טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חזרה לאזריה עם תובע מגוהץ, ימני לא מתלהם וקצת טפלון מקורצף

משדר "עובדה" שחזר לפרשת אזריה הצליח ליצור את הדיסוננס הנחוץ כדי לאתגר עמדות מקובעות, משמאל ומימין

תגובות
אזריה בבית הדין, אתמול
מוטי מילרוד

פרשת אלאור אזריה כבר לא מייצרת כותרות ראשיות, ואחרי שנטחנה עד דק מכל כיוון ואחרי שכל אחד התבצר יפה בעמדתו - "ייקוב הדין את ההר" או "הילד / הגיבור של כולנו", אם נסכם בגסות - בחרו ב"עובדה" לפתוח שוב את תיבת הפנדורה. שדים חדשים ועובדות חדשות לא התעופפו, אבל היתה במשדר הזה התרסה חכמה, קצת סמויה, בדיוק נגד ההתבצרות בעמדות, נגד החלוקה האוטומטית לשמאל ולימין. שווה לצפות, גם למי שבטוח לחלוטין בצדק האבסולוטי של העמדה שלו. שווה לצפות ולו רק כדי לגלות שוב שצדק אבסולוטי קיים באוטופיות ורדרדות, לא בחברון, לא בישראל 2017.

לבו של המשדר היה ראיון עם התובע בפרשה, עו"ד נדב וייסמן, שבטוח כי המשפט הזה הוא הדבר החשוב ביותר שעשה בחייו. שלטון החוק לא היה יכול למצוא לעצמו דובר נאמן יותר, אבל בחברון לא מתקיים שלטון חוק שהופר בירייה אחת. מתקיים שם אותו ברדק נפיץ שתועד יפה כל כך בסרט של עמרי אסנהיים ששודר בעונה הקודמת של "עובדה": קטע ארוך ממנו שודר גם הפעם וקדם לראיון עם וייסמן.

כל השאלות הנוקבות שדיין הטיחה, כדרכה, בצרורות מהירים, החליקו ממעטפת הטפלון של התובע. "פתאום בא התובע המגוהץ", האשימה, ורוצה שדווקא במקום הכי מטורף במזרח התיכון יתגלה הצבא הכי מוסרי בעולם: אבל וייסמן מוגן היטב בנורמה משפטית שאין בלתה, שאי אפשר בלתה, ולרגע לא יודה כי זו הגנה נוחה מדי מפני כל מה שאירע סביב פרשת אזריה: העידוד הסמוי והגלוי של קברניטי המדינה לחיסול מחבלים בכל מקרה, ולעזאזל הוראות הפתיחה באש. ההתייצבות השלטונית לצדו של אזריה, עד להחלפת שר הביטחון באחד יותר נוח, שגם תמך בו בפומבי. ההקצנה ימינה, נחלתו של חלק גדול מדי מן הציבור: כל זה לא אמור להשתקף ביקום הנקי, הסטרילי, של מערכת המשפט. וייסמן יכול לרחוץ בצדקתו במצפון נקי.

אבל בבחירה לשוב ולשדר את שחזור האירוע כהקדמה לראיון עם וייסמן יצרה "עובדה" בדיוק את הדיסוננס הנחוץ כדי לאתגר עמדות, או לקרצף קצת טפלון. ואז, לראשונה מתחילת הפרשה, נשמע ב"עובדה" בהרחבה קול לא מתלהם, לא חד ממדי, מבוצר בעמדה פוליטית אבל מוכן להתייחס לפרשה כמי שהיה מבכירי המערכת הצה"לית. פרופ' אריה אלדד, תא"ל אריה אלדד, ח"כ לשעבר: אולי זו הביוגרפיה שלו שמאפשרת התבוננות קצת פחות חד ממדית מכל אלה שנצעקו עד כה.

אילנה דיין
טלי מאייר

"אני יודע שהוא לא גיבור ולא רוצח", אמר אלדד. וגם, "מי שמנסה לשפוט את המעשה הזה רק במונחים מוסרניים של טוהר הנשק, טועה וייכשל". טועה, מפני שאזריה הועמד לדין ברוב רושם מפני שהיה "קטן", וגם "כי היה סרט", וודאי, כפי שמטעים אלדד, "כי לא היתה ברירה" לנוכח הנראות הבלתי נסבלת של המעשה. וייכשל, מפני שאת המעשה והשלכותיו אי אפשר להשליך על אזריה לבדו, כמו שהמערכת המשפטית ואבירי טוהר הנשק רוצים: ולכן מציע אלדד פתרון פרגמטי - עונש קצר וחנינה.

התובע המגוהץ בוודאי לא יכול להסכים למחשבה כזאת, וכמוהו כל מי שהתייצב לימין אזריה. אבל מי שאינו כבול בתפקיד משפטי רשמי, ומי שראה בהליך המשפטי תרופה ותיקון למעשה של אזריה, ראוי שיקשיב גם לאלדד, במקום לתקוע אותו בפוזיציה ולהוקיעו כדובר של פוזיציה ברורה, של לאומן ימני אוטומטי. ההקשבה הזאת עשויה לסייע מעט למי שתקוע בפוזיציה ההפוכה, של השמאל האוטומטי: בשתי העמדות המבוצרות, כך על פי "עובדה", אי אפשר להבין במלואן את כל ההשלכות של פרשת אזריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות