טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלף עם הרוח: רשימת החלומות שלי

אני חושבת שההחלטה היא החלק הקשה. מניסיון אני יודעת שההתלבטות היא מה שדופק את החלום. ניקח לדוגמה את סנטוריני. כל שנה אותו סיפור: אני משקיעה המון מחשבה בתכנונים, תסריטים שלמים, טלפונים, בודקת מחירים, מתייעצת, משנה את דעתי וחוזרת אליה, דוחה למחר, לעוד חודש, לעוד שנה, לפנסיה... צורה לי

תגובות
מרפסת המשאלות של אסתי אשכול

החיים שלי ארוגים חלומות ופחדים. רשימת התוכניות השנתית שלי, אותה אני כותבת כבר 15 שנה בערב ראש השנה, כוללת שדרה ארוכה ומלבלבת של רצונות, בקשות, תשוקות, חלומות... אני דואגת לסדר את הרשימה לפי נושאים, כמו פרנסה, בית, לימודים, בריאות וכו', וגם מכניסה את הכל ללוחות זמנים שנראים לי הגיוניים ולא משאירה ספק אפילו לגבי שלבי הביצוע. רק לאחר שמילאתי משהו כמו שלושה דפים בכתב ידי הלא ממש קריא אני משחררת אותם מהבלוק, מקפלת, משדכת מכל הכיוונים ו"מחביאה" בעמוד האחרון של היומן השנתי החדש. בראש השנה הבא אפתח את הרשימה ואראה מה הצלחתי להגשים השנה. אני אוהבת לסמן V.

יש לי חומד של מרפסת, פינת ישיבה כיפית במיוחד, שם אני מתמקמת לי בשעת בין ערביים של כניסת החג הנפלא הזה, כוס יין לבן וקריר על השולחנון לצדי, ברקע ארבע העונות ועל ברכיי בלוק הכתיבה הצהוב שרכשתי במיוחד לרגל האירוע. אני עוקבת אחר התור שבונה לעצמו, בעקביות שנה אחר שנה, קן בעציץ הריק שבחוץ ומרגיש חגיגי כמוני. גם הוא מתכנן לעצמו עתיד גרנדיוזי.

כפי שאתם יודעים, הגשמת חלומות כרוכה במרבית המקרים בחששות ופחדים, כסף, מצב רוח יצירתי, אנרגיות מתפרצות, אולי איזה שותף לדבר עבירה... נדרש לבנאדם אומץ לב אזרחי כדי להפוך דמיון למציאות. מה שרציתי לדבר עליו הוא מה גובר על מה: החלום על הפחד או להפך. אתה מצליח להגשים, או נכנע ללחץ מצד אזור הנוחות שאומר לך לא להפוך עולמות, לא להזיע, לא להזיז את הגבינה.

איזה מן סוגי חלומות יש לי?

למשל, כבר שנים אני מתכננת לשבת שלושה חודשים בסנטוריני, המקום היפה בעולם, ולכתוב את הספר שלי. כל שנה אני אוספת ערימת תירוצים ומעבירה את השורה הזאת לדפים הצהובים החדשים. גם השנה רציתי. גם השנה לא מימשתי...

יש לי גם חלום על אהבה. זה לא שלא היו לי אהבות, אבל תמיד אני מקלקלת. מה עוצר אותי? מה מפחיד באהבה? בקשר רציני? בהתחייבות? מי אתה, הגבר שלי? החבר שלי?

וחלום על לבנות בית. בית שלי, שאתכנן לעצמי ויהיה בו כל מה שאני אוהבת. אפילו הלכתי פעם, ממש בשביל זה, ללמוד עיצוב אדריכלי. אל תגידו שלא התכוננתי. אבל גם זה מעולם לא קרה. טוב, בשביל זה באמת נדרש פרטנר וכסף. הרבה כסף. והמון אנרגיה, מהסוג המתפרץ.

סנטוריני
בלומברג

וגם ללמוד אני רוצה. כל הזמן. מדי שנה ברשימה שלי יש איזה עניין חדש שמלהיב אותי וזה דווקא משהו שאני מצליחה לממש. כמעט כל שנה אני הולכת ללמוד. לדעת יותר, להתעשר לפחות באונה הזאת... ותמיד אני רושמת לעצמי ברשימה ההיא משפטי מפתח קבועים כמו לסגור את המינוס, לרדת במשקל, לצבוע את הבית, ללמוד לבשל, לכתוב מחזה, להצטרף לתיאטרון, לככב בסרט, לצאת לחופש, להתאהב (כבר אמרנו), לקרוא את כל הספרים שאני קונה ולא קוראת, ללכת כל שבוע לסרט, להירשם לחדר כושר, להתמיד, לכתוב צוואה, לגדל חתול, לא להשאיר כלים בכיור, להיגמל מעוגות קצפת ובכלל לאכול נכון, להיות, יפה, חכמה, טובה ועשירה. סחתיין על הרשימה.

וחשוב לי להדגיש שיש ברשימה הזאת משהו כמו 35 אחוז של הגשמות. יש שנים שאפילו יותר. מכובד, לא?

אבל תמיד יש יותר מדי שלא הסתייע... אז מה כל כך מפחיד? איפה הבעיה?

אני חושבת שההחלטה היא החלק הקשה. מניסיון אני יודעת שההתלבטות היא מה שדופק את החלום. ניקח לדוגמה את סנטוריני. כל שנה אותו סיפור: אני משקיעה המון מחשבה בתכנונים, תסריטים שלמים, טלפונים, בודקת מחירים, מתייעצת, משנה את דעתי וחוזרת אליה, דוחה למחר, לעוד חודש, לעוד שנה, לפנסיה... צורה לי. כן, אני הטיפוס המתלבט. אבל כשאני כבר מחליטה נראה שכל הדלתות נפתחות לקראתי. גם החלונות. אפילו את הכסף אני מארגנת! כל הכבוד לי.

והגיל הזה, 67, לא עושה את החיים יותר קלים. נכון, יש איזה חינניות בלהתבגר עם חיוך, עם דירה בדמי מפתח, בלונד, בריאות חמסה-חמסה, פרנסה (הבה לא נדבר על זה), אופטימיות, דעה אישית, כמה חברים  (לא הרבה אבל טובים), יכולת להבדיל בין טוב לרע (אני מקווה), חלומות על אהבה, אריכות ימים, אבל לא לעולם חוסן. הזקנה מה-זה מפחידה. שמעתי על אחד שהתעורר בבהלה באמצע הלילה וראה שהזקנה קפצה עליו. איזה פחד!

סקלרט ג'ונסון בחלף עם הרוח

אז מה עושים? אני מתחבטת בזה כבר אי-איזה זמן והגעתי למסקנה שכדאי להזדרז ולהחליט. כל הקטע הזה של ההתלבטויות, הדחיות, תסמונת סקרלט אוהרה ״After all, tomorrow is another day״, לא ממש מועילות. ובכלל, ככל שתנועת החלקיקים בתגובה שלנו מהירה יותר כך גם קצב ההצלחה שלנו. תחשבו על זה. אני כבר חושבת.

 

נדבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות