טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החטיפה שלפני עידן ההאשטג: אסון הנערות של אוגנדה

חטיפת הנערות בבוקו חראם לא היתה הפעם הראשונה שזוועה כזו התרחשה

תגובות

רותם ליפשטיין

לפני כשנתיים הפנה העולם את מבטו לניגריה, לאחר חטיפתן של 276 נערות על ידי ארגון הטרור בוקו חראם. הטרגדיה הנוראית דווחה בכל מהדורות החדשות והעיתונים, וגררה שלל תגובות של פוליטיקאים ופעילי זכויות אדם. אך זאת לא הייתה הפעם הראשונה שזוועה כזאת התרחשה – כ-20 שנה קודם לכן, ב-1996, נחטפו 139 תלמידות מאוגנדה מהפנימייה בה למדו והתגוררו על ידי כוחות "צבא ההתנגדות של האל" תחת פיקודו של ג'וזף קוני.

רותם
ויקימדיה

לאחר שזכתה לעצמאותה מהבריטים ב-1962, חוותה אוגנדה עשורים של אי יציבות פוליטית, מלחמות אזרחים והפיכות שלטוניות. ב-1986 נראה היה כי המצב מתחיל להשתנות; "צבא ההתנגדות הלאומית", בראשותו של יוורי מוסבני, הצליח להביס קבוצות מורדים אחרות ולהשתלט על הממשלה. מרבית המדינה אכן זכתה ליציבות מסויימת, אך בצפון המדינה הופיע לראשונה ארגון המורדים של קוני.

"צבא ההתנגדות של האל" נבנה מערבוב של נצרות ואיסלאם עם מיסטיקה, והיה ידוע באכזריותו, גם בהשוואה לקבוצות מורדים אחרות. אחת הטכניקות הידועות של הארגון היה חטיפת ילדים: בנים יועדו להפוך ללוחמים, בעוד שבנות, בנוסף ללחימה בה נאלצו לקחת חלק, "נישאו" למפקדים בארגון ונאנסו על בסיס קבוע.

רותם
ויקימדיה

למרות מעשי הזוועה שהתחוללו, המשיכו הניסיונות לחיים נורמליים בצפון המדינה. הפנימייה הנוצרית סנט מארי המשיכה לפעול כרגיל, למרות שבעבר חטף ארגונו של קוני מהמקום עשר תלמידות ועוד כמה עשרות אנשי צוות. כתוצאה מהחטיפה הזאת הוצב כוח צבאי להגן על בית הספר, אך לאחר כמה שנים זה הוחלף בכוח מקומי, ולאחר מכן גם הגנה זו נלקחה. מחאותיה של רקלה פאסרה, מנהלת הפנימייה, הצליחו להשיג הגנה חלקית למקום בשעות הלילה – השעות בהן התרחשו מרבית התקיפות מצד המורדים.

אך ב-9 באוקטובר, 1996, כוח ההגנה הלילי מיאן לבוא. חששן של הנזירות התממש, וכוחות המורדים אכן באו לפשוט על בית הספר – 139 בנות נחטפו מהמקום באותו הלילה. מיד עם עזיבתם של הכוחות החלה פאסרה, בליווי של שני מורים, לרדוף אחריהם בתקווה לשחד את המורדים בתמורה לשחרור הבנות. המעקב אחר המורדים היה די פשוט – כיוון שהם לקחו עימם אריזות של שתייה וממתקים, שיועדו לחגיגת יום העצמאות האוגנדי בפנימייה, הם הותירו אחריהם שביל של פחיות ריקות ואריזות. בסופו של דבר הצליחו השלושה לאתר את כוחות המורדים ולדון בנוגע לשחרור הבנות.

רותם
ויקימדיה

מפקד הכוח הפתיע בתשובתו: הוא לא מעוניין בכסף, כך אמר, ומוכן לשחרר את הבנות. כך, בעוד רקלה פאסרה מצביעה על הבנות שנחטפו מהמנזר, החל כוח ממשלתי לתקוף את שיירת המורדים, וגם את בנות הערובה. רק לאחר כמה שעות הצליחה השיירה למצוא מחסה, אך אז שינה מפקד המורדים את דעתו, והחליט לשחרר רק 109 מהבנות שנחטפו. על אף התנגדותה של פאסרה, היא נאלצה לקבל את ההצעה, שכן האלטרנטיבה הייתה שיעבודן של כל הבנות.

עם חזרתן של הבנות, התפנו הוריהן וצוות הפנימייה לפעילות למען העלאת המודעות למצב בצפון אוגנדה. חטיפת הבנות מסנט מארי זכתה לסיקור תקשורתי גדול במיוחד, לאחר שנים של התעלמות מהמצב באוגנדה. ומה עם הבנות שנותרו בשבי? הן נאנסו, הורעבו וספגו עינויים תחת ארגונו של קוני. האחרונה שבהן הצליחה להימלט מהשבי רק בשנת 2009 – 13 שנים לאחר חטיפתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות