טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אינטרנט זה עניין של פורנוגרפיה

דליפת רישומי החיפושים של למעלה מחצי מיליון גולשי AOL, ממשיכה להרעיש ברשת גם חודש לאחר הפרסום. הנתונים הם חלום של כל סוקר, חוקר ואיש מכירות

תגובות

AOL מעולם לא היתה שם נרדף לחוכמת יתר, יעילות או הברקה אינטרנטית. אנחנו בישראל בקושי מכירים את ענקית האינטרנט האמריקאית, ורוב הזמן סביר להניח שמעלליה לא יעניינו את הגולש המצוי. בארה"ב, AOL היא הרבה פעמים שם נרדף לסירבול, שירות גרוע וחווית אינטרנט זוועתית.

אבל הפעם AOL פישלה בגדול. בתחילת חודש אוגוסט, במהלך חסר תקדים של חוסר אחריות, "דלפו" לאינטרנט רישומי החיפושים של למעלה מחצי מיליון גולשי AOL, כפי שנאספו בחברה במהלך 3 חודשים. הנתונים היו אמורים להיחשף לאקדמאים בלבד, אולם איכשהו הם מצאו את עצמם באינטרנט.

ברשת, כידוע, אין סודות, וכעבור זמן קצר עטו הגולשים על הרישומים כמוצאי שלל רב. והשלל שהם מצאו היה באמת רב, כה רב שגם חודש אחרי הדליפה, האינטרנט עדיין רועשת וגועשת ומנתחת את הנתונים. במדיום שבו 15 שניות הן זמן התהילה הממוצע, אין ספק ש-AOL מקבלת הרבה יותר חשיפה ממה שהיא רוצה.

AOL מיהרה להגן על עצמה בכך שהורידה את הנתונים מהרשת ובכך שטענה כי הם לא חושפים שום דבר פרטי. לטענת החברה, הנתונים אינם כוללים את שמות הגולשים, ולכן אי אפשר לזהות מהם מי חיפש מה. יכול להיות שב-AOL קיוו גם שמחיקת נתוני החיפוש מהאינטרנט יצילו אותם מהמבוכה. אולם היום, בעידן הפס הרחב, שיתוף הקבצים, שירותי האחסון החופשיים ותוכן הגולשים ? ל-AOL לא היה סיכוי להימלט מציפורני הגיקים.

קל זה לא היה, אולם כעבר כמה נסיונות ועזרה טכנית מסורה מצדו של חבר טוב ואיש HP, טל דריגוב, היו בידי קובצי הנתונים המדוברים ? 2.5 ג'יגה מפלצתיים של קובצי טקסט שמספקים את יצר המציצנות לכל חובב מידע ונתונים כמוני, במיוחד נתונים הקשורים באינטרנט.

וכך, מעדות ממקור ראשון, אני יכולה לומר לכם ש-AOL אמנם לא שיקרה ? הנתונים אינם מכילים את שמותיהם של המחפשים. מי שמסתכל בקובצי הטקסט הענקיים, המכילים מיליוני שורות, יראה מספר זיהוי, מה חיפש הגולש המזוהה באמצעות אותו מספר, מתי הוא ביצע את החיפוש, ועל איזו תוצאת חיפוש (אם בכלל) הוא הקליק.

נו, באמת שום דבר. כמה מספרים ומלים, כמה לינקים ? באמת אין מה לעשות עניין. הרי אי אפשר לזהות מישהו רק בגלל שהוא מקליד בשורת החיפוש את הכתובת שלו או את מספר הביטוח הלאומי, נכון? ואם הוא מחפש חלקי חילוף למכונית נדירה, ואחר כך את כתובת סניף המקדונלדס הקרובה לביתו ? גם כן אי אפשר לדעת עליו שום דבר. הכל חסוי ומוגן, הלא כן?

צחוק בצד, מדובר במכרה זהב נוצץ במיוחד עבור משווקים ומנתחי נתונים באינטרנט. הספקנים שביניכם ינידו בוודאי את ראשם ויאמרו ? נו, אז מילת החיפוש הפופולרית ביותר היא סקס, רוב האנשים מחפשים דברים בחינם וגם MP3 בטח הולך חזק. ואתם צודקים. אם כך, מה יתרונם של נתוני חיפוש מפורטים אלה, על פני רשימות החיפושים הפופולריים שמפרסמות חברות כמו גוגל ויאהו?

גוגל מפרסמת את ה-Zeitgeist שלה, באופן שאינו מסודר לחלוטין. היא מספקת מידע מאוד כללי לגבי 10 מילות החיפוש הכי פופולריות, או אלה שהציגו את הזינוק הכי מרשים במצעדי החיפוש, ונותנת גם חיתוכים דמוגרפיים כלליים מאוד ? בדרך כלל לפי מדינות.

בנוסף, אפשר לשלוף קצת אינפורמציה גם מגוגל טרנדס ? שיראה לכם באמצעות גרפים עד כמה מילות חיפוש מסוימות היו פופולריות. הכל טוב ויפה, ומדובר גם במידע מעניין ? אבל חלקי ואולי אפילו מעוות. גוגל מסננת את כל מילות החיפוש ה"גסות", כך שכל הסטיות המעניינות של האנשים מתאדות כלא היו. בהתחשב בעובדה שפורנו היא עדיין התעשייה הכי משגשגת ברשת, מדובר בנתונים שיש להם משמעות פיננסית אדירה. מעבר לכך, גוגל פשוט קמצנית במידע שלה, והיכולת להפיק ממנו משהו מהותי ומשמעותי ? או במילים אחרות, משהו ששווה כסף - היא נמוכה ביותר.

אלוהים, אם לא ידעתם עד עכשיו, נמצא בפרטים. ומה שגוגל מסתירה בחשש רב, AOL פרשה לפנינו בטיפשותה הרבה. בנתוני החיפוש החשופים של AOL נגלה עולם רחב, מטורף, פרוורטי ומוזר, שכולל כל מיני התנהגויות שאולי היינו יכולים לנחש שהן קיימות, אבל עכשיו הן מקבלות אישור באמצעות נתונים.

אתרים המנתחים ובוחנים את הנתונים באופן רוחבי וסטטיסטי לא איחרו לבוא. ב-AOL Stalker, למשל, אתר שנראה שקם בין לילה, אפשר להקליד מילות חיפוש העולות בראשכם, ולראות מי חיפש אותן, מתי וכמה. המוטו של האתר - "המקור המוביל באנטי-פרטיות" ? לועג בגלוי לטעות האיומה של AOL. במיטב המסורת של ה-WEB 2.0 ? אפשר גם לאתר יוזרים מסוימים שתועדו ביומני החיפוש של AOL ולדרג אותם כ"מצחיקים ביותר". כך למשל, יוזר מספר 317966 זוכה לחשיפה משמעותית ברשת, משום שרבים מחיפושיו הכילו את השורה "החותנת שלי חיככה בי את שדיה" ו"החותנת שלי נימפונית". משתמש מספר 3086459 זכה לציון לשבח, ככל הנראה בגלל שלל חיפושים הקשורים בחיתולים וסקס גם יחד.

משתמש מספר 2281868 גם הוא זוכה לפופולריות רבה, כנראה משום שחיפש "כיצד לחסל שדים הנמצאים בדירה מעל", "סקס עם חיות", "מדוע אנשים לבנים הם גזענים בכל דבר" ו"נזירות רוסיות זקנות בשביל סקס".

אפשר לצחוק עד מחר על האמריקאים והסטיות שלהם, אבל הנתונים האלה יכולים, עם קצת סבלנות, למפות את תחומי העניין, שעות הגלישה והאתרים הפופולריים ברשת. למשל, מבחינה די מעמיקה של הנתונים, אפשר לראות את הפופולריות הגואה של myspace ? שכן רבים מהחיפושים עוסקים באתר הזה. באופן די מוזר, אפשר למצוא המוני חיפושים גם לגוגל ול-AOL, מה שמוכיח שוב את הטענה שלרבים מהגולשים (לפחות בארה"ב) אין שמץ של מושג באיזה אתר הם נמצאים, איך להגיע לאתרים המעניינים אותם ואיך בכלל למצוא מידע באינטרנט.

יש אפשרות להניח גם שרבים מהגולשים משתמשים במחשב במצב של חוסר ריכוז מוחלט ? שלא לומר על סמים ? ואז אפשר לראות דברים כמו משתמש מספר 2234, שחיפש (או חיפשה) את Jesse Mccartney ? זמר צעיר. עד כאן הכל נורמלי, אולם מבט מעמיק יותר בשורות הנתונים של 2234 מגלה שהוא חיפש את ג'סי המזמר מאות פעמים, אחת אחרי השנייה, בכל איות ורצף אותיות אפשרי. למה? זו כבר הטריטוריה של הפסיכולוגים.

חיפושים מטרידים הרבה יותר אפשר למצוא אצל משתמש 6497, שפיתח עם השנים אובססייה למחנות ריכוז. 6497 עובר מחיפוש אחר אושוויץ, לחיפוש אחר סוביבור, טרבלינקה והטבלה המחזורית. לאחר מכן הוא מחפש מידע על הפצצה האטומית ואחר כך הוא מתפנה לחיפוש "ארובות". כשהנושא מתחיל לשעמם אותו, או לרגש אותו, הוא פונה בזריזות לחיפוש אחר גברים בבגדי ים מסוג ספידו. עשרות שורות של חיפוש הוא מקדיש לכך, בווריאציות שונות שאחסוך מכם, והוא מקנח בשורת החיפוש "ריקי מרטין בספידו". יום לאחר מכן הוא מחפש את ה"פאואר ריינג'רס". ייתכן כי מדובר ביותר מאדם אחד המשתמש במחשב, ייתכן שזה בסך הכל סטודנט שמחפש חומר לעבודה על השואה, אבל גם יכול להיות שמדובר בשלל בעיות נפשיות מפחידות, שהחיפוש של AOL בוודאי לא יכול לתת להן מענה.

פחות מצחיקה היא העובדה שאלפים מהחיפושים מוקדשים לפורנוגרפיית ילדים. ממילות מפתח מרומזות למחצה כמו "לוליטות" ועד חיפושים מפורשים באמת ? נתוני החיפוש של AOL מוכיחים שהמאמצים למגר את הפדופיליה מהאינטרנט לא ממש נחלו הצלחה מרובה. שלל החיפושים הקשורים באלימות, רצח ופצצות לא מהווים הפתעה גדולה, גם כן.

מאחר שישראל ידועה כמרכז העולם, אפשר גם לבדוק עד כמה אנחנו (לא) מעניינים את האמריקאים. המילה "ישראל" מופיעה בסך הכל 1,612 פעם בחיפושים של גולשי AOL, ברוב המקרים בהקשרים היסטוריים, חיפוש מפות או אמצעי תקשורת. היה גם משתמש שחיפש את התשובה לשאלה "האם ישראל נמצאת מעבר לקשת בענן", ומעל דפי המגזין הרשו לי לבשר לו שאנחנו לא מאחורי הקשת ולא לפניה, ויותר מכל ? אנחנו ממש לא בעננים.

ניתוח רוחבי של הנתונים יכול לספק תמונה עדכנית של מגמות החיפוש באינטרנט. אבל דווקא ההתמקדות בכל משתמש, במה הוא מחפש, באילו שעות, ועל מה הוא מקליק בסופו של דבר, יכולה לתת את החתך האיכותי והפרטני, ואולי גם את התשובה ל"מה אנשים עושים באינטרנט". התשובה היא שהם בעיקר מחפשים ציצים, מכל הסוגים והגדלים, הנמצאים על גופן של בחורות מכל רחבי העולם, וגם על גברים, אם אפשר. The internet is for porn, כמאמר הסרטון שמסתובב כבר שנה ברשת, וכנראה ששם ימשיך להתגלגל הכסף גם בשנים הקרובות.

הכתבה מופיעה בגיליון ספטמבר של מגזין TheMarker. לפרטים אנא פנו לטלפון 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות