טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיילי צה"ל מפחדים יותר מאבנים של פלסטינים מאשר מאבנים של מתנחלים

ביום שישי פורסם תיעוד של מתנחלים מיידים אבנים לעבר סיור של צה"ל. החיילים תיעדו את המתנחלים אך לא ירו בהם, בניגוד למה שהם עושים בדרך כלל, כשהמיידים הם ילדים פלסטנים. האם סכנת החיים של חיילי צה"ל תלויה בלאום או בדת של מיידה האבן?

תגובות
43433
אורן זיו, אקטביסטילס

ביום שישי פורסם על ידי שבתי בנדט בוואלה תיעוד של שישה מתנחלים ממאחז הבלאדים מיידים אבנים לעבר רכב סיור של צה"ל. התיעוד עורר זעם לא מועט בתגובות, הרי מתנחלים תקפו את צה"ל. באתר "סרוגים" הגדירו זאת כבושה (בניגוד לפעמים הרבות בהם נמעני היידוי הם פלסטינים). המתנחלים ירדו מהמאחז בכדי לתקוף רועי צאן פלסטינים ופעילי תעאיו"ש, אשר הזמינו משטרה שהגיעה ביחד עם ליווי צבאי והותקפה. 

הזעם בהחלט מוצדק, אבל כל התגובות מתעלמות מהעניין הטריוויאלי שאם לא היה מדובר ביהודים, סביר להניח שחיילי צה"ל היו יורים למוות במיידי האבנים וקוצרים שבחים מהמערכת הפוליטית. הירי הבררני הזה הוא כנראה האספקט המחריד ביותר של מערכות החוק הנפרדות בגדה המערבית.

אבנים הורגות, לפעמים

ב-2015 התגאתה שרת המשפטים איילת שקד בחוק חדש להחמרת הענישה על מיידי אבנים ל-20 שנה. היום נעשה צדק", אמרה אז, "במשך שנים מחבלים התחמקו מענישה ומאחריות. הסובלנות כלפי מחבלים מפסיקה היום. מיידה אבנים הוא מחבל, ורק עונש הולם יוכל לשמש כגורם מרתיע, מעניש וצודק".

כאשר אל"מ ישראל שומר יצא מרכבו ביולי 2015, רדף אחרי נער לא חמוש לאחר שזרק על רכבו אבן, והרג אותו בירייה בגב ובראש כתבה השרה מירי רגב: "מח״ט בינימין עשה נכון שהשיב אש לעבר מחבל שניסה לפגוע בו ובחייליו". השרה שיקרה, כי שומר לא "השיב אש"; הוא רדף והרג, אבל בכל מקרה היא תומכת בירי כזה. השר נפתלי בנט כתב אז: "הקם להורגך, השכם להורגו. אני מגבה באופן מוחלט את מפקד חטיבת בנימין שפעל מול מחבל על מנת להגן על חיי חייליו וחייו שלו. כך מצופה ממפקד בצה״ל לפעול. עם ישראל מאחוריך".

בשבוע שעבר כתבנו על סגירת תיק הריגתו של חליל ענאתי בן ה-10. באוגוסט 2014 נכנס כוח צה"ל למחנה הפליטים אל-פוואר, כמה ילדים יידו אבנים כל ג'יפ ממוגן, הנהג עצר מול סמטה וירה כדור חי. ענאתי נורה בגבו ומת. בצה"ל הצדיקו את הירי (אם כי מכחישים שניתן להוכיח שגרם להרג) בטענה כי הכוח חש סכנת חיים. שהרי אבנים הורגות.

אבל לפעמים אבנים לא הורגות. למשל כאשר מתנחלים יידו אבנים על שיירה של הקונסוליה האמריקאית או כאשר מתנחלי עמונה יידו אבנים לעבר שוטרים או יהודים בגילה רגמו אוטובוס אשר נהגו ערבי. כאן  אפשר למצוא עוד עשרות מקרי איפוק. כך היה גם כאשר בהפגנה של אלפי חרדים נגד הגיוס יודו אבנים לעבר שוטרים ועשרה מהם נפצעו. האיפוק לעיתים אף מלווה בשמירה על חייהם של מיידי האבנים, כאשר המיידים הם מתנחלים.

ולפעמים אבנים כן הורגות. ב-23 בספטמבר, 2011, נורה למוות עיסאם בדראן מקוצרא במהלך הפגנה. מפקד הפלוגה במקום אמר שקיבל אישור ירי מהסמג"ד, ופקד לירות לאחר שחש בסכנת חיים. הסמג"ד טען שהמ"פ משקר, ושכל מה שהיו צריכים לעשות זה לעלות לרכב ולנסוע משם, ולא היה שום צורך בירי חי. בדראן למעשה כלל לא יידה אבנים. חקירת המקרה נסגרה ללא אשמים, שהרי מותר לירות כי אבנים הורגות.

אבל בפעמים אחרות הן שוב לא הורגות, מעולם לא נורה יהודי שיידה אבנים על ידי צה"ל. כאשר הושלכו סלעים לעבר רכבו של מח"ט אפרים ומתנחלים פתחו את דלתו ופצעו אותו ואת סגנו, המח"ט הפגין איפוק מרשים ולא שיחרר אפילו לא ירייה אחת. דובר צה"ל הסביר זאת לעיתונאית כרמלה מנשה בראיון לרשת ב': "אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת".

קצין אחר הצליח לא להרוג אף אחד גם כשהותקף באלימות ושמשת רכבו נופצה בלב שכונת מאה שערים בירושלים. בחטיבת גבעתי שיבחו את הקצין: "זה היה קרוב ללינץ' אבל הוא שמר על איפוק ולא השתמש בנשק", אמרו שם. כבוד לקצין, כי אבנים לפעמים לא הורגות.

אבל בגלל שאבנים כן הורגות, בינואר האחרון ירה שוטר מג"ב בנער קוסאי חסן אל-עמור ליד תקוע, כי יידה אבן, שכאמור הורגת. אחר-כך גררו אותו, והוא מת. באוקטובר חיילי צה"ל ירו למוות בנער בחאלד בחר ליד בית אומר לאחר שהתכופף לדעתם כדי לקחת אבן ולזרוק אותה. לפני זה ירה חייל למוות בנער בן 16, אימאם ג'מיל אחמד דוויכאת, בגבו, ממארב, לאחר שלטענתו התכוון הנער ליידות אבנים. התכוון. במרץ ירו חיילים בראשו של סאג'י ג'ראבעה ממארב כי התכוון להשליך אבנים. בנובמבר ירה צלף מחטיבת גבעתי בגבו של ווג'יה א-רמחי בן ה-15 והרג אותו מטווח 200 מטר לאחר שטען כי זה השליך אבנים לכיוונו. עוד לפני בחזהו שלאחמד עראפת לאחר שלטענת החיילים יידה אבנים, וגם בחזהו של מחמוד דודין בן ה--14 מדורא.

עשרות מקרי הרג מהסוג זה מתרחשים בכל שנה, לעולם חיילי צה"ל לא נשפטים על הרג מהסוג הזה.

קודם כל בן אדם, קודם כל מחבל

לא קל להרוג בכוונה אדם מטווח קרוב, ודאי לא ילד או נער. כמעט בלתי אפשרי לרדת מרכב ממוגן ולירות למוות בנער, כל עוד אתה מחשיב אותו כבן אדם. כך בדיוק הסביר היטב דובר צה"ל, קשה לצפות שחייל יירה למוות ביהודי שיידה אבן, למעשה הוא כנראה כלל לא מסוגל לכך. לעומת זאת אין לחיילי צה"ל משום מה מניעה מיוחדת לירות במחבלים בני עשר, כי אבנים הורגות, וכשאבנים הורגות המיידים הם מחבלים. או שלא.

כל עוד לא נקבל את הטענה שיש הבדל בתנועת האבן המתעופפת כאשר היא מושלכת מידו של בן לאום אחד לעומת בן לאום אחר, הרי שיש פה סתירה. אחת מהשתיים, או שיש סכנת חיים, ואז היו צריכים לירות גם במחבלים מעמונה או ממאחז הבלאדים כי אבנים הורגות וזה מה שמצופה מחיילי צה"ל, או שאבנים לא הורגות, אין סכנת חיים, וחיילי צה"ל בעצם הורגים ילדים ונערים באופן סדרתי וצריכים להישפט על כך, ולכל הפחות לחדול מהריגה בררנית זו. האפשרות השנייה עדיפה.





 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות