תרגום: נתן קורן

אל תוך מראתך הבט ואמור לפּנים שם הנגלים

זה הזמן בו אך ראוי כי המה צור יצרו פני אחר;

תקנתם רענננה אם לא עכשיו מחדש תשלים,

הלוך תוליך שולל עולם, ואם מברכתך חסר.

כי אי היא זו שכה יפתה, לה רחם בל הפוך בו רגב

אשר יבוז עיבוד אדמות כזה שלך בעל איכרות?

או מיהו זה, כה חביבה תהה עליו מצבת עגב

חיק עצמו, עד כי צאצאים יחסום יבחר בערירות?

אתה מראת אמך הנך והיא בך

נזכרת באביב עלומיה הנלבב;

כך אף אתה תבחין מצהר שיבתך,

למרות קמטים, בזה זמנך המוזהב.

אך אם חיה תחייה, כאחד לא יזכר,

מות רווק ואתך דמותך תקבר.

 

תרגום: אלי רוטנברג

הבט בבבואתך, הכר בפנים שמלפניך,

היא העת שאילו הפנים צריכות פנים חדשות בתבנית לצקת;

פניו של מי תצטרכנה תיקון אם לא תיקח באחריות לחדש לפנות,

תטיל קלון על העולם, נטול ברכה מאיזו אם.

משום שישנה אחת, כל-כך נאווה שרחמה לא שאת לקול

אלא אף בזה לעבודת השדה בבעלותו של פלוני?

לחלופין –

הוא אשר יהיה לרקע למצבת

האהבה הנרקיסיסטית, שאת זרעה לא הקימה?

המלאכה שלה, בבבואת אמה,

קוראת לימים עברו, לאפריל של פרכתה;

אז תראה מחלונות גילה,

למרות הקמט בפניה, שזה היה זמנה המשול לאונקיות.

אך אם תחיה, תזכור נא הנפשות הפועלות,

בבואתכם תתכלה במידה ותחטאו באי הקמת השושלות.