טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם היזיזות הורסת לי את הסיכוי לקשר?

וגם: איך להיות רופא גיבור ולא להתמוטט במסדרונות בתי החולים? ואם הילד שלי מתנהג כמו חלאה, עד כמה אני אשמה בזה?

תגובות

הילדים שלי מקסימים, כמובן, אבל נוטים פה ושם לייצר דרמות בציבור שממלאות אותי במבוכה. לדוגמה, הבכור מייצר בריתות אכזריות עם ילדים יותר קטנים למורת רוחם של ההורים. הקטן גם הוא לא טומן ידו בצלחת, וגובה מחבריו לגן תשלום בעבור החברות שלו.

עד כמה הילדים שלי מייצגים אותי? כמובן שאני חושבת שכן - חשוב לי שהם יתלבשו יפה לפחות כמוני, כל התנהגות לא הולמת שלהם ממלאה אותי בבושה וכל פנינה שיוצאת להם מהפה גורמת לי לזרוח. באותה מידה אני מאשימה הורים אחרים כשהילדים שלהם בלתי נסבלים ונעשית ירוקה מקנאה כשהם מבריקים.

מה בילדים זה באמת בזכותנו/אשמתנו וכמה זה שלהם ללא שום קשר אלינו?

רניה, בת 32

 

אֵם הדרקונים היקרה,

שמחתי לשמוע שאת מחנכת את ילדייך להתלבש יפה – הורים רבים לא מספיק משקיעים בעניין זה, לעניות דעתי, ושוכחים כי האתי והאסתטי כרוכים זה בזה ללא הפרד. עם זאת, אתמקד כאן כמובן בשאלת החינוך המוסרי. לא הייתי רוצה להתיידד עם הילדים שלך, אבל ממרחק ביטחון יש לציין שהם לא עד כדי כך איומים. הצעיר נשמע כמו יזם כריזמטי, ואילו הבכור מטפח אימפריית פרוטקשן שתסייע בעתיד לקדם את העסקים האפלים של אחיו הקטן. אלה דברים שניתן להתמודד איתם באמצעות איומים על הילדים והתרפסות בפני הורים אחרים, או (כמקובל יותר) התרפסות בפני הילדים ואיומים על הורים אחרים.

ברם, השאלה שלך חושפת חרדה הורית עמוקה יותר: מה מידת האחריות שלי אם הילד שלי יגדל להיות אדם נוראי? במילותיה העצובות של סוזן קלבולד, אמו של אחד משני הנערים שביצעו את הטבח בבית הספר קולומביין: ״ניסיתי לזהות אירוע מכונן בגידול שלו שיכול להסביר את הזעם שלו. האם הייתי קשוחה מדי? לא קשוחה מספיק? האם דחפתי אותו חזק מדי, או לא חזק מספיק?״

התפיסה ששלטה בעבר בתחום הפסיכולוגיה המוסרית גרסה כי המוסר מתפתח עם ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד. לפי שיטה זו, מוסר הוא תוצר של תהליך קוגניטיבי מודע ומחושב. לאחר מכן הופיעו מחקרים רבים שסתרו את הגישה הזו, וטענו ששיפוט ערכי מתבסס על תהליכים אינטואיטיביים מהירים ובלתי מודעים וכי הוא מושפע במידה רבה מתגובות רגשיות אינטואיטיביות. פיירי קושמן, שמנהל את המעבדה לחקר פסיכולוגיה מוסרית באוניברסיטת הרווארד, גורס כי שני הצדדים צודקים, בערך, וכי שיפוט מוסרי הינו תוצר של אינטראקציות מורכבות בין מערכות פסיכולוגיות שונות ומבוסס הן על תהליכים קוגניטיביים והן על תהליכים רגשיים.

הגישה הישנה מטילה אחריות רבה יותר על החינוך ההורי, שמלמד את הילדים על התנהגות טובה ורעה באמצעות שכר ועונש ומנחיל להם את כללי המוסר האוניברסלי והרציונלי (דרך אגב, ודאי לא תופתעי לשמוע שלפי הגישה הוותיקה הזו, נשים לרוב מוסריות פחות מגברים ו״נתקעות״ בדרך כלל בשלבי האמפתיה המוסרית מבלי להתקדם ליכולת הערכית הרציונלית). אני נוטה לגישה שמציעים קושמן ואחרים, שרואה במוסר מערכת מורכבת הרבה יותר. ככזו, לחינוך ההורי יש כמובן השפעה על ההתפתחות המוסרית של הילדים, אבל היא פחות מובהקת ובלעדית - ואין בנמצא רגע מכונן מהסוג שסוזן קלבולד מחפשת, כזה שיכול לספק הסבר בדיעבד ולתת תחושה של שליטה על הכאוס של הרשע.

לאור העובדה שמוסר אינו אוניברסלי וגם אינו תוצר בלעדי של תהליכים רציונליים, האחריות ההורית היא להעניק לילד מצפן מוסרי שיעזור לו לנווט בעולם ולהבין כיצד ראוי להתנהג. והיות שמוסר מושפע במידה לא מבוטלת גם מיכולת אמפתית, אחת הדרכים הטובות ביותר לעשות זאת היא באמצעות הענקת אהבה – צר לי על הבנאליות של העצה הזו, אבל כל המחקרים הפסיכולוגיים והפילוסופיים מצביעים על נכונותה.

כל האמור לעיל לא צריך למנוע ממך לנעוץ מבטי שטנה בהורים שהילדים שלהם עושים סצנות באמצע הקרנה של סרט ולהאשים את כל ההורים האחרים בכל מעשה משובה של ילדיהם. לפעמים צריך גם לסמוך על הקומון סנס ועל האינטואיציה שלנו, שאומרים לנו שאנחנו בסדר גמור וחבל שההורים האחרים ממש לא.

שפנים מזדווגים

 

לפני חצי שנה יצאתי ממערכת יחסים ארוכה יחסית, והייתי שמחה - מה זה שמחה, אני כמהה - ביותר לעוד מערכת יחסים ארוכה ורצינית, שאחריתה חתונה ומשפחה. אלא מה, הימים חולפים ואני מגלה שעולם הרווקות אינו מקום קל, ונראה שייקח עוד זמן עד שאמצא לי כזו. בינתיים, אני מתלבטת אם לחזור ליזיז שלי מלפני כן - בחור נחמד ביותר עמו הייתי נפגשת פעם בשבוע/שבועיים לצורך יחסי מין נחמדים וידידותיים. מצד אחד, חצי שנה ובא לי. מצד שני, האם זה לא יפגע לי במוטיבציה למצוא משהו רציני?

נירית, 36

 

בקרוב אצלך יקרה,

השאלה הראשונה שעלייך לשאול את עצמך היא אם היזיז הנחמד הוא מישהו שהיית רוצה ממנו משהו משמעותי יותר. זו נראית לי הסיבה היחידה להתחבטות בשאלה הזו, כי אם את מקוה לקשר רציני איתו ואילו הוא נהנה מסקס מזדמן וידידותי זה כמובן מתכון לכאבי לב מצדך. חשוב שתעני על זה בכנות, בין היתר כי יש לי תחושה שזה מה שקרה בסיבוב הקודם, עד שנכנסת לקשר שהסתיים לא מזמן, ולכן את מהססת.

מאידך גיסא, אם הקשר עם היזיז היה מוצלח גם מבחינתך אני לא רואה סיבה להימנע. קצת סקס וחיבה יפים לבריאות, מחזקים את הביטחון העצמי וגורמים לאדם להיראות זוהר ומבוקש יותר (תעלומה שהמדע טרם מצא לה הסבר מספק).

אשר לשאלה אם זה יפגע לך במוטיבציה, תנוח דעתך: היות שהכמיהה שלך היא לקשר רציני, אין סיכוי שקשר מזדמן כזה ימנע ממך להמשיך לחתור לטוב שאליו את שואפת. אם כבר, הסכנה הפוכה: זה עלול דווקא להעמיק את החור הפעור בלבך ולהפוך את הצורך בקשר משמעותי למוחשי יותר. לפעמים הרגעים הראשונים של מגע ומין אחרי פרידה מהווים תזכורת פיזית כואבת במיוחד לחסר ולאובדן, אבל בכל אופן הם עוזרים בתהליך ההחלמה ומהווים שלב חשוב בדרך לקשר הבא.

בקיצור, בהנחה שהתשובה שלך לשאלה בפתיחה היא לא - לכי על זה וקחי מזה את החום ואת הסיפוק שיחזקו אותך עד לקשר חדש ומשמעותי שיבוא במהרה, אמן.

 

זוג במיטה

אני עובד כרופא במחלקה רפואית באחד מבתי החולים הגדולים במרכז הארץ. מחלקתי עמוסה לעייפה, במיוחד עם הגיע החורף לטובה יחד עם מחלות שונות שפורחות בעונה זו. אני וחבריי למחלקה עושים הכל כדי לתת את השירות הטוב ביותר למטופלים, שרובם ככולם אנשים מסכנים שלא שפר עליהם גורלם. שאלתי היא: בהינתן התנאים הלאומיים בהם אנו מצויים, של מצוקת מקום ועומס משווע, כיצד ניתן לשמור על רוח איתנה בקרב אנשי הצוות והמטופלים?

ד״ר ח׳, 32

 

דוקטור איקס יקר,

תודה על פועלך למען חולי ארצנו בתוך מערכת בריאות שהולכת וקורסת. אשמח לתרום בדרך שלי ולעזור לך ולצוות שלך לשמור על מורל גבוה.

אחד הדברים שמעודדים אנשים פשוטים כמוני ברגעי מצוקה זה לדעת שמצבם של אחרים גרוע ממצבי. בתי החולים במרכז מוצפים ועמוסים והצוות באפיסת כוחות? לפחות המצב גרוע פחות מאשר בפריפריה! לפי דו״ח שפירסם משרד הבריאות בדצמבר 2016, בשנים 2015-2013 הועסקו במחוז תל אביב 5.1 רופאים לאלף תושבים, במחוז המרכז 3.4, במחוז הדרום 3.1 ובמחוז הצפון רק 2.3 רופאים לאלף תושבים. מבחינת אחים (או כפי שמשרד הבריאות קורא לזה: אחיות), במחוז חיפה הועסקו בתקופה זו 6.4 אחיות לאלף נפש, בתל אביב 6, בצפון 3.7 ובדרום 3.2 אחיות לאלף נפשות. ואשר למיטות אשפוז, השיעור הגבוה ביותר הוא במחוז ירושלים - 2.41 מיטות לאלף בני אדם – ואחריו חיפה (2.18), תל אביב (2.02), מרכז (1.71) צפון (1.57) והדרום שוב בתחתית הסולם (1.35 מיטות לכל אלף בני אדם). בין אם אתה במחוז תל אביב ובין אם בבית חולים אחר במחוז המרכז, גורלך שפר עליך בסך הכל. והכל בזכות מדינת ישראל, שמפלה את הפריפריה באופן שיטתי ומתמשך וכך מאפשרת לתושבי המרכז לחוש קצת יותר טוב עם המציאות העגומה שלהם.

עוד היבט שעוזר לשמירה על רוח איתנה הוא תחושת משמעות. לפי מחקרים פסיכולוגיים ורפואיים רבים (תראה אותי, מנסה להסביר לרופא על מחקרים רפואיים!) תחושת משמעות תורמת לבריאות, לשמחה ולאריכות ימים – בכל קבוצת גיל. ומה מעניק תחושת משמעות יותר מאשר הידיעה שאתה מציל חיים של אנשים, פשוטו כמשמעו? יתרה מכך, אתה ושאר האנשים העובדים לצדך עושים זאת בתוך מערכת הבריאות הציבורית מול ההפרטה שמכרסמת בה ללא הרף. כידוע, מערכת בריאות ציבורית חזקה תורמת לכלל החברה, מקדמת שוויון ומסייעת לחלשים מכל שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם על רפואה פרטית. גם אצלנו בתעשיית העתונות שוקעים בהדרגה, ולנו יש הרבה פחות תחושת שליחות ומשמעות במציאות הנוכחית (אם כי ברמת האגו רבים אצלנו יכולים לתת פייט לא רע לרופאים).

ואם כל זה לא עוזר לעידוד רוחך, אשאיר אותך עם טיפ אחרון שלמדתי מתוך צפייה בפרקים של הטלנובלה ״האנטומיה של גריי״: סקס בחדרי המנוחה. אין לי מושג אם לרופאים בישראל יש חדרי מנוחה, או חיי מין לצורך העניין, אבל לפי מומחי הסדרה מדובר במשהו שמאוד עוזר לשיפור המורל של הצוות הרפואי, או לפחות לקידום עלילה משעממת במיוחד.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות