלה, בדומה לקדימות המוקנית לפי חוק ההשתלות החדש, לחותמים על כרטיס אדי.

שילת מסלף את המציאות בקובעו כי הטענה בדבר קיומה של דרישה מפורשת זו היא "סתם קשקוש" או "עלילת דם". יוזמי כרטיס "בלבבי" פירסמו באחרונה ספר המלווה את יוזמתם. בעמוד 121 בספר מופיע המשפט הבא: "נוסח כרטיס התורם החדש נבחן על ידי משפטנים ממשרד היועץ המשפטי לממשלה וממשרד הבריאות, ונמצא כי הוא עונה על דרישות חוק השתלת איברים, התשס"ח 2008, ומעניק לחותם עליו ניקוד יתר לקבלת איברים להשתלה בהתאם לתנאי החוק".

מידיעה אישית ומבירור שערכתי, לא רק שיוזמי הכרטיס לא קיבלו אישור משפטי לקביעתם זו, אלא שהלשכה המשפטית של משרד הבריאות מתנגדת נחרצות לכרטיס "בלבבי". לכן יש באמירות אלו כדי להטעות את הציבור המתעתד לחתום על הכרטיס.

כשהסבתי את תשומת לבו של הרב שילת לכך, הוא השיב כי "אנשי 'ערבים' שדיברתי אתם מוכנים לוותר על זכות זו ולצאת לקמפיין הציבורי המתוכנן רק לשם המטרה הנעלה, בלי שום זכויות". כלומר, אין מדובר ב"קשקוש", אלא בוויתור על דרישה שאכן הועלתה.

אבל שתי הבעיות הללו מתגמדות לנוכח הבעיה השלישית - הדרישה להקמת גוף הכשר רבני, שיבדוק ויאשר שהמוות נקבע בהתאם להלכה היהודית. ההתנגדות הנחרצת לגוף זה אינה ביטוי ליצרי כבוד בקהילה הרפואית, כפי שטוען הרב שילת, אלא לתחושת התסכול ומורת הרוח מהבעת האי-אמון הטמונה בה.

הרב שילת מנסה לגזור גזירה שווה בין תפקידם של משגיחי הכשרות במטבחים לבין תפקידם של אנשי ערבים. בניגוד למשגיחי הכשרות במטבחים, המעורבים באופן פעיל בעבודת הטבחים ובוחנים את מעשיהם באופן אישי ומקרוב, הקהילה הרפואית לעולם לא תסכים להכניס אדם שאינו רופא להליך קביעת המוות המוחי-נשימתי עצמו, מכיוון שזאת פעילות רפואית טהורה.

פיקוח רבני

חוק מוות מוחי-נשימתי, שנחקק בשנת 2008 בהסכמת הרבנים והרופאים, מבוסס על פשרה: הוועדות הרפואיות לקביעת מוות מוחי יוסמכו לתפקידן רק לאחר הכשרה שתכלול את ההיבטים ההלכתיים הקשורים בנושא ויתקיים פיקוח רבני בדיעבד על פעילותן.

נוהל זה מיושם לפרטיו על ידי הקהילה הרפואית זה כשנה, אבל אף ששניים מחברי ועדת הפיקוח המרכזית שמונתה לפי החוק לעניין זה הם רופאים מכובדים וגם רבנים שקיבלו המלצה מהרבנות הראשית, רופאים אלה לא ביצעו עד כה כל בקרה על הליכי קביעת המוות המוחי בוועדות המקומיות, מסיבות השמורות עמם.

בטרם מעלים בפני המערכת דרישות חדשות לפיקוח רבני נוסף, באמצעות ארגון ערבים, כדאי היה תחילה להפעיל את גוף הפיקוח שהוקם על פי חוק. בניגוד לעמדת יוזמי כרטיס "בלבבי", שאינה מוצאת פסול בפלורליזם בנושא כרטיס התורם, אני מוצא בגישה זו סכנה גדולה לפגיעה בנכונות הציבור שאינו דתי להמשיך ולחתום על כרטיס אדי.

די לסקור את התגובות על המאמרים שדיווחו על יוזמת כרטיס "בלבבי", כדי להיווכח בעליית גל נרחב של הודעות על ביטול החתימה על כרטיס אדי, אם יוכנס לשימוש כרטיס תורם מגזרי.

התחושה במרכז הלאומי להשתלות היא, שהתועלת המספרית שאולי תצמח אם יוכנס לשימוש כרטיס "בלבבי", בטלה בשישים לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מביטולי חתימה או מאי חתימה על כרטיס אדי.

יוזמי הכרטיס החדש בוודאי מונעים על ידי רצון כן בעלייה משמעותית במספר החולים שחייהם יינצלו בזכות תרומת איברים. חילוקי הדעות בינינו נסובים על הדרכים להשגת היעד. במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי הרופאים, טוב היה לו קראו היוזמים לחתום על כרטיס אדי, והיו מוסרים לחותמים כי אם הם מעוניינים בכך ביכולתם להתייעץ עם נציג מארגון ערבים, כמו עם כל איש דת אחר.

הכותב הוא מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא בתל השומר ויו"ר ועדת הלב והריאות בוועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 העמדת דברים על דיוקם יצחק שילת
  • 22:44
  • 13.09.11

פרופ' לביא כותב: "שילת מסלף את המציאות בקובעו כי הטענה בדבר קיומה של דרישה מפורשת זו (שהחותמים על כרטיס 'בלבבי' יזכו לקדימות בתור להשתלה כמו חותמי כרטיס 'אדי') היא "סתם קשקוש" או עלילת דם". הנה מה שכתבתי (פורסם ב'ישראל היום'): "לשפלות של ממש הגיעו בשבוע שעבר גורמים מסוימים, כאשר פרסמו כאילו המטרה של 'ערבים' היא שדתיים יתרמו רק לדתיים, או שאין כוונתם לתרום בכלל, אלא רק לקבל את הזכאות לקדימות. זה לא סתם קשקוש. זוהי ממש עלילת דם". מכיון שאינני חושד בפרופ' לביא באי הבנת הנקרא, לא נותר לי אלא לשאול: מי מסלף את המציאות? לגופו של ענין: ארגון 'ערבים' הוקם רק לשם המטרה של עידוד ופרסום המצוה של חתימה על כרטיס תרומת איברים בקרב חוגים נרחבים - דתיים, מסורתיים וחילוניים - שעד עתה נמנעו מלחתום. לא היתה מעולם כוונה של התנייה ביחס לזהות הנתרמים. גם אחרי שנדחתה הדרישה הצודקת בדבר השויית זכות הקדימות לחותמים על כרטיס 'בלבבי' לזו של החותמים עלכרטיס 'אדי' (קדימות זניחה למדי ביחס לקריטריונים האחרים) - אין בכוונת 'ערבים' לסגת ממטרתם: להגדיל בצורה משמעותית את מספר החותמים על כרטיס תרומת איברים. אני בטוח שכל מי שיש לו מוח בקדקדו לא יימנע מלחתום על כרטיס 'אדי' בגלל קיומו של כרטיס אחר, שאינו מקנה לנושאיו שום פריווילגיה. ומי שאין לו מוח בקדקדו - גם אי אפשר לקבוע לגביו מוות מוחי.

02 על עניינים מכובדים רופא צעיר
  • 15:48
  • 19.10.11

בטענתו השלישית והמכרעת לדעתו כותב פרופ' לביא שאין המדובר ביצר כבוד בקהילה הרפואית אלא מורת רוח מהבעת אי האמון. קטונתי מלהבין את ההבדל הגדול בין שני הדברים. העניין אחד הוא: אם תפקחו עלי- אני אעלב כי.....
בהיותי רופא (החתום על אד"י מזה שנים) המכיר במגבלות עצמו איני מבין מדוע פרופ' לביא אינו יכול לקבל את ההנחה שגם אם הוא רופא מעולה הוא אינו איש הלכה ואינו בר סמכא בנושא זה והלא המחלוקת והסיכוי לגייס עוד חותמים קשורים לסמכות בנושא ההלכתי ולא לסמכותו הרפואית שאין הבא לערערה. וכמו שהוא מקבל בלא מרמור את המשפט האזרחי בנושאים משפטיים גם אם הם נושקים לרפואה וכמו שהוא מקבל את החשמלאי והטכנאי ואפילו את עמיתיו הרופא הפנימאי או רופא העיניים בנושאים בהם הם מתמחים ובעניין שלנו את הנוירולוג. כך גם כאן, להלכה יש קריטריונים שהוא מכיר אך גם כאלו שהוא לא מצוי בהם ואין כאן הבעת אי אמון ביכולותיו כרופא או באמינותו כאדם אלא פיקוח הלכתי כמו כל פיקוח חיצוני על תהליך עם השלכות שונות. עצוב לגלות ששוב הנושא נתקע על עניין של כבוד, סליחה, עם ההרגשה שלא מאמינים לך.
נ.ב. אם זה יעזור לקידום העניין, הריני מוחל על חלקי הקטן בעולם הרפואה ומוכן לכל מפקח חיצוני כולל רב, קאדי או קרדינל

03 ממתי הפכו הרופאים לאתיקאים ולאנשי מוסר,מעבר להיותם טכנאים/מדעני אדם? ליבוביץ
  • 00:02
  • 27.02.13

הרי ברורה העובדה שבמצב שבו לדעת כולם יש מוות מוחי,אין חילוק שמותר לתרום.והשאלה בד"כ במצבים גבוליים שאין את כל התבחינים הרצויים.האם חייו של אותו גוסס=חיי עכבר במעבדה ביולוגית שהרופא כראות עיניו מחליט להמית או להחיותלכך דרושים אתיקאים {פילוסופים/רבנים כל מגזר לפי ענינו} כדי להחליט בשאלה מוסרית ממעלה ראשונה זאת.ולא טכנאי בריאות מעולים ככל שיהיו