האם זו השנה של אסתר רדא? - גלריה - הארץ
המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

האם זו השנה של אסתר רדא?

לקראת ההשקה הרשמית של האי־פי החדש שלה מספרת אסתר רדא על הפחד מההצלחה, ומגלה למה לא הלכה לאודישנים של "הלהקה". רמז: זה קשור לבר רפאלי ולמשפחת קוסבי

"שיקשקתי מפחד לפני ההופעה הזאת", אומרת אסתר רדא. "זאת היתה הפעם הראשונה שעליתי להופיע עם השירים שלי, ולא הייתי בטוחה שאני מסוגלת לעשות את זה, ועוד מול קהל כל כך גדול. 3,000 איש! בחלומות הכי פרועים שלי לא יכולתי לדמיין מספר כזה. לא ידעתי אם הם יאהבו את השירים. פחדתי שאני לא אצליח להחזיק את הבמה".

אי אפשר להתווכח עם חוסר ביטחון, אבל במקרה הזה הוא היה מיותר לחלוטין. לא רק שאסתר רדא החזיקה את הבמה המרכזית של פסטיבל אינדינגב, היא כמעט העלתה אותה באש. אינדינגב 2012, שהתקיים לפני חודשיים וחצי במצפה גבולות בנגב, היה פסטיבל מרובה אטרקציות. ברי סחרוף קפץ להופעה לא מתוכננת, "הבילויים" חזרו אחרי הפסקה של חמש שנים. אבל הרגע המוזהב של הפסטיבל, לפחות לטעמי, היה זה שבו רדא פתחה את הפה והתחילה לשיר.

אסתר רדא
אסתר רדא. צילום: גלעד בר שלו. סטייל: אנה קרפונוב. איפור: מיכל בלילוס. שמלה: דורית בר אור לpas pour toi

הקול שלה חתך את האוויר חופשי, חזק ומדויק. התנועה שלה על הבמה הקרינה מתיקות ועוצמה במינונים שווים, שלא לדבר על מינון פלילי של חן. הלהקה שלה ניגנה בתנופה ובחדווה. השירים היו מקסימים. אם היו חסרונות בהופעה הזאת, הם הסתירו את עצמם היטב.

"?Could it be that this is not the first time we met" שרה רדא בבלדה היחידה בהופעה, "Could it be". היא התכוונה לאינטימיות שבין גבר לאשה, אבל אפשר היה להמיר אותה באינטימיות שבין זמרת לקהל שלה. כן, זאת היתה הפעם הראשונה שבה פגשנו את רדא, ובכל זאת היתה באוויר תחושה חמימה, נדירה אך מוכרת, של מפגש ראשון ומענג עם זמרת נשמה מעולה. כמה פעמים דבר כזה קורה - פעם בשנה במקרה הטוב? אז השנה הזאת היא השנה של אסתר רדא.

אחד הדברים היפים ברגע ההוא באינדינגב, כפי שאפשר לראות בסרטון שמתעד את הביצוע החי של "Could it be", היה השילוב שרדא הקרינה בין ביטחון עצמי לבין שבריריות, בין יסוד חזק ומוצק ליסוד יותר רך ומפרפר. התנועה בין שני הקטבים האלה הפכה את הדמות שלה לשלמה, אמינה ומסקרנת. "לפני ההופעה ביקשתי מעצמי להיות נוכחת", היא אומרת.

מה זאת אומרת "נוכחת"?

"לקבל את מה שקורה. לפעמים, כשאתה על הבמה, קורים דברים קטנים שיכולים לבלבל אותך. נגיד, אחד האנשים בקהל הולך, ואתה חושב 'ואו, הוא בטח שנא את ההופעה'. הפעם החלטתי שאני לא נכנסת לדברים האלה. שאני נוכחת באמת במה שקורה, מקבלת עד הסוף ונותנת עד הסוף. וזה עבד. אני חושבת שבגלל זה ראו את כל הצדדים שלי, את הביטחון ואת חוסר הביטחון".

לא רק קולה הנפלא של רדא בלט על רקע קולותיהם הדהויים של רוב זמרי האינדי, גם המראה המושקע והמוקפד שלה היה חריג על רקע המראה המשלומפר שמאפיין את עולם האינדי הישראלי. "הרבה אנשים צחקו עלי", אומרת רדא. "כולם אמרו לי בציניות: 'נורא אינדי'. הכרחתי גם את הנגנים להתלבש כמו שצריך. הם שנאו את זה. אבל חשבתי שאני צריכה לכבד את הקהל ולהתלבש כמו שמתלבשים בשביל אירוע שחשוב לך. אני מאוד אוהבת בגדים ואני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי כשאני בתוך חולצה יפה. אז יצא 'לא אינדי'. מה אכפת לי. היו ימים שגם אני הייתי שלוכית. עדיין יש לי ימים. אני כל שני וחמישי משתנה. אני אוהבת להישאר טרייה".

 

הקהל באינדינגב זיהה ואהב את הטריות והאיכות של רדא. בסיום ההופעה שלה אנשים צבאו על דוכן הדיסקים של הפסטיבל וחטפו את האי־פי החדש שלה, "Life happens", שיוצא רשמית בימים אלה. רדא מספרת שכל 300 העותקים שהובאו לאינדינגב אזלו במהלך הפסטיבל - מספר מדהים במציאות שבה אינספור אמנים עצמאים מתחרים על תשומת לבו של קהל פוטנציאלי לא גדול.

אני מניח שהופתעת מכך שהתגובה על ההופעה הראשונה שלך היתה כל כך אוהדת. היא שינתה משהו בצורה שבה חשבת על המשך הדרך שלך?

"נהיה פחד יותר גדול. עכשיו פתאום יש ציפייה ממני. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שההופעה הזאת היתה אירוע שאי אפשר לשחזר. כל ניסיון לשחזר אותו לא יעבוד. כשאני נזכרת בהופעה הזאת אני מרגישה מין עצב שמח כזה", היא אומרת בחיוך.

הופעת ההשקה הרשמית של האי־פי החדש תתקיים ב–30 בינואר במועדון הבארבי בתל אביב. רדא תארח את סאבו וקותי, שהפיקו את האי־פי, וכן את גילי יאלו ‏(סולן להקת "זבולון דאב סיסטם", שהוא גם בעלה של רדא‏), הראפר פלד ושלישיית הזמרות האחיות חיים.

האי־פי החדש של רדא הוא מיני־אלבום יפה וקצר. קצר מדי, למען האמת. ארבעה שירים בסך הכל. מדוע כל כך מעט? "קודם כל, מסיבה כלכלית", מסבירה רדא. "חוץ מזה, אני משתנה כל הזמן, וכשאני חושבת על אלבום שלם הייתי רוצה שהוא ישקף את האופי הזה ויכלול המון דברים שונים. אז אני מוציאה עכשיו ארבעה שירים, ואחר כך יהיו עוד ארבעה, ואולי עוד שניים עם מפיק אחר. מתישהו זה יתאגד לאלבום. התחשק לי להקליט ולהוציא. לא להתבשל יותר מדי. התבשלתי מספיק שנים. גם ככה אף אחד לא קונה דיסקים, והכל עובד היום על סינגלים. זאת נראית לי שיטה טובה ומאוד עדכנית".

את האי-פי היא הקליטה ביחד עם המפיקים סאבו וקותי. "אין הרבה גרוב בארץ, והם שיא הגרוב", היא אומרת. לפני שעבדה אתם ניסתה להקליט עם מפיקים שונים, אבל התוצאה לא סיפקה אותה. על סאבו וקותי, שהפיקו בין השאר את אלבום הפריצה של קרולינה, אומרת רדא: "תמיד רציתי לעבוד אתם, אבל חשבתי שאני לא בליגה שלהם. ההופעה הראשונה שראיתי בתל אביב, בגיל 18 או 19, היתה שלהם. לא האמנתי שיש דברים כאלה. הלכתי באוויר אחרי ההופעה הזאת. הם היו כל כך טובים, שחשבתי שאי אפשר לגשת עליהם. מובן שהם האנשים הכי נגישים בעולם".

 

רדא שלחה לסאבו וקותי 16 שירים שלה, שהוקלטו עם גיטרה אקוסטית בלבד. אחרי ששני המפיקים אמרו שהם אוהבים את הכתיבה והשירה שלה, היא ביקשה מהם לבחור ארבעה שירים מתוך ה–16. "לא התערבתי בבחירה, סמכתי עליהם לחלוטין", היא אומרת. השלב הבא היה להחליט לאיזה כיוון לקחת את השירים. או ליתר דיוק, לאיזה כיוון לא לקחת אותם. "אני עושה מוסיקה שחורה, ויש המון זמרות סול ואר־אנ'־בי שחורות ששרות מדהים. ההפקות שלהן תמיד נורא דומות, וידענו שאנחנו לא רוצים להיכנס למקום הזה כי אנחנו לא יכולים להתחרות עם זמרות סול אמריקאיות".

ההופעה של מולאטו אסטטקה בישראל לפני כשנתיים, שרדא חוותה בה התרגשות גדולה, הצביעה על כיוון אחד שבו ההפקה של האי־פי יכולה ללכת. אסטטקה ניסח בשנות ה–60 את הצליל של הג'ז האתיופי והפאנק האתיופי, והאי־פי של רדא נפתח בתרועת כלי נשיפה בסולם אתיופי שלקוחה היישר מתוך העולם הזה. "הם לא הגזימו עם הצבע האתיופי", אומרת רדא על שני המפיקים שלה. "פראזה של כלי נשיפה פה, תפקיד קטן של מסנקו ‏(כלי מיתר אתיופי‏) שם. לא יותר. אבל זה מספיק כדי שזה לא יישמע כמו עוד הפקת סול אמריקאית".

את אומרת שהיה לך מאוד חשוב שהשירים לא יישמעו כמו סול אמריקאי, ובכל זאת בחרת לשיר באנגלית. יכולת לשיר בעברית, ואז לא היתה שום בעיה מלכתחילה.
"יותר נוח לי לשיר באנגלית. לא יודעת למה. אולי דווקא כי העברית יותר קרובה אלי. נכון שלא רציתי שזה יישמע אמריקאי, אבל מצד שני לא רציתי שזה יישמע פתטי".

מוסיקה שחורה בעברית לא חייבת להישמע פתטי. תראי את קרולינה.

"קרולינה היא לא דוגמה לכלום. היא מושלמת. אני לא אומרת שכל מי שעושה סול ואר־אנ'־בי בעברית נשמע פתטי. יש אנשים שמצליחים לעשות את זה, גם בראפ וברגאיי. אם אני ארגיש יום אחד שאני רוצה לשיר בעברית אני אעשה את זה. בינתיים באנגלית זה נשמע לי יותר מגניב. יש איזשהו ריחוק כשאני שומעת את עצמי שרה בעברית. אולי זה משהו אצלי בראש, שאין לו שום בסיס".

ארץ אחרת

היא נולדה בקרית ארבע ב–1985. הוריה ואחיה עלו שנה קודם לכן והגיעו ליישוב "באדיבותה של מדינת ישראל", אומרת רדא בציניות. הוריה התגרשו כשהיתה בת שלוש ואת אביה כמעט לא ראתה מאז. אמה עבדה במשך רוב שעות היום, אחיה ‏(שמבוגר ממנה בחמש שנים‏) למד בפנימייה, והיא מספרת שכילדה בילתה זמן רב לבדה.
בחלק ניכר מהזמן הזה היא שרה. בבית התנגנו שירים של זמרים אתיופים כמו מחמוד אחמד ואסתר אווקה, אבל היא העדיפה לברוח מהשורשים האלה, ורק לאחרונה החלה לחזור אליהם ולנסות לשיר באמהרית.

מה שרת כילדה?

קרולינה. "מושלמת בעיני"
קרולינה. "מושלמת בעיני". צילום: אסף עיני

"הרבה מוסיקה של הבחוץ".

מה זאת אומרת, שירים מהרדיו?

"איזה רדיו? אנחנו בקרית ארבע. לא שמענו רדיו. שרתי שירים שלמדנו בבני עקיבא. שירי דת. אל תבקש ממני לשיר אותם עכשיו, אבל אני זוכרת שהיתה בהם הרבה נשמה. אני אוהבת שירה דתית מכל סוג. שירה שהיא לא לשם השירה, אלא... קשה לי להסביר את זה... שירת נשמה היא תמיד למען הדבר הגדול יותר. אין דבר שיותר מרגש אותי משירה או ניגון שבאים מהמקום הזה".

לצד שירי הדת החלו לחלחל אל תודעתה של רדא הילדה גם שירים מסוג אחר. "איכשהו הגיעה אלי קלטת של אורי פיינמן", היא מחייכת. "אתה זוכר אותו?"

איך אפשר לשכוח.

"מעניין איך היא הגיעה אלי. אולי ממרכז הקליטה. שרתי את כל השירים שלו, ולאף אחד אסור היה לדעת מזה".

כי זה היה פופ חילוני.

"כן. למרות שזאת לא היתה פריצות כמו השירים של מייקל ג'קסון, שאח שלי הכיר לי. בכלל, את כל המוסיקה שהשפיעה עלי הכרתי דרך אחי. הוא גם קנה לי את הגיטרה הראשונה שלי".

כשרדא היתה בת עשר היא עברה עם אמה ואחיה לנתניה. כשהיא נשאלת מדוע, היא אומרת: "גרת פעם בקרית ארבע? היינו צריכים לעזוב את המקום הזה מתישהו, ומזל שעשינו את זה. מדינת ישראל, שהיא כידוע מאוד לא גזענית, נתנה לאמא שלי שלוש אפשרויות: נתניה, קרית גת או רחובות. אמא שלי שאלה אותי ואת אחי מה אנחנו מעדיפים ואמרנו נתניה.

"בשבילי נתניה זה קודם כל אם־טי־וי", היא ממשיכה. אם בקרית ארבע היא ואחיה נאלצו להקשיב בסתר למייקל ג'קסון, בנתניה הם יכלו להתחבר למוסיקה אמריקאית שחורה בפול ווליום. רדא זוכרת את עצמה יושבת מול אם־טי־וי ומחכה לקליפים של הזמרות האהובות עליה, אריקה באדו ולורין היל. אחיה היה חוזר מהפנימייה עם ההיפ־הופ הכי כבד. "אחר כך הוא עבר פתאום לשלום חנוך ואביתר בנאי, ואני כמו תמיד למדתי ממנו", אומרת רדא. "הדיסק הראשון של אביתר בנאי, לא יכולתי להפסיק להקשיב לו. היה שם את הדבר הזה שדיברתי עליו קודם, החיבור למשהו יותר גדול. וזה לפני שהוא שם כיפה על הראש".

אביתר בנאי. לא יכולתי להפסיק להקשיב
אביתר בנאי. לא יכולתי להפסיק להקשיב. צילום: דודו בכר

רדא התלבטה אם להתגייס לצבא, ובסופו של דבר ניגשה לבחינות ללהקה צבאית. היא שרה את שני השירים היחידים שהיא ידעה לנגן בגיטרה - "אין לי ארץ אחרת" של קורין אלאל ו"תפילה" של עופרה חזה. צוות הבוחנים, ובהם עידן רייכל ורמי קליינשטיין, קיבל אותה, והיא שובצה בלהקה של מפקדת זרועות היבשה.

בכל הצבעים

היא אהבה את הלהקה הקטנה שבה שירתה, אבל שנאה את התרבות ששלטה במעגלים היותר רחבים של הלהקות הצבאיות. "לא הסתדרתי עם התחרותיות בין הזמרים", היא אומרת. "אני מאוד תחרותית, אבל זאת לא היתה תחרות על יכולת אלא משהו אחר, תחרות על מאיפה באת. זה היה כמו מעמדות: היו את אלה שבאו מתלמה ילין, ואלה שהיו בכוכב נולד. אני באתי מהרחוב, וברחוב אין ניצחונות. אז לא השתתפתי בתחרות והייתי די אאוטסיידרית".

כשהיתה בלהקה הצבאית העלו בהבימה את המחזמר "הלהקה". "כולם הלכו לאודישנים חוץ ממני", היא מספרת.

למה לא הלכת?

"לא חשבתי שיש שם מישהי שאני יכולה לגלם. זה רימייק ל'להקה'. מה אני קשורה? לא זכור לי שהיתה שם איזושהי אתיופית. אם יעשו רימייק למשפחת קוסבי, נראה לך שבר רפאלי תלך לאודישן?"

אחרי שרוב האודישנים הסתיימו ‏(ואף אחד מחבריה של רדא ללהקה לא התקבל‏) היא פגשה במקרה את עידן רייכל, שסיפר לה שמחפשים אתיופית ל"להקה". "מישהי שאני מכירה אמרה להם שכדאי להם לקחת אתיופית לתפקיד של גלי עטרי, והם השתכנעו", מספרת רדא. "הלכתי לאודישן, התקבלתי, והמשכתי שם. נהייתי שחקנית פתאום".

חשבת שתהיי שחקנית? חלמת על זה כמו שחלמת לשיר?

"לא. אבל אם נותנים לך תיקח. אם אנשים חושבים שאני עושה משהו טוב, למה לא? העדפתי את זה על למכור בחנות נעליים".

היא לא למדה בבית ספר למשחק, ורק עכשיו היא מתחילה להשתחרר מרגשי הנחיתות שזה העמיס על כתפיה. "התחושה היא שאין לך על מה להישען", היא מסבירה. "רק היום אני יכולה לקרוא לעצמי שחקנית. אני עושה את זה כבר שבע שנים, ורק עכשיו אני מסוגלת. ולא שחוסר הביטחון נעלם. הוא יישאר שם תמיד".

גם במוסיקה את מרגישה את זה? חוסר ביטחון בגלל שלא למדת?

"קצת. בעיקר מול מוסיקאים. אנשים שלמדו תיאוריה ואומרים לך 'עכשיו קחי את זה בסולם...' אבל מצאתי דרך להתמודד עם העניין הזה. יש לי את הקול שלי, ואני יכולה להיעזר בו. הבנתי את זה רק בזמן האחרון. בכלל, הרבה דברים משתנים ומתבהרים לי בזמן האחרון. רק עכשיו אני מצליחה ליהנות ממשחק. במשך שנים זה היה סבל, זאת היתה עבודה. זה בעצם היה כמו טיפול פסיכולוגי שלא הייתי מוכנה אליו. היום אני יותר מוכנה".

אבל ההבשלה שלה לא תמיד עולה בקנה אחד עם מדיניות הליהוק המקובעת של התיאטרון הישראלי. "יש הרבה תפקידים שאני לא יכולה לגלם", היא אומרת. "אני לא יכולה להיות, למשל, בת של עשירים. אני לא מתאימה לסטריאוטיפ. זה לא צריך להיות ככה בעיני. ברגע שמכניסים לריבועים, אז מה האמנות פה? אמנות צריכה להיות בכל הצבעים, תמיד".

יש במאים שהולכים נגד הסטריאוטיפים?

"יש כמה צדיקים. בסרט 'קירות' ‏(של הבמאי דני לרנר‏) היה לי תפקיד קטן של חברה של איזה עבריין שרוצחים אותה".

לא ממש בת עשירים.

"נכון, אבל הטייפקאסטינג היה של איזו ברבי, ואני לא ברבי. גם ב'מיוחדת' ‏(סדרת הטלוויזיה המשטרתית שרדא משחקת בה‏) לא הלכו לפי הטייפקאסטינג. במקור קראו לדמות שאני מגלמת ורוניקה זייצב".

בימים אלה רדא משחקת בהצגה "גזע" של תיאטרון חיפה, על פי מחזה של דייוויד מאמט, בבימויו של משה נאור ובתרגומו של יוסף אל דרור. "זה מחזה שמדבר על המתח הגזעי באמריקה, ואני מגלמת מתמחה שחורה במשרד עורכי דין שנמצא בבעלות של עורך דין שחור ועורך דין לבן. הם מטפלים בתיק אונס של בחורה שחורה, והתיק הזה מטלטל את המשרד. היו לנו הרבה שיחות בזמן העבודה, ולמדתי מהן המון. הנושא הזה של גזע, אין די ממנו. זה לא ייגמר. תמיד אפשר התעסק בו, בטח במדינה השוויונית שלנו. המחזה הזה גורם לך לחשוב. אני אוהבת שדברים גורמים לי לחשוב".

איזה מחשבות הוא עורר בך?

"הוא האיר לי כמה דברים. גזענות זאת מלה נורא גדולה, אבל שיורדים לשורש שלה, זה בסך הכל פחד. פחד מאדם ששונה ממך. העבודה על 'גזע' הבהירה לי את זה, ואני לא אגיד שההבנה הזאת הפכה את הגזענות לפחות נוראה, אבל היא שינתה את הצורה שבה אני מתייחסת אליה. זאת תמיד היתה מפלצת, ועכשיו היא נראית לי יותר כמו חולשה. איכשהו זה הצליח להרגיע קצת את הכעס שלי".
 

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 בהצלחה!  (לת) מעריץ
  • 18:37
  • 10.01.13

02 בהצלחה רבה רבה. את מאירה את הדרך לרבים ורבות אחרייך. מהעדה ובכלל.  (לת) א.ר
  • 18:45
  • 10.01.13

03 נחמדה אבלל בלי אנגליתת דודי
  • 18:49
  • 10.01.13

השפה שלך היא עברית, תוציאו מהראש שיהיה בישראל ולו
ראפר אחד כמו טופאק, ולו זמר אחד כמו ג'יימס בראון, ולו זמרת אחת כמו
ארית'ה פראנקלין או לוריין היל (בתקופה שהייתה מוציאה דברים כמו השני
של הפוג'יז). תתרכזו בעברית ולהיות עצמכם. זה ייגע הרבה יותר.

אותי מרגשות בינתיים זמרות תל-אביביות אבל אמיתיות ומודעות לעצמן ולחנוניותן, כמו ענת סגל, שני פלג, אביגייל רוז אבל גם זהבה בן ודיקלה נתנו בכורות לפנים.

  •   לא מסכים איתך גיא
    • 08:55
    • 11.01.13

    תראה,לבקש מאדם לשיר בשפה שאתה רוצה,זה בסדר.אבל זו לא בהכרח השפה שנוח לו איתה,כלומר אם הוא הקשיב בילדותו למוסיקה בשפה מסויימת סביר שהוא ירצה לשיר באותה שפה .זו דעתי בכל אופן.אגב היא גדלה בבית שדיברו בו אמהרית, כך שלא בטוח שדווקא עברית היא השפה שלה.
    אישית,אין לי בעיה אם אף שפה, מבחינתי שתשיר בקווקזית, אם המוסיקה טובה אז היא טובה.

  •   וואלה אישי, היא טובה ! דודי מיכאלוב
    • 16:53
    • 12.01.13

    לא יודע אם היורשת של לוריין היל.....
    אבל זה בסדר, שמעתי מעט, והיא מהמעטיםם שמסוגלים להעביר שיר באנגלית ביופי, רגש וחן טוב.....
    צריכה זמן להתבשל, אבל בן שלו צודק כהרגלו, היא טובה !!

04 יכולה ללמד פרק בהלכות ענווה את כל כוכבי האינסטנט. ויכולה גם ללמד אותם לשיר...  (לת) דניאל
  • 23:57
  • 10.01.13

05 ל3 תרגיע- טופאק, אריתה לורן חחחח יש במוזיקה הרבה גוונים כנראה שבשבילך ליאן
  • 08:06
  • 11.01.13

אם זה לא סופר סטארים אין מה לשמוע, אז ככה
כחובבת אינדי וסול,רוב ההרכבים האהובים עליי בכלל לא מוכרים חחחחח

06 עשתהתפקיד גדול ויפה בסדרה " דאוס"  (לת) ילד
  • 09:31
  • 11.01.13

07 לכי על זה  (לת) אני צמא לעוד
  • 09:34
  • 11.01.13

08 עלי והצליחי ותמשיכי לתת בראשש  (לת) רדא את מהממת
  • 10:09
  • 11.01.13

09 עלי והצליחי ותמשיכי לתת בראשש  (לת) רדא את מהממת
  • 10:09
  • 11.01.13

10 בהצלחה! מאי
  • 14:25
  • 11.01.13

פעם ראשונה שיוצא לי לשמוע אותך ואת פשוט מדהימה!
מחכה להופעה שלך !

11 פשוט נהדרת דינה
  • 14:57
  • 11.01.13

ראיתי אותה פעם ראשונה בהופעה בכיכר רבין ופשוט התאהבתי בה

12 נשמעת מעולה. ובאותו נושא וקצץ אחרת- מתי כבר יביאו את ג'יל סקוט לארץ?  (לת) ישי
  • 15:11
  • 11.01.13

13 בהצלחה! אחת
  • 16:39
  • 11.01.13

תשארי את! את פשוט מדהימה ומוכשרת ברמות!!!

14 רדא חרות
  • 17:32
  • 11.01.13

כן זו בהחלט השנה של אסתר רדא!

15 גזענות זאת מלה נורא גדולה, אבל שיורדים לשורש שלה, זה בסך הכל פחד. פחד מאדם ששונה ממך. manalu
  • 19:24
  • 11.01.13


"יש הרבה תפקידים שאני לא יכולה לגלם", היא אומרת. "אני לא יכולה להיות, למשל, בת של עשירים. אני לא מתאימה לסטריאוטיפ. זה לא צריך להיות ככה בעיני. ברגע שמכניסים לריבועים, אז מה האמנות פה? אמנות צריכה להיות בכל הצבעים, תמיד".

16 כמה כישרון ואינטליגנציה יש בבחורה המתוקה הזו-רק הצלחה !!!  (לת) אבי
  • 19:57
  • 11.01.13

17 תמיד ענבר
  • 23:41
  • 12.01.13

יש את התצלומים האלה עם ההבעות המטופשות כאילו זה מגניב. זה כל כך פתאטי ונדוש שכבר שאתה רואה את זה אין לך כוח לבאות

18 את לא באת מהרחוב, אלא פשוט לא קיבלת חינוך מוזקלי דומה. ישראלה.
  • 17:01
  • 13.01.13

ותראי איפה את והיכן הם. בהצלחה לך.

19 הכי גדולה שהיתה כאן אי פעם!  (לת) שלומי שלוש
  • 17:45
  • 14.01.13

20 המיוחדת יש לך יתרון על כולם
  • 14:10
  • 15.01.13

מדהימה בקולך , בסגנון המיוחד ולא סטנדרטית כלל!! יש לך יתרון על כולם בשל ההיכרות שלך עם סגנונות אפריקאים , המקצבים המיוחדים כלי הנגינה וכו'. מאחל לראותך רחוק יותר, ומאמינה בך. את מהווה גאווה לעדתנו.!!

21 אני מת עליה!  (לת) אסף אבידן
  • 18:14
  • 16.01.13

22 It's good to see someone thnkiing it through. Chakkrit
  • 02:04
  • 21.01.13

It's good to see someone thnkiing it through.

23 הייתי אתמול בהופעה בבארבי - פשוט מהממת! מאור
  • 12:49
  • 31.01.13

שנים לא נהניתי ככה מהופעה. אני צופה לך עתיד גדול ומבטיח

24 כל הכבוד לאלי גרינפלד על ההפקה של המופע לבית אביחי עם קורין אלאל ואחרים  (לת) עיתונאי צמרת
  • 20:43
  • 21.02.13

25 אהבתי, מתכננת לבוא להופעה שלך בקרוב! רדא
  • 18:22
  • 18.03.13

כן ירבו זמרות כמוך בארץ!
ולייק על התספורת :)

26 למה להתלונן נגד המדינה תמיד?? 11 שנים אחרי שאמא שלך עלתה עוד עזרו לה יפעת
  • 00:19
  • 07.05.13

אז גם על זה להתלונן??
11 שנים לפחות אמא שלך קיבלה הקלות כעולה,
אני לא שומעת שאת מתלוננת נגד אבא שלך שנטש את המשפחה.
אז נכון, הציעו לכם 3 מקומות, לעולים אחרים, בארץ, לא כל שכן בעולם, מישהו מציע מקומות?
עם תרבות המגיע לא מגיעים רחוק