בלוגים

אמרתי לכם / הבלוג של טובי פולק

הגיסים של כחלון - סדרה יומית בהמשכים

אלה לא מנהלי הרשות החדשה, לא ראשי מערכת החדשות, גם לא עורכי התחקירים ואפילו לא מגישת החדשות הבכירה. זה לא בגלל שיש שם שמאלנים, דווקא ההיפך. אז מה זה כן? מה אוכל אותו? מה זה הדבר הזה? אולי זה פיקוח נפש ואולי זה יישום מבריק של תיאוריית הכאוס

16תגובות

אין הסבר רציונלי אמיתי למה שקורה סביב התקשורת הישראלית. עיתונות מודפסת, רדיו, בעיקר טלוויזיה. אין שום הסבר פשוט לטירוף המערכות והטירוף בכלל, שמוציאים מדעתם כמה אלפי אנשים שעוסקים במקצוע ובמקביל משאירים כמה מיליוני אזרחים פעורי פה. באמת? זה מה שמעסיק את כל המערכת הפוליטית? זה מה שממלא את יומו של ראש הממשלה? זה הדבר הכי חשוב שיש לו לעשות?

החמאס חופר. אסד מתאושש. הרוסים בוחשים. טראמפ בלתי צפוי. המתנחלים מחממים את מנועי הדחפורים. מחירי הדירות לא עוצרים. פועלי בניין צונחים אל מותם. מיליוני נהגים עומדים בפקקים. בתי החולים קורסים. הצוותים הרפואיים מותקפים. ואיראן. כל הזמן איראן.

נתניהו
AMIR COHEN/רויטרס
להמשך הפוסט

מדינה אחת, שתי מדינות, שקר כלשהו

בואו נניח שכל טיעוני הימין הם בטון יצוק. בואו נסכים עם הנרטיב כולו - מזכותנו ההיסטורית ועד להקם להורגך. ונניח שהארץ הייתה ריקה, ובכלל - איך אפשר לתת מדינה לעם שלא קיים? והביטחון. והטרור. אז אחרי שהסכמנו על הכל, מה עושים עם מיליוני האנשים הלא קיימים האלה? מה התוכנית הגדולה?

43תגובות

ונניח שהם צודקים. לא, לא הערבים - הימין. נניח שהימין צודק בכל הטיעונים שלו. נניח. בואו נסכם שאנחנו מסכימים עם כל הטענות וקונים את כל הטיעונים. נצא מנקודת הנחה שנפתלי בנט יודע מה הוא אומר: שהכל מתחיל ונגמר בתנ"ך. שאם רוצים לשנות את הנרטיב, צריך לחזור לאחור ולשכתב את התנ"ך. ולא חשוב כרגע אם מדינת ישראל היא דמוקרטיה או תיאוקרטיה.

ובואו נניח שהכל כאן הוא אכן סלע קיומנו. שבכל קבר שייח טמונות עצמות אבותינו. שכל מערות הקבורה מקודשות וכל בתי הקברות קדושים וכל האבנים קורנות באור נגוהות. שאבות אבותינו היו אדוני הארץ הזאת? אוקיי, בסדר. מוסכם. לא נתווכח.

איילת שקד ונפתלי בנט
אפי שריר
להמשך הפוסט

הכסף של כולם, הכסף של אף אחד

נבחרי ציבור שנתפסו, נשפטו ונכלאו, חוזרים לזירה הציבורית ונבחרים מחדש. הפופולריות של ראשי רשויות מרקיעה שחקים ככל שהם נחשדים ומורשעים בשחיתות בוטה. התמיכה בשליטים ומועמדים לשליטה גוברת ככל שמעמיקים החשדות שנקשרים בשמם. ואף מילה על צוללות

13תגובות

מזומנים במעטפות, מתנות יקרות ערך על-פי דרישה מפורטת, מקורבים לצלחת ובני משפחה שגורפים דמי תיווך ותשלומי שוחד בלי בושה, טובות הנאה גלויות ונסתרות בעשרות ומאות אלפים וגם במיליונים, יחסי שלח לחמך כתוכנית עבודה, שמור לי ואשמור לך כפרקטיקה ציבורית לגיטימית, העדפת מקורבים, פעילות ציבורית בניגודי עניינים, העלמת עין שיטתית מעוולות, התעמרות בחושפי שחיתות, איומים, כיסוי, טיוח, הלבנה, תיאום עדויות, השמדת ראיות. בישראל של שנות האלפיים הכל הולך.

אין כמעט עבירת צווארון לבן שאינה מבוצעת על בסיס יומי, שעתי, בכל רגע בנתון - בכל תחום של חיינו. איפה שלא נשים את האצבע, השחיתות חוגגת. קרקעות ונדל"ן, בנייה והריסה, מיסוי וביטוח, רישוי, רפואה, בריאות, כשרות, הסעדה, שיטור, צבא, מלחמה וכיבוש, רכש ותחזוקה. איפה שלא נביט נראה ריקבון; להיכן שלא נדחוף את אפנו, נריח צחנה.

רחוב באלי באור יהודה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

זקנים, חולים, נכים ומוגבלים - המדינה מעוניינת להיפטר מכם

ההתעללות בחוסים במוסדות הסיעודיים היא זוועה שזועקת לשמיים, אבל היא רק קצה הקרחון בהזנחה ממלכתית וממוסדת מצד המדינה, שנוטשת את אלה שלא מועילים לה עוד. זו לא רשלנות - זו מדיניות

14תגובות

מדינת ישראל היא פלא. באמת. ישות מדינתית שנולדה מתוך הכלום. מהריק המוחלט. מחור שחור. מדינה שנולדה בניגוד לכל הסיכויים, באמצעים דלים ומגוחכים, בלב אזור גיאוגרפי עוין. מדינה שכל מקימיה ואזרחיה המקוריים, אלה שקיבלו את ההחלטה להקימה וטרחו על עצם קיומה, שרידותה והתפתחותה, עשו את כל מה שעשו בלי חוברת הוראות וללא מדריך הפעלה. לא היה להם ניסיון קודם, לא היו להם חלוצים שבעקבותיהם יכלו ללכת. אף אחד לא סימן להם את הדרך.

אפשר להתווכח על מרבית ההחלטות שהתקבלו בראשית ימי המדינה, אולי אפילו לערער על כל ההחלטות שקיבלה הנהגת היישוב והמדינה הצעירה, אבל על עובדה אחת איש לא יחלוק: מדינת ישראל קמה כמדינת רווחה. מעצם הולדתה, מדינת ישראל הייתה מדינת רווחה. המדינה הצעירה קיבלה אחריות מוחלטת על הבאתם, הצלתם, חייהם, תזונתם, בריאותם, קורת הגג מעל לראשם וגם סיעודם של אזרחיה - ברובם פליטים, עולי עליות הצלה, אזרחים חסרי כל שלא היו יכולים לדאוג לעצמם בעצמם.

אישה סיעודית מובלת בכסא גלגלים  על ידי פיליפנית
אלון רון
להמשך הפוסט

עזבו אותי, תקפו את אשתי: נתניהו והסינר של שרה

קו ההגנה שחושף נתניהו בפרשת המתנות מוציא אותו מהתמונה ומפיל הכל על רעייתו. הוא לא ידע - זה הכל היא. האיש שבנה את עצמו על דימוי החזק שהוא, איש הסיירת העשוי ללא חת, סמל הגבריות הישראלית, מסתתר בלי בושה מאחורי סינרה של רעייתו

82תגובות

אנשים פשוטים, כאלה שאין להם מגע או חיכוך עם עולם הפשע, עם חשדות פליליים וכיוצא באלה, לא בהכרח שמעו על מונחים כמו קו הגנה, אליבי, גרסה, גרסה חלופית,  גרסה מתפתחת. כולנו מכירים את ההוא שאין לו אחות ואחותו היא לא אתם יודעים מה. כולם מכירים את זה, מעטים נדרשים לעשות בזה שימוש מעשי. רוב האנשים שאנחנו מכירים לא שוברים את הראש על גרסאות פליליות. כי החיים שלנו די פשוטים. עובדים, מקבלים משכורת, לפעמים נעזרים בבני משפחה, במקרה הטוב יותר עוזרים לבני משפחה. אנשים עם הורים, ילדים, נכדים, סבתות וסבים. אנשים.

רוב המשפחות מתפקדות כתא משפחתי. כיחידה כלכלית אחודה. בני ובנות הזוג עוסקים יחד בניהול הבית, בקבלת ההחלטות - החל מגידול וחינוך הילדים, רכישת דירה, שיפוץ המטבח, החלפת המכונית המשפחתית - ועד לבישול, כביסה, קיפול, ניקיון, הדחת כלים ואפילו פינוי המדיח.

שרה וביבי נתניהו
Getty Images
להמשך הפוסט

לא יהיה כלום כי היה הרבה מאוד: לא יהיה משפט כי נתניהו יפרוש

אל תתרשמו משרשרת הפרשיות וממצעד הנחקרים. נסו להבין את מה שלא מגלים לכם ולאתר את מי שלא נחקר, או לפחות לא סיפרו לנו על זה. כי הנחקרים, החשבוניות, הקבלות, החקירות והעדויות - כל אלה נועדו למסך ולהסתיר את עסקת החילוץ הגדולה שמתבשלת מאחורי הדלתות הסגורות

111תגובות

אפשר להתחיל בשורה התחתונה (ואל תקפצו - זו רק דעתו הקונספירטיבית של הכותב ועל אחריותו בלבד): בנימין נתניהו לא יועמד לדין. הוא לא יישב על ספסל הנאשמים. לא יוגש נגדו כתב אישום פלילי. וזה נכון לגבי כל הפרשיות שנחקרות עכשיו וגם בכאלה שאולי עוד ייחקרו. זה לא יקרה לא בגלל שלא יימצאו די ראיות שיצדיקו כתב אישום ומשפט - יהיו ראיות די והותר. זה לא יקרה כי כל השחקנים במשחק הזה יעדיפו לגמור את הסיפור הזה רגע לפני שיגיע לבית המשפט.

ברגע שיהיה ברור לחוקרי המשטרה, למפכ"ל, לראש אגף החקירות, לפרקליט המדינה, לצוות המלווה את החקירות מטעם הפרקליטות והיועץ - וגם לפרקליטיו של נתניהו עצמו - שאין מנוס מהגשת כתב אישום, תונח על השולחן ההצעה שהוא לא יוכל לסרב לה: סגירה תמורת פרישה. בנימין נתניהו לא יגיע לספסל הנאשמים וגם לא מי מבני ביתו. והחבילה תכלול גם תיק המעונות של הגברת. זו גם הסיבה שהוא מתעכב כל כך הרבה זמן.

נתניהו נכנס לדאונינג 10
PETER NICHOLLS/רויטרס
להמשך הפוסט

החלום האמריקאי ושברו

כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה, כמה פעמים אפשר לרצות להגיע לאמריקה. לא במקרה המקום העצום הזה מושך אליו כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה הרבה עולמות. ולמרות הפחד והתיעוב של היום, בסוף כולנו נחזור אל החלום. כי אמריקה הייתה שם לפני שבא החושך ותשרוד גם אחריו

12תגובות

לא נולדתי בארצות הברית. זה גם המשפט שאיתו פתחתי לפני כמה חודשים את הפוסט על הופעתו של ברוס ספרינגטין. ברומא דווקא. אז לא, אני לא אזרח אמריקני, גם לא חייתי שם שנים, אנגלית היא לא שפת אמי ואין בי כמיהה לשכונה הישנה בדאון טאון כלשהו. אם מוציאים מהכלל הזה את העיר התחתית בעפולה.

ובכל זאת, תמיד רציתי להגיע לאמריקה. לארצות הברית של אמריקה. לא חזרה למולדת וגם לא חלום הגירה. זה אולי פרובינציאלי, זה בוודאי פרובינציאלי, אבל יש משהו ביבשת הענקית הזאת - צפון אמריקה, ארצות הברית של אמריקה - שתמיד ריתק אותי. הגודל, המרחבים, הגיוון העצום, האנשים, החופש. הכאילו חופש. וזה העסיק אותי הרבה שנים לפני שהמראתי בפעם הראשונה לנמל התעופה על שם קנדי.
 

פסל החירות
להמשך הפוסט

המערכת הפוליטית במקהלה: תישאר, תישאר

הוא יכול להמשיך לדרוש ולקבל מתנות ברבבות, לזמום מזימות עיתונאיות, לעשוק ולגזול, לעשן ולשתות, לנאץ ולשקר, לזלזל ולהשפיל, להסית ולהסיט, להשתמש ולזרוק - ואף אחד לא יעשה לו דבר. הפוליטיקה הישראלית משותקת באימה מהיום שיבוא אחרי נתניהו

8תגובות

התקופה הזו של השנה, עונת החקירות של ראש הממשלה, היא הזדמנות מצוינת לבחון את האינטרסים. לראות מי מוכן, מי רוצה, מי מהסס ומי משקשק. ועכשיו, בתקופה הזו של השנה, ברור שיש רק אחד שרוצה. וכל השאר לא. ממש לא. אומרים שהניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב בחיים; הניצחון הוא הדבר היחיד. אז ככה נתניהו.

ובעניין הזה, הניצחון הפוליטי, במערכת הפוליטית הישראלית לא היה כמוהו ולא יהיה. אף אחד אחר לא רוצה לנצח כמוהו. אף אחד אחר לא חותר לנצח כמוהו. היו כאלה שרצו לנצח. גם היו כאלה שראו בניצחון הפוליטי את הדבר הכי חשוב. אבל אף אחד כאן, מעולם, לא ראה בניצחון הפוליטי את הדבר היחיד. גם אם עכשיו הניצחון הפוליטי שלו הוא ההישרדות הפוליטית שלו. זה לא הדבר הכי חשוב; זה הדבר היחיד.

בנימין נתניהו
Gali Tibbon/אי־פי
להמשך הפוסט

הרעות: איך מגדירים חברות של פוליטיקאים?

פעם חברים היו רק באגד, אבל עם הזמן למדנו שחברים יש בעסקים, בתקשורת ובעיקר בפוליטיקה. היום אנחנו גם יודעים שבין חברות אמיצה לסכין ארוכה מפריד רק דבר קטן אחד: האינטרס

תגובות

אם אני החוקר או היועץ או התובע, אני מרסק כהרף עין את קו ההגנה המכונה "חברים" ו"מתנות בין חברים". ממש בן רגע. וזה באמת פשוט עד מבוכה: לחברות בין אנשים יש מרכיבים ידועים, מוסכמים. חברות בין אנשים היא עניין הדדי. חברים שמכירים אלה את אלה לאורך שנים, מקיימים ביניהם מערכת יחסים חברית. הדדית. פעם אתה מזמין את החברים לארוחה, לאירוח, לערב יין וגבינות - אפילו לוויסקי וסיגרים (אם צחנה עושה לכם את זה); פעם אחרת אתה מוזמן אליהם. וכשחברים מארחים ומתארחים אלה אצל אלה, המארחים טורחים על האירוח והאורחים תורמים את שלהם בקטנה: כמעט תמיד בקבוק יין, אבל גם סלט גדול, קיש, תוספת למנה העיקרית, עוגה, קינוח. אפילו בקבוק שמפניה לרגל השנה החדשה. יודעים מה? גם שמפניה ורודה הולך. בכיף.

כשחברים יוצאים לבלות ביחד - נניח למסעדה - מקובל שכולם מתחלקים בתשלום. ובין חברים זה כמעט תמיד שווה בשווה. גם אם מישהו אכל מנה פחות, האחר הזמין מנה קצת יותר יקרה והשלישי הלך על שתיים או שלוש כוסות יין יותר מהאחרים. וזה עובד ככה גם אם בין זוגות החברים יש כאלה שיש להם מיליונים. או מיליארדים. כי איך קשר בין הכסף לבין החברות. בין חברים, חברים של חיים, חברים של הרבה שנים - בסוף החשבון מתאזן. כי ככה זה עם חברים: לא עושים חשבון.

מימין ארנון מילצ'ן, קייט הדסון, נתניהו, שרה  ויאיר נתניהו
אבי אוחיון / לע"מ
להמשך הפוסט

בלפור פינת מוזס - אין דין ביבי כדין נוני

אין עיתונים נטולי אג'נדה, ועוד לא נולד הפוליטיקאי הנאיבי. הכל אינטרסים. אבל מי שגוזר גזירה שווה בין איש עסקים פרטי לנבחר הציבור מס' 1, מעניק לראש הממשלה הנחה שלא מגיעה לו

13תגובות

הרבה שנים שאני לא עיתונאי שכיר, לא עובד בשום עיתון ולא מתפרנס מעבודה עיתונאית. את רוב השנים שעשיתי במקצוע העברתי בעיתון "מעריב" (שנות ה-80 וה-90), ובמחצית מהזמן הזה העיתון היה בבעלות משפחת נמרודי, כולל התקופות הסוערות. אנחנו, רוב הכתבים והעורכים, ידענו ששום דבר לא היה תמים בקרבות המדממים שהתנהלו אז בין המו"לים המרכזיים: עופר נמרודי שאך זה נכנס למקצוע והיה נלהב מאוד ונמרץ מאוד; ונוני מוזס, שכבר אז היה נוני מוזס. ידענו שיש אינטרסים מסוגים רבים ומגוונים: כלכליים, משפטיים, תקשורתיים, פוליטיים. וגם אישיים - למו"ל שלנו וגם למו"ל רב הכוח מהצד השני של הרחוב. היו בינינו שברצון או בלית ברירה צללו או נגררו לסבך האינטרסים המנוגדים, היו שניסו ללכת בין הטיפות.

ובכל זאת, נדמה לי שב"מעריב" של השנים ההן וגם ב"ידיעות אחרונות", עשינו בעיקר עיתונות. לא טהורה ולא לחלוטין אובייקטיבית, כי אין דבר כזה עיתונות טהורה ובטח שלא אובייקטיבית. בסוף הכל אנשים. אבל עשינו עיתונות. ואם יורשה לי להיות שלא אובייקטיבי, רוב הזמן עשינו עיתונות טובה.

נוני מוזס
ניר קידר
להמשך הפוסט