שיחה עם מתנחלת תל אביבית

איילת שקד, 36, נשואה לא', טייס קרב ואם לשניים. מתגוררת בתל אביב. זוכרים לה: את הקמת תנועת הימין "ישראל שלי", ניהול הלשכה של בנימין נתניהו. איפה: אצלה בסלון.

לפני שנתיים וחצי הקמת את "ישראל שלי", תנועה חוץ פרלמנטרית ימנית-קיצונית.

היא לא קיצונית.

אוקיי. ובשבוע שעבר הודעת על הצטרפותך לבית היהודי, המפלגה של אורי אורבך. המטרה שלך עכשיו היא להיות חברת כנסת?

הפריימריז בנובמבר, ועכשיו זה זמן מפקד. רוצה להתפקד?

לא. עכשיו תעשי חוגי בית?

כן. חוגי בית, פגישות, הרצאות. אספר מי אני, מאיפה באתי, במה אני מאמינה ומה אני רוצה לעשות.

יש קונטרסט בולט בין המקום שממנו באת לבין הדברים שבהם את מאמינה.

נכון. אני תל-אביבית, גדלתי כאן בבבלי, למדתי בעירוני ד', הייתי מדריכה ורשג"דית בצופים בשבט החורש, בצבא הייתי מש"קית חינוך בגולני - ושם בעצם התחברתי מאוד לציבור הדתי-לאומי. אנשים מקסימים. עכשיו הם עוזרים לי, חברים בצבא מפעם. בתיכון סיימתי בהצטיינות יתרה, באוניברסיטה היה יותר קשה. וזהו. מאז אני עובדת בחברת היי-טק, חוץ מהפסקה שלקחתי לפני כמה שנים כדי לעבוד עם נתניהו כשהיה ראש האופוזיציה, בשפל שלו. הייתי מנהלת הלשכה שלו. לפני שנתיים וחצי הקמתי יחד עם נפתלי בנט שהיה איתי בלשכה את "ישראל שלי".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע אל הפייסבוק שלכם

מה הסיפור של נפתלי בנט הזה? מי הוא?

חיפאי, דוס, מטכ"ליסט, שהקים חברה, עשה אקזיט, ואז חיפש לתרום למדינה. כשביבי חיפש ראש מטה הוא הלך להיות ראש המטה שלו. חבר משותף הכיר בינינו והתחלנו לעבוד יחד אצל נתניהו.

ועכשיו אתם ממשיכים לבית היהודי. הוא מתמודד על המקום הראשון.

כן.

את בוטחת בו? יש לך איתו יחסי אמון מוחלטים?

אני בוטחת בו.

הוא הוכיח את עצמו במשך השנים שאתם ביחד?

הוא לא איכזב אותי, בצורה משמעותית, אף פעם.

מה הוא רוצה? לאן הוא שואף להגיע?

אני חושבת שברגע שהוא החליט להכנס לפוליטיקה, הוא שואף להגיע הכי רחוק שאפשר.

להיות ראש ממשלה.

כן.

ואת?

לא חושבת שקורצתי מהחומר הזה.

איזה חומר?

חומר מאוד נחוש, שמוכן לעשות הקרבה עצומה. אני רואה את ההבדל ביני לבינו. כדי להיות ראש ממשלה אתה צריך להיות מאוד מפוקס, מאוד דבק במטרה, מאוד אכזר.

אכזר?!

חייב להיות אכזר.

בך אין אכזריות?

לא.

ביבי, הבוס שלך לשעבר, הוא אכזר?

ביבי זה סיפור אחר.

למה? הוא ראש ממשלה. פעמיים.

לא יודעת אם הייתי מגדירה אותו אכזר. כן הייתי מגדירה אותו אינטרסנט. הוא לא רואה אף אחד למעט עצמו והמשפחה הקרובה שלו.

זו התחושה שלך אחרי שעבדת איתו?

כן.

כמה היית קרובה אליו?

מאוד מאוד קרובה. הצוות שלו תמיד מאוד קרוב אליו. אבל כולם הם כלי בידיו להגשמת המטרה.

ראית את הכתבה ב"וניטי פייר"?

סיפרו לי עליה.

טענו שם ששרה היא זו שמנהלת את הלשכה ואת המדינה.

כל בן זוג בפוליטיקה הוא מאוד מעורב.

יש להיות מעורב ויש לנהל.

היא מאוד מעורבת, הם זוג מאוד קרוב.

היא היתה נחמדה אלייך?

אני לא רוצה לדבר על זה.

הבנתי. את יודעת, תהיי עכשיו פוליטיקאית, ישאלו אותך כאלה שאלות.

אני הודפת אותן כבר שנתיים וחצי, אמשיך להדוף.

בהצלחה. מה למדת מביבי?

נחישות, קודם כל. כשהוא רוצה להשיג משהו הוא משיג אותו. שנית למדתי ממנו כמה התקשורת חשובה, כמה המעמד הציבורי חשוב. על זה בעצם הוא נשען. הוא גם יודע להבדיל בין עיקר לטפל. נגיד, בתקופת השריפה, ואנשים נוטים להיות ציניים לגבי זה, הוא ידע מיד שצריך לכבות את השריפה.

וואו.

למה? מה יש? הוא הביא מטוסים וכיבה את השריפה. זו בעיני הוכחה שהוא תמיד יודע להבדיל בין העיקר לטפל. קודם כל מה צריך לעשות.

איך החלטת להקים את התנועה הזאת?

כשעבדנו אצל נתניהו, נפתלי ואני ראינו שיש המון אנשים שרוצים לעשות ואין לנו מה לעשות איתם. המון מתנדבים. והבנו שהציבור בארץ, ברובו, הוא לאומי-ציוני. ואז קם הפייסבוק ועלה לנו הרעיון שנוכל פשוט לאחד את הציבור ולהפעיל אותו. ואחרי שעזבנו את הלשכה...

למה עזבתם?

זה לא עבד יותר.

למה?

כולם עוזבים אחרי שנה וחצי.

למה?

כי אי אפשר. ככה זה. לא רוצה להיכנס לזה.

הגעתם למצב של 80 אלף חברים בישראל שלי.

87.

זה די קיצוני, לא? כאילו יש לך צבא של אנשים שסרים למרותך.

הם כולם אנשים מאוד אינטליגנטיים. אם אני אגיד משהו לא הגיוני הם ישחטו אותי.

הם מאוד צעירים, ברובם.

60 אחוז מתחת לגיל 24.

וזה לא קצת מסוכן?

אני אומרת לך שלא, כי יש להם שיקול דעת. והם מאוד אינטליגנטיים.

את מכירה את מודל הקרחון של הקיצוניות הפוליטית? פרופ' שפרינצק, שחקר את גוש אמונים, טען שמתחת להנהגה של התנועה, לחלק הגלוי, רוחש מבנה אחר שהולך ומתרחב ואינו ניכר בפני השטח. לא מטרידה אותך המחשבה שמישהו מהם יכול להיות רוצח-ראש-הממשלה-הבא?

אז מה אני אעשה? יש עלי אחריות להפעיל אותם בצורה שפויה.

והאחריות הזאת לא מפחידה אותך?

את מתארת את זה כמו "הנחשול". זה לא ככה. אני למדתי מהניסיון, צריך בזהירות.

איזה ניסיון?

למשל, יהושע סובול אמר איזה משפט מחליא על ההתנחלויות. אני יודעת שכאשר 80 אלף אנשים תוקפים אותו זה לא נעים.

אבל עדיין תתקפי אותו.

כן. אבל בזהירות. נגיד, לא מפרסמת את הסלולרי שלו.

בואי נדבר עוד קצת על הבית היהודי. מה בחורה כמוך עושה במקום כזה? זה עלול להצטייר כאופורטוניזם.

שיצטייר.

יש לכם ערכים משותפים? לך ולציונות הדתית?

כן. מאוד. אני מרגישה שבתשעים אחוז מהדברים אנחנו זהים.

את מאמינה במשיח?

לא. אני לא בטוחה שהם מאמינים במשיח. אני שאלתי את החברים שלי אז, בזמנו, אם הם מאמינים במשיח. אני לא חושבת שהם יושבים ומחכים לו.

זו המשנה של הרב קוק. שתבוא גאולה. המתנחלים מדגימים היטב את הלהט המשיחי.

יש את זה לחלקם ולחלקם פחות. ביום-יום האמונה שלהם במשיח לא באה לידי ביטוי, וגם לא באף סיטואציה שהיא פרלמנטרית-אידיאולוגית.

את יודעת שאת עבורם מה שנקרא "חמורו של משיח".

אני לא מתעסקת בזה.

לא מפריע לך שאת נמצאת בתוך תנועה שעבור חלק מאנשיה, האידיאולוגיה היא בגדול להוקיע את כל מה שאת מייצגת כחילונית גאה.

אני לא חושבת שזה מה שהבית היהודי מסמל. הוא מסמל שמירה על ערכים יהודיים ועל מסורת. לא חושבת שהם עושים ממני חמור. אני לא מסתכלת על זה ככה.

את חושבת שהמראה שלך משרת אותך? את משתמשת בו?

בוודאי. אני לא יכולה להגיד שלא. זה עוזר. אנשים מרגישים יותר סימפתיה. אי אפשר להכחיש. אין לי מה להשתמש בזה, אני זו אני, אבל אם אני כנה, אז כן, אני יודעת שזה עוזר לי.

קראתי אתמול ידיעה עם טוקבקים עלייך. מישהו כתב "אוי, איזה פשיסטית חמודה".

כן. הרבה קוראים לי פשיסטית.

את פשיסטית?

לא. ממש לא. אין מישהו כמוני שמעריך דמוקרטיה.

את חושבת שצריך לגרש פליטים. שעזה אינה בעיה שלנו. שארץ ישראל השלמה שייכת לנו מתוקף זכות היסטורית. העמדות שלנו כל כך שונות, שאין טעם שנדבר עליהן. אני כן רוצה לשאול - כשאת מסתכלת עלי, כשמאלנית, מה את חושבת? שאני יפת נפש?

את רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית? זו ההפרדה המאוד ברורה שאני עושה. מי שמאמין במדינת כל אזרחיה הוא טיפש ונאיבי. וכבר הוכח לאורך כל ההיסטוריה שהעם היהודי בגולה, התעמרו בו ושחטו אותו. לכן אנחנו צריכים להיות פה רוב, ורוב חזק, אחרת אין לנו שום זכות קיום. מי שחושב אחרת לא לומד מההיסטוריה.

מה למדנו מההיסטוריה? מה למדנו מזה שנרדפנו ועכשיו אנחנו רודפים אחרים?

אנחנו לא עושים את אותם דברים. אנחנו לא מתעללים באנשים לחינם והורגים אנשים לחינם. הצבא שלנו מאוד מוסרי.

אני לא מתחברת לתיקוף הזה - "מישהו עשה משהו רע ולכן זה בסדר, אני מגן על המדינה ולכן זה בסדר".

אני אתן לך דוגמה קיצונית. החיילים שעצרו את רוצחי משפחת פוגל, אני מעריצה אותם שהם לא דפקו להם כדור בראש. מעריצה אותם.

זה מה שאת היית עושה?

אני מקווה שלא כי אני צריכה לשמור על החוק.

זה מה שהיה עוצר אותך? החוק?

מי שהורג ילדים מגיע לו למות וזה שהחיילים, באיפוק, הוציאו אותם מהבית והביאו אותם לכוחות הביטחון, זה מראה בעיני על גדולה.

בפרשה הזאת קיבלת החלטה מאוד שנויה במחלוקת. הפצת את תמונות גופות בני המשפחה.

נכון.

איך התמונות הגיעו לידייך?

דרך מועצת יש"ע. פתחתי אותן, ופשוט התחלתי למרר בבכי בעבודה. ואני לא בן אדם רגשן. לא רגיש ולא רגשן. אבל כל אמא שתראה את התמונות האלה תמרר בבכי. לחברות שלי אמרתי "אל תסתכלו". אבל אני מבינה איפה אני חיה, בעולם שאנחנו חיים בו - זה המשחק שהערבים משחקים.

עשית שימוש בתמונות, ערכת מהן סרטון שהופץ באינטרנט והגיע לכל כלי התקשורת. גם בעולם.

נכון. היה בזה שימוש אבל אני רואה את עצמנו במלחמה מתמדת, ואנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים ואלמלא התמונות זה לא היה מדובר בכלל, בדיוק היה אז את הצונאמי ביפן, ועובדה שהתמונות כן זיעזעו את העולם.

ואת חושבת שאנחנו צריכים לזעזע את העולם.

ההסברה שנעשית פה כעת היא איומה. היא תמיד מעמדה של התנצלות. לא למה אנחנו צודקים, מאיפה אנחנו באים. צריך להסביר למה לנו מגיע ואת זה לא עושים.

 

 

איזה אירוע עיצב את חייך?

החיים הם אוסף של אירועים. יש כאלה שאומרים רצח רבין. יש לי חברים שאני יודעת שרצח רבין מאוד עיצב אותם, אבל אין לי אירוע כזה.

מעניין שבעצם שום דבר ברקע שלך, בבית הגידול שלך, לא קשור לדעות שלך. את מין מוטציה פוליטית כזו. נערת גבעות שגרה - עדיין - בבבלי.

נכון. חברי מילדות, מבית הספר, גם מהאוניברסיטה, וגם המשפחה - בעלי קיבוצניק - יותר נוטים שמאלה. ואני, מהתיכון הייתי ימנית. ובצבא זה אפילו עוד יותר התחזק.

זה מהבית?

לא. בבית שלי לא היתה מודעות פוליטית גבוהה במיוחד. אבא שלי הצביע ליכוד כל השנים, ואמא שלי בכלל הצביעה מערך ושינוי.

אז איך בך זה בוער ככה?

אני חושבת שזה מולד, כן. מגיל מאוד צעיר, כשראיתי עימות בין פרס לשמיר, זה היה ב-84' אני חושבת, התחברתי מאוד לשמיר.

היית בת 8!

נכון. ולא לגמרי הבנתי על מה הוא מדבר, אבל התחברתי אליו. אם היית מדברת עם החברים שלי מבית הספר ומהצבא ומהצופים, אז הם היו אומרים לך "תמיד ידענו". זה תמיד היה שם. תמיד הייתי בוועד כיתה, במועצת תלמידים.

למה זה בכלל עניין אותך, פוליטיקה? למה לא עניינו אותך בנים ושירים של מוריסי?

ווי, את יודעת, אני לא ידעתי מי זה. הוא היה בעיתון לפני איזה שבוע ושאלתי את בעלי מי זה. הייתי בצופים, היו לי חיי חברה, הייתי ילדה נורמלית לגמרי. לדעתי זה מולד. זה אופי.

אילו ספרים את אוהבת לקרוא?

הספר האחרון שקראתי היה של יאיר לפיד על אביו. מאוד נהניתי. לפני זה קראתי את הספר של סטיב ג'ובס. אני קוראת הרבה. מכל הסוגים. כשהייתי צעירה קראתי את "כמעיין המתגבר" ואת "מרד הנפילים".

ברור. את אוהבת מוזיקה?

אני מאוד לא מבינה במוזיקה. אני אוהבת שירי ארץ ישראל, פופ. נגיד, חברה שלי צוחקת עלי שרק לפני שבועיים גיליתי את אדל. אני אוהבת מחול. רקדתי כל התיכון, ואני הולכת מדי פעם להופעות.

הזכרת קודם שאמך נפטרה.

כן. כשהייתי בת 23. מסרטן מוח העצם.

היית קרובה אליה?

מאוד. היא היתה חולה שנה וחצי. בהתחלה עוד היתה תקווה, ואז זה חזר.

את זוכרת את התקופה הזאת?

אני זוכרת אותה טוב מאוד. אני טיפלתי באמא שלי. אחי היה אז בארצות הברית. ואבא שלי ואמא שלי... הם היו זוג ככה, מאוד קרוב. ואפשר להגיד, במובנים מסויימים אני הייתי המבוגר האחראי, כי אבא שלי מאוד מאוד כאב. את יודעת, בתי חולים כל היום. זה קשה מאוד.

אני חושבת על זה שכשיש ילדה כמוך זה באמת מאוד מפתה לשים עליה את המשקל הזה. יש בך משהו מאוד יעיל, מאוד מפוקס.

מאוד יעיל זו המילה.

זה בטח דפוס שאת נתקלת בו הרבה בחיים. בתפקיד ההורי. זה קשה.

זה נכון. ברור שזה היה קשה. אבל את יודעת, את מתפקדת. את לא חושבת "אוי, קשה לי", את מתפקדת. את עושה מה שצריך. הייתי עם אבא שלי המון, הוא טיפל באמא שלי נורא יפה. ונורא אינטנסיבי.

אני מכירה תיאוריה שאקטיביזם פוליטי, לא משנה באיזה צד, קשור בחסכים רגשיים.

אני ימין ואני ימין מיינסטרים. אין לי דעות קיצוניות וגם אין לי חסכים רגשיים.

אין לך חסכים?

נגיד, לא עברתי אף פעם טיפול פסיכולוגי. לא הרגשתי צורך.

גם לא אחרי שאמך נפטרה?

לא. הציעו לי אבל לא הלכתי.

איך את מבינה את זה? חוסן נפשי? הדחקות יעילות?

לא יודעת. אני חושבת שזה חוסן. אולי שילוב של שניהם. נגיד, החברות שלי קוראות לי רובוט. אני לא רגשנית, אני לא לוקחת המון ללב. דברים שאנשים רגילים נעלבים מהם, אני לא. גם עם הילדים בעלי לפעמים אומר לי "את לא מבינה, את לא מספיק רגישה".

ואיך את מסבירה את זה?

בעיני זה אופי.

לא מעליב אותך?

לא. אלה אנשים קרובים אלי והם לא אומרים את זה משנאה, הם משקפים את המציאות.

זו אמירה מאוד קשה.

אני יודעת שהם צודקים. אני מודעת לזה. זו אני.

את מאוד בן אדם של הסיסטם.

זה מאוד מדויק. אני בן אדם של הסיסטם.

איך את מבינה את זה?

אני לא מורדת במערכות. נגיד, בצבא או בבית הספר, אף פעם לא היה לי את הרצון הזה למרוד. אני תמיד הלכתי עם המערכת. תמיד.

לא מרדת גם כנערה?

לא. הייתי ילדה מאוד טובה. מאוד כיבדתי את ההורים שלי.

אם היינו נפגשות בתיכון היינו הולכות מכות.

לא היית בצופים?

העיפו אותי משם אחרי חמש דקות. ענייני מדים.

לי לא היתה לי שום בעיה ללבוש מדים. אני גם חושבת שתלבושת אחידה זה מאוד חשוב.

מה את אוהבת בסיסטם? מה יש לאהוב בסיסטם?

אני חושבת שרוב המערכות הן טובות. מאוד נהניתי בצבא. אפילו בבית הספר של הבן שלי, אני לא מתערבת, אני סומכת על המערכת. נותנת לה לעשות את העבודה.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות