במחצית השעה הראשונה של הישיבה, הלקוח הפוטנציאלי לא הפסיק להתעסק באייפון שלו, מספר רולנד הובס, מנכ"ל חברת שיווק ממנהטן. כעבור שעה זה נראה קצת מוגזם. וכעבור שעה וחצי תהו הובס ועמיתיו מה האיש יכול לעשות בטלפון שלו כל כך הרבה זמן. אחד מהם החליט להציץ מעבר לכתפו. "הוא שיחק במשחק מרוצים", אומר הובס. "ובכל זאת הוא שאל שאלות ונשא את מבטו מפעם לפעם מעל האייפון שלו. לא אמרנו כלום, כמובן, רצינו שהוא יעשה איתנו עסקים".

מכשירי טלפון חכמים ומקוונים נהפכו לפריט סטנדרטי בחגורותיהם ובתיקיהם של בכירים, שמתקשים להתאפק במהלך ישיבות ולא לבדוק הודעות דוא"ל או לראות מה חדש בפייסבוק, בטוויטר, או אפילו (אל תגלו לאיש) בערוץ הספורט המקוון.

אך הדבר מביא לדיון לוהט בקוד ההתנהגות העסקי: השמרנים אומרים שהשימוש במכשירי בלקברי ואייפון בישיבות מעיד על גסות רוח. שוחרי הטכנולוגיה, לעומתם, טוענים שהתעלמות ממסרונים בזמן אמיתי בעולם "שצריך את העבודה אתמול" מזמינה סכנה.

בהוליווד, סוכנויות האמנים "קריאטיב ארטיסטס" ו"יונייטד טאלנט" אוסרות על שימוש במכשירי טלפון חכמים בישיבות. טום גוליזאנו, מיליארדר ואיש בעל השפעה בפוליטיקה של מדינת ניו יורק, אמר בשבוע שעבר שפעל להדחת מלקולם א' סמית מהנהגת הרוב בסנאט המדינה לאחר שהסנטור נפגש אתו בענייני תקציב באפריל ובילה את הפגישה כולה בקריאת הודעות אס-אמ-אס.

איור: מורן ברק

השימוש בטלפון נעשה לשגרה בעולמות התאגידים והפוליטיקה - ומעלה עליו את חמתם של רבים. שליש מיותר מ-5,300 עובדים שענו בחודש מאי לסקר שערך מדור הוט-ג'ובס של יאהו, אתר מודעות לחיפוש עבודה, אמרו שהם מרבים לבדוק דואר בישיבות. כמעט 20% אמרו שספגו ביקורת חמורה על נימוסיהם בשל שימוש במכשירים אלחוטיים מקוונים.

למרות ההתנגדות, הוויכוח על קוד ההתנהגות נוטה כנראה לטובת השימוש בטלפון חכם. מנהלים עושים את זה. מתמחים במשרדי עורכי דין עושים את זה. המנהג הזה חובק מגדרים ודורות, ואינו מבחין בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי. לפני כמה שנים נהגו רק "טיפוסים של בנקאי השקעות" להשתמש בטלפונים חכמים בישיבות, אומר פרנק קנלר, מנכ"ל חברה באלק גרוב וילג' שבאילינוי, המייצרת מערכות לטיפול במים. "עכשיו כולם עושים את זה". לדבריו אם הוא מגלה ש-6 מתוך 10 מעמיתיו עסוקים במכשיריהם, הוא יודע שעליו להחיש את המצגת שלו.

פקידי הממשל בואשינגטון מרכינים ראש בשתיקה מסביב לשולחן הישיבות דרך שגרה - ולא בתפילה - בזמן שעמיתיהם מדברים, אומר פיליפ רייס, יועץ בכיר למזכירת המדינה הילארי קלינטון. אף שאסור להפעיל מכשירי בלקברי באזורים מסוימים במטה מחלקת המדינה מסיבות ביטחוניות, השימוש בהם הגיע לממדים של מגפה במקומות שבהם הוא מותר. "חצי מהמשתתפים מסמסים זה לזה, יוצרים מעין תת-ישיבה, ושולחים זה לזה פרשנויות על הישיבה הראשית בזמן אמיתי", אומר ריינס. "הטלפונים המקוונים נהפכו למעין בועות מחשבה של קומיקס".

יש אנשים שמודים שהם נוהגים לעתים לשלוח הערות לגלגניות על המתרחש בחדר, אך רובם מתעקשים שהם משתמשים בטלפונים החכמים למטרות לגיטימיות: מגיבים לבקשות לדד-ליין, מחפשים ברשת מידע שיסייע להאיר את הסוגיה הנדונה בחדר, או פשוט רושמים לעצמם הערות.

אין חברות רבות הנוקטות מדיניות רשמית באשר לשימוש בטלפון חכם בישיבות, לדברי ננסי פלין, מנכ"לית המכון "ePolicy", חברה לייעוץ מקולומבוס שבאוהיו. פלין אומרת ללקוחותיה לעודד את העובדים לכבות את כל המכשירים. "אנשים טועים לחשוב שהקלדה מסיחה את הדעת פחות מדיבור", היא אומרת. "אבל כשמישהו בחדר מקליד, זה מפריע בדיוק כמו כשמדברים, אם לא יותר. ויש בכך פגיעה במי שמדבר".

אקדחים על השולחן

ואף על פי כן, עסקים לפעמים קמים או נופלים, לדברי בכירים, בשל מהירות התגובה להודעות דוא"ל. "הלקוחות מניחים שהם יכולים להשיג אותך בכל זמן, בכל מקום", אומר דייוויד ברתרטון, יועץ תקשורת מסיאטל. "יועצים שאינם זמינים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, מאבדים מכוחם".

ג'וש רבינוביץ, מנהל מחלקת המוסיקה במשרד הפרסום גריי בניו יורק, חושב שהתלוצצויות אלקטרוניות שובבות עשויות לגרות את היצירתיות בישיבות. בישיבות פרזנטציה, לדברי רבינוביץ, הוא מרבה להחליף מסרים במכשיר הפאלם טריאו שלו - בדיחות, רעיונות ושאלות - "דברים שלא הייתי אומר בקול רם".

הפטפוטים מרפים את המתח. "פשוט נראה שזה מעצים את האנרגיה היצרנית", הוא אומר. אלא שיחסים עסקיים עשויים להינזק בשל כך. לורי לוין, מייסדת פליינג טלוויז'ן, סוכנות אמנים במנהטן, אומרת שמתוך רגישות לאיכות הסביבה היא הורתה לעובדיה לרשום להם הערות במכשירי הבלקברי שלהם במקום על נייר בזמן פגישות עם לקוחות.

"ואז צלצל אלי לקוח וצרח שהסמנכ"ל שלנו שלח אס-אמ-אס במשך שעה בישיבה חשובה", אומרת לוין. כדי להרגיע את הלקוח הקריאה לו לוין את ההערות שרשם הסמנכ"ל. בדאלאס סיכל סטודנט את סיכוייו להתקבל להתמחות בקרן גידור בקיץ האחרון כששלף בלקברי כדי למצוא מידע שיעזור לו להבהיר נקודה במהלך הריאיון, ואחר כך המשיך להסתכל בו - לרגע קצר אך מורגש - כדי לקרוא מסרון שחבר שלח לו.

חברות מעטות מאוד נוקטות מדיניות מפורשת באשר לשימוש במכשירי טלפון חכמים בישיבות, ולכן העובדים נאלצים לגשש את דרכם בארץ לא נודעת. ג'ייסון צ'אן, יועץ לאסטרטגיה דיגיטלית ממנהטן, נוקט חוקים שונים בישיבות של אנשי משרדו (שם בדיקת הבלקברי נחשבת לביטוי לקולגיאליות בלתי פורמלית) ובישיבות עם לקוחות, שעלולים להיפגע מהמנהג. יש גם חשיבות למספרים, הוא מוסיף בהודעת דוא"ל: "מידת המקובלות של העיסוק במכשירים עומדת ביחס ישר למספר האנשים הנוכחים בפגישה. ככל שמספר האנשים בפגישה גדול יותר, כך ההקלדה במכשיר מורגשת פחות".

מעבר לשיקולים מעשיים, יש גם שאלת תדמית. בחוגים מקצועיים רבים, שבהם קשרים הם עוצמה, טיפול מופגן בקשרים האלה, גם בזמן שבו עמיתים מציגים גיליונות אלקטרוניים, נעשתה למין מקור גאווה במקום העבודה.

ברתרטון, היועץ, כתב בהודעת דוא"ל שכעת נהוג שהמשתתפים בפגישה מניחים את מכשירי הטלפון או האייפון שלהם על שולחן הישיבות לפני תחילת הפגישה - כאקדוחנים המציבים את אקדחי הקולט שלהם על שולחן הקלפים במסבאה. "זו דרך לא מרומזת לאותת ש'אני מקושר. אני עסוק. אני חשוב. ואם הפגישה הזאת לא תהיה לי מעניינת, יש לי עוד 10 דברים אחרים שאני יכול לעשות במקומה'".