טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גולש לאלוף בן: למה מפרסמים עירום?

עורך הארץ השיב לשאלות הגולשים. בין היתר, נשאל על חומת התשלום, מינוי הנגיד החדש-ישן ושיקולי עריכה. התשובות לפניכם. בשבוע הבא: רחל טלשיר

תגובות

אלוף בן, העורך הראשי של "הארץ", התארח היום (שני) באתר והשיב לשאלות הגולשים, אירוח ראשון בסדרה. מדי יום שני ב-14:00 נארח באתר אחד או אחת מעיתונאי הארץ, שישיבו לשאלותיכם בתחומים המסקרנים אתכם וקרובים ללבכם.

הגולש המכונה "דג קר" שאל: הארץ הוא בלי ספק העיתון הטוב והמעמיק בארץ, אבל האיכויות שלו הן לא אחידות, והוא מפגין לפעמים נטייה משונה לצהוב שמזכיר עיתונים אחרים. באופן ספציפי בולטת לאחרונה הבחירה להעלות לעמוד הראשי של האתר תמונות מיניות - לפעמים עירום ממש, לפעמים רק רמזי עירום. גירוי זה נחמד, אבל גירוי שמגיע בכפייה זה מעצבן. זה מעצבן כשמלצרית מנפנפת מולי במחשוף ענק, וזה מעצבן כשעיתון יומי מנפנף מולי בתמונות סקסיות. ואני מגיע מהצד השמאלי והאתאיסטי של המפה החברתית...

אין ל"הארץ" מגמה מכוונת להעלות תמונות עירום לדף הבית של האתר, וודאי שלא לפרסם עירום כפרובוקציה או למטרות גירוי. אכן פרסמנו תמונות עירום בידיעות על יצירות קולנועיות ואמנותיות, שהעירום ממלא בהן מקום מרכזי, כמו בסרטו החדש של לארס פון טרייר או בכתבה על הבמאית קתרין ברייה, וציור עירום בכתבה מתורגמת מהניו יורק טיימס על הביאנלה בוונציה.

לכל העיתונאים ואישי הציבור שהתארחו ב"הארץ"

עורך הארץ אלוף בן

הגולשת "כבשה פועה" שאלה: מדוע מסתתרים מחברי מאמרי המערכת תחת מסך האנונימיות? מתביישים?

כבשה פועה, מאמר המערכת איננו חתום כיוון שהוא מבטא את עמדת המערכת ולא את עמדתו האישית של הכותב. מאמרי המערכת נכתבים לאחר התייעצות, שבסיומה מוטלת הכתיבה על אחד מכותבינו הבכירים, ולאחר מכן נשלח הטקסט להערות ולא פעם עובר שינויים. במאמרים חתומים, המבטאים את עמדת כותביהם, אין תהליך כזה.

דין שאל על התהליך המדיני: האם אתה חושב שלך יש מספיק ידע כדי להציע פיתרון חלוקה הגון ובר קיימא? האם לדעתך זה יהיה צודק על סמך המידע שיש בידך?

סיקרתי ככתב מדיני את תהליך השלום והשיחות עם הפלסטינים, סוריה וירדן מאז הסכמי אוסלו, אבל אינני מתיימר להציע פתרון או מודל להסדר. הבעיה בעיני איננה מחסור בידע או בדיפלומטים ומשפטנים מקצועיים, אלא הקושי הפוליטי והאידיאולוגי של מנהיגי הצדדים לקבל החלטות הכרוכות בוויתור על ערכים ואמונות שבהם החזיקו - והערכה שהסטטוס קוו נסבל יותר. הרי אין מחסור בנוסחאות לפתרון, הבעיה היא הגעה להסכם.

ארז שאל האם הציבור אינו מעוניין לשמוע יותר על המחאה החברתית? מה המדיניות הכללית של העיתון בפרסום ידיעות בנושא?

אין לנו מדיניות עקרונית בפרסום ידיעות על המחאה החברתית. הקדשנו לה מקום נרחב בעבר, ואנחנו ממשיכים לעקוב אחריה גם היום. המחאה כיום בולטת פחות משהיתה ב-2011, בלי קשר לדיווח שלנו. אם תתעורר מחדש, כמובן שנדווח.

מנויה שאלה: למה עיתון סוף השבוע הולך ומצטמצם ובמקביל אחוז כתבות הצבע על שחקניות בנות 12 או חייו הקשים של מוזיקאי עולה. בשביל התכנים האלו אפשר לקרוא את ישראל היום או כל עיתון שטותי אחר. כמו כן, די מעצבן שבאתר אם פתחתי את אותה הכתבה פעמים היא "יורדת" פעמים ממספר הכתבות החודשיות. ובכלל, מבאס שסגרתם את האתר, בניו יורק טיימס, שאני מניחה שמהם העתקתם את המודל ואת העיצוב יש כמה כתבות פתוחות, אצלכם הכל הכל סגור.

קשת הנושאים בהם עוסק עיתון הארץ רחבה מאוד, ולכן ניתן למצוא לצד כתבות עומק ותחקירים גם ידיעות מתחום התרבות הפופולרית. בדומה לניו יורק טיימס, גם הארץ מפעיל חומת תשלום רכה. אין כל חובה לרכוש מנוי כדי לגלוש באתר הארץ. ניתן להיכנס בחופשיות לכל המדורים ולכתבות הפתוחות. מומלץ בכל זאת להירשם לאתר כדי ליהנות מעשר כתבות פתוחות בחודש. ההרשמה היא ללא תשלום ונמשכת כחצי דקה.

מנוית סופ"ש שאלה: מוסף הסופ"ש מאבד מתחקירים לטובת טורים, זה נחמד אבל בשביל זה יש בלוגים. האם נזכה לעוד תחקירים מעניינים או שהמוסף יהיה מגזין צבעוני ותו לא? ועוד שאלה לגבי הסופ"ש, האם יש מצב שיחזירו את המוסף לשבת? מאוד הצטמצמו הפרשנויות הפוליטיות וזה חסר. אפילו ליוסי ורטר קיצצתם את הטור כשעבר לכותרות (!).

ההיפך הוא הנכון! מוסף הארץ, שזמין כעת גם במהדורה דיגיטלית, פרסם בחודשים האחרונים תחקירים רבים ומצוינים. הנה כמה דוגמאות:
התיאבון של נוחי דנקנר לאנשי רשות ניירות ערך
חשיפת העסקים החדשים של אהוד אולמרט
מאחורי הקלעים בלשכתו של יהודה וינשטיין
חשיפת הארגון שבונה את המאחזים הבלתי חוקיים בשטחים
שלטון האימים של איש העסקים צחי גוזלי בהרבלייף
לצד הטורים המתפרסמים במוסף, אנחנו שמחים להפעיל את מערכת הבלוגים, המקדמת כותבים נהדרים. את השינוי שערכנו בסוף השבוע קיבלו יותר קוראים ברכה מאשר בביקורת.

הגולש רועי שלח בתגובה לידיעה "מספר שאלות שעליהן אין סיכוי שיענה אלוף בן. 1. מדוע מקדמים מאמרים הקוראים לרצח וטרור? (מאמרה של עמירה הס על התחביר הפנימי של הרצח). 2. מדוע מפרסמים כל גרפיטי, ראוי לגינוי ככל שיהיה, אך לא פרסמו מקרה אחד מ 1200 המקרים של זריקות האבנים ובקבוקי התבערה ביו"ש בחודש מאי? קל וחומר את הסטטיסטיקה עצמה אותה ציינתי. 3. מדוע מכנים את דרור אטקס, פעיל שמאל רדיקאלי - חוקר, אך את הארגון האקדמי NGO מוניטור "ארגון ימין קיצוני". 4. מדוע מגנים שיתופי פעולה של אוניברסיטת תל אביב עם עמותת אלע"ד, אך לא עם אלף ואחת קליניקות משפטיות להגנה על אריתראים או זורקי אבנים? קל וחומר שבמקרים אלו מדובר ב*קורסי חובה לתואר ראשון*, ולא בשיתוף פעולה של פרופסור שכיר. 5. מדוע מציינים את שיוכו המגזרי התוקף במקרי תקיפה/פשיעה כשמדובר ביהודי, אך לא כשמדובר בערבי?"

שלום רועי. לשאלותיך:
1. מאמרה של עמירה הס "התחביר הפנימי של יידוי אבנים" לא קרא לרצח וטרור אלא הסביר את מניעיהם של הפלסטינים, עם ניתוח ביקורתי של התנהגותם. הוא לא "קודם" באופן שונה מכל מאמר אחר. מי שקידמה אותו היתה מועצת יש"ע, שעשתה לו פרסום נרחב.
2. אינני בטוח ש"הארץ" פרסם "כל גרפיטי", אך כן פרסמנו דיווחים על זריקת אבנים ובקבוקי תבערה בחודש מאי. 
3. בכתבות על דרור אטקס צוין לא פעם שהוא פעיל שמאל. על NGO Monitor נכתב "ארגון ימין" ולא "קיצוני".
4. "הארץ" לא גינה את שיתוף הפעולה של אוניברסיטת תל אביב עם אלע"ד, אלא דיווח עליו תוך הבאת עמדות ביקורתיות ותגובה של האוניברסיטה. אינני מבין מה הקשר לקליניקות משפטיות.
5. לא הבנתי את השאלה – אשמח אם תביא דוגמאות ספציפיות יותר.

הדס שאלה: מדוע הארץ לא נוהג כמו הגרדיאן (ואתרי חדשות מובילים אחרים בעולם) ומוחק תגובות שיש בהן ביטויי שנאה וגזענות ושמחה לאידם של מתים והשמצות וקללות וגידופים וכל שאר הזבל המילולי (מימין ומשמאל) שכה מאפיין את אתרי החדשות בישראל ? מדוע הארץ לא מבדל את עצמו מאתרי החדשות האחרים שמפרסמים את הזוהמה הזו ומותיר את האתר שלו נקי וטהור מהרפש ומאפשר בכך קיום דיונים מעניינים ומרתקים בין קוראיו (ממש כפי שקורה באתר של הגרדיאן שם פעמים רבות התגובות מעניינות יותר ומשכילות יותר מהכתבות עצמן) ? הארץ משלם מחיר תרבותי כבד מאוד על ההימנעות ממחיקת התגובות הללו.

שלום הדס, ייתכן שאת השאלה יש להפנות לציבור המגיבים. מבחינת אתר הארץ, אנו מטפלים מדי יום באלפי טוקבקים מגולשים, כל תגובה מאושרת באופן ידני על ידי עורך. כל תגובה שמשתמשת בשפה סבירה, לא נוקטת באלימות או קוראת למעשי אלימות מאושרת לפרסום. ייתכן כי מדי פעם נופלות טעויות באישור התגובות, אולם במקרים כאלה אנו ממהרים לתקן.

צביה: האם תוכל לנמק את מדיניות אישור וצנזור התגובות באתרכם? לטעמי, לא השכלתם ליצור שוליים רחבים של דיון ציבורי פורה. עד שלא אשמע אחרת, לא נותר לי אלא להבין (באכזבה עמוקה) כי המערכת מתברכת באלימות, הרדידות והרמייה המאפיינות רבות, רבות מדי מן התגובות.

שלום צביה, אתר הארץ אינו מצנזר תגובות בשל עמדות פוליטיות המובעות בהן. תגובה שמשתמשת בשפה סבירה, לא נוקטת באלימות או קוראת למעשי אלימות מאושרת על ידי העורכים ללא הבדל בין ימין לשמאל. התגובות שאינן מאושרות לפרסום הן כאלה שבסריקה מהירה מעלות אפשרות לבעיה משפטית.

איציק שאלה: למה אתם לא מפרסמים מאמרים על רדיפת שב"כ של פעילים חברתיים מזרחים?

שלום איציק, מידע בנושא זה טרם הובא לידיעתנו. אתה מוזמן לפנות אלינו, להעביר את הידוע לך ואנו נעשה מאמץ לבדוק ולפרסם.

גולש אנונימי שאל: עד מתי תמשיכו לצנזר את נאומי ההסתה של אבו מאזן, (לדוגמא נאום של אבו מאזן באו"ם או ביום הפת"ח) ורעיו להנהגה הפלסטינית (כמו עבאס זאכי)? האם עיתון לאנשים חושבים אינו אמור להביא לידיעת הקוראים החושבים עובדות חדשותיות, רק בגלל שאינן עולות בקנה אחד עם השאיפות של המערכת?

שלום, איננו נוהגים לצנזר נאומים ומקפידים לדווח על כל נושא ביסודיות. ואולם, במקרים שבהם תוכן הנאום חוזר על עצמו מעל כמה במות, אנו מציינים את אחד הנאומים ומסתפקים בעיקרי הדברים על מנת להימנע מחזרה על דברים שכבר נאמרו. חודש בלבד לפני הנאום ביום הפתח, נשא מחמוד עבאס (אבו מאזן) נאום תקיף במיוחד באו"ם, שאת עיקריו הבאנו באתר הארץ.

שחר: מודל חומת האש - האם מצדיק עצמו? ובנוסף - מדוע מוצגות פרסומות למנויים לעיתון הדיגיטלי? (יש לציין כי במקרים מסוימים הפרסומות ממש מפריעות לקריאת הכתבה)

שחר, חומת התשלום היא שלב הכרחי בהתפתחות של עיתונים מטכנולוגיית הדפוס למרחב הדיגיטלי. העיתון זקוק להכנסות כדי שיוכל להתקיים, וההכנסות מגיעות ממנויים וממפרסמים. אין סיבה שמנויי המהדורה המודפסת יסבסדו את קוראי המהדורה הדיגיטלית. מאז הנהגת חומת התשלום, ירד מספר הפרסומות במהדורה הדיגיטלית, אך אין בכוונתנו להפסיקן.

מקווה שלפחות הפעם לא תסננו את השאלות שלי: איך העיתון מסביר את האובססיביות שלו לתקוף את לפיד מיום שהכריז על ריצה לכנסת? כל יום הופיעה ידיעה בגנותו, על פי רוב בנושאים שאינם מן העניין. למשל: איזו בושה שהוא מחזיק ספרים מסויימים בספריה שלו, אלו פליטות פה היו לו, ועוד. נושא נוסף: איך העיתון משתמש בשרותי גדעון לוי, למרות כתבת "נוהל חמור" שלו. להזכירכם, נטען לגבי הכתבה שהיא היתה שיקרית, והוא עד היום לא הכחיש זאת.

מקווה יקר, "הארץ" לא תוקף את יאיר לפיד באובססיביות. לפיד עורר ומעורר עניין רב בקרב הקוראים, ואנחנו מאמינים שאמינותו של איש ציבור – גם בקשר לשאלות כמו התואר האקדמי שלו, האם השתמש בסמים, והאם דייק בפרטים – היא שאלה שראויה לבדיקה ודיווח. בעמודי הדעות והפרשנות שלנו הצגנו עמדות שונות ביחס ללפיד. ככותב, הערכתי שהוא יהיה מנהיג המרכז-שמאל מול נתניהו, כשהודיע על ריצתו לכנסת: כאשר רוב הפרשנים ראו בו קוריוז; ויום לפני הבחירות האחרונות, הערכתי שלפיד יהיה המנצח הגדול כשהסקרים ניבאו לו תוצאה בינונית והפרשנים התייחסו ברובם רק לנפתלי בנט.

הדפדפן קורס שאל: מדוע דווקא אתר הארץ שובר כל שיא אינטרנטי מבחינת ריבוי סרטונים שמופעלים אוטומטית ובאנרים תזזיתיים? למה בכל פעם שאני פותח עמוד האתר מנסה להוריד למחשב שלי קובץ בשם FAVICON?

שלום הדפדפן קורס, בעלי המינוי הדיגיטלי נחשפים לפחות פרסומות. בין היתר לא מוצגים פופ-אנדרים ומעברונים. בנוגע לשאלתך בעניין ה-FAVICON, מדובר בסמליל האות א' המופיע לצד כתובת האתר. כל האתרים הגדולים נוהגים לעשות זאת.

ארז הניג: נראה שמבחינת אסטרטגיית דיגיטל הארץ מפגר הרחק אחרי עיתונים יומיים בישראל. גלובס, כלכליסט, וישראל היום כבר מזמן מציעים אפליקציה לאייפד. לאחרונה גם ידיעות החלו להציע. הארץ העלה באיחור רב אפשרות לקרוא את העיתון היומי בטבלט, אך בצורה מאוד לא נוחה, כך שקוראי הטבלט נאלצים ״להיאבק״ עם גרסת עיתון אלקטרוני מסורבלת ואיטית להטענה שלא בנויה כלל לאייפד (לעומת האפליקציה המצויינת של המוסף). שאלתי היא מה בדיוק אסטרטגיית הדיגיטל של הארץ? ספציפית, מתי כבר תציעו את העיתון היומי באפליקציית אייפד?

ארז, אסטרטגיית הדיגיטל של הארץ חותרת לתת לקוראים שירות בכל הפלטפורמות ומכל מקום. המהדורה הדיגיטלית איננה שיקוף של העיתון המודפס, יש בה תכנים רבים שאינם מופיעים בדפוס, וכמובן שהיא מתעדכנת במהלך היממה. שאלתך על הטבלט לא מובנת לי מפני שאין ל"הארץ" אפליקציית טבלט ייעודית, גם אני קורא את הארץ באייפד דרך הדפדפן.

אביחי לוי: התשובה הכי נפוצה לשאלה מדוע אין לנו הסדר עם הפלסטינים היא: ״אין פרטנר בצד הפלסטיני, הצענו להם כבר הכל (ברק, אולמרט) והם סרבו... למעשה יש כאן ויכוח על המצב העובדתי - באמת הצענו? באמת הם סרבו ? באמת הם לא מוכנים לדבר איתנו גם עכשיו? ואם אכן זה המצב, אז אולי בנט צודק וצריך לזנוח רעיון של הסדר?

אביחי, ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט הציעו לפלסטינים מתווים להסדרי קבע, שנדחו. זו עובדה. האם זה מוכיח ש"אין פרטנר" או שההצעות היו קמצניות מדי? התשובה היא עניין לפרשנות, והשגת ההסדר תלויה בנסיבות ובתנאים שבהם יושג, ולא בהנחות על טבעם הבלתי-משתנה של הצדדים.

גידי אברהמי: כשאני עובר על עמוד הבית של אתר "הארץ", יש לי הרגשה ש-20% או יותר מההפניות הן למאמרים מתורגמים, בעיקר מהניו-יורק טיימס וגרדיאן.  התחושה היא ש"הארץ" מפטר עתונאים (יקרים, כנראה) ומחליף אותם במתרגמים (זולים).  השאלות שלי הן:  מה האחוז של חומר מתורגם ב"הארץ"?  איך האחוז הזה השתנה בשנים האחרונות?  ואם באמת יש כאן גידול משמעותי,  לאן "הארץ" מתכוון להגיע בתהליך הזה?

שלום גידי, ל"הארץ" יש הסכמים לפרסום בעברית של תכנים מהעיתונים המובילים בעולם – ניו יורק טיימס, גרדיאן, לה מונד ואקונומיסט. קוראינו אוהבים מאוד את התרגומים מהעיתונות הזרה, שמעניקים ל"הארץ" עומק ועושר בלתי רגילים. אין לזה שום קשר לשיקולים של תעסוקה והוצאות שכר.

יהודה יצחקוב: החלטתם להפוך את המהדורה האינטרנטית "החינמית " כביכול למהדורה בתשלום. טוב תעשו אם תשנו סדרי בראשית ובמקום להטיל את העול על הקוראים הנאמנים תמצאו את הדרך לא להדיר קוראים ותיקים כמוני מהעיתון.

שלום יהודה יצחקוב, יצירת תוכן איכותי עולה כסף. "הארץ" מעסיק מאות עיתונאים ועורכים והם אלה שיוצרים את התוכן האיכותי שלנו שזוכה למוניטין בישראל ובעולם. מנויי העיתון המודפס משלמים דמי מנוי, שהם מקור חיוני לכיסוי עלויות העבודה העיתונאית והעיתון. אבל הרגלי הקריאה משתנים והצמיחה בקרב הקוראים מתחוללת בעיקר בזירות הדיגיטליות. מתבקש לשתף גם את קוראיהן בכיסוי העלויות. אצל קוראים מסוימים קריאת "הארץ" באמצעים הדיגיטליים החליפה את קריאת העיתון המודפס, אצל אחרים היא מתווספת לקריאת המהדורה המודפסת, ונוסף קהל קוראים חדש ונאמן שקורא רק בדיגיטל. הפקת "הארץ" במופעיו הדיגיטליים כרוכה אף היא בעלויות טכנולוגיות ובפיתוח תכנים ייחודיים.

יגאל: מתי אתם חוזרים למודל החינמי? ברור לכולם שזו רק שאלה של זמן.

יגאל שלום, עיתונים רבים בעולם שהיו בעבר פתוחים בחינם, סוגרים בשנים הארונות חלקים למנויים בלבד. מדובר בתהליך מתבקש במעבר של תעשיית העיתונות ממוצר מודפס למוצר דיגיטלי. הרגלי הקריאה משתנים והצמיחה בקרב הקוראים מתחוללת בעיקר בזירות הדיגיטליות. מכאן עולה הצורך לשתף גם את הקורא הדיגיטלי בכיסוי העלויות. 

רות: יש לברך על יוזמתך. יש לקוראים רעיונות לשפור, איך תאזין להם ותתחשב בהם?  

רות, אני תמיד פתוח להצעות (וכמובן גם לטענות ולביקורת) של קוראינו, כמובן שלא הכל מתקבל, אבל השיח עם הקוראים חשוב לי מאוד.

אנתוני ליס שאל: איך תסביר לקוראים בתשלום של הארץ דיגיטל ("חומת התשלום") שהם משלמים פעמיים בכל כניסה שלהם לאתר? פעם אחת ישירות אליכם ופעם שנייה, בעזרת כל האתרים והשירותי פרסום שהאתר טוען - score card search, linicom, google ad services ועוד.

הפרסום בעיתון תומך בהכנסותיו ומעניק שירות לקוראים המתעניינים במה שמציעים להם המפרסמים. כך במהדורה המודפסת וכך במהדורה הדיגיטלית. עיתון ללא פרסומות נראה רזה ודל.

בועז התעניין בבחירות באיראן: אשמח לשמוע לאן לדעתך נושבת הרוח באיראן? האם לדעתך לרוחאני יהיה את הכוח והרצון לשנות את מדיניות החוץ של איראן ו/או את מדיניות הגרעין?

הבחירות הראו שהציבור האיראני רוצה בשיפור היחסים עם המערב, וזה המנדט של רוחאני. מוקדם להעריך האם בשלו התנאים לעיסקה אמריקאית-איראנית רחבה, או שגם הפעם הממסד השמרני באיראן וחולשת הנשיא אובמה ימנעו התקרבות של ממש.

מרים ארז כתבה: לדעתי מקור כל הבעיות הוא שלא מתייחסים לאדם כמרכז. כל קבוצה מחליטה מה נכון, מה צודק ומביאה סוללות של מומחים בהתאם לנושא ומפגיזה פרשנות על גבי פרשנות והאזרח מאבד את הצפון ונאחז במה שכרגע קרוב אליו אם הוא לחוץ או זה שיש לו חמצן ארוך יותר מאמץ את הדרך המתאימה לו ותומך בה בכל כוחו. כל אחד תופש עמדה ונואם, אבל מה עם האמת, מה עם הזכויות של כל אחר, למה לא מקשיבים באמת ומנסים למצוא המאחד את כולם ללא הבדלי... למה התקשורת לא נרתמת למאמרים שיעזרו להחזיר לאזרחים את הביטחון ולא יחיו בחרדות שמנוצלות ע"י ליבוי שנאה הרי אף אחד מאיתנו לא נביא ולא יכול להבטיח כלום ומספיק בדקה שתהפוך על פיה תכנית ארוכת טווח. תודה על ההתייחסות אלוף בן בברכה מרים.

מטרת הפרשנות איננה לטעת ביטחון או לזרוע חרדה. כל פרשן מביע את עמדתו בסוגיות שעל הפרק, וקורא העיתון או צופה הטלוויזיה צריך לגבש את דעתו לפי הכרתו, ניסיונו ושיפוטו. 

רז: מדוע הצביעות "בחיבוק" של הארץ ודה מרקר לגבי הנגיד החדש? הוא הכריז מדושן עונג ב-2006 ש"מצב העולם לא היה מעולם יותר טוב", הוא היה סיו"ר של חברת הביטוח שהיתה השחקנית הראשית במשבר הנגזרים והיה בתפקיד הניהולי שם בעת ההתמוטטות הגדולה [והרבה לפני זה - כך שבהחלט היה מעורב בקביעת המדיניות], חברה שקיבלה 200 מיליארד דולר ממשלמי המיסים, הוא כעת מנהל בכיר בבנק יהיר שהפסיד גם הוא 7 מיליארד דולר בספקולציות.  כיצד הוא מתאים כל כך לארגן מדיניות מוניטרית של מדינה שלמה עם "ניסיון עבודה" כזה? הוא הרי שנים חבר במועדון החתולים השמנים העולמי.  למה קולכם פתאום לא נשמע?

הידיעה על מינוי פרנקל לנגיד התפרסמה אתמול בשעת ערב, בגיליון של מחר יהיה סיקור נרחב בהרבה של המינוי, תוך התייחסות לשאלות שמעורר ניסיונו של פרנקל. 

 

תודה לכל המשתתפים. מדי יום שני ב-14:00 נארח באתר אחד או אחת מעיתונאי הארץ, שישיבו לשאלותיכם בתחומים המסקרנים אתכם וקרובים ללבכם. בשבוע הבא: רחל טלשיר.

העלו את שאלותיכם לאלוף בן כאן:


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות