בלוגים

הסדנה להיסטוריה חברתית / הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית

רצח על נהר סנגל: פרשת ז'אנדה (1890) וערעור יסודות "השליחות המתרבתת" הצרפתית במערב אפריקה

כיצד פרשת רצח אחת של קצין צרפתי בסנגל בסוף המאה התשע עשרה העמידה בסימן שאלה את מערכות השלטון הצרפתי במערב אפריקה ואת הנימוקים המוסריים עליהם התבססה האימפריה

רות ג'יניאו

אבֵּל ז'אנְדֵה נולד בשנת 1852 על גדות נהר הדוּבּ במחוז סאון-אה-לוואר שבמזרח צרפת ונרצח בשנת 1890 על גדות נהר הסנגל במחוז פוֹדוֹר שבצפון סנגל. מסעו מנהר הדוב  לנהר הסנגל לא נבע מתוך תכנון או יצר הרפתקנות אלא היה תוצאה ישירה של טרגדיה אישית – מותה בטרם עת של רעייתו הטריה כשנה לאחר נישואיהם – ותוצאה עקיפה של הרחבת השליטה הקולוניאלית של צרפת במערב אפריקה, אזור בו היו לה עד אז רק מאחזים ספורים לאורך חופה של סנגל של ימינו. סיפור הירצחו של ז'אנדה והפרשה שהתגוללה בעקבות הרצח מדגימים היטב את הפער העצום שהיה קיים בין הצהרותיה של צרפת בדבר שאיפתה לתרבת עמים נחותים כביכול לבין הברוטליות בה נקטה במהלך הכיבושים הקולוניאליים והתעלמותה מכל עקרונות הצדק והמוסר שבעזרתם הצדיקה כיבושים אלו.

jeandet
לא ידוע
להמשך הפוסט

מעבר למטפחת: הקרוס-דרסינג של אום כלת'ום

הסדנה להיסטוריה חברתית חושפת טפח מהקוויריות של הדיווה של העולם הערבי

28תגובות

און ברק

הרומן ההיסטורי-ביוגרפי אום שכתב ב-1994 הסופר הלבנוני סלים נסיב על יחסיהם של הזמרת אום כלת'ום והמשורר אחמד ראמי, הוא הבסיס למחזה המוזיקלי "אום כולת'ום" המציג בימים אלה בתאטרון היהודי-ערבי ביפו. הרומן נפתח ב-1924, עם שובו של המשורר מלימודים בצרפת למצרים, שחסרה לו כל כך בעת גלותו. "הרגשתי את זה," מאפיין ראמי את שמחת השיבה הביתה, "בגיפופים הגבריים, בפרצי הצחוק, ובייחוד בערבית...". ידיד נעוריו, הזמר מחמד עבד אל-והאב, לוקח אותו בערב שובו לחגוג בהופעה בגני אזבקיה שבמרכז קהיר. "על הבמה היתה כבר להקה, שני איכרים בגובות ארוכות, אותן גלימות חומות וטורבנים לראשיהם, שני שיח'ים שהגיעו הנה הישר מן הכפר; ולפניהם, בתווך, נער יושב בלי נוע, מבוהל, ידיו שלובות לו על בטנו, קשוח כפי שיכולים להיות קשוחים הנערים הצעירים... חרף החום ואור הזרקורים כיסתה את כל גופו גלימה בדואית ארוכה ולראשו חבש מצנפת מהודקת, קשורה בלולאות מתחת לסנטר". הבוסריות המבוהלת חולפת כשהנער פוצח בסלסול של סורת אל-פאתחה ואז בשיר, שאותו ראמי מזהה מיד כ" 'את התשוקה יסגירו העיניים', שירי שלי על השפתיים הבדואיות הללו."

אום כולתום בפוסטר לסרט 'פטמה'
Movie Poster Image Art / Getty I
להמשך הפוסט

"יום הנס של יהודי בגדאד" וניסיונם הכושל לזכות בנתינות בריטית

בעיני הנהגת הקהילה היהודית בבגדאד, כיבושה של העיר בידי בריטניה ב-1917 הביא עימו הזדמנויות לצד איומים. ההתמודדות עם המציאות החדשה העלתה אל פני השטח גם מתחים פנים-קהילתיים. מאמר לרגל מאה שנה ליום כיבוש העיר

7תגובות

רוני כהן

"בהתייחס לשיחתך אתמול בנוגע לסדר הפסח. לכבוד לי לעדכנך, שהנחיות ניתנו לכל מפקדי הכוחות במרחב בגדאד, להקל בכל דרך על חיילים יהודים המבקשים לנכוח בטקס...". המכתב עליו חתום המושל הצבאי הבריטי, והממוען לרב הראשי של בגדאד, כנציג הרשמי של הקהילה היהודית, נכתב ב-30 מרס 1917 (ז' בניסן תרע"ז). היה זה שבועות ספורים לאחר כיבוש העיר בידי הבריטים, ב-11 במרס 1917, לפני מאה שנים בדיוק, אשר שם קץ לכ-400 שנות שלטון עות'מאני.

כניסה
לא ידוע
להמשך הפוסט

יריד הספרים בקהיר - האם אל-סיסי ילכד במלכודת הדבש?

כיצד הפך אירוע הספרות הגדול ביותר במזרח התיכון המשלב תרבות גבוהה עם חגיגה עממית, לזירה למאבקים פוליטיים בין השלטון לארגוני האופוזיציה? והאם הנשיא הנוכחי ימשיך את הפעולות של קודמו?

6תגובות

עידו שחר

לפני שבועות אחדים ננעל בקהיר יריד הספרים הבינלאומי. היריד, שמושך אליו מדי שנה מאות אלפי מבקרים, הוא יריד הספרים הגדול והוותיק ביותר במזרח התיכון, ואחד הגדולים בעולם. הוא נערך לראשונה ב-1969 לציון אלף שנה להקמת קהיר על ידי השושלת הפאטימית, ומאז התמסד והפך למסורת. מדובר באירוע צבעוני ושוקק חיים, המהווה אטרקציה של ממש הן לאוהבי ספר  – שיכולים לתור אחר מציאות בדוכני הספרים המשומשים או לקנות בהנחה ניכרת כותרים שראו אור זה עתה – והן עבור חובבי תרבות פופולרית, אוכל זול ואירועי רחוב.

יריד
מוהד תרמיזי, וויקיפדיה
להמשך הפוסט

איראן שלפני המהפכה - חגיגות, מרגלים ושיוך אתני

מסמכים שנחשפו באחרונה מלמדים כיצד במקביל לחגיגות הראוותניות של ״2,500 שנה למלכות איראן״ ב-1971, פעל שלטון השאה לפקח אחר אזרחי המדינה ולמפות את ההתנגדות לו לפי שיוך דתי ואתני

15תגובות

מנחם מרחבי

ב-19 בינואר התמוטט בניין "פלסיקו" בטהראן, אחד מסימני ההיכר של התקופה הפהלווית. הבניין נבנה ב-1962, שנה לפני הכרזתו של מחמד רזא שאה על "המהפכה הלבנה" וחמש שנים לפני הכתרתו הגרנדיוזית למלך איראן. התמוטטות "פלסיקו" עוררה הדים רחוקים מאותם ימים, והיא מספקת הזדמנות לחזור אל רוח התקופה שייצג. היסטוריונים, כמו גם גולים איראנים, איש איש ומניעיו, העוסקים בשחזור שני העשורים שקדמו לפרוץ המהפכה האסלאמית, נדרשים לשאלה הערכית האם התקופה היתה "טובה" או "רעה".

השאה הפרסי רעייתו וילדיו
ASSOCIATED PRESS
להמשך הפוסט

כיצד יישב אינטלקטואל איראני את סלידתו מהמערב עם הערצתו לישראל?

ישראל הצעירה והסוציאליסטית היתה 'אור לגויים' גם באיראן שלפני המהפכה; ביקורו של ג'לאל אל-י אחמד בארץ חושף חיבורים אזוריים שנראים היום בלתי מתקבלים על הדעת

4תגובות

שמואל טרופ

בשנות השישים, היה ג'לאל אל-י אחמד הסופר והאינטלקטואל המפורסם באיראן. אל-י אחמד זכה להערצה בזכות המבט העצמאי והחודר שניכר כבר בסיפוריו הראשונים בשנות הארבעים והחמישים. אבל היה זה עם צאת ספרו ״ע'רבזדגי״ -- שניתן לתרגם כ"מחלת המערב" או "מערבת" -- שיצא לאור בשנת 1962, שאל-י אחמד הגיע לשיא פרסומו והשפעתו. הספר תקף בחריפות את שלטון השאה מוחמד רזא פהלווי, שליט איראן בין השנים 1979-1941 ובעל בריתה של ארצות הברית (וגם של ישראל) במלחמה הקרה, וכן את התרבות המתמערבת של איראן באותן שנים.
״ע'רבזדגי״ הוא טקסט אנטי-קולוניאלי מובהק שמבוסס על הפרדה חדה בין "מערב" שבע, שולט, ועשיר, ו"מזרח" רעב, עני, וחולה. אל-י אחמד קורא בו לאיראנים, וכמו כן ל״מזרחיים״ אחרים, להפסיק לחקות את המערב ולחזור לשורשיהם התרבותיים והדתיים. עבור דור שלם של איראנים צעירים, אלו שכמה שנים לאחר מכן הובילו את מהפכת 1979, ״ע'רבזדגי״ היה אבן דרך פוליטית ותודעתית.

al e-ahmad
להמשך הפוסט

הו מלט, אנחנו משתוקקים אליך: הכלכלה הרגשית של הבנייה

הרס בתי ערבים ובנייה ליהודים אינם רק אתנן פוליטי למתנחלים. יש להבינם גם על רקע המטענים ההיסטוריים שנמהלו לתוך חומרים אפרוריים לכאורה כמלט ובטון

29תגובות

נמרוד בן זאב

בשנים האחרונות המשוואה הפוליטית המציבה בנייה יהודית אל מול בנייה פלסטינית בליבו של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ, הולכת ומסתעפת. במיוחד במהלך שתי כהונותיו האחרונות, ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מסתפק בהצבת מפעלי בניין בשטחים כ״תגובה ציונית הולמת״ מחד והריסת בתים כגורם הרתעתי מאידך (על אף ממצאים רבים השוללים זאת), אל מול אלימות פלסטינית. במקום זאת, נתניהו מרחיב את המשוואה, כביכול על סמך עקרון ניטרלי של ״אכיפה שוויונית״ (המתעלם מאי השוויון המהותי בין יהודים לערבים בכל הנוגע לזכות ולאפשרות לבנות באופן חוקי שממשלתו דווקא הכירה בו בהזדמנויות שונות). הריסת בתיהם של פלסטינים אזרחי ישראל (למשל, בקלנסווה ובטרגדיה באום אל-חיראן בחודש שעבר) משווקת לציבור היהודי כמעין פיצוי פוליטי שהוא בעיקרו רגשי בעבור פינויים והריסת בנייה יהודית בלתי חוקית בגדה המערבית, שהממשלה נאלצת לבצע כנגד רצונה.

אום אל חיראן אחרי הרס הבתים
אילן אסייג
להמשך הפוסט

הסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו" לא הולכת רחוק מספיק

למרות הצלחות לא מבוטלות והצהרת יוצריה כי מטרתה לחשוף את הציבור הרחב להיסטוריה של הארץ מפי מיטב החוקרים, פרק 11 בסדרה משמר כמה פרדיגמות בעייתיות ונכנע לא פעם לדחף להציג את האקזוטי והזוהר

48תגובות

קטיה ציטרין-סלברמן

פרק 11 של סדרת התעודה בת 15 הפרקים "והארץ הייתה תוהו ובוהו", מוקדש לתקופה האסלאמית הקדומה, מלידת האסלאם בתחילת המאה ה-7 ועד לבוא הצלבנים ב-1099. הסדרה שמה לה למטרה לספר לציבור הרחב את תולדות ארץ ישראל, מהתקופה הפרה-היסטורית ועד לסוף התקופה העות'מאנית, בדגש על ההיבט הארכיאולוגי.

איור 1
ד"ר רעיה שני
להמשך הפוסט

מה עושים עם מתנגדי החיסונים? מעוררים אמון

בדומה לשיח הרווח בקרב מתנגדי החיסונים, ההיסטוריה של ראשית הרפואה המדעית המודרנית במזרח התיכון רצופה מפגשים רוויי חוסר אמון בין ציבורים שונים לבין רופאים וממסד רפואי שנתפסו כמשרתי אינטרסים זרים

116תגובות

ליאת קוזמא

בעקבות מאמרו של ארז גרטי על המדע הרשלני מאחורי ההתנגדות לחיסונים, הציעה הפעילה הפמיניסטית לילך בן דויד לקחת ברצינות את ההתנגדות לחיסונים. ליתר דיוק, היא ביקשה לנסות להבין מדוע, למרות שחיסונים הצליחו למגר את כמה מהמחלות האיומות שפקדו את האנושות לאורך ההיסטוריה, עדיין יש אנשים שמסרבים לחסן את ילדיהם, תופעה שמחזירה מחלות כמו שעלת, שכמעט נעלמה מהעולם. במרכז ההסבר שלה היא מציבה את חוסר האמון בממסד הרפואי – שלאורך ההיסטוריה (ולפיכך בזיכרון הקולקטיבי) וגם לאורך חיינו, נתן לנו די והותר סיבות שלא לבטוח בו. לכן, היא אומרת, הבנה ופיצוח של מנגנון ההתנגדות הזה יעזור לנו לקדם את "רווחה גופנית, נפשית וחברתית שלמה" – הגדרת ארגון הבריאות העולמי לעצם המושג "בריאות".

חיסון של תינוק בן שנה
ניר כפרי
להמשך הפוסט

מה הקשר בין 14 הנקודות של וילסון, מצרים, והטוויטר של טראמפ?

לא רק תכני הנאום ההיסטורי אלא גם צורתו הטלגרפית התקבלו בהתלהבות בעולם הקולוניאלי, שם הובן הטלגרף כערוץ לדמוקרטיה השתתפותית ישירה; אולם המציאות טפחה על פני חסידי המדיום הזה תוך זמן קצר

11תגובות

און ברק

החודש אנו מציינים 99 שנים לנאום "14 הנקודות של ווילסון". במקרה, יום השנה לנאום ההיסטורי, שנחשב לטקסט שסייע לסיים את מלחמת העולם הראשונה ולנסח את חזון הקמת חבר הלאומים, חל הפעם בסמוך להשבעתו לנשיאות של דונלד טראמפ, אדם שהפגין בוז למסגרות בינלאומיות ובעיקר לאו"ם. רק לאחרונה, אחרי גינוייה של ישראל במועצת הביטחון בגין הבנייה בהתנחלויות, השתמש טראמפ באמצעי התקשורת החביב עליו – הטוויטר – כדי להגדיר את האו"ם כ"קבוצה של אנשים שנפגשים, מדברים ועושים חיים. כל כך עצוב". בציוץ נוסף קרא הנשיא המיועד לישראל "להחזיק מעמד" והבטיח שאחרי השבעתו ב-20 בינואר הכל יהיה אחרת.

מימין- הנשיא ויליאם טאפט והנשיא הנבחר  וודרו וילסון
HANDOUT/רויטרס
להמשך הפוסט