טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החלום של נתניהו הוא הסיוט של כולנו

הפוסט בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה בעניין תחקירנית התאגיד מדגים לאן מעוניין לקחת אותנו ראש הממשלה - מעודדות עם פונפונים במקום עיתונאים

תגובות
סמאח וותד

בפוסט בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה משלישי בערב נשאלו עוקביו שאלה רטורית - איך יראה השידור הציבורי תחת התאגיד. התשובה: "כתבת של תאגיד השמאל היללה מחבל. הייתם מצפים שהיא תפוטר? לא, היא רק 'מושעית'. בתאגיד השמאל בוחרים לתת מקום לתומכי מחבלים". לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת שראש הממשלה לא סיים את מסע הצלב נגד התאגיד שצפוי לעלות לאוויר עוד כשישה שבועות אך מי יודע אם זה יקרה.

זה היה ברור שראש הממשלה ייכנס שוב לזירה לעוד סיבוב נגד התאגיד, ראש הממשלה טורח להבהיר שוב ושוב, גם דרך רעייתו, שיש בעיה קשה עם התקשורת. שאלתה של רגב: "למה צריך שידור ציבורי אם אי אפשר לשלוט עליו?", אמנם לא יצאה מפי ראש הממשלה אך היא בהחלט משקפת את רצונו של ראש הממשלה בטלוויזיה במודל "ישראל היום".

נתניהו
אייל טואג

המקרה הזה נפל כפרי בשל לידיו של ראש הממשלה, שרק בשבוע שעבר נחשפה תכניתו להגברת השליטה על שוק התקשורת הכוללת את הדחת ראשי התאגיד ושינוי הרכב ההנהלה. את הלגיטימציה לניסיון לחזק את הפיקוח והשליטה בשוק התקשורת מתבל ראש הממשלה לא בשיקולים הגיוניים, אלא בשיקולים הפורטים על רגש, והרי אין רגש מעורר יותר משנאה. נתניהו לא מעוניין בשידור ציבורי טוב יותר, אלא בשידור אוהד ונטול להשפעות ולסנקציות, זה מנוגד לכל אינטרס ציבורי בהנחה שהאינטרס הציבורי עמוק יותר מחיזוק כהונתו של נתניהו.

אבל נתניהו נכנס לזירה הפעם נטול כפפות ונחוש להכות מתחת לחגורה – לא עוד תאגיד שידור ציבורי, כי אם "תאגיד השמאל". לא צריך יותר מזה, השמאל כבר מזמן הפך למילת קוד שמסמלת את כל מה שרע בחברה הישראלית מבחינת נתניהו. נתניהו לא צריך להגיד הרבה, בעידן של קליקבייטים כל מה שצריך זה לתייג, הפרשנות נעשית אוטומטית. הציבור שלו יודע למה הוא התכוון והנה ההוכחה הניצחת בידיו – הם שמאלנים.

אלא שכתבת התאגיד, סמאח וותד, היא לא כתבת אלא תחקירנית. היא לא היללה מחבל, אלא שיתפה בחשבון הטוויטר שלה ציוץ שהתייחס לבאסל אל-ערג' שהוכרז כראש חוליית אמל"ח ונורה למוות ב-6.3.2017, אחרי חילופי אש עם כוח מיוחד שבא לעצור אותו. היא לא סימנה את הציוץ כאהוב, רק שיתפה אותו, זה מקובל ביותר בטוויטר ולא תמיד משקף את עמדת המשתף, אלא גם יכול להיות משהו שחשוב לו להביא לידיעת ציבור עוקביו.

השר משה כחלון
יונתן זינדל / פלאש

אני לא יודעת על המקרה, אני לא יודעת מי היה אל-ערג', אני גם לא יודעת מה היתה הכוונה של וותד בשיתוף, אני כן יודעת שאחרי פרסום הציוץ שלה, מנהליה בתאגיד זימנו אותה לשיחת בירור והשעו אותה מתפקידה עד להודעה חדשה. אני גם יודעת שזה שמנהליה בתאגיד עשו הרבה יותר ממה שעשה ראש הממשלה כששר בממשלה מיהר להודיע בכל כלי תקשורת אפשרי ששוטר נרצח על ידי מחבל, כנראה מדאע"ש, כשבעצם אזרח ישראלי נפגע מירי לא מבוקר של שוטרים על אזרחים ובטעות דרס שוטר למוות. אגב, השר הזה עדיין לא התנצל.

זה קורה בשבוע בו מסביר שר האוצר כי התקשורת בארץ חופשית משום שיש לעיתונאים טוויטר ופייסבוק. עיתונות חופשית לא נמדדת בטוויטר ובפייסבוק, היא נמדדת במידת עצמאותה מול גורמים פוליטיים ואינטרסנטים. מידת החופש העיתונאי היא מדד חשוב לרמת הדמוקרטיה. נתניהו רוצה להחזיר את מדינת ישראל אחורה, לימים בהם העיתונות מגויסת ומשתפת פעולה עם מפלגת השלטון, בסך הכל זה הגיוני כשמדד אמון הציבור בתקשורת יורד בעידוד ראש הממשלה שלא מבקש עיתונאים, אלא חברות מעודדים שהחליפו פונפוניהם בעטים. בחלומותיו הוורודים של נתניהו תאגיד השידור הציבורי לא כאן, חלומות אלה הם סיוט של כל מדינה שרוצה להתקרא דמוקרטיה. זמן להתעורר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות