טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתות מבלומפילד: אקטיביזם שיפוטי בשירות מדינת הלכה זה דווקא אחלה

ביום חמישי החליטה שופטת מרקע דתי לשנות סדרי עולם. הפעם האחים היהודים לא הציעו משום מה לעלות על בית המשפט עם בולדוזר

תגובות
הפועל רמת גן מול הפועל כפר סבא בליגה הארצית, בעונה הקודמת
שרון בוקוב

לא בכל יום קם אדם ומחליט לשנות במו ידיו את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה בישראל. לא בכל יום קם אדם ומחליט לשנות סדרי עולם בענייני תרבות הפנאי בישראל. אבל זה בדיוק מה שעשתה ביום חמישי האחרון השופטת אריאלה גילצר כץ מבית הדין לעבודה בתל אביב. בינתיים מדובר רק בצו מניעה זמני, ובכל מקרה הסיפור נבלע ברעשי הגרעין האיראני. אבל מומלץ לשים אליו לב.

בפניה של השופטת הונחה עתירה תמוהה של 20 כדורגלנים מליגת המשנה (הליגה הלאומית), שיום אחד באמצע החיים והקריירה החליטו שלא מתאים להם לשחק כדורגל בשבת. הם עכשיו מתחזקים, מתקרבים לבורא וכו'. גילצר כץ לא התרשמה מהעובדה שמאז קום המדינה, ובעצם עוד מימי המנדט, משחקים כאן כדורגל בשבת. בכל המסגרות, בכל הגילאים, בכל רחבי הארץ. היא הורתה לזמן דיון דחוף(!) בנושא, ושם הטיחה בנציגי מנהלת הליגה: ""האם יש לכם היתר לתת לשחקנים לעבוד בשבת?... לא אכפה עליהם לשחק בשבת... עד שלא תביאו היתר ממשרד הכלכלה לא תוכלו לכפות על שחקנים לשחק בשבת. זו עבירה על החוק. קיום משחקי כדורגל בשבת זו עבירה פלילית ולא אאשר זאת".

פרוטוקול הדיון נמצא בידי, אבל לא נכללו בו דברי השופטת במהלכו. אם אכן אמרה את הדברים שיוחסו לה, הרי שהיא טועה טכנית ומשפטית וחורגת מתחום סמכותה כשופטת לענייני עבודה. קיום המשחקים עצמו אינו עבירה פלילית; אם כבר רוצים להתקטנן, העסקת כדורגלנים יהודים בשבת היא עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה 1951. זו כמובן אות מתה בספר החוקים, שאיש לא חשב להחיות ולאוורר עד שהגיעה כבוד השופטת גילצר כץ. ייתכן שבהמשך השבוע אכנס כאן לעובי הקורה המשפטית. אבל הדיון האמיתי כאן אינו משפטי, הוא פוליטי. זה המגרש האמיתי של הסטטוס-קוו, ושל הפגיעה בו. קשה לחשוב על דוגמה מובהקת יותר לשופטת מנותקת, שלא יושבת בתוך עמה. מישהי שכאילו הונחתה כאן באוגוסט 2015 מכוכב אחר, ומנסה לכפות בכוח את ערכיה הפרטיים ואת האג'נדה שלה על סדרי החיים של הציבור הרחב.

וראו זה פלא – במקרה הזה לא שמענו את שר החינוך ולשעבר הכלכלה, נפתלי בנט, מתרעם. לא שמענו את שרת המשפטים משתלחת בבית המשפט ובאקטיביזם השיפוטי שלו. לא שמענו את חבר הכנסת מוטי יוגב מאיים לעלות על בית הדין לעבודה עם בולדוזר. לא שמענו את מסיבת התה הישראלית, על כל שליחיה ודובריה, משתוללת ומאיימת. להפך. אולי בגלל שהפעם האקטיביזם השיפוטי של גילצר כץ מתאים כמו כפפה ליד למדינת ההלכה החומייניסטית שהם היו שמחים להקים כאן על חורבות המפעל הציוני. מעניין, הפעם לא בנט ולא שקד ולא אף אחד מהאחים היהודים לא דיבר על "הטייה" של השופטת. הפעם לא האשימו אותה שהיא גרה ב"רחביה" או ב"סביון". הפעם היא הרי אחת משלהם – בוגרת תיכון דתי ברמת גן, שעשתה שירות לאומי והוסמכה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.

השופטת אריאלה גילצר כץ
אתר בית המשפט

בינתיים גילצר כץ מנעה קיום משחקים בשבת בליגת המשנה למשך שבועיים, עד לדיון עקרוני יותר. אם גם בדיון הזה השופטת תתעקש לשנות במו ידיה את הסטטוס-קוו, העניין לא יוכל להישאר בגדר בעיה פרטית של ליגת המשנה. הרי דמם של העותרים אינו סמוק יותר משל שחקני ליגת העל; הם פשוט לא מספיק טובים  כרגע כדי לשחק בה. עיניכם הרואות - מירי רגב, שרת הספורט, מיהרה לברך על ההחלטה(!) ולקרוא להרחיב אותה. יש עכשיו אצל כל מיני איפכא מסתברא טרנד של הפוך-על-הפוך ביחס לרגב. לחבב אותה, להלל אותה, לקשור לה כתרים. אז הנה הזדמנות מצוינת להבין איזה שפל מייצגת עלייתה של רגב לגדולה. להלן תגובתה לפסיקה: "אני מחזקת את דבריה של שופטת בית הדין לעבודה אפרת קסלר שאמרה כי לליגות הכדורגל אין היתר העסקה בשבת ובטח לא לליגת העל. דבריה מחזקים את הקו שלי בנוגע לאי כפיית משחקים בשבת". ככה כותבים נח בשבע שגיאות. ככה זה כשמגיבים בקצב הטוויטר. לשופטת קוראים כאמור אריאלה גילצר כץ. אין שופטת כזאת אפרת קסלר. יש שופטת לענייני עבודה בשם אפרת לקסר, אבל לא היא שובצה לתיק. הדיון עסק בינתיים בליגת המשנה, לא בליגת העל. אין שום כפייה של משחקים בשבת. אנחנו לא בימי אספסיאנוס קיסר. זה בדיוק העיקרון הבסיסי שהחומייניסטים לא מבינים. מי שלא רוצה לא חייב לשחק. אדרבה, יתכבדו להם הכדורגלנים אבי איבגי וגיא דיין ויקימו לעצמם מסגרת שבה משחקים ביום חול, עם כל החברים המתחזקים שלהם. הם אפילו יכולים לזמן ליציע הכבוד את רגב, שתנופף בדגל ישראל ותצעק "כפיים!".

גיא דיין ב-2013

באותה נשימה התפארה רגב בצוות שמינתה ונדרש חהגיש לה המלצות בנושא. כדאי להזכיר לרגב שאם בכוונתה להמשיך להתערב בניהול היומיומי של ליגות הכדורגל, היא חושפת את הענף כולו לסיכון משמעותי. אם ההחלטה האומללה הזו תישאר על כנה, או חלילה תורחב ביוזמת כבוד השרה לכלל הליגות, יש סיכוי רציני שהתאחדות הכדורגל של ישראל, על נבחרות הלאום שלה וקבוצותיה, תודח מכל פעילות בינלאומית. אחד מעקרונות הברזל של פיפ"א (התאחדות הכדורגל העולמית) ואופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית) הוא עצמאות מוחלטת של ההתאחדות המקומית. אם המדינה פוגעת בעצמאות הזו ומתחילה לנהל באופן ישיר את העניינים – הענף המקומי כולו מועמד להחרמה ולסילוק.

מי שלבטח מכיר את הרגישות הזו הוא עו"ד ניר אלון, בעבר יו"ר ארגון השחקנים וכיום ראש חטיבת הספורט בהסתדרות. אלון גם מכיר את המציאות בישראל, שלפיה אין אפשרות לקיים כאן ענף כדורגל מבלי לשחק בשבת. זה יום הפנאי והמנוחה של אזרחים, הורים, ילדים, חיילים. למרות זאת אפשר אלון לגוף שהוא עומד בראשו להוביל את העתירה החצופה של 20 המתחזקים. שמעתם נכון – ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל היא זו שמובילה את המהלך החומייניסטי הזה, ודואגת לייצוג משפטי עבור שליחי האל בבית המשפט. ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון מתהפכים בקברם.

לכן אולי ראוי לסיים את הפרק הנוכחי בדבריו של הכדורגלן גיא דיין, שחקן הפועל עפולה ומהקולניים שבעותרים. הנה מה שהיה לטאלנט להגיד לאומה בפייסבוק שלו השבוע: "מדינת ישראל זו מדינת היהודים, אבל רק במדינה הזו הכול מותר. 'הומואים ולסביות זה בסדר, זאת הבחירה שלהם'. מחבל שבסך הכול רצח כמה יהודים חפים מפשע שובת רעב, וכל המדינה לחוצה בשבילו. כל הממשלה רוצים לעשות לו אווירון עם כפית של אוכל לפה שחס וחלילה לא ימות. אבל להיות יהודי דתי ולשמור שבת, אוי ואבוי, זה להשתגע, זה אסור הכול חוץ מזה. אז אני אומר: 'השם אחד ושמו אחד לעד'. ורק הוא זה שיחליט מה יהיה ומתי לא. אף אחד מהבובות בטלוויזיה לא משחקות כדורגל בשבת!".

צרות המוחין במקור. גם הבורות (שובת הרעב הוא עציר מנהלי, לא מחבל שהורשע ברצח חפים מפשע). וגם חוסר ההיגיון הפנימי (אם "השם" מחליט מה יהיה ומתי לא, מדוע לערב את בית המשפט? כנראה שהשם דווקא מחבב כדורגל בשבת, כי עד היום הוא לא התערב בתוכנית המשחקים). אני מודה שלא ממש הבנתי את הסייפא על הבובות בטלוויזיה, אבל דבר אחד הבנתי מצוין: זה האיש שהסתדרות העובדים הכללית, השופטת אריאלה גילצר כץ והשרה מירי רגב נחלצו השבוע לקדם את משנתו. אלוהים ישמור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות