טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זהו, יותר כבר לא אקנה אופנת גברים איכותית

בוטיק בגדי הגברים של קורץ יהלומי בחיפה נסגר אחרי 67 שנות פעילות, סימן מבשר רעות לתרבות היקית בישראל

תגובות
נוף מהמפרץ אל הכרמל
איליה מלניקוב

זה קרה אתמול, ולא ידעתי על מה אני יותר עצוב – סקר ה- TGI שלא בישר טובות לאכסנייה שבה אני מפרסם את הבלוג שלי (עיתון "הארץ") או הפוסטר הענקי שקידם את פני כשפסעתי במרכז הכרמל בחיפה, שבישר על מותה בשיבה טובה של אופנת הגברים של קורץ יהלומי.

בשני המקרים מדובר בסימן מבשר רעות בכל הקשור לשרידי עמודי התווך של התרבות היקית בישראל. לגבי שוקן – ידוע שהמשפחה יקית, אבל מצד שני – הם תל אביבים, וזה לא באמת נחשב. המעוז היקה האמיתי היה מאז ומעולם בחיפה בכלל, ובציר המקסים שבין מרכז הכרמל לשכונת אחוזה בפרט - ציר מוריה, זה שכל מי שאינו יקה היה קורא לו בבוז ציר האפל שטרודל.

שלט על החנות של קורץ יהלומי שמודיע שהוא נסגר אחרי 67 שנים

לפני שאמשיך אני רוצה לכתוב כאן "דיסקליימר" – אין לכל מה שייכתב בהמשך שום קשר למאבק האיתנים בין גישת מירי רגב נגד הממסד האשכנזי – גם בגלל שהבלוג הזה לא רוצה להתעמת, גם בגלל שמירי רגב צודקת, וגם בגלל שהמאבק שלה הוא נגד האשכנזים, שזה מין בליל כזה שלא יכול לכלול בתוכו את היקים, (שהיו הרבה יותר גזענים ממה שמירי רגב יכולה אפילו לדמיין לעצמה).  או כמו שאימא של סבתא שלי כתבה במברק קצר מהעיר מנהיים כשבתה בישרה  לה שהיא מתכוונת להתחתן עם יהודי רוסי – "במשפחה שלנו לא מתחתנים עם יהודים מזרחיים". 

אבל בואו נחזור לקורץ יהלומי, אופנת גברים איכותית. פעם החנות, שנפתחה ב 1948 הייתה עוד חנות אחת במקבץ המבנים שמהנדסי המנדט הספיקו לתכנן ולבנות בחן רב במרכז הכרמל חמש שנים לפני שהבריטים עזבו – שורת מבנים תלת קומתיים שנראים מודרניים וממוקמים היטב גם היום, עם שדרה רחבה באמצע. פעם ראיתי את התכניות הבריטיות המקוריות של גן האם המפורסם - גינה שממנה מתחיל למעשה מרכז הכרמל, ושמהווה נקודת איזון ירוקה  על הרכס. לפני שהיהודים באו והרסו כל תכנית טובה, גן האם היה אמור להיות מין סנטרל פארק צפוני – להימתח על פני קילומטרים רבים כל הדרך ממרכז הכרמל המדובר, בואכה המורדות המערביים של הכרמל, עד אזור סטלה מאריס.

ציר מוריה בכרמל
תומר נויברג

לילד שגדל במרכז הכרמל היו תמרורים ברורים – פה החנות של מתקן האופניים הרמאי (שבגללו נוסעים את כל הדרך לנהריה לתקן אופניים), פה תחנת הדלק "של" (החברה הבריטית שקדמה ל"פז" והיקים עוד קראו לה בשם המקורי), הנה שלוש הקונדיטוריות שמתחרות ביניהן – "דה בר", "קריפס" ו"קסלר" – 150 מטר מפרידות בין השלוש, אבל בכל זמן נתון כף רגלינו לא תדרוך בשתיים מהן. והיו את היקים עצמם. לדודים של הורי קראו יוליוס או וולף או וולפגאנג. אם לאחד קראו יצחק אז בשיחה מיהרו להדגיש שהשם המקורי הוא פריץ. אם הייתה לך סבתא יקית היא הייתה מרקידה אותך בטלטלות שוברות שיניים על ברכיה תוך כדי שיר ערש מקסים על הרוכב שנופל מהסוס – פעם אחת לתוך הקבר, פעם שניה העורבים אוכלים את בשרו, ופעם שלישית הוא טובע בביצה. שיר קצר שמשחקי הכס מחווירים לידו. הדור השני, זה של הורי ניסה להשתחרר בגבורה מהמסורת הכובלת, וחוץ מדרכון גרמני שהורישו לנו הם התעקשו שלא לדבר לידנו גרמנית. אבל בכל פעם שחיכיתי לאוטובוס במרכז הכרמל חלמתי על קורץ יהלומי. הייתי עומד ליד חלון הראווה, מביט בגברים קשישים (בטח בני ארבעים), נכנסים בצעד בטוח לחנות ששידרה ניחוח מרכז אירופאי מכובד. הייתי מביט דרך חלון הראווה במחירים הבלתי מושגים שכתובים בטוש שחור ליד מכנסי צמר אפורים או ז'קטים כהים (האופנה היקית קצת מוגבלת בגוונים) ומפנטז שיום אחד גם אני אקנה כאן.

במהלך השנים מרכז הכרמל הפך למרבה הצער לישראלי. היקים הזכרים נעלמו ראשונים. קרוב לוודאי שיש גבול לכמה בייקון ועוגות קצפת מערכת כלי הדם יכולה לפנות. אחר כך מתו היקיות, למרות שזה לקח המון זמן. הן השאירו את הבמה להונגריות שעדיין ניתן לראות חורפות באופן נדיר באזור, אבל גם זה ייגמר יום אחד. (פעם הצעתי למישהו מהאוניברסיטה לעשות מחקר על המבטאים הנעלמים של ישראל – הרי חוץ מחקיינים עלובים, אף אחד לא באמת יידע איך לעשות מבטא יקה או הונגרי או פולני עוד כמה שנים). כולם נעלמו – רק קורץ יהלומי נשאר בצד  המזרחי של שדרות הנשיא, וחנות הנעליים של לוי שנוסדה ב- 1942 נותרה ממול. המעוזים האחרונים בין פיצריות, שווארמות ושאר שיקוצים שכבשו את המתחם.

אישה ליד פוסטר בכנס של הייקים בירושלים
פייר תורג'מן באוב

אתמול גם קורץ יהלומי פרש. העזתי, ולראשונה ב- 53 השנים שאני מהלך ברחוב הזה חציתי את המפתן. בעל הבית אישר בעצב שהגיע הזמן לצאת לפנסיה. הוריו פתחו את החנות ב- 1948 ועכשיו הוא סוגר. יש הנחות ענקיות, הוא הוסיף. הוצאתי באושר את הארנק, בידיעה שחלום חיי בכל זאת יתגשם ואני אזכה בשליש האחרון של חיי ליהנות מאופנת עלית של גברים. 299 ₪, אמרה המוכרת והצביעה על מכנסיים. אפורים, בטח אפורים, זה הרי קורץ יהלומי. מיששתי את הבד והחלטתי שבמחיר הזה עדיף לעשות עוד סיבוב ברחוב העצמאות בעיר התחתית, אולי יש סייל בחנות העודפים של פולגת.    



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות