טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התפוררות הזהות לפיקסלים

שירלי שור עושה שימוש בטכנולגיה שפיתחה על מנת לשקף היבטים של העולם שלנו המשתנה ללא הפסק; ואולי גם אנחנו בתוכו משתנים בקצב המסחרר

תגובות

זעקת הפנים
".... בעידן הדימוי הדיגיטלי והתקשורת המהירה, דבר ממה שהעין רואה לא גורם לה אף פעם להיעצם או להיעצר, וזאת משום שהיא הפכה מכורה לגירויים. ה"ריגוש" הפך לאמת המידה שלה, וככזו שום דבר לא באמת יכול עוד לרגש אותה..." מתוך "פנימדיבור" של חגי כנען

דמויות ה'סייבר' של שירלי שור הן חלק מעבודות ניו מדיה; מצולמות בה פני דוגמניות של "לואי ויטון" מלאומים ומוצאים שונים, פניהם וקווי המתאר של גופם של רקדני בת שבע, כשכל פעם מתערב פורטרט אחד בפורטרט אחר, כך שנוצר בינם בזמן אמת דיוקן היברידי. התוכנה אותה פיתחה שור מאפשרת יצור בזמן אמת של 'התכת' הדיוקנאות זה לתוך זה, כל פעם באופן שונה, ומתהווה רגע שלא יחזור על עצמו לעולם באותו האופן בדיוק.

"אינני יכול לחמוק מפניו של הזולת. הם עירומים וחסרי ישע. עירומו של האדם העזוב קורן מן הסדקים שבמסכת דמותו או מעורו המקומט. 'חוסר המגן' שלו נשמע כקריאה שאין בה לא קול ולא מילים".  (עמנואל לוינס)

לשימוש בלוג הצילום בלבד
דניאל צ'צ'יק

עבודותיה של שירלי שור מראות איך הקריאה האנושית, שמוצגת באמצעות הפנים והעור , יכולה להפוך ללחישה, להיטשטש ולהיעלם יחד עם הפיקסלים שגורמים לפניהם וגופם של הדוגמניות והרקדנים להימס אלה לתוך אלה, להתעמעם, להיראות כמעט זהים, עד שלא ניתן כמעט לבדיל ולהבחין בניהן (ים המאירי)

לצפיה בסרטון הממחיש את העבודות

לשימוש בלוג הצילום בלבד
לשימוש בלוג הצילום בלבד
לשימוש בלוג הצילום בלבד
לשימוש בלוג הצילום בלבד
לשימוש בלוג הצילום בלבד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות