טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק המכשפות של טראמפ: על הפולחנים האפלים של ההיסטוריה

על רקע העניין הגובר בכישוף, הכולל לאחרונה אלפי מכשפות אמריקניות שהתקבצו להשבעה קולקטיבית נגד דונלד טראמפ, הסדנה להיסטוריה חברתית שופכת אור על שבת המכשפות, משחות תעופה והזיות אחרות

תגובות

איילת אבן עזרא

מעופפות בשמי הלילה האפל כשהן רכובות על בעל חיים כלשהו או על מטאטא, נאספות המכשפות על ראש הר קרח, סוגדות לשטן, בעל בריתן ומפקדן ומתמסרות לו. שם, ובהזדמנויות אחרות, הן רוצחות תינוקות בני יומם, ומשתמשות בבשרם ובעשבים קסומים כדי לרקוח את משחת התעופה שלהן ושיקויים אחרים. במאה ה-15 החלו תיאורים שכאלה, של מה שכונה "שבת המכשפות", להופיע בתדירות גוברת בכתביהם של מלומדים, שופטים, ואחרים במערב אירופה. הטור שלהלן יתחקה אחר האפשרות לאתר במאות הקודמות עדויות לאמונות ופולחנים עממיים שיתכן ושימשו בסיס למיתוס הזה, ויסקור עדות מוקדמת לא מוכרת לשימוש במשחת התעופה.

מוסכם היום על רוב החוקרים כי מיתוס שבת המכשפות התגבש במחצית הראשונה של המאה ה-15 על רקע חברתי מורכב של רדיפת קבוצות שוליים שונות בחברה האירופית והאצה בהתפתחותם של מנגנוני שיטור ואכיפה עירוניים ואחרים. זיהוי ה"שבת" כממשית, ולא כהזיה בלתי מזיקה בלבד, וקישורה עם פולחן שטן כיתתי, אנטי-נוצרי, פלילי ואנטי-חברתי הזינו את האימה ואת הרדיפה. מוסכם פחות קיומו של דבר מה ממשי מאחורי המיתוס הזה. האם הייתה שבת המכשפות פרי דמיונם הפרוע של שופטים ותיאולוגים? ואולי עיבוד של אמונות עממיות אודות כישוף ומסעות תעופה ליליים, אולם כאלו שאיש לא השתתף בהם בעצמו? ואולי היו דברים מעולם, ואמנם היו נשים וגברים אשר התנסו בטקסים משותפים או חוויות אקסטטיות שאליהם נוספו מאוחר יותר פרטים פרי הדמיון העממי והמלומד?

מלומדים, אינקויזיטורים ובני תמותה אחרים מתמודדים עם הריבוי הבלתי נסבל של המציאות תוך התאמה מתמדת של מראה החושים לציפיותיהם המוקדמות ולהפך. הם יוצאים אל השדה בלוויית מגדיר צמחים, ומנסים תדיר להתאים את הפרח הקטן, הצהוב ומשונן-העלה שרואות עיניהם לתמונה המוגדלת והמצודדת שבספר. להיסטוריונים ביניהם, המטיילים רק דרך עיניהם של אחרים, נותר רק לתהות מה ראו באמת מי שסיפרו כי טיילו בשדה עתיר סביונים. גם היום קשה לנו להפריד שמועות, קנוניות ועלילות מן הבסיס העובדתי שלהן, ולקבוע אם בכלל קיים בסיס שכזה. קשה אף יותר לחלץ מידע אמין מתוך כתבים תיאורטים בני מאות שנים שניסו לתאר את התופעה, ודאי מתוך רישומי משפטיהם של עדים ועדות, אשר תשובותיהם הונחו על ידי שאלותיהם של החוקרים ושהשימוש בעינויים הפך רבות מהן לבלתי אמינות בעליל.

לטקסטים המעידים על אמונות או מעשים דומים בתקופה שקדמה לסימון המכשפים והמכשפות כאויבי החברה הנוצרית ורדיפתם נודעת אפוא חשיבות רבה, שכן הם נקיים ממרבית הסייגים הללו. עם זאת, טקסטים כאלה נדירים למדי: בין אם מפני שלא היו מעשים כאלה, יאמרו חוקרים אחדים, ובין אם מפני שלא נראו חשובים מספיק למלומדי התקופות הללו. קטע מוקדם מפורסם אחד שהגיע לידינו בטקסט בן המאה העשירית, סיפר כי ישנן נשים אשר מאמינות כי הן רוכבות לעת ליל למרחקים עצומים בעקבות האלה דיאנה ומצייתות לה כגבירתן. לצד השם הרומי המוכר, הסביר המחבר כי מדובר באלוהות הנשית המכונה בפי העם "הולדה". מדריך למוודה שנכתב במאה ה-11, הציע לשאול את המתוודה:

האם האמנת במה שנשים רבות אשר פנו לשטן מאמינות וטוענות שאמת הוא, שבדממת הלילה, כאשר את שוכבת במיטתך וראשו של בעלך טמון בחיקך את יכולה לצאת מבעד דלתות סגורות ומסוגלת לגמא מרחקים גדולים יחד עם אחרות שהוטעו כמותן, ושללא כלי נשק נראים לעין אתן הורגות את הנגאלים בדמו של המשיח, אוכלות את בשרם המבושל... ואז מקימות אותם שוב לחיים?

המחבר, משתמע מהסברו ומן העונש הקל שקצב למי שהשיבה בחיוב, לא האמין ולו לרגע שנשים אלו אמנם עושות זאת, כפי שעתידים להאמין אנשי העת החדשה המוקדמת, ולא ייחס לכך חשיבות רבה.

עקבותיהן של אותן גבירות אלוהיות מסתוריות כמו הולדה ודומותיה, 'הולה' או 'פֶרכטָה' הופיעו באופן מועט ולא סדיר גם בטקסטים שנכתבו במאות הבאות. מטיף אחד מחה על כך שילדים לומדים לזמר לכבוד "הגבירה פרכטה" לפני שלמדו את תפילת "שלום לך מריה"; אחר סיפר שהאיכרים עורכים בינואר שולחנות חג לכבוד הולדה, מלכת השמים. משורר מראשית המאה ה-13 סיפר על "הולדן", מכשפות שיש הטוענים כי הן רוכבות על עגלים או מקלות. שמן מזכיר עד מאד את זה של הולדה. יצירה ספרותית מאוחרת יותר סיפרה על אמונה בגבירה בשם "אבונד" (בצרפתית: שפע) אשר היא והנשמות המלוות אותה עורכות שלושה לילות בשבוע ביקורי פתע בבתים ומברכות בתים שנמצאו מסודרים בשגשוג ובשפע. באחד ממשפטי המכשפות המוקדמים ביותר התוודו שתי נשים כי היו שייכות לקבוצה הקשורה באלה דיאנה. במסמכי החקירה המקוריים, עם זאת, הופיע השם 'ריצ'לה': גבירת השפע.

ווילו רוזנברג
IMDB

אברהם בן יצחק הלוי, יהודי קטלאני, כתב בשנת 1380 תיאור מפורט להפתיע של האמונה בטיול לילי של נשמות "הנשים הטובות" או המכשפות. רוחן של אלו נפרדת מגופן בעת השינה, נכנסת לתוך בתים סגורים, ומסוגלת לתאר את תוכנם בפירוט עם הקיצן למחרת. הן חונקות ילדים רכים בשנתם ומסוגלות באותם טיולים ליליים לבשל שור, לאכול בשרו ולהחזירו לחיים עם שחר. אמונה טפשית זו נפוצה כל כך, הוא מעיר, עד כי מן ההכרח להסבירה בצורה כלשהי, גם אם לא נקבל את עזיבת הנפש כפשוטה. הוא מציע אפוא את אותו ההסבר שהציעו מאות שנים לפניו מחברים נוצרים: הנשים הללו מרומות על ידי שדים השותלים בראשן הזיות כה חיות עד כי נדמה להן שאמנם עשו וחוו כל זאת.

לאחרונה התגלה מקור נוסף השופך אור על קדמותו של פרט נוסף במיתוס שבת המכשפות ורומז על כך שיתכן שלא רק מסעות השפע הליליים של הגבירות עמדו מאחוריו אלא גם אמונות וטקסים אחרים שלא היו ידועים לנו קודם לכן. פרט זה בסיפור ידוע בשם "משחת התעופה". מאמצע המאה ה-15 ואילך יוחס למכשפות במקורות שונים שימוש במשחת-קסמים המאפשרת להן לעוף, ושאלה בדבר שימוש במשחה כזו הופיעה לעתים קרובות בין השאלות שהציב האינקויזיטור לנאשמים בכישוף. על פי תיאורים אלו, נרקחה המשחה משומן ומתמציות עשבים רבי עצמה, ואותה מרחו המכשפים והמכשפות לכאורה על גופם או על כלי התעופה שלהם. טקסטים שונים מספרים כי מי שהתמרחו במשחות הללו שקעו בתרדמה עמוקה לשעות ארוכות, ובסופן הקיצו וסיפרו על מסעות תעופה פנטסטיים.

מוסכם כיום על מרבית החוקרים, שמשחות אלו - או לפחות חלקן - אמנם הכילו חומרים מעוררי הזיות הניתנים להמסה בשומן ולספיגה דרך העור. ההזיה האינטנסיבית הושפעה הן מטבע העשבים (תחושת ריחוף, למשל) והן מציפיותיהם התרבותיות ופרשנותם של המשתמשים. מקרה מאיר עיניים במיוחד תיאר רופא בן המאה ה-16, שהחליט לבדוק את יעילות המשחה ובתוך כך בודד עבורנו את המרכיב התרבותי. הוא שם ידו על כמות נאה של אותה משחה ירוקה, הגיע לעיר רחוקה ומרח בה את אשתו הקנאית של מכרו. "מיד לאחר שנמרחה", הוא מספר, רחבו אישוניה כעיניה של ארנבת מבושלת והיא שקעה בתרדמה של יותר מיממה. עם הקיצה, דיווחה על מעלליה המיניים עם בחור צעיר ונאה והתמרמרה על התפוגגות החוויה הנעימה. לא דיאנה ולא הולדה. ודאי לא השטן.

התיאור הראשון של המשחה שהיה מוכר עד כה חפף לתקופת ראשית הרדיפות, אולם הטקסט החדש שנתגלה מוקדם לו במאתיים שנה. הוא מצוי בכתביו של רולנד מקרמונה, רופא, נזיר דומיניקני ותאולוג איטלקי שכתב סביב שנת 1230. רולנד מסביר לקוראי החיבור התאולוגי שכתב כי הוא עתיד לדון לא רק בהשערות מלומדות אודות שדים, אלא, כמצוות אריסטו ואחרים, לבחון ברצינות גם אמונות עממיות רווחות. הוא מספר אפוא על אמונה בשם cursus - "מסלול" או "ריצה". לפי אמונה זו, גברים ונשים רצים לעת ליל על נתיב מסוים "העובר דרך העולם", מורחים עצמם במשחה כלשהי ועם השפעתה המידית עפים ומזדווגים זה עם זה ועם בעלי חיים אחרים. הם מספרים על חטא זה ועל חטאים אחרים בבכי מר למוודיהם, הוא כותב.

יש סיבה טובה להאמין לטענתו של רולנד שמקור המידע שקיבל אינו ספר מלומד כלשהו, אלא ניסיון אישי של מתוודים. בתקופה כה מוקדמת ודאי לא חששו מהפללה או הונחו לתאר זאת כך על ידי מי שהאזינו לוידויים. המשחה שהוא מתאר, השפעתה המידית וכן היסוד המיני אינם מוזכרים בשום מקור מלומד קודם לו, אך, כאמור לעיל, יופיעו שוב מאות שנים אחריו. השם שהוא מספק לתופעה לא מוכר מכל מקור אחר. המקורות הקודמים לו מדברים על נשים בלבד: רולנד מזכיר נשים וגברים כאחד. לא רק מה שיש כאן מרתק, אלא גם מה שאין: רולנד מכיר יפה כישוף עממי ואת מוטיב החוזה עם השטן. אולם דבר מכל זה אינו מצוי כאן, עדות נוספת לכך שפרטים אלו נוספו לסיפור רק מאוחר יותר. המשתתפים נהנים ממין בלתי שגרתי, שאולי, הוא חושד, מעודד על ידי שדים כדי לדרדר את מוסריותם; אך הם אינם רוצחים תינוקות או שוורים. את האמונה בגבירות הוא מזכיר במעומעם, ופוסל אותה כבדיון גמור. יותר מזה: הוא מדגיש שהיא שונה לגמרי מן ה"ריצה" עליה הוא מספר. גם את אמיתותה של האחרונה הוא נוטה לדחות, אבל משאיר מקום לספק: המדע של זמנו, הוא מספר, מדגים תופעות כמו המגנט ומתאר את פעולתן של המצאות מופלאות - מדוע אפוא לא תומצא גם משחה המאפשרת לעוף?

תבליט ובו מספר נשים (מכשפות כביכול) רוכנות סביב קדירה. "שבת המכשפות"
historyextra.com

האם היו באירופה של ימי הביניים קבוצות אנשים שהאמינו בכך שהם עפים לעת ליל, או שנשמתם יוצאת מגופם ומטיילת בעקבותיה של אלוהות נשית, אמונה שאין לה דבר עם השטן, לא כל שכן עם האל הנוצרי? האם היו כמה סוגים של קבוצות כאלו? האם חלק מן החוויות הללו היו תוצאה של שימוש בחומרים מעוררי הזיות? והאם חוויות אלו היו החומר ממנו נבנה מיתוס "שבת המכשפות"? העדות החדשה על ה"ריצה" המסתורית מעטו של רולנד והעדויות המקוטעות מאד על גבירות השפע מפתות לשקול להשיב על השאלות הללו בחיוב למרות השתיקות הארוכות ביניהן. אך יתכן שלעולם לא נדע. אולי המטרידה מכל היא קביעתו שמדובר באמונה מפורסמת לא רק בקרב הנוצרים אלא גם בקרב היהודים והמוסלמים (מכשפות יהודיות, בתורן, מצאו מקום גם בתרבות הפופולרית של סוף המאה העשרים, כמו למשל בדמותה של ווילו רוזנברג מן הסדרה "באפי קוטלת הערפדים"). לאור ידיעותינו על היכרותם של היהודים בני זמנו עם אמונות כאלו ואף אימוץ כמה מן המנהגים הקשורים בהן, נוכל לתת בכך אמון מסוים, אך בתוך כך להרהר בתסכול-מה על כל אותן "מפורסמות" אחרות שהיו ידועות לכל לפני מאות שנים, אך נותרות נסתרות מעינינו.

* לאחד מן התיאורים הרבים ברשת של נסיונות מודרנים לשחזור המשחה ושימוש בה, ראו כאן.

** איילת אבן עזרא היא חוקרת ימי הביניים ומרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית.

*** עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עידכונים על מאמרים חדשים, או הרשמו להתראות במייל בראש העמוד, מתחת לכותרת המשנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות