טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשכבשו את לונדון ורצחו עורכי דין: המחאה החברתית נוסח 1381

העם דורש צדק חברתי? תלוי את מי שואלים. כאשר פרץ מרד האיכרים האנגלי ב-1381, ההיסטוריונים של התקופה לא מיהרו לעמוד לצדם של בני המעמדות הנמוכים במאבקם כנגד האצולה. כיום ברור שהיה פער ניכר בין תיאורי המרד בכרוניקות פרי עטם לבין מה שהתרחש בפועל

תגובות
הכומר גו'ן בול מטיף למורדים

מיטל כהן

בסוף חודש מאי 1381 פרצה באנגליה התקוממות אלימה, לאחר שפקידים מטעם המלך ריצ'ארד השני הגיעו לעיירה ברנטווד במחוז אסקס על מנת לגבות מס גולגולת, וסולקו ממנה על ידי התושבים. במהלך השבועות שלאחר מכן התפשטה סרבנות המס לעיירות וכפרים נוספים בדרום-מזרח אנגליה והפכה במהרה למרד איכרים רחב-היקף. רבים מהמורדים נהרו אחר כומר בעל אישיות כריזמטית בשם ג'ון בול, שקרא: "כאשר אדם עדר וחווה טוותה, מי היה אז אציל?" – משפט המבהיר שהפערים בין המעמדות החברתיים אינם גזירה אלוהית מקדמת דנא אלא תוצאה של התנהגות אנושית.

היסטוריונים שכתבו כרוניקות, בתקופה זו נהנו מחסותם של המעמדות הגבוהים ולכן לא הזדהו עם המורדים, שהיו בעיקר איכרים צמיתים או בעלי מלאכה. למרות שהיו בהם גם עירוניים רבים, כינו ההיסטוריוניים את ההתקוממות "מרד איכרים", כדי להפחית מחשיבותו. בני המעמדות הנמוכים נתפסו כטפשים, בורים, אמוציונאליים, אלימים וחסרי מטרות מוגדרות. הכרוניקאי הצרפתי ז'אן פרואסאר האמין שהמרד פרץ כי לאיכרים האנגלים היו חיים קלים ורכוש רב מדי, ולכן מצאו פנאי למרוד. "אנשים אלה," כתב, "לא ידעו מה להגיד, לבקש או לדרוש, ותחת זאת הלכו האחד בעקבות השני כמו חיות."

לעומתו, הנזיר האנגלי תומאס וולסינגהאם ייחס להם התנהגות בלתי מוסרית וחוטאת: "[האנשים הפשוטים] מבלים לילות ללא שינה בשתייה, התהוללות ועשיית הרע... מתקוטטים, נאבקים ומסתכסכים עם שכניהם. הם עסקו במרמה ושקרנות באופן מתמיד, נכנעו לתאווה, התפלשו בניאוף...". התפרצות המרד, לדעתו, היתה לא פחות ממזימה שמטרתה להרוס את הממלכה, את הכנסייה הקדושה ואת הדת הנוצרית כולה, והמורדים פעלו תחת השפעת השטן.

ריצ'ארד השני נפגש עם המורדים

אולם, בחינה מקרוב של מעשי המורדים מגלה שהם לא עסקו בביזה או בהרס חסר אבחנה, אלא ביקשו להשמיד באופן ספציפי מסמכים שהנציחו את מעמדם כצמיתים נטולי זכויות המשועבדים לאדמות האדונים. במהלך המרד תועדו יותר ממאה מקרים של שריפת שטרות-קניין ורישומי בתי-אחוזות ובתי-משפט, אך המורדים לא נגעו בכתבי הקודש שבכנסיות ובמנזרים.

מבין 1,500 ההרוגים במרד, רבים היו עורכי דין ופקידים שניסחו וחתמו על מסמכים כאלו. "היה זה מסוכן מספיק להיות ידוע [בציבור] כלבלר, אך מסוכן עוד יותר אם קסת דיו היתה מתגלה ליד מרפקו של אדם: אנשים כאלו לעיתים נדירות אם בכלל נמלטו מידיהם של המורדים," טען וולסינגהאם, "כיוון שהכריזו כי הארץ לא תוכל להיות חופשיה באופן מלא עד שעורכי הדין ייהרגו."

באמצע יוני הגיעו האיכרים המורדים ללונדון וסירבו לעזוב עד שיקבלו מהמלך כתבי-זכויות המבטלים את מעמד הצמיתות. היתה זו אחת הפעמים הבודדות בהיסטוריה בה נכבשה לונדון והמלך נאלץ להימלט ממנה. בניסיון לפייסם חתם המלך, אז בן 14 בלבד, על צו הנענה לדרישתם וציווה עליהם לשוב לבתיהם, אך רק חלק מהמורדים עשו זאת. היתר סירבו להסתפק בצו ודרשו התחייבויות נוספות.

מותו של מנהיג המורדים ווט טיילר, מתוך כתב יד מאוייר של הכרוניקה מאת ז'אן פרואסאר, 1475, הספרייה הלאומית של צרפת.

במהלך ויכוח שפרץ בינם לבין שומרי המלך נהרג מנהיג המורדים, ווט טיילר. בימים שלאחר מכן הצליחו כוחותיו של המלך לדכא את ההתקוממויות, המורדים נתלו בכיכרות הערים, וכתבי הזכויות שהצליחו להשיג מידיהם של המלך ובעלי האחוזות נקרעו והושלכו על הקרקע לעיני הצופים. נסיונם של בני המעמדות הנמוכים לרתום את המילה הכתובה לצורכיהם אמנם כשל, אך במשך העשורים שלאחר מכן נמנע הפרלמנט האנגלי מהעלאת מסים נוספת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות