ברק מהמר על חיים

בדיחת זוועה ישנה מספרת על חידון מלחמת העולם השנייה, שהמועמד המוביל בו מעצבן בבקיאותו הטרחנית את השופטים. בשאלת הגמר הוא מתבקש לנקוב במספר המדויק של חללי המלחמה, עם אחר עם. כשהוא עומד ללא דופי במשימה, לאכזבת השופטים, אומר לו אחד מהם, בנימה מבטלת, "שמות, שמות".

אהוד ברק לא נקב בשמותיהם של חללי מלחמת איראן הראשונה, כאשר מנה את מספרם החזוי - פחות מ-500. חבל, מפני שאילו עשה זאת, ייתכן שהמחלוקת על משוואת ההתקפה האפשרית על מתקני הגרעין האיראניים היתה מצטללת. במקום תיקו בציבור הישראלי, לפי סקר דעת קהל, אולי היה רוב מוחץ תומך בברק ונושם לרווחה, בהישארו מחוץ לרשימה, ורק 499 משפחות, לכל היותר, היו מקלקלות את החגיגה.

את מספר הקסם האמור לפתות בנמיכותו, 500, שלף ברק לדבריו מתוך תרחישי המלחמה. בכך טעה פעמיים, עקרונית ומהותית. את התרחישים משרטטים אנשי מקצוע ולא מקבלי החלטות. מומחים לחקר ביצועים ולניתוח מערכות באגף התכנון, בחיל האוויר, בפיקוד העורף וברפא"ל, המחשבים את עובי הביצורים ויעילות ראשי-הקרב, משני הצדדים, בוזקים קצת התנהגות אוכלוסייה ("אם האזרחים יקפידו להיכנס לבתים") ומרתיחים על אש גדולה. מתי מכבים אותה - זאת לא יוכלו לומר, כי הצד המותקף עלול למרוד בתפקיד שאליו לוהק בתרחיש ולהמשיך במלחמת התשה הרבה מעבר למאוויי הצד המתקיף.

אם ברק מסתמך על נתונים מקצועיים, משמע שהוא מודה בחשיבותה של עבודת-מטה בדרג המתכנן והמבצע - והרי בדיוק לכך התכחש כאשר זילזל במשקלם של הרמטכ"ל וראשי אמ"ן, המוסד והשב"כ, לפחות כל עוד ממלאי תפקידים אלה סירבו, כמדווח, לסייע לו בהכשרת הקרקע למלחמה.

הוא טועה בנתון. משרד הביטחון, המקובל ככל הידוע על שר הביטחון, סיפק בקיץ תרחיש ובו יותר מאלף הרוגים במלחמה הבאה. לפי סיפור המעשה של תרגיל העורף "נקודת מפנה 5" הופל מטוס נוסעים, נצברו קטילות אזרחיות רבות ומרוכזות, בדרך כלל מטילים ורקטות של סוריה, חיזבאללה, חמאס והג'יהאד העולמי - ואלה רק השותפים ובעלי הברית של איראן, לפני שמכניסים לחשבון את השיהאבים.

השימוש בתרחישים לתכנון מבצעי - לדרג עדיפויות בין חלופות שונות ברעיונות, בנתיבים ובחימושים, מהאוויר או מהקרקע; להתכונן לפינוי רפואי ולאשפוז; לפקח על מלאי ציוד הלחימה ולדעת מתי יגבר המחנק עד כדי תלות מדינית באספקה אמריקאית מחודשת - חיוני, בתנאי שמכירים במגבלותיהם. רמטכ"ל מתוחכם כברק לא צפה, ב-1992, שהריגת מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי תחולל פיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה - ותכניס למשוואה גורם איכותי, לא כפוף לשקלול כמותי: חסן נסראללה כאויב ממולח ונחוש מקודמו.

חקר הביצועים נשען על מודיעין שאינו מושלם - כך תוכננה הפצצת ביתו של סלאח שחאדה בלי לדעת שבסמוך התמקמו אזרחים. והתרחישים אינם כוללים תקלות בתרגילים (צאלים ב') ובמבצעים (נטישת מטוסו של רון ארד) וירי כוחותינו על כוחותינו, שממנו נהרגו מאות חיילי צה"ל במלחמות ובאימונים.

ואם בדברו על ישראל החזקה מכל באזור, מטריפולי עד טהראן (טוב שלא הוסיף, מאיסטנבול עד איסלמבאד), מרמז ברק ליכולת כלשהי, הרי הנחה זו טרם הוכחה, כי גלומה בה ציפייה להצלחת הביצוע - אבל ודאות אין.

למספרים, כשלעצמם, אין משמעות מובנת מאליה. 20 הרוגים לשנה "בלבד" הבריחו את ישראל מדרום לבנון, כי נחיצות השהייה שם איבדה את המשענת הציבורית הנרחבת. מוקד העניין הוא הכורח, כאן ועכשיו ובביצוע עצמי, ולצדו גם שיקול הדעת ותום הלב וטוהר הכוונות של ברק ובנימין נתניהו. הפקפוק באלה הוא המונע מהם תמיכה, בציבור כמו בצבא.

Read this Article in English: On sale: Just 499 casualties



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5