טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איראן שלפני המהפכה - חגיגות, מרגלים ושיוך אתני

מסמכים שנחשפו באחרונה מלמדים כיצד במקביל לחגיגות הראוותניות של ״2,500 שנה למלכות איראן״ ב-1971, פעל שלטון השאה לפקח אחר אזרחי המדינה ולמפות את ההתנגדות לו לפי שיוך דתי ואתני

תגובות
השאה הפרסי רעייתו וילדיו
ASSOCIATED PRESS

מנחם מרחבי

ב-19 בינואר התמוטט בניין "פלסיקו" בטהראן, אחד מסימני ההיכר של התקופה הפהלווית. הבניין נבנה ב-1962, שנה לפני הכרזתו של מחמד רזא שאה על "המהפכה הלבנה" וחמש שנים לפני הכתרתו הגרנדיוזית למלך איראן. התמוטטות "פלסיקו" עוררה הדים רחוקים מאותם ימים, והיא מספקת הזדמנות לחזור אל רוח התקופה שייצג. היסטוריונים, כמו גם גולים איראנים, איש איש ומניעיו, העוסקים בשחזור שני העשורים שקדמו לפרוץ המהפכה האסלאמית, נדרשים לשאלה הערכית האם התקופה היתה "טובה" או "רעה".

אוקטובר 1971 נערכו באיראן חגיגות מפוארות לכבוד "2,500 שנה למלכות איראן
Horst Faas / ASSOCIATED PRESS

באופן טבעי, נוטה שיפוט זה להיות מושפע מעמדת הכותב/ת כלפי הרפובליקה שקמה במקומה. אולם ייתכן  שנקודת מבט אחרת, הבוחנת את המשטר הפהלווי בשיא כוחו כתקופה העומדת לבחינה בפני עצמה, עשויה להניב תובנות משמעותיות יותר בקשר ליחסים שבין חברה ומדינה. שהרי בני התקופה חיו את חייהם ועשו את בחירותיהם מבלי לדעת מה יילד יום. מסמכים בני התקופה שנחשפים בשנים האחרונות עשויים לסייע בשחזור הלכי הרוח בשנים שבין המהפכה הלבנה למהפכה האיסלמית.

"המהפכה הלבנה" עליה הכריז מחמד רזא שאה ביולי 1963 היתה אמורה להצעיד את איראן קדימה וליצור את "הציויליזציה הגדולה" עליה הרבה לדבר. בין השאר, המהפכה כללה מבצע של חינוך בפזורה השבטית, תעמולה מלוכנית, ופולחן אישיות בקנה מידה אדיר, כמו גם השקעה חסרת תקדים בתשתיות. על אף הישגי "המהפכה הלבנה", התסיסה החברתית בקרב מעמדות הביניים, שנהנו כביכול מפרות הקדמה הפהלווית, הגיעה לשיאים חדשים. בראשית שנות ה-70 עברה התסיסה את הנקודה שבמבט לאחור נראית כנקודת אל-חזור. היא התפרצה לבסוף בשורת אירועים שהתגלגלו למהפכה של ממש בסוף 1978 וראשית 1979.

התמוטטות בניין פלסיקו בטהראן
Fatemeh Bahrami / Anadolu Agency

בנוסף למרחק הזמן המאפשר לראות דברים ביתר בהירות, המהפכה האיסלאמית מאפשרת מבט מחודש על התקופה שקדמה לה בזכות חומרים מקוריים שהיו סודיים ביותר עד אז. הרפובליקה האיסלאמית עסקה באופן נמרץ בשתי פעולות  - האחת, הכחדת סממנים שזוהו עם משטר השאה, כשמות רחובות, אנדרטאות ופסלים שנבנו על ידי המשטר הפהלווי. השנייה היתה הפעלת מערכת רחבה של תיעוד והפצה של מידע מהתקופה שקדמה לרפובליקה האסלאמית, בדרך כלל מתוך כוונה לחשוף את ערוות המשטר המלוכני. התיעוד הזה מאפשר לנו מבט עמוק ורב-ממדי על החברה באיראן שלפני המהפכה, מבט שלא היה מתאפשר אילולא התמוטט הסדר החברתי והפוליטי של המדינה הפהלווית. אין ספק שיש לגשת בזהירות אל המסמכים האלה, שמן הסתם סוננו בקפידה על-ידי פקידי הרפובליקה האסלאמית, ובכל זאת ניתן ללמוד מהם לא מעט על העשור שקדם למהפכה.

כך, לדוגמה, נחשפו תכתובות רבות של מנגנון הביטחון של השאה, הסאואכ (בפרסית: סאזמנ-י אמניאת-י כשואר או "מנגנון הביטחון של המדינה") בכל הנוגע להפעלת מקורות (או מודיעים) מקרב שכבות שונות באוכלוסיה האיראנית. ממסמכים אלו אנו לומדים על בילוש אינטנסיבי מאוד בקרב שכבות מגוונות כמו אנשי דת, פקידי ממשל וכן בני מעמד הביניים העירוני. את זהות המקור והמפעיל אי אפשר לדעת, כיוון שהם ניתנים בשמות קוד, אבל התמונה שהם מציירים ברורה למדי: זוהי תמונה של מתחים גוברים וזעם שהלך והצטבר מאחורי האצטלה החגיגית שהשלטון ביקש להציג.

פלסיקו
לא ידוע

באוקטובר 1971 נערכו באיראן חגיגות מפוארות לכבוד "2,500 שנה למלכות איראן". חגיגות אלו היו לצנינים בעייני גורמי האופוזיציה באיראן, זו של גורמים דתיים כמו גם של קומוניסטים וארגונים מהשמאל. אלו גם אלו הצביעו על חוסר האותנטיות של עצם החגיגות, על אופן ההפקה של האירוע, ועל כך שנעשה שימוש במורשת היסטורית איראנית מפוארת לשם האדרה עצמית של השאה והממסד שלו. לאנשי הדת הפריע גם הסיפור ההיסטורי שעלה מהחגיגות, שהעלה על נס את התקופות הקדם-אסלאמיות של איראן וממילא גם צמצם וטשטש את זהותה האסלאמית של האומה האיראנית. מעבר להכנות הקדחתניות שכללו הטסת קייטרינג מפריז וסידורי פרחים מאמסטרדם, התברר שמדובר היה במבצע מודיעיני מורכב ורב משתתפים.

כך לדוגמה, אנו למדים על שיחות של נהגי מוניות (שהיו גם מקורות מודיעיניים) עם נוסעים שהביעו עוינות כלפי המשטר, ובמיוחד כלפי הראוותנות והבזבוז שהפגין במהלך החגיגות. הניכור עולה מכל שורה. פקיד במשרד המשפטים התלוצץ עם חברו ואמר: "מי היה מאמין שאיראן, מולדת תרבות הגינון, תביא פרחים מהולנד בשביל לחגוג את היווסדה". הביקורת שעולה מדיווח כזה ורבים אחרים מכוונת כנגד הניסיון להפגין מודרניות במחיר פשיטת זהותה של איראן והתערטלות מעושרה ההיסטורי והתרבותי. לאנשי דת הפריעו יותר הפרות של כללי התנהגות אסלאמיים בסיסיים. העובדה שהחגיגות נשאו אופי מערבי וכללו מצעד חיילים מתקופות שונות (תוך חיקוי מצעדי ראווה בהשבעות של מלכים באירופה) והוגש בהן אלכוהול, היו מבחינתם התגרות בוטה. הביקורת חושפת גם את הפרדוקס הטמון בה: מחד מתוארות החגיגות כמזויפות, לא אותנטיות ואף פתטיות ומצד שני, אחת התלונות שחוזרות אצל רבים שיצאו נגדן (כולל האיתוללה הגולה רוחאללה ח'ומייני) היא שאיראנים מן השורה לא היו בין המוזמנים. במלים אחרות, המבקרים התלוננו שלא ראוי שהאזרחים לא ייקחו חלק באירועים למרות שהיו בלתי ראויים.  

אוקטובר 1971 נערכו באיראן חגיגות מפוארות לכבוד "2,500 שנה למלכות איראן
Horst Faas / AP

בראשית שנות ה-2000 יצא לאור קובץ המסמכים העוסק באירועים אלה תחת הכותרת "חגיגה של השטן". ממסמכים אלו אנו למדים דרכם על מידת העניין הרבה שהיתה לשלטון הפהלווי בדעת הקהל באיראן במהלך שנות ה-60 (המזכירה גם את אופני הפיקוח על בתי קפה ואתרי בילוי במצרים בראשית המאה שעברה שאלון תם תיאר במאמרו כאן). ידיעות רבות אינן מזוהות בשם הדובר, מה שאומר שלא יכלו להביא למעצר של הדובר עליו דיווח המקור, אלא סיפקו מעין ברומטר למנגנון המודיעין על מנת להעריך את הרוח הנושבת ברחוב האיראני. ניתן גם ללמוד על האופן שבו "מיפה" מנגנון הביטחון את החברה האיראנית לפי מוצא ומגזר. בניגוד לדימוי לו אחראים גולים מתומכי המשטר הפהלווי כאילו איראן הפהלווית התייחסה לכל אזרחיה כשווים ללא הבדל מוצא ועדה, אנו למדים ממסמכי ה"סאואכ" על תיעוד ומיון של קבוצות של סיכון וחולשה בקרב האוכלוסיה. כך, לדוגמא, לצד שמות של פוליטיקאים ניתן לראות הערת שוליים שמציינת את מוצאם היהודי או הבהאי. הבהאים, בני דת שהתפצלה מהאסלאם השיעי באמצע המאה ה-19, נרדפו ככופרים באיראן מאז ועד היום. בניגוד למיעוטים דתיים אחרים, נשארו הבהאים גם לאורך המאה ה-20 חשודים, בהיותם "גיס חמישי" שפועל לטובת אינטרסים זרים באיראן. במקומות אחרים במסמכי המודיעין ניתן לראות הערות בדבר קשרים של פוליטיקאים ואנשי ציבור שהיו תחת מעקב בקרב קהילות מיעוטים אלו. מידע זה מערער על אותו דימוי קוסמופוליטי של איראן שלפני המהפכה. במאמר מוסגר - באופן אירוני, גם מי שניסו להגן על האופן בו נתפס המשטר הפהלווי וגם אלו שתקפו אותו והקימו את הרפובליקה האסלאמית על חורבותיו, נטו להפריז במידת הסובלנות והשוויוניות מהן נהנו מיעוטים דתיים באיראן, ובכלל זה היהודים.

ניתן לראות אירוניה מרה או מעין נקמת ההיסטוריה בכך שהתמוטטותו של הבניין שהיה מהסמלים לסדר שקדם למהפכה האיסלאמית באיראן, הביא להרס רב, כאילו להזכיר לנו שאין מחיקה של עבר, בעייתי ככל שיהיה, ללא מחיר כבד בצידה. פלסיקו התמוטט ואיננו אבל את העבר לא ניתן פשוט למחוק, אפילו במהפכה חברתית ופוליטית, דרמטית ככל שתהיה. הראיה היא שברפובליקה האיסלאמית ישנה חזרה לסמלים לאומיים שניסתה לטשטש ולהפוך לשוליים בהוייה ובזהות האיראניות. ראשי המדינה חוזרים לבקר בפרספוליס, ואף להפנות לשם אורחים רשמיים כיאה לאתר לאומי. המאבק עוד ניטש בין תומכים למתנגדים לחזרה זו, והמילה האחרונה עוד לא נאמרה בעניין זה.

אוקטובר 1971 נערכו באיראן חגיגות מפוארות לכבוד "2,500 שנה למלכות איראן
Horst Faas / AP

* ד"ר מנחם מרחבי מרצה במחלקה להיסטוריה של האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. חוקר דת ולאומיות באיראן המודרנית.

** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית מאמרים חדשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות