טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיילכו לעזאזל חגי ישראל

אין לי כל קשר לחגים, חוץ מצער על בעלי החיים הנטבחים לכבוד הסעודות, שהן עיקרו של ה"חג"

תגובות
בית מטבחיים דבאח
מתוך תחקיר בערוץ 2

חברים ומכרים משגרים אלי ברכות לחג – "חג שמח לך ולמשפחתך" – ואף על פי שאין לי שום כוונה להעליב, אני לא משיב עליהן. את מקצת החברים, אלה המביעים תמיהה או עלבון, אני מרגיע במלים: "אני מברך אתכם כל הזמן, בלי קשר לחג". כי איזה חג שמח בראש שלהם, מה כל כך שמח בו? אין לי קשר לחגים, חוץ מצער על בעלי החיים הנטבחים לכבוד הסעודות, שהן עיקרו של ה"חג".

הרי מהו החג אם לא זלילה. רצף אינסופי של זלילות. טובחים, שוחטים, מבתרים, שורפים וזוללים. מצוות החג העיקרית היא להעמיס על המעי, להתפיח את הכרס. כל היתר הוא משחק מקדים, בייחוד ההגדה של פסח, שהיא הפנינה שבכתר גירוי מיצי הקיבה. שיילכו כל חגי ישראל לעזאזל, אם חיה תמימה אחת מעונה לכבודם, ולמען בני מעיהם של הצדיקים החוגגים אותם.

לא מזמן התבקשתי על ידי האגודה הקדושה "אנונימוס" – הפועלת ללא לאות למען בעלי החיים המעונים – להרצות באחת המכללות בצפון את טיעוני הטבעוניים. הגיעו כמה עשרות תלמידי ספרות, מחציתם ערבים וערביות. הם היו קשובים, די אוהדים. שמתי לב שבייחוד הסטודנטיות שצלב ענוד לצווארן הינהנו בהסכמה. ציינתי לעצמי שהנה עוד הוכחה, שלא נס ליחה של משנתו של היהודי מנצרת, ולכבודו הקראתי את הפסוקים המרטיטים מפרק כ"ה בבשורה של מתי, ששיאם: "כל מה שעשיתם למען אחד מאחי הקטנים האלה, לי עשיתם".

ואז קם אחד המאזינים ובעיניים רושפות הטיח בי בזעם: "אז מה אתה מציע שאני יעשה בחג הקורבן?" אמרתי לו שהדת היא מפלטו של כל אוכל בשר. כאילו נגד הציווי האלוהי אין מה לעשות. הטיעון הדתי, המצדיק רצח בעלי חיים, מועלה על ראש כל מנגל שחובשי כיפות וכאפיות מסתופפים סביבו. הצעתי לו להעלות קורבן סמלי, דרך המילה. כי הרי הקורבן עצמו, השה התמים, אינו אלא תחליף, מטפורה, לקורבן האמיתי שאברהם הצטווה להקריב כאות לאמונתו.

הסטודנט, מרוב חרון שהציף אותו, קם ממקומו בתנועה מאיימת והקשיב לי בעמידה. בסוף פלט כמה נאצות ועזב את הכיתה בטריקת דלת. אין לי ספק שלא אלוהים הטריד אותו באותו רגע, אלא נתח הבשר שברוב חוצפתי אני גוזל ממנו. המצווה היא התבלין ההופך כל שיפוד נוטף דם לעסיסי פי כמה. רק לחשוב על השעות הנוספות שעובדות המשחטות במועדי ישראל, ומה פירוש הדבר, כמה עוול וסבל, ולהתמלא מיאוס וייאוש.

תודה על ההקשבה, וכמו שהיה אומר הרופא בילדותי: להתראות בבריאות טובה.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות