טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להשתכר? כמה נורא! את ענייה?

"וילט", יצירתה האחרונה והפחות מוכרת של שרלוט ברונטה, הוא ספר נבון, שיש בו דפים יפהפיים ובשורה על אשה חדשה ומשוחררת. הסוף, מטבע הדברים, אינו מאושר

תגובות

וילט, מאת שרלוט ברונטה, תירגמה מאנגלית סיגל אדלר, אחרית דבר מאת לאונה טוקר, הוצאת כרמל, 2012, 491 עמודים

הופעת יצירתה הקלאסית והפחות מוכרת של שרלוט ברונטה "וילט" בפעם הראשונה בעברית לא זכתה בתשומת לב מיוחדת. אבל האופן שבו התקבל כאן ספר קלאסי מופתי זה אופייני לספר ולגיבורה שלו. "וילט" הרבה פחות ידוע ובולט מ"ג'יין אייר", או מ"אנקת גבהים" של אמילי ברונטה, שזכה לעיבוד קולנועי חדש היוצא לאקרנים בישראל ממש עכשיו. ואמנם, "וילט" אינו דומה ל"ג'יין אייר" ובוודאי לא ל"אנקת גבהים". ראשית, "וילט" אינו שמה של גיבורת הספר, אלא שם של עיר, העיר שאליה נוסעת גיבורת הספר לוסי סנו, כדי למצוא בה את פרנסתה, ובעצם מאחורי השם המטעה הזה מסתתרת העיר בריסל. ושנית, אין בו פרשות אהבים מסעירות ורומנטיות כפי שמוצאים ב"ג'יין אייר" וב"אנקת גבהים". זה ספר הרבה יותר שקט ומדוד.

"וילט" הוא ספרה האחרון של שרלוט ברונטה. הוא כתוב בגוף ראשון, ומציב לקוראים חידות, שבאות על פתרונן רק סמוך לסוף הספר. הגיבורה, לוסי סנו, היא אשה צעירה, יוצאת דופן, חסרת משפחה, לא נאה, בעלת מעמד חברתי בעייתי ודימוי עצמי נמוך, ואף על פי כן היא גיבורה אמיתית, הנושאת בגבורה את הקשיים של חייה, רגישה לסביבתה, מרשימה בכוחותיה ובמלחמתה על מעמדה ופרנסתה, ובתביעתה הפנימית לאהבה ולחיים. על הרומאן כולו שורה תוגה, שאין בה כדי להפליא את מי שמכיר את פרשת חייה של שרלוט ושל משפחת ברונטה.

אביה, פטריק ברונטה, כומר אנגליקני ממוצא אירי, היה אדם משכיל ושאפתן, שבכוח הרצון רכש השכלה ומעמד. אשתו מתה משחפת בת 38, אחרי שילדה חמש בנות ובן. האב הוריש לילדיו את השאפתנות ואת תיאבון הדעת שלו ואת האהבה לספרות ולכתיבה. הבן ברנוול, שהסופרת דפנה דה מורייה ("רבקה") כתבה את הביוגרפיה העגומה שלו, היה צייר וסופר מבריק, אבל אלכוהוליסט ומכור לאופיום, והוא מת בן 31.

הבנות נשלחו ללימודים בפנימייה, המתוארת ב"ג'יין אייר". שתיים מן האחיות מתו במחלת טיפוס שפרצה שם. שרלוט ואמילי חזרו הביתה. הן נידונו להיות בנות המעמד של מורות-אומנות. לדברי פרופסור לאונה טוקר, ב"אחרית הדבר" שלה לספר, מעמד זה "היווה קיצור דרך לדיכאון קליני", כי זה היה מעמד "על קו התפר שבין בעלי הבית למשרתים. העליונות האינטלקטואלית שלהן התנגשה בנחיתותן החברתית". דברים אלה מתארים בדייקנות את מצבה של לוסי סנו, גיבורת "וילט".

גם שרלוט וגם אמילי נסעו לעבוד בבית ספר בבריסל כדי ללמוד וללמד. התוכנית היתה לפתוח בית ספר משלהן. אבל מות הדודה - אחות אמן שגידלה אותן - החזיר את הבנות הביתה. בסופו של דבר רק שרלוט חזרה לבריסל. כמו גיבורתה לוסי סנו התאהבה גם שרלוט בעמיתה להוראה בבית הספר, אלא שהוא היה נשוי, והקשר היה חסר סיכוי.

כשחזרה שרלוט לאנגליה החליטה להתמסר לקריירה של סופרת, כשתי אחיותיה אן ואמילי. תחילה הוציאו שלוש האחיות קובץ שירה מפרי עטן בשמות בדויים של גברים. גם על ספרה "ג'יין אייר", שזכה להצלחה, חתמה בשם בדוי. אן מתה אחרי פרסום שני רומאנים, והיא בת 29, ואמילי מתה אחרי פרסום "אנקת גבהים", בת שלושים. כך נשארה שרלוט עם האב, נישאה ומתה כנראה בסיבוך לידה בת 39. למרבה הפלא האריך אביהן ימים והיה בן 84 במותו. ביתם ביורקשייר הוא כיום מוזיאון ומקום עלייה לרגל.

לוסי סנו היא דמות חידתית, המגוננת על עצמה ובעיקר על פנימיותה, ואינה חושפת את רגשותיה לעולם. היא בודדה בעיר הזרה ובמציאות שאין היא מבינה באופן אמיתי. הסובבים אותה אינם ממש מובנים לה, להוציא את האנגלים המועטים שביניהם. אבל אין היא זרה רק בעיר שהיא מכנה וילט, אלא בעולם בכלל. אין לה משפחה של ממש, ולמעשה היא לבדה בעולם.

כדי להבליט את ייחודה של לוסי סנו, שהקורא לומד לאהוב ואף להתאהב בה במהלך הקריאה והמעקב אחר הליכותיה ועלילותיה הצנועות מאוד, מפגישה אותה הסופרת כבר בחציית התעלה עם אחת מתלמידות הפנימייה שבה היא עתידה ללמד, ג'ינברה פנשו. זו נערה מלאת חיים, מרדנית, שאין לה כל עניין בלימודים או בחברותיה לפנימייה, נערה יפה שכל מעייניה בילויים ומציאת חתן עשיר, נערה בעלת אנרגיה אדירה ומתפרצת, קצת חסרת גבולות כדרך המתבגרות. היא ההפך המוחלט מלוסי סנו, החשאית והנחבאת אל הכלים.

במעבורת מתקיימת שיחה מאלפת ביניהן. ג'ינברה שואלת את לוסי לאן היא נוסעת ולוסי עונה: "לאן שיוליך אותי הגורל. בכוונתי להשתכר למחייתי בכל מקום שאמצא עבודה". הרי זו הצהרת כוונות, המציגה את אחד העניינים המרכזיים ברומאן. השאיפה להשתכר באופן עצמאי. התגובה של הצעירה: "להשתכר! (בתדהמה) אז את ענייה?" "כמו איוב", עונה לוסי, והתגובה: "ההה! כמה נורא!" ומיד היא ממשיכה: "אבל אני יודעת מה זה להיות עני. הם עניים למדי בבית - אבא ואמא וכולם". מתברר שגורלה של נערה ענייה כמוה הוא להינשא "לאנשים מבוגרים למדי עם כסף". בנסיעתה חושבת לוסי: "סכנה, בדידות ועתיד מעורפל אינם צרות מעיקות כל עוד הגוף בריא ותפקודיו מנוצלים, בייחוד כל עוד אנחנו זוכים בעזרתן של כנפי החירות ובהכוונתו של כוכב התקווה" (עמ' 57).

"וילט" הוא ספר נבון, שיש בו דפים יפהפיים ובשורה על אשה חדשה ומשוחררת. יחד עם זאת קראתי את "וילט" ברגשות מעורבים של ריחוק וזרות והתפעלות מכשרון הכתיבה של ברונטה בעת ובעונה אחת. הרומאן הבליט את השינויים מרחיקי הלכת שחלו בעולם מאז תחילת המאה ה-19 ועד היום. הפער נדמה לי חריף, במיוחד מפני שחשתי שבחיי עברתי מהפך מעין זה שעליו מצביע הספר: איזו תפישה תמימה וקצת נאיבית של מציאות שבה מאבקי כוח אינם מוסתרים עוד בסיוע הנימוס.

"וילט" נחשב רומאן גדול ואף חדשני, שבו תיאור חזק של דמות חמקמקה, ושקופה. על הספר שורה אווירה מלנכולית, והסוף אינו מאושר. לוסי סנו לעולם אינה שייכת; תמיד היא נבדלת, תמיד מאופקת, מסוגרת בעולם שלה, בידיעה שלאהבותיה אין סיכוי. לפיכך היא מנועה מלחשוף את העולם הרגשי העשיר והסוער שלה. הרומאן מדגים את אכזריותו של הפער המעמדי, את הקשיים של אשה ממעמד נמוך, כלומר עני, לפלס לעצמה דרך בכבוד ובפרנסה ראויה.

שרלוט ברונטה מצליחה לשמור לאורך כל הרומאן כמעט על עמימות וחידתיות, ובדרך זו להחזיק את הקורא במתח ובתהיות, מה שמביא לידי כך שהקריאה בו מענגת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות