בלוגים

הסדנה להיסטוריה חברתית / הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית

ה █████ נוכח █████ █████ : מה קורה בארכיון המדינה?

לרגל שנה לסגירת חדר העיון בארכיון המדינה, בדיקה של תהליך הדיגיטציה מעלה שמחלות הילדות התקבעו והפכו לליקויים כרוניים, הפוגעים אנושות באפשרות למחקר אקדמי אמין ומקצועי

4תגובות

הילה בהר"ד

בסוף פברואר 2016 הונחה על שולחן הקבלה בחדר הקריאה של ארכיון המדינה ערימת דפים מצולמים ובראשם הכותרת "הפסקת השימוש בתיקי נייר". שלושה חודשים לאחר מכן, הוזמן כל אדם, לראות ולעיין לכאורה בתוכנו של כל תיק המצוי ברשות ארכיון המדינה, בביתו ודרך מחשבו האישי. לפי אותם דפים מצולמים מבשרי השינוי, מכשול אחד בלבד ניצב בין המעוניין לבין התיק הסרוק: תהליך ההזמנה. שליפה, סריקה, הזנת הקובץ הסרוק למערכת, חשיפה והעלאה לאתר - כל אלו אמורים היו להתבצע עבור התיקים המוזמנים תוך פחות משבועיים.

מושחר
ארכיון המדינה
להמשך הפוסט

ציוויליזציה וברבריות באמריקה הלטינית של המאה ה-19: התענוג שבשיסוף גרונות

שתי יצירות מופת שנכתבו בשולי המערב ואל מולו מדגימות כיצד שיסוף גרונות התווה וטשטש את הגבול בין בני תרבות לפראים. מאמר ראשון בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

10תגובות

אורי פרויס

”אפשר לשסף את גרונם של אנשים, של רעיונות - לא." אפיגרף זה התנוסס על כריכת המהדורה הראשונה (1845), אחת מני רבות, של ספרו של דוֹמינגוֹ פאוּסטינוֹ סַרְמיינְטוֹ, "ציוויליזציה וברבריות: חייו של חוּאן פַקוּנְדוֹ קירוֹגָה," או בקיצור, "פקונדו", טקסט מכונן ושנוי במחלוקת, אבן הפינה של הספרות הארגנטינאית, ויש גורסים של הספרות הלטינו-אמריקאית כולה. לצד הנוסח בספרדית הופיעו מילות "המקור", שיוחס על ידי המחבר הארגנטינאי לאינטלקטואל צרפתי, היפוליט פורטול: "אי אפשר להרוג רעיונות".לאחר שחצה את האוקיינוס אטלנטי, מהעולם הישן אל העולם החדש, עניינו של המשפט המצוטט איננו עוד המוות (או האלמוות) בלבד, אלא אף צורתו. שיסוף הגרונות, שהצטרף אל המשפט המקורי, היה צורת הרג מקובלת בפאמפס, מישורי המרעה הפוריים הארגנטינאיים, שם היו נעים ונדים הגאוצ'וס, רועי-בקר בני-תערובת, צאצאיהם של ספרדים ואינדיאנים.

דרום ברזיל
לא ידוע
להמשך הפוסט

"בכנות מלאה, הצבא לחלוטין אינו כשיר" – הוויכוח במצרים על הכניסה למלחמת 1948

בניגוד להנחה הרווחת לפיה צבא מצרים חתר בהתלהבות למגע, מחקר חדש חושף לבטים וספקות במטה הכללי המצרי שלא שש אלי קרב

17תגובות

יורם מיטל

מלחמת 1948 היתה פרשת דרכים בתולדות המזרח התיכון המודרני, ולא רק בהקשר של הסכסוך הערבי-ישראלי. אין ספור ספרים ומאמרים בחנו היבטים שונים ומגוונים של המערכה הגורלית והשלכותיה. עיון בשפע המחקרים בנושא מלמד על פער משמעותי בין העיסוק המעמיק ורב-הניואנסים בעמדותיהן ומהלכיהן של ישראל, בריטניה והקהילה הבינלאומית, ובין זה שהוקדש למחנה הערבי ובראשו מצרים, ירדן והמיליציות הפלסטיניות. ההסבר השכיח לכך הנו העדרם של מקורות ארכיוניים ערביים רלבנטיים - ויש בכך מידה רבה של אמת. עם זאת, שימוש  במקורות ערביים זמינים שלא נעשה בהם שימוש עד כה עשוי להשלים חלקים בפאזל ההיסטורי של מלחמת 1948. כך, למשל, באמצעות פרוטוקולים של משפטים שנערכו במצרים ניתן לשפוך אור חדש על כושרו המבצעי של הצבא המצרי וקבלת ההחלטות ערב הכניסה למערכה ובמהלכה.

חייל עומד לצד שבויים
ארכיון העיתונות הממשלתי
להמשך הפוסט

מה למדה אירופה ממסעי הצלב?

בניגוד להנחה המקובלת, בממלכה הצלבנית התקיימה פעילות למדנית ענפה ובמובנים מסוימים אף פורצת דרך. מאמר ראשון בסדרה שתציע הצצה למחקרים חדשים על מסעי הצלב והממלכה הצלבנית

12תגובות

יונתן רובין

הצלבנים לא ידועים כמי שהרבו לעסוק בפיתוח ידע או בלמדנות. הם מזוהים יותר, כמובן, עם לוחמה ושפיכות דמים. יתר על כן, גם בקרב העוסקים בתחום, ההנחה המקובלת היא שתרומתה האינטלקטואלית של התנועה הצלבנית היא זניחה לחלוטין. תפיסה זו מעוררת תמיהה. נוכחותם של אנשים שמוצאם באירופה הלטינית (או הקתולית) במהלכן של קרוב למאתיים שנים במזרח הים התיכון הקנתה להם אפשרות לא רגילה להיחשף למרחבים ולתרבויות שהיו במידה רבה סגורים עבורם לאורך מאות שנים. האמנם יכול להיות שהזדמנות כזו הוחמצה לחלוטין?

קרב אשקלון
להמשך הפוסט

לא רק המכשפות של טראמפ: על הפולחנים האפלים של ההיסטוריה

על רקע העניין הגובר בכישוף, הכולל לאחרונה אלפי מכשפות אמריקניות שהתקבצו להשבעה קולקטיבית נגד דונלד טראמפ, הסדנה להיסטוריה חברתית שופכת אור על שבת המכשפות, משחות תעופה והזיות אחרות

8תגובות

איילת אבן עזרא

מעופפות בשמי הלילה האפל כשהן רכובות על בעל חיים כלשהו או על מטאטא, נאספות המכשפות על ראש הר קרח, סוגדות לשטן, בעל בריתן ומפקדן ומתמסרות לו. שם, ובהזדמנויות אחרות, הן רוצחות תינוקות בני יומם, ומשתמשות בבשרם ובעשבים קסומים כדי לרקוח את משחת התעופה שלהן ושיקויים אחרים. במאה ה-15 החלו תיאורים שכאלה, של מה שכונה "שבת המכשפות", להופיע בתדירות גוברת בכתביהם של מלומדים, שופטים, ואחרים במערב אירופה. הטור שלהלן יתחקה אחר האפשרות לאתר במאות הקודמות עדויות לאמונות ופולחנים עממיים שיתכן ושימשו בסיס למיתוס הזה, ויסקור עדות מוקדמת לא מוכרת לשימוש במשחת התעופה.

ווילו רוזנברג
IMDB
להמשך הפוסט

האמנם היה הציבור הישראלי בפאניקה ערב מלחמת ששת הימים?

שורה של סקרי דעת קהל שנעשו ערב מלחמת ששת הימים מעלים ספקות באשר לסיפור המקובל לפיו הציבור היה נתון בחרדה עמוקה ואף בפאניקה במהלך "תקופת ההמתנה" שקדמה למלחמה

160תגובות

עודד היילברונר

מן המפורסמות היא כי ערב מלחמת ששת הימים היה הציבור הישראלי בפאניקה. בעיתונות בת התקופה, במאמרים ובטורים שהתפרסמו במהלך ועם סיום המלחמה, ובמחקרים, בספרות עיתונאית ובספרים פופולריים שיצאו לאור מאז ועד היום נכתב לעתים קרובות כי הציבור הישראלי היה מצוי ב"קדרות רוח", ב"נכאות רוח" ב"מועקת אימים", ב"חרדה עמוקה" ועוד ועוד. כפי שכתב העיתונאי שלמה נקדימון,"ישראל הייתה משולה לאותו נער אבוד בחשכת הלילה, ששר וצפצף... כדי להרחיק את הפחד." 

תקופת ההמתנה: חופרים שוחות בקיבוץ גן שמואל. ארכיון קיבוץ גן שמואל.
להמשך הפוסט

הרצח שגרם לקולוניאליזם הצרפתי לחשב מסלול מחדש

כך העמידה בסימן שאלה פרשת רצח אחת של קצין צרפתי בסנגל בסוף המאה ה-19 את מערכות השלטון הצרפתי במערב אפריקה

16תגובות

רות ג'יניאו

אבֵּל ז'אנְדֵה נולד בשנת 1852 על גדות נהר הדוּבּ במחוז סאון-אה-לוואר שבמזרח צרפת ונרצח בשנת 1890 על גדות נהר הסנגל במחוז פוֹדוֹר שבצפון סנגל. מסעו מנהר הדוב  לנהר הסנגל לא נבע מתוך תכנון או יצר הרפתקנות אלא היה תוצאה ישירה של טרגדיה אישית – מותה בטרם עת של רעייתו הטריה כשנה לאחר נישואיהם -  ותוצאה עקיפה של הרחבת השליטה הקולוניאלית של צרפת במערב אפריקה, אזור בו היו לה עד אז רק מאחזים ספורים לאורך חופה של סנגל של ימינו. סיפור הירצחו של ז'אנדה והפרשה שהתגוללה בעקבות הרצח מדגימים היטב את הפער העצום שהיה קיים בין הצהרותיה של צרפת בדבר שאיפתה לתרבת עמים נחותים כביכול לבין הברוטליות בה נקטה במהלך הכיבושים הקולוניאליים והתעלמותה מכל עקרונות הצדק והמוסר שבעזרתם הצדיקה כיבושים אלו.

jeandet
לא ידוע
להמשך הפוסט

מעבר למטפחת: הקרוס-דרסינג של אום כלת'ום

הסדנה להיסטוריה חברתית חושפת טפח מהקוויריות של הדיווה של העולם הערבי

28תגובות

און ברק

הרומן ההיסטורי-ביוגרפי אום שכתב ב-1994 הסופר הלבנוני סלים נסיב על יחסיהם של הזמרת אום כלת'ום והמשורר אחמד ראמי, הוא הבסיס למחזה המוזיקלי "אום כולת'ום" המציג בימים אלה בתאטרון היהודי-ערבי ביפו. הרומן נפתח ב-1924, עם שובו של המשורר מלימודים בצרפת למצרים, שחסרה לו כל כך בעת גלותו. "הרגשתי את זה," מאפיין ראמי את שמחת השיבה הביתה, "בגיפופים הגבריים, בפרצי הצחוק, ובייחוד בערבית...". ידיד נעוריו, הזמר מחמד עבד אל-והאב, לוקח אותו בערב שובו לחגוג בהופעה בגני אזבקיה שבמרכז קהיר. "על הבמה היתה כבר להקה, שני איכרים בגובות ארוכות, אותן גלימות חומות וטורבנים לראשיהם, שני שיח'ים שהגיעו הנה הישר מן הכפר; ולפניהם, בתווך, נער יושב בלי נוע, מבוהל, ידיו שלובות לו על בטנו, קשוח כפי שיכולים להיות קשוחים הנערים הצעירים... חרף החום ואור הזרקורים כיסתה את כל גופו גלימה בדואית ארוכה ולראשו חבש מצנפת מהודקת, קשורה בלולאות מתחת לסנטר". הבוסריות המבוהלת חולפת כשהנער פוצח בסלסול של סורת אל-פאתחה ואז בשיר, שאותו ראמי מזהה מיד כ" 'את התשוקה יסגירו העיניים', שירי שלי על השפתיים הבדואיות הללו."

אום כולתום בפוסטר לסרט 'פטמה'
Movie Poster Image Art / Getty I
להמשך הפוסט

"יום הנס של יהודי בגדאד" וניסיונם הכושל לזכות בנתינות בריטית

בעיני הנהגת הקהילה היהודית בבגדאד, כיבושה של העיר בידי בריטניה ב-1917 הביא עימו הזדמנויות לצד איומים. ההתמודדות עם המציאות החדשה העלתה אל פני השטח גם מתחים פנים-קהילתיים. מאמר לרגל מאה שנה ליום כיבוש העיר

9תגובות

רוני כהן

"בהתייחס לשיחתך אתמול בנוגע לסדר הפסח. לכבוד לי לעדכנך, שהנחיות ניתנו לכל מפקדי הכוחות במרחב בגדאד, להקל בכל דרך על חיילים יהודים המבקשים לנכוח בטקס...". המכתב עליו חתום המושל הצבאי הבריטי, והממוען לרב הראשי של בגדאד, כנציג הרשמי של הקהילה היהודית, נכתב ב-30 מרס 1917 (ז' בניסן תרע"ז). היה זה שבועות ספורים לאחר כיבוש העיר בידי הבריטים, ב-11 במרס 1917, לפני מאה שנים בדיוק, אשר שם קץ לכ-400 שנות שלטון עות'מאני.

כניסה
לא ידוע
להמשך הפוסט

יריד הספרים בקהיר - האם אל-סיסי ילכד במלכודת הדבש?

כיצד הפך אירוע הספרות הגדול ביותר במזרח התיכון המשלב תרבות גבוהה עם חגיגה עממית, לזירה למאבקים פוליטיים בין השלטון לארגוני האופוזיציה? והאם הנשיא הנוכחי ימשיך את הפעולות של קודמו?

7תגובות

עידו שחר

לפני שבועות אחדים ננעל בקהיר יריד הספרים הבינלאומי. היריד, שמושך אליו מדי שנה מאות אלפי מבקרים, הוא יריד הספרים הגדול והוותיק ביותר במזרח התיכון, ואחד הגדולים בעולם. הוא נערך לראשונה ב-1969 לציון אלף שנה להקמת קהיר על ידי השושלת הפאטימית, ומאז התמסד והפך למסורת. מדובר באירוע צבעוני ושוקק חיים, המהווה אטרקציה של ממש הן לאוהבי ספר  – שיכולים לתור אחר מציאות בדוכני הספרים המשומשים או לקנות בהנחה ניכרת כותרים שראו אור זה עתה – והן עבור חובבי תרבות פופולרית, אוכל זול ואירועי רחוב.

יריד
מוהד תרמיזי, וויקיפדיה
להמשך הפוסט