כשגדלתי, שמתי לב שמשהו קרה לאבי ככל שהוא הזדקן: הארנק שלו התרחב עם כל שנה חולפת. היו לו כרטיסי אשראי חדשים, כרטיסי חברות, כרטיסי ביקור, תמונות משפחתיות, בולים ועוד שלל דברים מפלסטיק ונייר. בסופו של דבר, הארנק שלו צמח כל כך, שהוא היה מוציא אותו מהכיס האחורי כשהוא התיישב, והפיל אותו על השולחן כמו לבנה.

כשאני התבגרתי, קרה לי משהו שונה לחלוטין. כל שנה, הארנק הצטמק. דברים שהיו אמורים להיות שם נגנבו בידי הסמארטפון שלי. בשבוע שעבר הבנתי שאני לא צריך לקחת ארנק יותר. הסמארטפון שלי החליף כמעט את כל מה שיש לו להציע.

אז, הוא הלך. תוסיפו לזה את ערימת הדברים - פנקס הכתובות שלי, הארגונית, הנגן הנייד, המצלמה, מפות מודפסות - כולם נבלעו לתוך הסמארטפון.

אז לאן הלכו כל הדברים שחיו פעם בתוך הסמארטפון?

תמונות מודפסות, שהותאמו פעם לגודל הארנק, הוחלפו במאגר האינסופי של תמונות בטלפון שלי. כרטיסי ביקור, אחת מצורות התקשורת המיושנות יותר של העשורים האחרונים, קיימים כעת כגליון דיגיטלי שאפשר לשתף בלחיצה או במגע בין הטלפונים (בזכות טכנולוגיית NFC).

בכל הנוגע לכסף מזומן, אני בקושי נוגע בזה כבר. רוב הזמן אני משלם על דברים - ארוחת צהרים, דלק, בגדים - בכרטיס אשראי יחיד. בזמן האחרון יש יותר ויותר אפשרויות לוותר על הפלסטיק. בסטרבאקס אני משלם פעמים רבות עם הסמארטפון באמצעות אפליקציית סטארבקס הרשמית. בתי קפה אחרים ומסעדות קטנות מאפשרות לאנשים לשלם עם Square. אתה פשוט אומר את שמך בקופה והופה, העסקה הושלמה.

אבל חכו, מה עשיתי עם כל הכרטיסים למיניהם, כמו כרטיס החברות במכון כושר, כרטיסי הנחה, כרטיסי ביטוח וקופונים? פשוט צילמתי אותם ושמרתי את התמונה בתיקייה בסמארטפון שלי. הרבה חנויות מציעות אפליקציות לכרטיסי הלקוחות שלהם, וחברות ביטוח מציעות אפליקציות שמחליפות את הזיהוי בנייר.

מפני שיש לי אייפון, אני לא צריך לסחוב גם כרטיסים. אני משתמש ב-Passbook, אפליקציה חינמית של אפל שיכולה לאחסן כרטיסי עלייה למטוס, כרטיסי סרטים, קופונים וכרטיסים נוספים. השתמשתי בכרטיסים דיגיטליים כאלה כדי לעלות על טיסה ללוס אנג'לס וכדי להיכנס לסרט ולמשחק בייסבול.

יש אנשים שעשויים להירתע לנוכח האפשרות להכניס תמונה עם כרטיס ביטוח לטלפון. אבל אם אני מאבד אותו. יש סיסמה שנועדה למנוע ממישהו לפתוח את זה. לארנק שלי אף פעם לא היתה סיסמה.

יש כמה דברים שאני עדיין נושא בכיס, מוחזקים יחד: רשיון נהיגה וכרטיס אשראי. אבל אני בטוח שגם אלה יעלמו ביום מן הימים.

בקרוב מאוד, הטלפון שלי יהפוך לכרטיס האשראי היחיד, והדבר היחידי שיישאר בכיס שלי יהיה רשיון הנהיגה שלי. ובנקודה כלשהי גהממשלה תצטרף למאה ה-21 ותציע חלופה דיגיטלית לזה.

או אולי אני בכלל לא אצטרך רשיון נהיגה כלל? כשמכוניות ינהגו בעצמן בעתיד הלא כל כך רחוק, אני אנמנם לי בזמן שהמכונית תיקח אותי לעבודה.