טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חג העוצר הלאומי

למה 80% מהישראלים מכניסים עצמם לעוצר מרצון ליום אחד בשנה? ולמה הם חיים עם זה מצויין? מדריך לטרמפיסט בגלקסיה שהגיע לבקר בישראל בערב יום כיפור

תגובות
דניאל בר און

החיים הבנליים של הילידים בכל מקום יכולים להראות מאוד מוזרים למתבונן מבחוץ. למשל מספרים שבארץ רחוקה ושמה ארצות הברית מציינים הילידים את יום הזכרון לחללי הצבא בסיילים מטורפים ובמנגלים בפארקים. ובכל זאת, אין ספק שחג העוצר הלאומי החל השבוע בישראל הוא ארוע חריג. כדי להקל על הטרמפיסט בגלקסיה שמגיע דווקא השבוע לישראל, כתבתי את המדריך הזה (אזהרה למחפשי כוונות נסתרות: לפוסט הזה אין כל מסר ביקורתי. רק מבט עצמי אמפתי ומשועשע חליפין).

ביום העשירי לחודש היהודי תשרי מכניסה את עצמה כל האוכלוסיה היהודית בישראל (שמהווה 75-80% מכלל אוכלוסיית המדינה. תלוי איך סופרים) לעוצר מרצון. תשרי די מקביל לספטמבר אבל התאריך הלועזי בו חל המועד משתנה בכל שנה. הילידים יודעים מתי זה יוצא כי הם מקבלים חופש, אבל מי שלא חי לפי לוח השנה היהודי כדאי שיבדוק, כי חוץ מבתי התפילה היהודיים הקרויים בתי כנסת שום דבר לא עובד ביום הזה. העוצר מתבטא בכך שכל בתי העסק סגורים, אפילו אלה שפתוחים בשבת, ואמצעי התקשורת והתחבורה הציבורית אינם עובדים. הוא מתבטא גם בכך שאין כלל תנועת מכוניות בכבישים מלבד רכבי חרום. לכן לא מומלץ לתכנן נסיעות ליום הזה, ביקורים במוזיאונים או שופינג.

חשוב לשים לב: היום שבו היהודים לא נוסעים במכוניות לא מתחיל ונגמר בחצות. למה? כי היום היהודי מתחיל בשקיעה ונגמר בשקיעה. בעצם הוא לא מתחיל ממש בשקיעה אלא שעה קודם, כי ליתר ביטחון האריכו את היום ל-25 שעות. איך הישראלים החילונים מסתדרים עם זה? הם רגילים שימי חול מתחילים בחצות ונגמרים בחצות ושבתות וחגים לא.

טוב, זה רק הגיוני שבמדינה עם מצב ביטחוני קשה כמו ישראל יחגגו עוצר פעם בשנה? לא? אז זהו שאין שום קשר. כלומר פעם אחת לפני 42 שנים היה קשר, כאשר מדינות ערב ניצלו את היום הקדוש כדי לפלוש לשטחים בשליטת ישראל. מאז מתענים המוני התושבים מדי ערב יום כיפור באינספור מוספי עיתונים לזכר המלחמה ההיא.

העוצר הוא תוצאה של שילוב של אמונה דתית והסכמה חברתית. האמונה הדתית מחייבת לצום ביום הזה כחלק מתהליך כפרה על חטאים. אבל סקר ארגון בינה מגלה ששלושה מכל ארבעה ישראל צמים ביום הכיפורים. כלומר לא רק אנשים דתיים. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל מגלים שגם רבע מהחילונים ו-קרוב ל-70% מהמסורתיים צמים. כלומר לא מעט אנשים צמים בלי קשר למצווה הדתית אלא כי זו המסורת ומתוך הזדהות לאומית וחברתית. מצד שני יהיו שיטענו שזה נובע גם מכך שבמדינה היהודית יש מעט מאוד חילונים אמיתיים, כלומר מעט מאוד אנשים שמאמינים בכל ליבם שאין בורא לעולם וביחוד שאין השגחה פרטית.

כיפור 1
דניאל בר און

שיהיה ברור גם אין שום חובה חוקית לא לנסוע ביום הזה. כלומר, קיים חשש שאם תיסע יידו עליך אבנים. אבל אין מאבק ציבורי כדי לאפשר תנועה בשבת או כדי לגרום לאמצעי התקשורת לשדר. גם אין נהירה המונית בערב החג לחופים או לפארקים או לצימרים ואפילו לא לחו"ל. להיפך, אנשים משתדלים להיות בישראל ביום כיפור ולקראת המועד יש ירידה משמעותית במחירי הטיסות. כלומר יום כיפור הוא סמל נדיר של חיים משותפים והתחשבות הדדית. במדינה שבה יש אינספור מאבקים בין חילונים וחרדים, הוא אולי אחד השרידים האחרונים של הסטטוס קוו הדתי שקרס. ההסכמה החברתית גורמת לכך שהחברה הישראלית מקבלת את יום הכיפורים כסופר-שבת ומוכנה שיום אחד בשנה רוב הישובים היהודים יראו כמו השכונה החרדית רמת בית שמש בשבת רגילה.

עבור רבים מהישראלים יום כיפור הוא היום היחיד בשנה שבו הם מבקרים בבית כנסת. ד"ר ניסים לאון מאוניברסיטת בר אילן אומר שלציבור המסורתי מאפשר יום הכיפורים "למצות את כל הפרקטיקה הדתית: אתה צם, מתפלל, עולה לתורה, מזכיר נשמות. אנשים מנצלים את היום כדי להספיק כמה שיותר". סוג של תרכיז בית כנסת. אולי בגלל זה דווקא ביום כיפור יש בבתי הכנסת מריבות רבות על כיבודים כמו עלייה לתורה. גם חשוב להכין עבירות שעליהן אפשר יהיה לכפר לקראת יום הכיפורים הבא.

עבור הילדים הלא דתיים הכבישים הריקים הופכים את יום הכיפורים לחג האופניים. בציבור הדתי נוהגים לזלזל בהיבט הזה של החג ולראות בו סמל לריקנות. מבחינת החילונים, שלא יכולים לגרור את הילדים לבית הכנסת, יום הכיפורים יכול להפוך לסיר לחץ משפחתי. היציאה עם הילדים לרכוב על האופניים היא השסתום של סיר הלחץ הזה והדרך להפוך את המועד לזמן איכות עם הילדים. לרכיבה עצמה קודם המנהג לקחת את האופניים למתקן צמיגים דווקא בערב החג כשיש אצלו תורים אינסופיים. אם לא צמים, לפחות לסבול בתור.

בעבר כללו מנהגי החג החילוניים הסתערות היסטרית על ספריות הוידאו לקראת החג. וידאו הוא טכנולוגיה מיושנת להקלטה והשמעה של תמונות וצלילים שהתקיימה כ-20 שנה בסוף המאה ה-20. באותם ימים, מי שלא הכין סרטים שלושה ימים לפני החג, נשאר עם שאריות בערב החג. היום מורידים החילונים סרטים מהמחשב או מה-VOD, והמנהג היפה של ריקון ספרית הוידאו נעלם. האמת היא שגם הספריות נעלמו. וכמובן הרשתות החברתיות מקלות מאוד על הקושי שביום ללא מפגשים עם חברים ומשפחה. בפייסבוק היאוש נעשה יותר נוח.

כיפור 3
אוליבייה פיטוסי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות