טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשחק שהציל ז'אנר שלם

עופר שוורץ מהבלוג גיימפאד צלל לתוך סקיירים, Fallout 4 ואפילו לתוך וויטצ'ר 3, ובכל זאת לא השתכנע שיש תרופה לתסמונת משחקי "ארגז החול" המשעממים; רק אחרי שהלך לאיבוד בעולם הפוסט-פוסט-אפוקליפטי של Horizon: Zero Dawn, הוא חזר עם אמונה בלב

תגובות
Horizon: Zero Dawn
גיימפאד

משחקי עולם פתוח, אני חייב לכם התנצלות. במשך שנים טענתי שאתם סתם אופנה חולפת ואין לכם כלום להציע. קראתי לכם משעממים, רפטטיביים, לא מקוריים, גלגלתי עיניים כשכולם התלהבו מ-Assassin’s Creed או GTA; התעצבנתי כשעוד ועוד משחקים וז’אנרים שאהבתי התחילו לאמץ את הקונספט של עולם פתוח; צחקקתי צחוק מביך כשהמודל העסקי של יוביסופט הפך להיות “עוד משחקי ארגז חול (sandbox) גנריים”. בשקט בשקט קיוויתי שהטרנד הזה יעבור ונוכל לחזור למשחקים עם קצב נורמלי וסביבות מעוצבות כמו שצריך. אבל עכשיו אני יודע שזו הייתה רק תחילת הדרך, שהייתם צריכים להתבגר ולהיסגר על עצמכם, ובעצם יש לכם הרבה פוטנציאל.

אולי הייתי צריך להבין שמשהו לא בסדר בתיאוריה שלי אחרי 80 שעות משחק ב-Skyrim. אבל עם כל Far Cry או Just Cause או Red Dead Redemption שנוסף לאוסף זה רק נראה יותר סביר שאני צודק, ומשחקי עולם פתוח הם פשוט גרועים… כלומר לא בשבילי. אפילו The Witcher 3 ו-Fallout 4 לא שכנעו אותי סופית; “טוב, בסדר”, חשבתי לעצמי, “אולי זה יכול לעבוד במשחק תפקידים, איפה שבכל מקרה יש הרבה דרכים שונות לשחק וקווסטים צדדים וכל זה. אבל משחקי עולם פתוח קלאסיים הם עדיין משעממים”.

ואז הגיע Horizon: Zero Dawn.

Horizon (אני לא מתכוון להמשיך להשתמש בשם המלא שלו, כי בנוסף להיותו ארוך מדי הוא גם מטומטם) לא מנסה אפילו קצת להסתיר את העולם הפתוח שלו. סקיירים היה יותר אוסף של מבוכים אפלים, ו-The Witcher 3 התמקד בעיקר בקווסטים, אבל Horizon הוא משחק ארגז חול (sandbox) קלאסי במלוא מובן המילה. המפה שלו מלאה באייקונים,  חפצים לאסוף, מגדלים לטפס עליהם, נקודות fast travel, רכיבים לבנייה של כלים (Crafting) וחיות לצוד. סליחה, אמרתי חיות? התכוונתי רובוטים ענקיים.

כן, המשחק מתרחש בעולם פוסט-פוסט-אפוקליפטי שבו מעין חיות רובוטיות משוטטות בעולם, ומסתבר שזה כל מה שהיה צריך כדי להמיר את דתי (אולי עזר שזה משחק ממש ממש טוב).

מאיפה הגיעו כל הרובוטים? לא יודעים. מתישהו בעבר הפרה-היסטורי של שנת 2066 קרה משהו מאוד רע, ואז עברו מאות שנים, ועכשיו יש חברה שבטית פרימיטיבית למדי, הרבה צמחייה, כמה ערים הרוסות, ומלא רובוטים. למשחק דווקא יש תשובות לכל השאלות שהוא מעלה – כולל למה כל הרובוטים נראים כמו חיות או דינוזאורים. אם נודה על האמת, די ברור שהרעיון של “בואו נעשה משחק שבו נלחמים בדינוזאורים רובוטיים!” הגיע הרבה לפני הצידוק העלילתי – אבל ההסברים מגיעים די מאוחר.

את כל התשובות האלה מגלים בזכות Aloy, בחורה סקרנית ולוחמנית שגדלה מחוץ לשבט שלה בגלל סיבות ובילתה את רוב חייה בלהתאמן ולהתכונן למבחן סטייל משחקי הרעב, שאם היא תעבור אותו היא תאומץ חזרה לשבט ותוכל לשאול אותם שאלות חשובות כמו “מי הייתה אמא שלי?”, “למה נידיתם אותי מהשבט?” או “באמת נראה לכם שאם פשוט תתעלמו בהפגנתיות מ-exiles ותסרבו לדבר איתם גם כשהם עומדים מול הפרצוף שלכם זה יגרום להם להיעלם?”

אני מקבל בברכה כל דמות ראשית שהיא לא גבר לבן בן 30-40 עם זיפים, ו-Aloy היא נערה בת 19 ובלי זיפים בכלל אז זו כבר התחלה מצוינת. לא בדיוק הייתי שם אותה בפנתיאון של הדמויות הכי טובות אי פעם, אבל היא צעירה ומגניבה וחכמה, שאין לה טיפה מהשטיק הקשוח והזועף שכל כך חביב על מפתחי משחקים, וזה מוסיף הרבה לחוויה. אשלי ברץ’ (מ-Hey Ash Watcha Playin, אם כי רוב הגיימרים בטח מכירים אותה בתור Tiny Tina מסדרת בורדרלנדס) מוכיחה כאן שהיא יודעת לעשות גם דברים שאינם קומדיה אבסורדית, והעלילה נותנת לה הרבה הזדמנויות להיות מעניינת. חוץ ממנה יש עוד כמה דמויות מגניבות במיוחד, עם מגוון אתני מאוד רחב (גם זה מוסבר בתוך העולם של המשחק!) וחלוקה הגיונית בין גברים ונשים.

הכתיבה במשחק טובה באופן כללי. הקווסטים הצדדים אולי פחות – אם אתם מצפים מהם למשהו ברמה של CD Projekt או Obsidian או אפילו Bethesda בהחלט תתאכזבו – אבל הסיפור הראשי כתוב טוב והעולם עצמו בנוי מצוין. למעשה, Horizon מכיל שני עולמות שבנויים מצוין: זה של המשחק עצמו, והעולם הדיסטופי של שנות ה-2060, מיד לפני האסון, שאפשר ללמוד עליו מכל מיני חורבות “עתיקות” וטקסטים או הקלטות שמוצאים בהן. ועיצוב גרפי מדהים בשביל שניהם.

עם כל הכבוד לדמויות, עולם, עלילה או גרפיקה מרהיבה, אנחנו פה בשביל להילחם ברובוטים, והמשחק יודע את זה. הם מפוזרים בכל רחבי המפה, וחלקים גדולים מהעלילה סובבים סביבם, רוב הקווסטים הצדדיים מכילים מספר מכונות שצריך לחסל, ורוב הבוסים הם בסך הכל רובוטים גדולים ומפחידים יותר. הדרך העיקרית להשיג משאבים היא ציד של רובוטים, שזה טוב, כי בני אדם הם יצורים מעצבנים ולא מעניינים במיוחד (גם במשחק). גם המכניקות האחרות – כמו ציד חיות או יצירת כלים חדשים – גנריות ומשעממות יחסית. ניכר שהמעצבים השקיעו את מלוא זמנם ומרצם ברובוטים, ובצדק.

היתרון של רובוטים לעומת חיות או בני אדם, מעבר למקדם המגניבות הגבוה, הוא שלמעצבים יש שליטה מלאה עליהם. יש 20+ סוגים של “מכונות” ב-Horizon, וכולן מעוצבות בקפידה מבחינת תפקיד, גודל, מראה, נשק, דפוסי התנהגות, נקודות תורפה, ואפילו סאונד (הרשים אותי במיוחד שהציפורים עושות קולות של מטוס כשהן עפות מעל). המשחק מספק שלל של דרכים להתמודד איתן: התגנבות, גלגול להתחמקות, חנית, קשתות עם כל מיני סוגים של חצים, חבלים, פצצות, מלכודות, שיקויים… הרשימה נמשכת ונמשכת. אפשר לסקור את זירת הקרב מרחוק, להשתמש ב-"detective vision" כדי לזהות נקודות תורפה, לתכנן בקפידה, להניח מלכודות, ולהתייחס לכל העניין כחידה שצריך לפתור. או שאפשר לחלופין לנקוט בגישת לירוי ג'נקינס ולהסתער בצרחות קרב.

כמו בחיים האמיתיים, גם פה כל תוכנית היא בסיס לשינויים, וברוב הקרבות אתם מוצאים את עצמכם איפשהו בין שתי הגישות: סוקרים, מתכננים, חושבים, ואז משהו משתבש והכל נהיה כאוטי ואתם מנסים נואשות לגרום לזה לעבוד איכשהו. המשחק מאתגר מספיק כדי שזה יהיה מעניין, וסלחן מספיק כדי שיהיה אפשר לשרוד גם אם מפשלים בגדול. כך או כך, זה מקורי ומגוון ומגניב וממש ממש כיף.

התלונה המהותית היחידה שלי על מערכת הקרב היא שלמרות שזה משחק אקסקלוסיבי ל-PS4, נראה שהיא בעצם תוכננה למקלדת ועכבר. יש 9 סוגים של נשק, וכולם שימושיים ומעניינים, אבל אפשר להצטייד רק בארבעה בכל רגע נתון. יש המון מלכודות ושיקויים וכלים, אבל הדרך היחידה להשתמש בהם היא לעבור אחד אחד בין 13 (!) הסוגים השונים עם החצים, ואז ללחוץ על החץ למטה כדי להשתמש במה שבחרתם ולקוות שלא לחצתם בטעות על החץ הלא נכון איפשהו בדרך.

לכוון עם קונטרולר על אויבים רחוקים או נקודות תורפה קטנות זה לא אידיאלי. כשהאויבים גם מעופפים ולא עוצרים לרגע זה כמעט בלתי אפשרי. בנוסף, אותו כפתור משמש לחיסולים שקטים ולמכות רגילות, מה שיכול להיות קטלני כשהאויב שהתגנבתם מאחוריו זז טיפה בכיוון לא צפוי ויוצא מהטווח של חיסול הקומנדו המיוחל שלכם. וכמובן, אין שמירה מהירה, אז כל פעם שמתים כי השתמשתם במלכודת במקום שיקוי צריך להתחיל את כל הקרב מההתחלה. אף אחד מהדברים האלה לא נורא במיוחד כשהוא קורה פעם או פעמיים; כשזה חוזר לאורך כל המשחק זה "מוות באלף חתכים" וזה נהיה ממש מתסכל לפעמים.

למרות הבעיות האלה, בסוף הרגתי רובוטים מכל הסוגים, ונהניתי כמעט מכל רגע. וזה, יחד עם עולם מעניין לחקור, שבהחלט מצדיק את הגישה ואפילו הביא אותי לכל הפינות הנידחות של המפה ולהשלמה של בערך 70% מכלל התוכן במשחק.

אז אתם רואים, יש לי סטנדרטים סבירים לחלוטין – כל מה שאני מבקש זה מכניקה מקורית וכיפית, עולם מעניין, עלילה מרכזית טובה, דמויות מגניבות, גרפיקה מעולה, ואם אפשר גם דמות ראשית לא גנרית זה יהיה נחמד. וכשחושבים על זה, למה שנתפשר על פחות מזה במשחקי AAA?

פורסם לראשונה בגיימפאד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות