טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תכנית חוצת מפלגות: ח״כים יוכלו לערוך שימועים אך יוגבלו בהגשת חוקים

יוזמה משותפת של הקואליציה והאופוזיציה עשויה לראשונה לשנות את יחסי הכוחות בין הכנסת לממשלה. על מירוץ החימוש ההרסני במשכן, התפקידים שנשכחו והאפשרות סוף סוף לשמוע מה יש ליצחק תשובה לומר

תגובות

ככתב פרלמנטארי פרסמתי בתחילת העשור עשרות ידיעות בעלות ניחוח מבטיח ואפס תוכן אמיתי. המשותף להן? פתיחה במילים ״הצעת חוק חדשה!״ (סימן הקריאה נכח בין השורות).

זו הייתה טעות. למעשה הזרקתי דלק למעגל המרושע שמחבר תקשורת רודפת תוכן לח״כים רודפי פרסום. פרסום הצעות בחיתוליהן מרדד את הדיון, מעוות את הצורה בה תופס הציבור את הכנסת, מטריף את המשק, וגרוע מכל: מכלה את מעט אור הזרקורים המצוי בתרמיל הח״כ שהיה יכול להיות מופנה לסוגיות בהן הוא באמת יכול לטפל.

כעת ח״כ רועי פולקמן רוקם יחד עם סתיו שפיר, ויו״ר ועדת הכנסת דוד ביתן תכנית שעשויה לשנות את הכנסת כפי שאנו מכירים אותה. הח"כים מתכננים להגביל את החקיקה הפרטית מחד, ולהגדיל את סמכויות הכנסת מאידך. ככל הנראה ח״כים יוכלו להגיש פחות חוקים מדי מושב, אבל הפיקוח ישתפר בין השאר דרך חיוב נוכחות בוועדות של גורמים חוץ פרלמנטאריים.

עע

מדובר בשיח ישן, אך בשותפות טרייה בין נבחרי ציבור בולטים מהקואליציה ומהאופוזיציה שלראשונה יש לה סיכוי אמיתי להצליח. שלושת הח״כים פיענחו תוך זמן קצר את המחלות המרכזיות של שיטת השלטון - והיעדר משילות היא לא אחת מהן.

להעמיק את הדיאלוג מבלי להתנגח

״אני אדם תחרותי. אחרי שנכנסתי לכנסת ישבתי עם שורה של ח״כים ואנשי מקצוע ושאלתי שתי שאלות - מה אני צריך לעשות כדי להיות מצטיין בצורה אישית, ואיך ולגרום לכולנו להיות סיעה מצטיינת״, מסביר פולקמן. ״אתה מגלה שאין לזה הגדרה, ואחת הדרכים הבלעדיות בהן ח״כ בא לידי ביטוי זה בהגשת הצעות חקיקה״.

לדברי פולקמן, יו״ר סיעת ׳כולנו׳, ״מצאתי את עצמי מגיש למשל הצעת חוק שמטרתן למנוע הצעה אחרת שהמטילה גזירות על השלטון המקומי, עוסק בקידום זוטות צרכניות שנועדו לגרום לח״כים אחרים להרגיש שהשיגו משהו, או בחוקים שהם בעצם בקשיש פוליטי למפלגות אחרות. המערכת היום עייפה מדיונים לתוך הלילה שנועדו להעביר או למנוע חוקים מיותרים״.

פולקמן מאמין שאם תותקן מגבלה ויוגשו פחות הצעות, חברי הכנסת יעשו עבודה מעמיקה על כל אחת מהן ובטבעיות יווצרו שותפויות חוצות מפלגות. בד בבד נבחרי הציבור ייהנו מכלים כמו זימון לשימוע, דיווחי בכירים על החלטות ממשלה וכו׳.

פולקמן

פולקמן כבר שוחח על הנושא עם היועץ המשפטי לכנסת איל ינון, השר יריב לוין ואחרים ומתכוון להעלות הילוך אחרי אישור התקציב. ״ננסה לבנות סט של כלים שיאפשר את העמקת הדיאלוג בין הכנסת לממשלה, אבל לא כאלו שרק יספקו עוד אפשרויות לניגוחים תקשורתיים עקרים״.

ייאוש, כישלון והתלהבות יתר

יש בתכנית הגיון. בכנסת הראשונה שפעלה במדינה חדשה ולא מתוקנת, הוגשו כ-230 הצעות חוק. בכנסת ה-19, המספר האמיר בצורה קיצונית והוגשו כ-2200 הצעות בשנתה הראשונה (רק 94 מתוכם הבשילו לחוקים). והאינפלציה מחמירה: בכנסת ה-20, הנוכחית, הוגשו בשבועות האחרונים 2,034 הצעות חוק.

תפקידיה המקוריים של הכנסת הם לחבר חוקה, לפקח על עבודת הממשלה ולחוקק חוקים. מהתפקיד הראשון הכנסת התייאשה, בשני כשלה, ומהשלישי התלהבה יתר על המידה.

מרוץ החימוש החקיקתי הגיע למצב הרסני. בכל יום ראשון, מוצפת הממשלה בצונאמי של הצעות חוק. חלקן מבקשות לקבע תקנות הגיוניות, אבל כולן מוטחות בצרורות על שולחן מזכיר הממשלה יחד עם עשרות הצעות אחרות על ועדת השרים לענייני חקיקה מדי שבוע והעסק לא עובד, בלשון המעטה:

רוב הח"כים מדלגים על שיחות מקדימות עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, ופוסחים בכך על המשא ומתן הדרוש למציאת נוסח חוקי המקובל על הממשלה. התוצאה - ההצעות נדחות ושוקעות בתהום הנשיה. קשה להאשים את הח״כים - הגשת הצעות היא אחד הכלים התכלסיים היחידים שיש להם (וגם המסלול המהיר לכותרת מפרגנת ולאייטם בניוזלטר לתומכיהם).

אין לאופוזיציה ברירה

האקולוג האמריקני גארט הרדין הראה במאמרו "הטרגדיה של נחלת הכלל" כי חישובים צרים של יחידים בספירה ציבורית מביאים בסופו של דבר לנזק עצום לכלל. כך למשל מירוץ חימוש גרעיני מביא להפחתה בביטחונן של המעצמות, וכך כשמוגשות 10 הצעות חוק בכל יום, דועך הסיכוי של ההצעות הריאליות והמהותיות.

סי

קדחת החקיקה גם השכיחה את העבודה הפרלמנטרית האמיתית, האפורה והחשובה הישיבה בוועדות הכנסת. שם אמור להתרחש הפיקוח על עבודת הממשלה, תוך דיון מקצועי ומעמיק, לרבות עיצוב הצעות חוק רופפות.

חברי הכנסת בוועדות אמורים לייצג וליישב את השאיפות הסותרות של כל חלקי החברה, להתנגד כשצריך, להדגיש אם חסר. אלא שבפועל, בוועדות תמצאו בעיקר לוביסטים (כ-102 בכנסת). הח"כים? חלקם פוקדים את הוועדה רק תחת השוט של מנהל הסיעה, או כאשר ישנן הצבעות חשובות ומתוקשרות.

אין פיקוח - והממשלה מחפפת

את רוב ההצעות מגישה האופוזיציה - מהטעם הפשוט כאמור שכיום אין בידה כמעט כלים אחרים: הממשלה דרסה את הכנסת שוב ושוב והפכה אותה לחותמת גומי בחסות ״משמעת קואליציונית״. בנוסף ובניגוד למתרחש במערב, ראש הממשלה לא חייב לענות לשאלות במליאה. השרים בקושי פוקדים את המשכן ואת הוועדות, וכך גם אנשי עסקים פיבוטאליים. יצחק תשובה למיטב זכורני פקד את הכנסת פעם אחת בחמש השנים האחרונות. לא פלא שבמערכת התמריצים הנוכחית אנשים כמו יאיר לפיד וציפי לבני מעדיפים לנכוח באולפן טלויזיה מאשר לשבת בוועדה.

חקיקה זה חשוב, אך פיקוח על ממשלה, בוודאי בדמוקרטיה פרומה כמו שלנו - לא פחות. הוספת יועצים נטולי פניות, צמצום הפגרות, העצמת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חיוב הגעה לוועדות, סנקציות על אי העברת מידע מקיף ושקיפות על פעילות הח״כים - כל אלו יכולים לשמש נקודת פתיחה מצוינת להשבת האיזון ושינוי מערך התמריצים שישיב לכנסת את כבודה, ובעצם לציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות