בלוגים

יעלה על הדעת / הבלוג של ברי כנורי

"נטו משפחה" והעיתונות - מי אמר כלכלת בחירות?

העיתונות מזהירה מ"כלכלת בחירות". אולם במהלך עבודה חשובה זו נחשפת אצל חלק מהפרשנים הכלכליים תפיסת עולם אוטופית. במקרים רבים אותם עיתונאים דורשים מן הפוליטיקאים את הבלתי אפשרי מבחינתם והוא להפסיק להתנהל באופן פוליטי. המקרה המעניין ביותר לבחינה בימים אלו הוא זה של משה כחלון

3תגובות

אתם מריחים את זה? לא צריך להיות פרשן פוליטי מדופלם לשם כך – זה לא הריח המשכר של האביב אלא ריח הבחירות. גם הזמזום ששומעים באוויר איננו של כל מיני צרצרים וחרקי קיץ למיניהם זהו רחש של בחירות מתקרבות. יותר מדי שחקנים נעים באי שקט  בזירה הפוליטית – בוחנים כוחות, מתאגדים, בוחשים, מצהירים הצהרות, מבטיחים הבטחות. הם כמו אותן ציפורים שחשות בסופה ומתחילות להשתגע ולנוע במהירות עוד כשהשמיים מוארים ונראה שאין שום תכונה מיוחדת.

התקשורת לא אדישה למתרחש. מיטב הפובליציסטים והפרשנים מנסים בשלב הזה לשייף את טיעוניהם טוב ככל האפשר על מנת להשפיע מהיציע על הציבור ולהמליץ לו על מי מהמתגוששים; ומן הצד השני הם מזהירים מהבטחות כוזבות ו"כלכלת בחירות". כך כמובן צריך להיות. זה תפקידם. הם צריכים לעשות ככול יכולתם לחשוף ליקויים וככל שאומץ ליבם ותובנותיהם רבות יותר כן ייטב.

טטטט
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

הסרט "פטרסון": כשהשירה מחליפה את העלילה

סרט כמעט נטול עלילה שמתיימר לדבר על שירה, על השראה, על אמנות ועל הקשר שלהן לחיים. למי ששורד בשלום את ארוחת ליל הסדר שנה אחר שנה זו לא תהיה משימה קשה מדי לבדוק זאת בעצמו. יש סיכוי שהוא אפילו ייהנה מאוד

8תגובות

השם ג'ים ג'רמוש הספיק כדי שאמצא את עצמי נוסע עשרות קילומטרים להקרנת הבכורה של הסרט "פטרסון" בקולנוע הקסום "כוכב" ברמת השרון, שריד מפואר לתקופה אחרת של בתי קולנוע שהיו היכלות מרשימים ולא "קומפלקסים" המכילים אולמות גמדיים ונראים כשיבוטים האחד של השני.

החושך המתוק ירד והתמונות החלו לרצד על המסך. מאז ומעולם אני מייחס חשיבות רבה לתמונות הפתיחה. תמונות פתיחה של סרט הן לגבי כמו הדקה הראשונה בראיון לעבודה שבה, כך טוענים, נקבעים תשעים אחוז מההתרשמות של הבוס על המועמד שאותה קשה מאוד לשנות אחר כך.

מתוך הסרט פטרסון של ג'ים ג'רמוש
להמשך הפוסט

נהג אנלוגי בעולם אוטונומי

דמיינו לעצמכם שאתם נעים בליל חורף ערפילי וגשום על כביש, עמוס מכוניות אוטונומיות, הררי ומפותל, ללא גדר הגנה, על סף תהום. למרות שאינני דתי הרי שאם הייתי יושב עם אותו נהג שקוף לידי הייתי מתחיל להתפלל לרחמי אבינו שבשמיים

7תגובות

פעם, במחלקת החלב של ה"צרכניה" השכונתית בעיר המשמימה בה גדלתי שאלתי עובד זקן שפיזר דברי חלב במדפים של המקרר אם איזושהי גבינה שחשקתי בה טרייה. התשובה הלקונית  שלו הייתה: "הכול טרי הכול חדש רק אנחנו ישנים ומזדקנים". השבוע עם פרסום הידיעה המרעישה על רכישת "מובילאיי" על ידי אחת מהחברות האייקוניות של תקופתנו הלוא היא "אינטל" נזכרתי בתשובה של אותו איש שכבר וודאי מזמן לא אתנו וגם לא סביר להניח ששובט, הוקפא או שהתודעה שלו הועלתה על קובץ של מחשב כלשהו  אחרי מותו.

לא, אני ממש לא טכנופוב אבל האפשרות ש"מכוניות אוטונומיות" יסיעו אנשים  ברחובות הערים בלי ששום אדם נוהג בהן הן  כנראה גשר, או שמה נאמר כביש, אחד  יותר מדי לחצייה עבור התודעה שלי. ייתכן שבכל זאת, ללא משים, הפכתי במידת מה למה שמכנים כ"מאותגר טכנולוגית".

מובילאיי מכונית לאל נהג
אליחי וידל
להמשך הפוסט

"טוני ארדמן": מסע אל תוך הנפש הגרמנית

"טוני ארדמן" הוא לא קומדיה רגילה. אבל בדומה לסרטים גרמניים רבים מתוארים בו קשרים קשים ומנוכרים בין בני משפחה וחברים, גם בו יש תיאור של יחסי אדון-עבד המתקיימים בין גרמניה לחברות אחרות וגם בו הדבר מיוצג על ידי ארוטיקה בוטה

31תגובות

לכאורה היו ל"טוני ארדמן" יש את כל הסיבות הטובות להיכשל. "טוני ארדמן" הוא סרט ארוך מאד המתמקד בשתי דמויות עיקריות – אב ובת. סיפור העלילה הינו נדוש למדי על פניו ועוסק בניסיונותיו של אב קשיש ובוהמיין ליצור התקרבות מחודשת אל בתו, אשת עסקים מצליחה, המרוחקת ממנו נפשית ופיזית. לא משהו שלא ראינו על הבד פעמים רבות. מבחינת דרכי המבע הקולנועיות אין בסרט שום חידוש מרהיב, לעומת, נניח, "לה לה לנד" שמייצר כאלה כמעט בכל סצינה. למרות זאת הסרט, אם מצליחים לזרום איתו, משאיר את הצופה ממוסמר לכיסא במהלך הצפייה ומתקשה לקום בסופה.

איך זה קורה? ובכן, סוד הקסם של הסרט הזה הוא בגרמניות שבו. הסרטים הגרמניים ניחנים בכנות מצמררת, מתוארים בהם קשרים קשים, מנוכרים ולעיתים אפילו אכזריים בין בני המשפחה וחברים. הם לעתים קרובות יצריים מאד והארוטיקה שלהם בוטה. גם הביקורת כלפי החברה שלהם נוקבת ועוסקת רבות בנצלנות ובאדנותיות המאפיינת אותם ביחסם לעמים אחרים. כך היה בימי הקולנוע הגרמני ה"חדש" (פאסבינדר, ונדרס, הרצוג, פון טרוטה ואחרים)  וכך היה הדבר גם בסרטים המטפטפים לעולם מגרמניה מאז ועד עתה.

 אינס ועובד זוטר בחברה
אא
להמשך הפוסט

היעלמות שקיות הניילון - האם אפשר למחזר את הנס?

מהו סוד ההצלחה הפנומנלית של גמילת הציבור משימוש בשקיות ניילון? ואולי ניתן ליישם אותה גם בתחומים כמו תרומת איברים, תחבורה ציבורית והצפיפות בבתי החולים

17תגובות

בבת אחת, ככה פתאום, נראה שהסתיימה לה צרה גדולה. הצריכה המטורפת של שקיות הניילון לאריזת מוצרים ברשתות הגדולות שנמשכה עשרות שנים פסקה באחת. בגלל עלות פצפונת של עשר אגורות לשקית פחת כנראה באופן משמעותי  השימוש באחד הגורמים המזהמים ביותר של עולמנו. דבר שחשבנו תמיד ש"אין לו פתרון" שבעצם צריך להשלים אתו כי "ככה זה וזהו זה" התפוגג כבועת סבון. כולם, כידוע, אולי פרט לכמה יצרני שקיות, הרוויחו. אין מפסידים, אין תלונות, אין טרוניות. ההסתגלות אמנם יצרה קצת "בלבול מוח" אבל מהר מאד זה עבר ובכל שכבות ומגזרי האוכלוסייה החלו לשתף פעולה תוך הבנה שקטה ומשמחת כי במחיר הפעוט הזה הם עוזרים ושותפים בהצלת כדור הארץ.

ואז, מנקרת לה אי שם בתחתית המוח השאלה: איך, לעזאזל, לא חשבו על זה קודם? כמה חבל על כל מצבורי הניילון העצומים שכבר שוכבים להם בתחתיות האוקיאנוסים והורסים שם את עולם הצומח והחי  ואשר ישכבו שם עוד מאות שנים יפלטו רעלים ויזהמו את הסביבה.

שקיות ניילון
להמשך הפוסט

דמוקרטיית ה"חתול בשק" והתקשורת

האם למדנו משהו חדש מסיקור התקשורת את הפגישה בבית הלבן בין נתניהו לטראמפ? איך ייתכן שדווקא בעת בחירת אדם שינהל את חיי כולנו אנחנו מסכימים למשחק רולטה אמנם מושך אך חסר כל היגיון? התשובה לשאלה הראשונה היא לא כלום והתשובה לשאלה השנייה מטרידה עוד יותר

3תגובות

שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב שתי מחשבות סגריריות במיוחד: הראשונה עוסקת ביומרה של התקשורת לפרש באופן אינטליגנטי ורציני את ההתנהלות הפוליטית הצפויה של מדינאים על סמך נאומים, טקסים ו"מסיבות עיתונאים" ביחס ליכולת האמתית שלהם לעשות זאת.

בשבוע שעבר, למשל, נפגשו כידוע בבית הלבן שני ראשי מדינות  – ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ. הפרשנים ניסו, כדרכם, לנחש ולהמר מה נאמר בשיחה שהתקיימה ב"ארבע עיניים" בין כתליו של "החדר הסגלגל" וזאת למרות שלא היה להם מושג ולו הקלוש ביותר מה באמת התרחש שם.

הנשיא טראמפ עם ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה, שלשום במסיבת העיתונאים בבית הלבן
CARLOS BARRIA/רויטרס
להמשך הפוסט

מי אשם בגסיסת הדמוקרטיה? הפוסטמודרניזם

הוגי ומפיצי תיאוריית הפוסט מודרניזם התכוונו לטוב, אך בפועל יש להם תרומה חשובה בהגברת האנדרלמוסיה והחתירה תחת יסודות הדמוקרטיה המתרחשת לנגד עינינו כיום. ולא רק להם, אלא גם כלב השמירה של הדמוקרטיה, התקשורת וגם הציבור עצמו

20תגובות

בגן החיות בטבליסי שבגרוזיה  ברחו מהכלובים שבגן החיות המקומי, כתוצאה משיטפונות, חיות טורפות; והחלו לפסוע מעדנות ברחובות של העיר הגשומה והקרה. נראה שזה מה שקורה עכשיו לשיטת המשטר הדמוקרטי ברחבי העולם כולו – "חיות הפרא" שישבו בכלובי ההיגיון הבריא יצאו לחופשי ומרסקות את יסודות הדמוקרטיה.

מי השומרים שפתחו את הכלובים וגרמו לכאוס בו חוזות עכשיו עינינו?

בובה של טראמפ בפסטיבל בפסטיבל בצרפת
Henri Grivot/אי־פי
להמשך הפוסט

מועדון הלבבות הבודדים של "אורי ואלה" – קודר, אנין ומתריס

איך הצליחו שלושה יוצרים צעירים להפוך סדרי עולם ולהציג בפנינו את אחת הסדרות הדרמטיות הנועזות ויוצאות הדופן ביותר שנעשו כאן? זו היא סדרה בה לא תראו אף אחד חוזר ממילואים או מתפלל, אבל תקבלו הצגה מורכבת ויפה של שתי דמויות נוגעות ללב

5תגובות

בטלוויזיה שלנו למדו כבר לעשות סדרות מתח משובחות ומותחות. הקולנוע שלנו, זה כבר ידוע, הפך לאחד המעולים בעולם. מידי שבוע עולות על המסך יצירות שאחת יותר טובה מקודמתה.

רק תחום אחד נותר גלמוד מתחת לרדר, והוא תחום סדרות הדרמה הטלוויזיוניות. בתחום הזה כבר שנים רבות – בניגוד מוחלט למה שמתרחש בעולם הגדול ובמיוחד בארצות הברית – יש ישימון, צייה ויזואלית. לתוך הריק הכמעט מוחלט הזה חדרה לפתע, בצנעה, סדרה המייצרת מה שלא יוצר כבר יותר מדי זמן על המסך – תוכן דרמטי נועז, אנין, חריג ומשובח הנשען ומחוזק בעבודה חזותית מרשימה ויוצאת דופן אף היא.

פבלו רוזנברג משמאל ודינה סנדרסון בסצינה מ'אורי ואלה'
להמשך הפוסט

מרד המריונטות: לציבור נמאס מפרשת נתניהו מוזס

נראה שהציבור מאס בעיסוק האין סופי בפרשה. האם זה בגלל תחושת הקבס? בוודאי. אולם נראה שיש לכך עוד סיבה לא פחות חשובה - הציבור יודע שהוא איננו אוסף מריונטות שניתן להניעם על פי רצון הבמאים

7תגובות

זה התחיל בשמפניה ורודה וסיגרים קובניים משובחים. ממש לה דולצ'ה ויטה בגרסה ישראלית.  אולם, במהלך אותם ימים מרגשים נאמר לנו כי סיפור חיי תענוגות זה הוא ממש לא "העניין האמתי" זה רק הקדימון – בפרומו שסופק אז אמרו כי או-טו-טו נחשף לסיפור שכדאי להסתתר לכשנשמע אותו "מתחת למשקוף"  שכן אמות הסיפים יירעדו.

ובאמת בעקבות זאת היגיע סיפור שכאילו נלקח מאזהרותיהם של כל המרצים לתקשורת לדורותיהם על הנזק שבקשר שבין תקשורת, הון ושלטון – פגישות בין איל עסקים ומו"ל של עיתון לבין ראש הממשלה. לכאורה, באמת, הדובדבן שבקצפת הסיפורים שקבלנו לאחרונה. אולם דווקא כאן, אופס תקלה, הציבור הפסיק לגלות עניין ומאס, במידה רבה, בכל התהליך. אין ספק שהוא מכיר בחשיבות העניין ומעוניין במיצוי החקירה אבל זה כבר לא ממש מעניין אותו. זה מעניין בעיקר את העיתונאים – עניין ברור מאליו שכן זה עוסק בהם עצמם – וזה מעניין את הפוליטיקאים שבוחנים את מצבם במציאות הפוליטית הנזילה ומתכוננים לבאות. אך את הציבור פרט לשוחרי ומכורי אקטואליה וסיפורי מזימות, זה מעניין במידה פחותה.

נתניהו אחרי מסיבת עיתונאים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

כשהאופוזיציה מחמיצה מול שער ריק

מה גורם למצב האבסורדי הזה שהאופוזיציה - שלנוכח מצבה העכשווי של הקואליציה הבסתה הייתה אמורה ליפול בחיקה כפרי בשל - מדשדשת במי אפסים ונראית כה רחוקה ממימוש מטרתה?

4תגובות

דמיינו לכם לרגע שאתם נמצאים במשחק כדורגל. קבוצתכם משחקת מול היריבה המיתולוגית אשר במשך שנים ארוכות הביסה ללא תנאי את הקבוצה שלכם. עתה, סוף סוף, היגיע הרגע – השוער של הקבוצה השנייה, שהוא גם הקפטן שלה, אמנם ממשיך לעמוד בשער אך עמידתו איננה נראית איתנה כפי שהייתה עד עתה ומה שחשוב יותר הוא שכל ההגנה שלו פשוט ברחה מהמגרש. פרט לכמה שחקנים זוטרים הוא פשוט לבד שם. במקרה כזה הייתם מצפים שהחלוצים של קבוצת האופוזיציה מוכת ההפסדים תעוט על השלל ותסתער בכל הכוח לעבר השער ותבקיע במהירות שער ניצחון. במקום זאת הקבוצה שלכם "מדרדלת" ובקושי בועטת לשער. כאשר היא כבר בועטת אלה בעיטות כל כך חלושות ומביכות שבא לבכות. מה אם כך גורם למצב האבסורדי הזה שקבוצה שהניצחון היה אמור ליפול בחיקה כפרי רוטט מבשלות מדשדשת במי אפסיים ונראית כה רחוקה ממימוש מטרתה?

ברור שבראש ובראשונה הקבוצה צריכה קפטן כריזמטי שיוביל את הקבוצה וייסחף אותה לניצחון. אין אחד כזה. במקום זאת יש לה שני קפטנים חיוורים ובלתי מתאימים, קפטן לפיד וקפטן הרצוג, המתנכרים אחד לשני ואינם משתפים פעולה זה עם זה.

יאיר לפיד
דודו בכר
להמשך הפוסט