אדם יושב על כורסה, שמחוברת למוט עם מיתר בודד של גיטרה חשמלית. את הצליל הנמוך שמפיק המיתר רק הוא מרגיש: הצליל לא מתפזר בחדר, אלא מעובד באופן דיגיטלי ומפעיל מנוע קטן המחובר לכורסה. המנוע מרעיד את הכורסה בתדרים שונים, בהתאם לצליל המנוגן, ומעורר במשתמש תחושה מוזרה ולא מוכרת. וכך, בעוד היושב בכורסה פורט על המיתר, הכורסה פורטת עליו.

הגאדג'ט המשונה הזה, שמכונה "Good Vibes", הוא אחד המוצגים בתערוכה 2008 IDHO שהתקיימה בסוף השבוע בגראז' באזור התעשייה חולון. ויש אביזרים נוספים, מוזרים לא פחות: "הפרחים של רוזטה" הוא אמצעי תקשורת ייחודי בין חברים הנמצאים במקומות מרוחקים בעולם. הוא מורכב משלושה עציצים קטנים המרושתים זה עם זה באופן דיגיטלי. מנגנון סמוי מבטיח שכאשר ישקו את כל שלושת העציצים יחד באותה שעה, ורק אז, כולם יתרוממו באוויר.

כורסת ?Good Vibes?. הצליל שמפיק היושב יוצר ויברציה

אין הרבה סיכוי שהחפצים האלה, שהומצאו ועוצבו על ידי סטודנטים במכון הטכנולוגי בחולון (הכורסה הרוטטת על ידי אלכס לפוייב, יעל ליבנה ואוהד אבירם; העציצים על ידי אריאלה אלט, שחר עוז ואייל דוד), יזכו להצלחה מסחרית - הם לא שימושיים במיוחד, וקשה לשכנע אנשים שמדובר במוצר שהם לא יוכלו להסתדר בלעדיו. אבל זאת גם לא המטרה: כל החפצים בתערוכה נמצאים על הגבול שבין גאדג'ט, משחק מתוחכם ויצירת אמנות. אלה אובייקטים טכנולוגיים מאוד אבל טעונים ברגש, שאמורים בעיקר לעורר מחשבה.

"היום טכנולוגיה היא עוד חומר לפסל אותו", אומרת מיכל רינות, שיחד עם שחר גייגר הנחתה את הסדנה בנושא עיצוב אינטראקציה, שבה נוצרו הפרויקטים בתערוכה. "עד לפני כמה שנים טכנולוגיה נתפשה כמשהו שגורם לנו להיות יותר יעילים, אבל היום זה כבר לא ככה. כשעובדים עם טכנולוגיה כבר לא חושבים רק על יעילות ועל נוחות, אלא גם על תכונות אחרות, כמו משחקיות והומור".

אחד החלקים בתערוכה מתמקד בנגן המוסיקה. הסטודנטים יצרו שלל וריאציות על הנגן הדיגיטלי, שנהפך לפריט מרכזי בחיינו. בין השאר, הם יצרו נגן לידיים רטובות שמחליף שירים בלי מגע יד, שלט בצורת מגדל קוביות, חולצה מנגנת, ונגן לאצנים שמחליף ז'אנרים מוסיקליים לפי קצב הריצה.

יצירת חפצים מהסוג שהוצג בתערוכה מצריכה דמיון מפותח, אבל גם ידע טכנולוגי כדי להוציא את הרעיון לפועל. בהתאם לכך, בסדנה בחולון השתתפו סטודנטים מתחומים שונים: עיצוב תעשייתי, הנדסת חשמל, וטכנולוגיות למערכות למידה. לדברי רינות, "אנחנו לא מנסים לייצר מוצרים מסחריים. הנושא הוא ללמוד מה זאת אינטראקציה בין אדם לטכנולוגיה, ואיך להפוך חפצים מוכרים מסטאטיים לדינמיים. טכנולוגיה דיגיטלית נעשתה יותר יום-יומית, והיא נמצאת בכל מקום ובתוך המרקם של החיים, אבל רוב הזמן אנחנו אפילו לא שמים לב לצורה שבה הדברים מעוצבים".

אחת ההתפתחויות המשמעותיות בעולם המחשוב בשנים האחרונות, שממשיכה לצבור תאוצה, היא חדירתו של המחשב לפינות השונות של מרחב החיים והעבודה. הסביבה האנושית כולה נהפכת למערכת ממוחשבת העובדת בתיאום - או בחוסר תיאום. יש המדברים על "אינטרנט של דברים" - מצב שבו בכל אביזר בסביבה האנושית יהיה חיישן או משדר שיוכל לתקשר בדרכים שונות עם אביזרים אחרים. החפצים הביתיים יקבלו חיים משל עצמם, כאילו נכנסה בהם רוח רפאים.

לדברי רינות, "המחשב המסורתי מתקשר בצורה מאוד מוגבלת עם העולם הפיסי. אבל מאז שהמערכות הממוחשבות מוזערו, העולם הדיגיטלי נפתח והוא יכול להגיע למקומות פחות צפויים".

"הנדנדה הצוחקת" שיצרה רינות עצמה, ואינה מוצגת בתערוכה, היא דוגמה למקום לא צפוי כזה. זאת נדנדה פשוטה, מחוברת לעץ. כשיושבים עליה, נשמע קול צחקוק. חיישן שמחובר לחבל של הנדנדה חש את עוצמת התנועה, וכך שולט בעוצמת הצחוק שיישמע: ככל שמתנדנדים גבוה יותר, הנדנדה צוחקת חזק יותר. "חיישנים, מעבדים ומנועים קטנים הם היום די זולים, והרבה יותר קל מבעבר לממש רעיונות שנראו פעם דמיוניים", היא אומרת. "אפשר לקשר כל דבר לכל דבר - לקחת אור ולהפוך אותו למוסיקה, ולהיפך. יש כאן אפשרות למצוא אפיקי ביטוי חדשים".