טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע במכונית הזמן

סקודה, אחד מיצרני הרכב הוותיקים בעולם, חוגג 120. ביקרנו במוזיאון של היצרן בצ'כיה, קיבלנו הזדמנות לנהוג בכמה דגמים קלאסיים וחדשים וביקשנו להבין – עד כמה באמת התקדמה תעשיית הרכב מאז ועד היום?

תגובות
סקודה - דגמים ישנים
סקודה

פרוצ'ו למבורגיני, יצרן טרקטורים איטלקי מצליח בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, לא היה מרוצה מהפרארי שלו. הוא הלך להתלונן אצל בעל הבית, אנזו פרארי, ונזרק מכל המדרגות. למבורגיני הפגוע החליט לנקום והקים מפעל מתחרה של מכוניות ספורט.
כמה טוב שיש דבר כזה אגו גברי.

גם ואסלאב קלמנט (Václav Klement) סבל מאגו גברי פגוע.

השנה היא 1894. קלמנט, מוכר ספרים מפראג, ביקש להתלונן על תקלה באופניים שברשותו, תוצרת החברה הגרמנית Seidel & Naumann. הוא כתב מכתב ליצרן האופניים וכעבור כמה שבועות קיבל תשובה בזו הלשון: "מר קלמנט הנכבד, כתוב לנו בשפה של בני אנוש (כלומר, גרמנית ולא צ'כית, י"ק) ואנחנו נשקול אם להתייחס אליך".

24 משכורות למכונית אחת

קלמנט וחברו הטוב, ואסלאב לורין (Václav Laurin), החליטו לפתוח מפעל אופניים משלהם תחת השם, נו תנחשו, לורין & קלמנט. בתחילה זה היה מפעל להרכבת אופניים – החלקים הגיעו מאנגליה והורכבו בסדנה במלאדה בולסלאב (Mladá Boleslav), 50 ק"מ מצפון-מזרח לפראג. בהמשך הם מכרו אופניים שפיתחו בעצמם.

אופניים היו אז מוצר יקר. אלה של לורין & קלמנט נמכרו ב-220 קרונות צ'כיות. לשם השוואה, משכורת ממוצעת של מורה באותן שנים היתה 170 קרונות בחודש.

ב-1898 רכשו לורין וקלמנט בפריז אופניים עם מנוע והחליטו לייצר מוצר דומה – אבל טוב יותר.

ב-1899 המפעל שלהם כבר העסיק 40 עובדים. פס הייצור של האופניים נסגר והייצור התמקד באופנועים. כל אופנוע נמכר ב-950 קרונות – חצי שנה משכורת ממוצעת.

אופנועים של סקודה
סקודה

ב-1903 הם כבר העסיקו 200 עובדים וייצרו 2,000 אופנועים בשנה. האופנועים נמכרו בצ'כיה ומחוצה לה וזכו בהצלחה מסחרית וגם בהצלחה בתחרויות.

המכונית הראשונה של לורין & קלמנט ירדה מפס הייצור בשנת 1905 – Type A. בשנת 1907 נרשמה החברה למסחר בבורסה ועברה להתמקד בייצור מכוניות בלבד.

המכוניות הראשונות צוידו בשתי דוושות בלבד – בלם ומצמד. המצערת היתה ידית קטנה בהגה. המנוע הפיק 7 כוחות סוס והמהירות המרבית היתה 40 קמ"ש.

הנרי פורד מכר מכוניות בכל צבע, ובלבד שיהיה שחור. לורין & קלמנט הציעו ללקוחותיהם מכוניות בארבעה צבעים שונים, רק לא שחור. היתה לזה סיבה טובה: שחור היה צבע רשמי של הכנסייה ואסור בשימוש. כך שווקה המכוניות הראשונות שלהם באדום, כחול, ירוק ולבן – שהיה מיועד לנשים.

מכוניות היו אז צעצוע לא זול. כל מכונית נמכרה ב-4,200 קרונות – 24 משכורות ממוצעות.

העסק שיגשג עד שבשנת 1924, בעקבות שריפה שפרצה במפעל, נקלע לקשיים. לורין וקלמנט חיפשו שותף שישלוף אותם מהבוץ. בשנת 1925 הם חברו לקונצרן הצ'כי סקודה ורשמו חברה משותפת בשם, נו תנחשו,  "לורין וקלמנט – סקודה".

ייצור המכוניות התחדש במרץ.

סקודה, או למעשה "שקודה". פירוש המלה הוא חבל (It's a pity) בצ'כית. למעשה, החברה קרויה על שם מייסדה, אמיל סקודה (1900-1839). הסמל של סקודה הוא חץ מעופף, שמתנוסס בחזית המכוניות, שלוח קדימה כמעט כמו האשה המכונפת (The Spirit of Ecstasy) של רולס רויס.

בחריקה קדימה

אני מטפס ללורין & קלמנט GDV, שנת 1909. ספסל נוח, מרווח רגליים עצום, גדול יותר אפילו מסקודה סופרב של ימינו. המכונית שייכת לאספן פרטי. נותרו כמוה רק שלוש בעולם כולו והשווי שלה הוא כמה מיליוני קורונות צ'כיות. אף אחד לא לוקח צ'אנס ואנחנו לא מורשים לנהוג בה, אלא רק לשבת מאחור. מה גם שניכר שלא קל לנהוג בדבר הזה. הכל חורק, הכל רועש, הכל דורש כוח וגם דיוק. זה מתחיל בהתנעת המנואלה הסרבנית, ממשיך בגיר שכמובן אינו סינכרוני ולא נגמר בתפעול ה"גז" – באמצעות ידית קטנה באמצע גלגל ההגה.

הנהג, עובד קבוע של האספן, לבוש ברוח התקופה. הוא משלב להילוך, זורק קלאץ' ואנחנו מזנקים בקפיצה לא נעימה קדימה. הכרכרה הזאת נוסעת מאליה. אין חגורות בטיחות, אין רדיו, אין איתות ואנחנו לא עוברים את ה-30 קמ"ש.

לורין & קלמנט GDV
סקודה

הנוסעים נתונים בתא מוגן מקור ומגשם. פתיחת החלונות מתבצעת באמצעות רצועת עור, כמו של מכנסיים, רק מסיבית יותר. משלשלים את הרצועה שאליה מחוברת הזכוכית ועוצרים בשלב הרצוי על גבי האבזם.

הנהג עצמו יושב בתא קדמי פתוח, חשוף לרוח ולגשם (כמה טוב שמזג האוויר עכשיו ידידותי). התקשורת אתו מתבצעת באמצעות צינור מפותל שמזכיר כלי נשיפה. צועקים בצד אחד ("קח אותי לאלנבי פינת רוטשילד"), מאזינים בצד השני.

אנחנו באזור כפרי, כ-60 ק"מ ממערב לפראג. כבישים צרים, שדות, עצים. הנוף חולף בעצלתיים מבעד לחלון.

הכרכרה הזאת צוידה במנוע 4 צילינדרים בנזין, 2,660 סמ"ק, 24 כ"ס. גיר שלושה הילוכים פלוס רוורס. קפיצי עלים מלפנים ומאחור. ההגה מותקן בצד ימין. מתברר שעד מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי, שם בצ'כיה, נסעו בצד שמאל, כמו באנגליה.

הצמודה של קציני הוורמאכט

מכונת זמן מקפיצה אותי 30 שנה קדימה ואני מוצא עצמי בתוך סקודה סופרב מודל 1939. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. איזו מכונית כבירה. הוד והדר, מכסה מנוע שלא נגמר, נוחות נסיעה שלא תמצאו במכוניות מודרניות.

הפער בין מודל 1909 למודל 1939 גדול בהרבה מהפער בין מודל 1939 למודל 2016. ה-GDV היתה באמת לא הרבה יותר מכרכרה עם מנוע. קופצת, מקרטעת, מזדחלת. הסופרב של ימי מלחמת העולם השנייה היא מכונית מהירה למדי (125 קמ"ש) ונוחה מאוד.

סקודה סופרב
סקודה

למרבה הצער, גם בסופרב המקורית, סבתא של סקודה סופרב הנוכחית, לא נותנים לי לנהוג. אני יושב לצד הנהג. המכונית הזאת לא נוסעת, היא מפליגה.

סופרב יוצרה בשתי תצורות מנוע – שישה צילינדרים ושמונה צילינדרים. המחיר לצרכן היה 130 אלף קרונות צ'כיות, סכום שהיה מקביל אז לשווי של שתיים-שלוש וילות מפוארות. המכונית יוצרה בשנים 1938 עד 1945, כלומר לפני, תוך כדי ואחרי המלחמה הגדולה. בסך הכל יוצרו כ-280 יחידות.

בזמן המלחמה חמדו לעצמם קציני הוורמאכט הגרמנים את הסופרב הצ'כיות של סקודה והחרימו לעצמם כמעט את כל דגמי ה-8 צילינדרים שיוצרו. הנבלות ידעו מה טוב. אלא שרוב המכוניות הושמדו במלחמה, בעיקר בחזית הרוסית. מה שנשאר בעולם הם בעיקר דגמי שישה צילינדרים, כמו זה שאני נוסע בו כרגע. מנוע קירור מים, 3,137 סמ"ק, 85 כ"ס ב-3,500 סל"ד, בסיס גלגלים של 3.3 מטרים ומשקל עצמי 1,940 ק"ג.

ללא שיחות טלפון

מ-1939 ל-1961 ולסקודה פליסיה. כן, הם לא מפסיקים למחזר את השמות ההם, אף על פי שהמכוניות החדשות הן בכלל פולקסווגניות.

14,863 מכוניות כאלה יוצרו בשנים 1959 עד 1964. איזו מכונית תמימה ומלבבת. מנוע אחורי, 1,089 סמ"ק, 50 כ"ס. משקל עצמי 930 ק"ג, מהירות מרבית 135 קמ"ש.

סקודה פליסיה
סקודה

הכי חשוב – הם נותנים לי לנהוג בה בעצמי. אחד מאנשי סקודה מציע ללוות אותי. אני מסרב בנימוס, מניע ומשלב לראשון. תנו לי להיות לבלות לבד בקפסולה הזאת. מתחיל לנסוע. הרוח וקרני השמש והשדות הירוקים. יש לה גג נפתח ואני כבר מאוהב. מקווה ללכת לאיבוד לכמה שעות ובטח שלא טורח להפעיל בטלפון אפליקציית ניווט כלשהי.

תפעול הפליסיה קל ופשוט, כמעט כמו מכונית בת ימינו. ההבדל הכי גדול הוא בבלמים. הם לא מתוגברים כמו מכונית מודרנית וכשרוצים לעצור צריך לדרוך ממש, אבל ממש, חזק. וגם אז היא בקושי מואילה להאט קצת. המכונית הזאת, עם הבלמים האלה, מחייבת ערנות. אי אפשר סתם לדהור ללא תשומת לב. ויש בזה המון קסם. הנסיעה אטית, אבל החושים דרוכים. הנהג חייב להיות מחובר למכונה ולטבע ואי אפשר לשקוע בשיחת טלפון מטופשת. כן, אני מודה, למכוניות קלאסיות יש הרבה אופי וקסם.

הסקודה האמיתית האחרונה

למרות המשטר הקומוניסטי בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, סקודה הצליחה לייצא כמה פליסיות גג נפתח לארצות הברית. המחיר לצרכן היה 2,700 דולר. במחיר הזה היה אפשר לקנות אז מכונית אמריקאית גדולה ומפוארת יותר, עם מנוע 8V דשן. הפליסיות המעטות שנמכרו בכל זאת סבלו מתקלות רבות והיצוא לארצות הברית הופסק ולמעשה לא חודש עד עצם היום הזה.

בשנות ה-80 המשיכה סקודה למכור מכוניות בהצלחה רבה לגוש הסובייטי. אלה היו מכוניות מיושנות שהתבססו על תכנון של מנוע אחורי משנות ה-60. ב-1987 השיקה סקודה את הפבוריט –מכונית "מודרנית" עם מנוע והנעה קדמית. על העיצוב היה חתום לא פחות מאשר מעצב העל האיטלקי, ברטונה.

סקודה פבוריט
סקודה

כדי לקנות סקודה חדשה בתקופה הקומוניסטית היה צריך להצטייד בשק שינה ותרמוס. הקונה הסבלן היה מחכה בתור במשך לילה שלם ואף יותר מול סוכנות הרכב (כמעט כמו השקה של אייפון חדש כיום), משלם 20 אחוז ממחיר הרכב ומקבל את המכונית רק כעבור שש-שמונה שנים (!).

סקודה פבוריט, שהספיקה להיות מיובאת ארצה על ידי היבואן הקודם, שלמה שמלצר, היא למעשה הסקודה האמיתית האחרונה.

1989. נפילת הקומוניזם ומהפכת הקטיפה הביאו לשינויים אדירים בצ'כיה ובכלכלה שלה. רוב מפעלי התעשייה עברו הפרטה. סקודה עברה בהדרגה לידי התאגיד הגרמני פולקסווגן, שמשנת 2000 מחזיק בשליטה מוחלטת בחברה.

למרות השליטה הגרמנית, אף על פי שהמכוניות מבוססות למעשה על חלקים של פולקסווגן, הצ'כים גאים מאוד בסקודה ומאוהבים בדגמים השונים שלה. 35 אחוז מכלל המכוניות החדשות שנמכרות בצ'כיה הן מתוצרת סקודה. זה נתח שוק הרבה יותר גדול מזה של פולקסווגן בגרמניה או פיז'ו וסיטרואן / רנו בצרפת.

סקודה מייצרת למעלה ממיליון מכוניות בשנה. מתקני הייצור פזורים ברחבי העולם: שלושה מפעלים בצ'כיה, מפעל אחד בהודו, בסין, ברוסיה ובסלובקיה. סקודה מייצרת תיבות הילוכים לקונצרן פולקסווגן כולו ואף את אחד הדגמים של סיאט – סיאט אטקה.

סקודה אוקטביה
סקודה

הדגם המצליח ביותר של סקודה הוא אוקטביה (למעלה מ-400 אלף יחידות בשנה).

לחוות דעת על כל דגמי סקודה, לחצו כאן >> סקודה חוות דעת.

עוד נתגעגע

את הביקור בממלכת סקודה אני מקנח בנהיגה בסקודה אוקטביה מודל 2017 עם מנוע שלושה צילינדרים בנפח 1,000 סמ"ק בלבד. המנוע הזה אולי נשמע לחלקכם קטן נפח, אבל מגדש טורבו מבטיח ביצועים מעולים בכל מצב. אוקטביה החדשה מאיצה, בולמת ופונה בקלות בלתי נסבלת בהשוואה לאבותיה. רמת הביטחון גבוהה פי כמה. ובכל זאת, ההגה הוא ההגה, דוושת ה"גז" היא דוושת "גז". המנוע הוא עדיין מסוג בעירה פנימית, שותה דלק, נושם חמצן ומבזבז את רוב האנרגיה על חום. אפשר לקבוע שבאופן מהותי כלום לא השתנה במאה השנים האחרונות.

המהפכה האמיתית מחכה לנו מעבר לפינה – מכוניות חשמליות, שנוהגות בעצמן. בעוד 30-20 שנה כל עניין תאונות הדרכים ייראה אנכרוניסטי, טיפשי ומיותר. אוי, כמה שנתגעגע למכוניות של פעם, עם רעש הוורום-וורום והעשן השחור שמסתלסל מהאגזוז.

לחוות דעת על כל דגמי הרכב החדשים בישראל, כנסו לאתר "כבישים" >> חוות דעת רכב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות