תצלום: אי-פי

בקפה Nomad (נווד) שבאוקלנד, קליפורניה, טיה קתרינה קנלאס מניחה את האמריקנו הכפול שלה ליד הטלפון הסלולרי וה-iPod, מדליקה את המקינטוש הנייד, מתחברת לאינטרנט האלחוטי ומתחילה להתכונן לשיעור על סוגיות משפטיות הקשורות להעדפות מיניות.

קנלאס, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת ברקלי, היא לקוחה קבועה של בית הקפה. בשעות הרבות שהיא מבלה במקום היא מתקשרת עם חבריה ובני משפחתה באמצעות טקסט, תמונות, וידאו וקול תוך כדי הכנת שיעורי בית. גם כשהיא משוטטת בעיר היא עוצרת לעתים קרובות בנאות מדבר המיועדים לנוודים מסוגה.

כריסטופר ווטרס, הבעלים של נומאד, פתח את המקום ב-2003. בתקופה ההיא נקודות חמות של אינטרנט אלחוטי החלו לצוץ בעיר כפטריות אחרי הגשם, והוא חשב שזה יהיה רעיון טוב לספק מקום מפגש ל"בדואים טכנולוגים" שכמותו. מאחר שבדווים - גם אלה שבמדבריות ערב וגם אלה שבפרברים האמריקאיים - הם יצורים חברתיים ושבטיים מטבעם, ווטרס הבין כי נווה מדבר ראוי לשמו מספק הרבה יותר מחיבור אלחוטי לאינטרנט. עליו להיות מקום מפגש אטרקטיווי.

רעיון הנוודות העירונית המודרנית נכנס לשיח הציבורי טרם זמנו. הרברט מרשל מקלוהן, תיאורטיקן המדיה והתקשורת המשפיע ביותר בכל הזמנים, ראה בחזונו כבר בשנות ה-60 נוודים משוטטים המשתמשים במתקנים שונים הפזורים ברחובות, וכמעט שאינם זקוקים לבית. ז'ק אטלי, כלכלן ששימש בשנות ה-80 יועץ לנשיא צרפת פרנסואה מיטראן, השתמש אז במונח כדי לתאר עידן שבו האליטות נטולות השורשים יסתובבו בעולם במטוסים בחיפוש אחר הנאות והזדמנויות, בעוד שהעובדים העניים - מחוסרי שורשים גם הם - ינדדו בעולם בחיפוש אחר עבודה.

ואולם השימוש שנעשה בעבר במושג הנוודות החמיץ את העיקר. אורח החיים הנייד שמתגבש כיום ברחבי העולם שונה לחלוטין מזה המתואר בספרים הישנים. המחברים אינם אשמים - אפילו בעשור הקודם לא היה ניתן לדמיין את הטכנולוגיות שעליהן מתבססת הנוודות המודרנית.

הטלפונים הסלולריים היו כבר נפוצים, אך השימוש בהם הוגבל לשיחות קוליות. מי שהעז וניסה לחבר אותם לאינטרנט או למחשב נחל על-פי רוב אכזבה מרה. מחשבים נישאים ומחשבי כף יד נזקקו לכבלים מגושמים כדי להתחבר לאינטרנט, ומהירות הגלישה שלהם היתה אטית מאוד.

קריאה וכתיבה של דואר אלקטרוני בטלפון הסלולרי וסינכרון שלו עם גאדג'טים אחרים נחשבו למדע בדיוני. אנשים השתמשו במצלמות פילם. לא היו רשתות אלחוטיות. בקיצור, היו הרבה גאדג'טים, אבל מעט מאוד "קישוריות".

אסטרונאוטים וסרטנים

אם מישהו היה מתבקש בעבר למצוא מטאפורה לנווד טכנולוגי, סביר להניח שהוא היה מתאר אותו כאדם הסוחב על גבו שק מלא בגאדג'טים. המכשירים האלקטרוניים, קטנים כגדולים, היו ניידים כבר לפני שנים רבות, ולכן אנשים סברו שהם יהפכו גם את בעליהם לניידים. ואולם הם טעו.

"המטאפורה המתאימה לאדם הסוחב מכשירים ניידים אך מסורבלים וכבדים אינה נווד, אלא אסטרונאוט", אומר פול סאפו, חוקר טרנדים מעמק הסיליקון. "אסטרונאוטים חייבים לסחוב את כל מה שהם צריכים, כולל חמצן, משום שהם לא יכולים לסמוך על הסביבה שתספק להם את צורכיהם. הם מוגדרים על-ידי הציוד שלהם - ומוגבלים על-ידו".

לדברי סאפו, לקראת סוף המאה הקודמת גילו כמה אסטרונאוטים שניתן לסחוב פחות. הם עברו לשלב ביניים המכונה שלב הנזיראים. הנזיראים הם סרטנים המתגוררים בתוך קונכיות שהשילו חלזונות או רכיכות. אפשר לדמות את הקונכייה למזוודת טרולי קטנה - כזה שהנוסעים מורשים להעלות למטוס - המלא בכבלים, דיסקים, סוללות, מתאמים וניירת (למקרה שהכונן הקשיח ייהרס).

כשהסרטנים עולים למטוס, הם מעוררים אימה בקרב הנוסעים האחרים, משום שהקונכיות שלהם נתקעות בשוקיים תמימות בשעה שהם מחפשים את המושב שלהם. הנזיראים סוחבים פחות מאסטרונאוטים - ולכן הם ניידים יותר - אך הם בכל זאת עתירי ציוד, שנועד בעיקר להגן עליהם מפני אסונות.

הנוודים העירוניים האמיתיים הופיעו רק בשנים האחרונות. כמו אבותיהם הקדמונים שחיו במדבר, הם אינם סוחבים עמם הרבה מטען, אלא סומכים על הסביבה שתספק להם את הדרוש להם. הבדווים, למשל, אינם סוחבים מים, משום שהם יודעים היכן נמצאים נאות המדבר. הנוודים המודרניים כמעט שאינם סוחבים עמם נייר, משום שהמסמכים הדרושים להם נמצאים במחשב הנישא, בטלפון הסלולרי או באינטרנט.

באחרונה, יותר ויותר נוודים מפסיקים להסתובב עם מחשב נישא. רבים מהעובדים בגוגל, למשל, משוטטים בעולם כשלגופם רק בלקברי או טלפון חכם אחר. כשמתעורר צורך במקלדת גדולה הם מתיישבים ליד המחשב הזמין הראשון שהם נתקלים בו, פותחים את הדפדפן ומשתמשים במסמכים המקוונים שלהם.

בעשורים הקודמים השתרש בלבול נוסף - בין נוודות לבין הגירה או נסיעה למקומות מרוחקים. מכיוון שהטלפונים הסלולריים הראשונים יועדו בעיקר לאנשי עסקים, נוצר קישור מוטעה בין נוודות לבין נסיעות עסקיות. אין ספק שנוודים רבים הם נוסעים מתמידים, אך זה אינו הדבר שהופך אותם לנוודים.

בני האדם נסעו וטיילו מאז ומעולם, אך זה לא אומר שהם ניהלו אורח חיים נוודי. הנוודות הקורמת עור וגידים כיום היא נוודות מסוג אחר, שלאו דווקא קשורה למסעות. הנווד המודרני אינו חייב להיות מנכ"ל המרבה בנסיעות לחו"ל. סביר להניח שהוא נער מאוסלו, טוקיו או ניו יורק, שמעולם לא עזב את עירו ושכף רגלו מעולם לא דרכה במטוס.

גם אם הנווד המודרני מגביל את עצמו לרדיוס מצומצם, היחס שלו לזמן, למקום ולאנשים אחרים שונה באופן מהותי. "הקישוריות המתמדת, ולא התנועה, היא הדבר העיקרי", אומר מנואל קסטלס, סוציולוג מבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת דרום קליפורניה שבלוס אנג'לס.

עם התרבות מספרם של הנוודים מהזן החדש, חוקרים רבים מתחילים לבחון את ההשלכות החברתיות של הטכנולוגיה. סוציולוגים, למשל, מנסים להבין כיצד התקשורת האלחוטית משנה את האינטראקציות בין אנשים. מרבית החוקרים מאמינים כי הנוודות מחזקת את הקירבה בין אנשים קרובים, כגון בני משפחה - אך היא עושה זאת על חשבון תשומת הלב לזרים שבסביבתנו הפיסית. לכך יש השלכות על החברה כולה.

אנתרופולוגים ופסיכולוגים בודקים אם האינטראקציות האלחוטיות והווירטואליות תורמות ליחסים בין אנשים בעולם האמיתי או פוגעות בהם - ואם הן הופכות צעירים לעצמאים או תלותיים יותר. ארכיטקטים ומתכנני ערים משנים את האופן שבו הם מתכננים מבנים וערים, ומתאימים אותם להרגלים החדשים של הנוודים. פעילים חברתיים מנצלים את הכלים שעומדים לרשות הנוודים כדי לשפר את העולם, ומודאגים מכך שהרעים משתמשים בכלים אלה לרעה. בלשנים בודקים כיצד התקשורת הנוודית משנה את השפה עצמה, ובתוך כך את החשיבה.

לעבוד ולאהוב

הטכנולוגיה היא זו שיוצרת את השינוי בחברה הנוודית של ימינו - ולכן התרבות הנוודית פוסעת בקצב ההתקדמות הטכנולוגית. הטכנולוגיה האלחוטית והסלולרית משתפרת במהירות ונהפכת לנפוצה יותר - והרגולטורים הבינו שמדובר באחד המשאבים החשובים ביותר בחברה המודרנית. כשממשלת ארה"ב ערכה לא מזמן מכירה פומבית של תדרים, היא הקפידה לדרוש מהרוכשים כי יאפשרו לכל מכשיר ותוכנה להשתמש ברשתות שלהם.

גם הציוד משתכלל ללא הרף. כפי שהווקמן של סוני נטע את הרעיון כי מוסיקה יכולה להיות ניידת, הבלקברי של החברה הקנדית ריסרץ' אין מושן (RIM) הפך את ההודעות האלקטרוניות הניידות לדבר שבשגרה. וכפי שהמחשבים האישיים נהפכו למוצר נגיש כשאפל השיקה את ממשק המשתמש הגרפי, העידן הנייד החל רק לפני כשנה, כשאותה חברה הציגה את ה-iPhone - מכשיר סלולרי עם יכולות של מחשב אישי, המצויד במסך מגע וממשק ידידותי למשתמש.

גם האינטרנט וגם הטלפונים הסלולריים השפיעו באופן עמוק על האופן שבו אנו מנהלים את חיינו. ואולם בעוד שהטלפונים הסלולריים נהפכו לנפוצים במדינות העשירות והעניות כאחד, מהאינטרנט נהנים בעיקר תושבי המדינות העשירות. מצב זה ישתנה בקרוב, כשהטלפונים הניידים ייהפכו למכשיר העיקרי שבאמצעותו נתחבר לאינטרנט. בהתחשב בכך של-3.3 מיליארד בני אדם - יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם - יש טלפון סלולרי, זו תהיה מהפכה אדירה.

הדבר לא יפתיע את המאמצים המוקדמים של הטכנולוגיות החדשות במדינות כמו קוריאה הדרומית ויפאן (חמישה מתוך עשרת רבי המכר המובילים ביפאן נכתבו על טלפונים סלולריים). הדבר גם לא יפתיע את בני הנוער והצעירים במקומות אחרים בעולם, שלא הכירו את העולם שלפני עידן הודעות הטקסט. לעומת זאת, מבוגרים רבים יתקשו להסתגל לטכנולוגיות החדשות. עם זאת, ניסיון העבר מלמד כי את מה שהמאמצים המוקדמים עושים כיום נעשה כולנו מחר.

הדבר הנפלא ביותר בנוגע לטכנולוגיות הניידות החדשות הוא שהצרכנים אינם צריכים להיות מוטרדים מהאופן שבו הן פועלות. בזמן שקנלאס לוגמת מהאמריקנו שלה וצוללת לתיבת האימייל שלה בקפה נומאד, היא אינה מקדישה מחשבה שנייה לתקנים והמפרטים שמאפשרים לה להתחבר לאינטרנט. הקשרים האנושיים משתלטים והולכים על עולם הטכנולוגיה - משום שבני אנוש, כמו שאמר זיגמונד פרויד, חייבים לעבוד ולאהוב כדי למצוא סיפוק. והאופן שבו הם עובדים ואוהבים עומד להשתנות.