מאשין מיוזיק / הבלוג של רון בן טובים

הרחבת תודעה מטאלית: ראיון עם אדוני האופל סטורנליה טמפל

סולן ההרכב הסטונר-דום השבדי, שמגיע להופעה מפצלחת תודעה בארץ הקודש, מדבר על נעורים תחת צלה המאיים של Meshuggah, המתח בין כאוס לשליטה, וכיצד משתלבים זה בזה מדיטציות בשלג עם מטאל כבד מנשוא

תגובות

מכל רחבי המנעד המטאלי שנוטה להרעיד את נימי נפשי ורמקולי, אני די בטוח שיש ייצוג-פחת ללהקות שהיו נופלות תחת הקטגוריה סטונר/דום/סלאדג׳. אם להיות לגמרי כן עם עצמי, ואתכם, זו סוגה שאני מתקשה איתה בגדול. אני חושב שרוב העניין נעוץ במה שאני מפרש כחוסר יצירתיות או מקוריות מסוים, או לפחות הקלות הבלתי נסבלת של לפרוט אקורד, לצאת להפסקת צהריים, ולחזור לאקורד הבא. זה כמובן תוך הבנה מוחלטת שכל תת-תת-ענף של מטאל, ושל מוזיקה בכלל, נוצרים לפעמים כללים שכולם עוקבים אחריהם ומשעממים את החיים, אבל עדיין.

אולם, Saturnalia Temple, שבאה אלינו מהקור השבדי להופעה אחת בגגרין אשר בתל אביב (איוונט פה), היא משב מסריח של רוח מבאישה ורעננה. השלישייה הוקמה ב-2006 ע״י אדם עתיר זכויות ומעניין בשם טומי אריקסון, שטבל את רגליו האפלות בברכת המטאל המקומית יותר מפעם אחת, בין אם כחבר מקורי של הרכב הדת׳ Nocturnal Rites או כחבר לתקופה בתפלץ הדת׳/סימפוניק Therion. באופן שונה לחלוטין מהלהקות ומהסגנונות הללו, ובאופן שונה מהיקום יותר בכלליות, אריקסון יצר את סטורנליה ככלי לביטוי אי אילו ברכות שכשוך ותהומות חושך שמרקדים על הגבול שבין דום, רוק פסיכדלי, פולק, כישוף, מיסטיקה, ומה לא. התוצאה היא להקה יחידה במינה שיוצרת אווירה יחידה במינה, ובעיקר את תחושת הלחץ הלא נעים הזה בבסיס הבטן שכולנו אוהבים ומחפשים לצרוך כל יום ביומו (לפחות אני).

Saturnialia Temple
Saturnalia Temple
להמשך הפוסט

ג׳אז, מוות, ומגאדת׳: שיחה עם אליל הגיטרה כריס פולנד

לציון 30 שנה (וקצת) לאלבום המכונן של מגאדת', Peace Sells...but Who's Buying שיחה עם חבר הלהקה לשעבר על מוזיקה, מתופפים, והרבה מאוד ג׳אז

3תגובות

אני מראיין את האמנים שאני מראיין משלל סיבות, אני מניח. לפעמים זה בגלל שיש איזו להקה חדשה שמעניינת אותי, והראיון שלי איתה הוא דרך קצת לחשוף אותה או לנסות להבין את ההדברים שמעניינים את חברי הלהקה, ומה הם חושבים על מוזיקה. לפעמים זה כדי לדבר על אלבומים שאהבתי במיוחד, ולפעמים זה כי נראה לי שיש מישהו מעניין לדבר אתו. ולפעמים אני מראיין אמנים שהיוו איזושהי אבן דרך בחיי, שעיצבו את הדרך שבה אני שומע מוזיקה. הראיון עם כריס פולנד, הגיטריסט הראשון של מגאדת׳ (וחבר להקות Damn the Machine קצרת החיים, ואפילו הבסיסט לתקופה של אגדת הפאנק Circle Jerks), הוא רגע כזה.

מאשין מיוזיק בפייסבוק!

Megadeth Poland
Megadeth
להמשך הפוסט

מטאל שגורם לשמיים להפסיק לבכות ולהתחיל לייבב

פוסט חדש עמוס המלצות מכל גוונים השחור, השחור הכהה, והאפור המאוד כהה. שלל הגוונים שנצטרך להתחמש בהם לקראת המטאל שהוא ליל הסדר.

4תגובות

נפלה עליי מהשמיים פתאום דקה חופשית אז אמרתי ״יאללה רון, פעם אחת תקדים תרופה למכה ותוציא פוסט מוזיקה לפני שהעניינים הופכים להיות קריטיים ותצטרך לשחרר איזה פוסט אינסופי״. אז אמרתי סבבה, פעם אחת אני אהיה חכם. ואז הסתכלתי על כל הדברים שקרו מאז הפוסט האחרון והופסה בופסה (כן כן) פוסט אינסופי בכל מקרה. שיהיה. רק אזכיר, כדי לפנות כמה שיותר מקום למוזיקה, שיש לשים עין חולה על כמה הופעות שהולכות ומתחממות עלינו: Cult of Fire המשוגעים שבאים בקיץ (איוונט); ההופעה הסופר סודית וסופר מסתורית שמכינים לנו האנשים הטובים ב- Cold King Recordings; ההופעה המתקרבת והולכת של The Dillinger Escape Plan; וכמובן ההופעה הכנראה מפחידה מאוד של Venenum דרך עין הרע. יש מצב ששכחתי מלא, אבל למי באמת אכפת מה אני אומר, יש לכם גוגל בבית, נראה לי. הפעם החלוקה תהיה ל״דברים חדשים״; ״אני לא מאין שאני מגיע לזה רק עכשיו״; ו-״בדרך״. עוד שני דברים לפני שאתחיל: 1) זה דייף הפייסבוק של מאשין מיוזיק, לעדכונים, הגיגים, וכו' וגם, למי שפספס, הנה הראיון עם להקת Emptiness שהעלתי לא מכבר; 2) תכנסו לדף הזה ביוטיוב, ותפנו לעצמכם את סוף השבוע הקרוב (הקלטות של הופעות מוקדמות של להקות כמו Botch, ו-Pelican, ו-DEP  ורבות אחרות.

החדשים!

Extremity
Extremity
להמשך הפוסט

מטאל לא מטאלי ורומנטיקה מזוייפת: ראיון עם להקת Emptiness

מה קורה שנשבר הקיר במעדון בין החדר מטאל לחדר אייטיז? אחת מהלהקות המעניינות באזור, ואחד האלבומים הכי טובים שתשמעו כל השנה

כפי שקוראים ותיקים של בלוג יוקרתי זה וודאי שמו לב, אני נוטה לפתח אובססיות עם להקות מסוימות מהרגע הראשון שאני שומע אותן, ולעתים, כשיש הזדמנות וזמן (זמן זה חשוב) אני מנסה גם קצת לשוחח איתן על פרי עמלם. וזה המצב גם במקרה הנוכחי. לפני משהו כמו שנה התחלתי לשמוע, ואז לשמוע, ואז לשמוע עוד קצת אלבום בשם Nothing But the Whole שייצא ב-2014 ונוצר בידיה של להקה בלגית חצי-אנונימית בשם Emptiness. בלאק ניסיוני, אווירתי, ומרגש, ובעיקר שונה מכל מה ששמעתי מהז׳אנר האפוי לגמרי הזה. אמרתי לעצמי ״רון, תזכור את אלה״. אני מדבר עם עצמי לפעמים.

בתחילה השנה הזו יצא האלבום האחרון של הלהקה Not for Music. לא אגזים כל כך כשאומר שאחרי בערך חמש שניות מהשיר הראשון יצרתי קשר עם הלהקה כדי לארגן את הראיון הזה. כל מה שהיה מעורפל, אפל, ואפילו פופי ב-Nothing but the Whole הפך לסוג של מגנוס אופוס של קיטשיות אייטיזית ובלאק מטאל, בצורה המקורית, הנהדרת, והממכרת ביותר. אחד האלבומים המיוחדים ששמעתי בזמן האחרון, וללא ספק מאלבומי השנה הצעירה הזו (כולל שיר השנה בינתיים שמתחבא פה בסוף המאמר). ובאופן לא צפוי בעליל כלל את מעורבתו של אחד ג'ורדי ווייט, הידוע גם בכינויו טוויגי רמירז, הבסיסט של להקת מרלין מנסון. אבל עוד על זה פה למטה. קודם כל משהו כמו הקדמה.

Emptiness
PR
להמשך הפוסט

מפציצים כבדים מן האדמה: מטאל שהורג פרחים

אחרי הפסקה ראויה, מאשין מיוזיק חוזר עם המלצות שיהרסו לכם את אחר הצהריים, את היום, ואולי, אם יהיה לכם מספיק מזל, שבוע שלם

טוב, הצטברו לא מעט דברים על שולחני המטאלי והלא-כל-כך-מטאלי אז החלטתי לנסות ולפנות חלקיק מהם (לא כולל כמה ראיונות שבדרך, שאותם אני מקווה לפרסם בשבועות הקרובים). בעיקר הייתי רוצה לדבר על המוזיקה שכדאי לכם לשמוע ועל אי אלה הופעות שמדדות אלינו בקרוב. ההופעה של Bolzer באה והלכה (היה מעולה), ההופעה של Grave Miasma באה והלכה (לא הייתי, שמעתי שהייתה הופעת זריחה מהממת) וגם היה אירוע דיימבאש השנתי שבו גם הייתי וגם נהניתי מאוד. חשבתי שתרצו לדעת. חלק מפוסט זה יוקדש גם למיני אמנים חסרי מטאליות מסוימת בשל צום מטאל בן חודש שהטלתי על עצמי, כתוצאה מעצבים, שחוזרים והולכים לי פעם בכמה זמן, על ״הסצנה״. כל זאת ועוד בפרקים המרגשים הבאים.

אבל לפני כל אלו, שתי הודעות חשובות: הראשונה היא שאני גם בפייסבוק, ומכיוון שהפוסטים האלה לא תמיד מתפרסמים במהירות שהייתי רוצה, זו כנראה הדרך הכי טובה לקבל המלצות בשוטף. ההודעה השנייה היא סוג של קול קורא: דרך אותו דף פייסבוק אני אשמח אם להקות מקומיות/צעירות/חסרות כל מערך יח״צ באשר הוא ישלחו לי את מה שהיו מכנים פעם ה״דמו״ שלהן, או מה שמכונה היום ״עמוד בנדקמפ״ או ״קובץ״. בין אם זה באמת הדמו או אלבום מושלם שפשוט לא שומעים מספיק, מה שבא. חשוב לי להגיד שכמו בכל דבר שקשור לבלוג הזה אני אמשיך לדבר ולעודד את הדברים שאני אוהב, אז אני כנראה לא אוכל/ארצה לדבר על כל דבר שיגיע אליי, אבל אין שום סיכוי שאדבר על משהו שאני לא יודע על קיומו, אז, זהו. כמו כן, אני ממש מעדיף אם אנשים ישלחו דברים שקשורים פלוס מינוס למנעד המוזיקלי של הבלוג הזה. יש מספיק כותבים וכתבות על אינדי ישראלי, במילים אחרות. אני כנראה אפרסם פוסט מיוחד בנושא מתישהו בעתיד אחרי שיהיה לי זמן קצת לשמוע וזה, אז, יאללה. 

Isis the Band 7
PR
להמשך הפוסט