טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרטון החתונה הנדיר מ-1939 הסתתר במזוודה: 80 מתוך מאה האורחים נספו

לפני עשור, אחרי ששני הוריו נפטרו, פתח אנדרה בורס את המזוודה שאמו אסרה עליו לפתוח, ומצא שם אוצר משפחתי והיסטורי: סרט וידאו שתיעד את חתונת הוריו בהולנד. כשצפה בו התברר לו כי כמעט כל האורחים לא שרדו את השואה

תגובות
מימי דווינגר וברנד בורס ביום חתונתם, אפריל 1939
המשפחה

במשך עשרות שנים שכב סרט החתונה של מימי דווינגר וברנד בורס, זוג יהודים הולנדים, במזוודה שאסור היה לפתוח. החתן והכלה, ששרדו את השואה בדרך מופלאה, לא סיפרו לילדיהם על המזכרת המיוחדת מיום חופתם ב-1939. ייתכן כי חששו לצפות בסרט, נוכח העובדה שלפי הסטטיסטיקה העגומה, 80% מהמצולמים בו, בהם קרובי משפחתם וחבריהם, לא שרדו את השואה.

"רוב האנשים שרואים בסרט החתונה הזה לא היו בחיים כמה שנים לאחר מכן", אומר אנדרה בורס, אחד מבניהם של הזוג. "ידענו בתור ילדים, שיש מזוודה שלא נוגעים בה. אסור לגעת", הוא מספר. לימים, ב-1979, כשאביו נפטר, ביקש מאמו להתיר לו לפתוח את המזוודה. "לא, לא צריך, אין זמן", אמרה לו פעם אחר פעם. "בסוף הבנתי, כמובן, שקשה לה להתמודד עם מה שיש במזוודה", הוא אומר.

לפני עשור, ב-2007, נפטרה גם אמו, קצת לפני גיל 91. רק אז, בחרדת קודש, הוא ניגש עם אחיותיו למזוודה, ופתח אותה. את פניהם קיבלו מכתבים, תעודות ואפילו המדליות שקיבל אביו, שהשתתף כחייל בפלישה לנורמנדי. ואולם האוצר האמיתי חיכה להם מתחת להכל. "בתחתית המזוודה מצאתי שתי קופסאות קטנות, שעליהן כתוב קודאק", הוא מספר.
לצפייה בסרטון הנדיר של החתונה היהודית מהולנד מ-1939:

סרט החתונה של מימי דווינגר וברנד בורסמשפחת בורס

כשפתח אותן מצא שם סרט 8 מ"מ – סרט החופה של הוריו, שצולם ב-18 באפריל 1939 בעיר לִיוֹורְדֵן, בירת מחוז פריסלנד בהולנד. "ראיתי שם כל כך הרבה אנשים שאני לא מכיר. דודים ודודות לא מזוהים", הוא אומר בהתרגשות.

בשנים שחלפו מאז התלבט עם אחיותיו מה לעשות עם התגלית ההיסטורית והמשפחתית הזו. "מצד אחד, הוריי מעולם לא דיברו על המלחמה ולא רצו להתמודד עם מה שהיה", הוא מסביר. מצד אחר, לדבריו, מדובר בפריט ארכיוני נדיר ויוצא דופן לאותה תקופה ולאותו אזור. בסוף החשיבות ההיסטורית הכריעה את הכף. בוסרס, יו"ר המרכז לחקר יהדות הולנד באוניברסיטה העברית, הבין כי ערכו המחקרי של תיעוד מהסוג הזה לא יסולא בפז.

לפני כמה חודשים כשהציג את הסרטון הזה בפני עובדי ארכיון הסרטים של פריסלנד,  וזכה לתגובות נרגשות. "הם נפלו מהכסא. במשך שנים הם חיפשו תיעוד לחיי הקהילה היהודית המקומית, וכבר השלימו עם זה שלא קיים כזה", סיפר.

בסוף חודש ינואר האחרון הועלה הסרטון הזה ליוטיוב, וזכה מאז לכמעט 21 אלף צפיות. תוך זמן קצר הוא צד את עיניו של חיים גיוזלי, מנהל אגף מאגרי המידע של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בתל אביב, שהבין כי נפל בחיקו אוצר ארכיוני של ממש.

בעזרת סימונה בנימיני, האחראית על אוסף הסרטים של בית התפוצות, אותר בורס, תושב זכרון יעקב, בנם של בני הזוג שתועדו בסרט. בקרוב הוא עתיד למסור עותק מהסרט לבית התפוצות, כדי להעשיר באמצעותו את אוסף הסרטים התיעודיים הקיים במקום, שמתעד חיים של קהילות יהודיות מרחבי העולם. האוסף הקיים כבר כולל שני סרטי חתונות יהודיות מהולנד מתקופת השואה.

תמונה (סטילס) של החתן והכלה, מימי דווינגר וברנד בורס, ביום חתונתם 18.4.1939
המשפחה

הצפייה בסרטון היא חוויה מטלטלת. היא מספקת עדות מרתקת לחיים הטובים של הקהילה היהודית זמן קצר לפני שחרבה כליל. רוב המתועדים בסרט, כאמור, לא זכו להשתתף בברית של בנם של החתן והכלה. "מתוך 100 האנשים שתועדו בסרט, 80 נרצחו", אומר בורס. הרשימה כוללת את סבו וסבתו מצד אמו (הכלה בסרט)  ואת שני אחיו של אביו. "כולם נרצחו במחנות. מעולם לא פגשתי אותם", אמר.

בסרט גם תועדה דמות מפורסמת – הרב הראשי של צפון הולנד, אברהם שלמה לויסון, שערך את החופה. בסוף המלחמה הוא שוחרר ממחנה ברגן בלזן באחת מ"רכבות החופש", אך מת בתוך הרכבת ב-5 למאי 1945, יום השחרור של הולנד.

בשיחה עם בורס הוא מספר בשטף על תולדות משפחתו. מימי דווינגר נולדה ב-1917 למשפחה ותיקה שחיה בפריסלנד בהולנד מאז 1542. ברנד בורס נולד באמסטרדם שבע שנים לפני כן, ב-1910, למשפחה שמתועדת שם מאז 1620. שתי המשפחות הכירו זו את זו בשל העיסוק המשותף שלהן בתחום הטקסטיל.

כשברנד בורס היה בן 14 הוא סיים את לימודיו, ונשלח כשולייה ללמוד את המקצוע את אביה של אשתו-לעתיד בעיר לִיוֹורְדֵן. היא היתה אז רק בת שבע. שנים לאחר מכן, ב-1938, בעצת הוריו, שב לעיר, כדי לקחת אותה לאישה. הוא היה אז בן 28. היא – בת 21.

ב-1939 הם נישאו. לפי הנוהג המקומי, החתונה נערכה בעיר בה חיה הכלה, הן בעירייה והן בבית הכנסת, ורק לאחר מכן הזוג הגיע לעיר המגורים של החתן. הטקס תועד היטב בסרטון, בו נראים החתן והכלה, משפחתם, חבריהם, הרב ובית הכנסת.

בני הזוג בג'מייקה, לשם נמלטו ב-1942
המשפחה

ב-1940 הנאצים פלשו להולנד. בהמשך נעצרה מימי ונשלחה לכלא, משם אמורה היתה להישלח למחנות המעבר ומשם אל מותה. בעלה, בדרך לא דרך, הצליח לחלץ אותה מהכלא. "ייתכן שהוא נעזר במחתרת ההולנדית. ייתכן ששילם כסף עבור שחרורה. אינני יודע", אומר בנם.

מהנקודה הזו, באוגוסט 1942, החל מסע הבריחה המופלא שלהם, שעבר דרך בלגיה, צרפת וספרד – כולל חציית הרי הפירנאים, מעצרים, בריחות ושחרורים – והגיע עד ג'מייקה, שם הקים ארגון הג'וינט מחנות לפליטים יהודים מהולנד.

בורס יצא משם לקנדה, שם חבר לגדוד הולנדי, ואחרי אימונים נשלח לאנגליה והשתתף בהמשך בפלישה לנורמנדי. כששב להולנד גילה כי אחיו נרצחו ומצא את אמו, שהתחבאה בתוך ארון במשך שלוש שנים, בביתו של אחד מעובדי המפעל המשפחתי באמסטרדם.

מימי נשארה שנה בג'מייקה ולאחר מכן עברה לאנגליה. שני אחיה היו טייסים שלחמו בנאצים. אחד מהם, ששירת בצבא הבריטי, מופיע בסרטון החתונה. השני, ששירת בצבא הולנד, פספס את החתונה כי היה בקורס טייס.

ב-5 במאי 1945 קיבלה מימי מברק מבעלה החייל. "הולנד משוחררת, את יכולה לחזור", כתב לה. בורס החליט להקים מחדש את מפעל הטקסטיל המשפחתי, שהנאצים שרפו, ועבד בו עד גיל 60. מימי היתה עקרת בית וגידלה שלושה ילדים. אחד מהם, אנדרה, עלה לישראל.

גדוד "מחנה גיברלטר". ברנד בורס, החתן מהסרט, בצד שמאל, עומד עם רובה
המשפחה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות