לפני כשבוע רעשה ביצת הפייסבוק המקומית בעקבות חילופי האשמות בין חברי תנועת "אם תרצו", לבין פעילי שמאל עצמאיים שהקימו באתר קבוצה המגדירה את התנועה כ"פאשיסטית". זאת, לדברי פעילי השמאל, כתגובה לקמפיין התקשורתי האגרסיבי שניהלה התנועה נגד הקרן החדשה לישראל על תמיכתה בגופים שהזינו את דו"ח גולדסטון. "'אם תרצו' היא תנועה שבמאבקיה נגד ארגוני זכויות אדם, אינטלקטואלים, אישי רוח, יוצרים ואמנים מבססת עצמה כתנועה פאשיסטית, מפלט של פטריוטים (לדעתם הם) שחונקים את השיח הציבורי בסיסמאות נבובות", נכתב בדף של הקבוצה החדשה, שגייסה לשורותיה כ-2,400 חברים.

התגובה לא איחרה להגיע, וזמן קצר לאחר הקמתה התקבל בתיבת הדואר של מקים הקבוצה, רועי ילין, איום בתביעה מטעם קברניטי "אם תרצו" אם לא יסיר את הקבוצה לאלתר מדפי האתר. ילין, פעיל פוליטי ובעברו דובר מרצ, מספר שבסך הכל "היתה לי שעה פנויה ועיצבתי במעט המיומנות שיש לי את הסטיקר. הקמתי קבוצה והופתעתי כי אחרי שעה אני חוזר למחשב ורואה שיש בה כבר 200 איש".

אחמד טיבי ועמוד הפייסבוק שפתחו יריביו של מאיר שטרית. פוסטים וסטטוסים הזויים (תצלום: טס שפלן)

לדברי ילין, בשלב הזה הבין "שיש כאן משהו, שלחצתי על איזה עצב נכון". את הפרסום על התביעה מצד ראשי "אם תרצו" הוא מגדיר כדבר חיובי מבחינתו, שכן מאז אותו פרסום החלו להצטרף עוד ועוד חברים לקבוצה.

בעבר יתכן ועימות כזה בין ילין לבין אנשי "אם תרצו" היה נערך בכיכר העיר או באחד מהצמתים המרכזיים, אך הנוחות שבה מאפשרת הרשת לנהל את הוויכוח מאחורי הבריקדה האינטרנטית, מביאה לשחרור חרצובות המקלדת. כך נשפך המטען האידיאולוגי של כל בר דעת בלי לקום מהכורסה.

בנוסף, שלא כמו הוויכוחים ההם בכיכר העיר, אפשר לפרוש מהדיון בכל רגע נתון ואף לחסום את הצד השני. "זה משהו שהתגבש בשנה האחרונה", מסביר ילין על תופעת ההתארגנות הפוליטית בקרב חוגי השמאל שאליהם הוא שייך, "אין לנו על מי להישען בכנסת והפייסבוק נהפך לזירה אלטרנטיבית לפרלמנט ולתקשורת, וגם לפלטפורמה שמאפשרת תמיכה הדדית". לשאלה האם אפשר לתרגם את הפעילות הענפה ברשת לפעילות פוליטית גם מחוץ לגבולות האונליין, הוא מזכיר כדוגמה את השימוש שנעשה ברשת החברתית לשם גיוס פעילים להפגנות האחרונות בשכונת שיח ג'ראח במזרח ירושלים וגם את תיאום ההפגנות נגד גדר ההפרדה בבילעין ובניעלין בכל יום שישי.

סיור קצר ברשת החברתית, בעיקר בקבוצות בעלות אופי פוליטי, ובדפיהם של אלה המעורבים בקלחת, מראה כי תרבות הדיון הפוליטי אכן זוכה לעדנה מחודשת בזירה החדשה, אך גם לא חפה מתחושה של פריצות: ברשת הכל מותר ואין גבול לדמיון. כך למשל ניתן למצוא את דף המשתמש של ח"כ אחמד טיבי מתויג בתמונה של מפגן תמיכה במדיניות הישראלית, ככל הנראה בארצות הברית, עם כרזה שעליה נכתב We stand with Israel. בזמן האחרון נרשמו מקרים דומים שבהם הוצמדו חברי כנסת לתמונות המנוגדות לחלוטין למשנתם האידיאולוגית, אולם ברוב המקרים מיהרו העוזרים הפרלמנטרים, שבדרך כלל אמונים על תחזוקו של הדף, לתקן את המעוות.

זו אינה הבעיה היחידה שעמה מתמודדים הנבחרים. מכיוון שהרשת נתונה לכל, לא פעם נפתחים דפים פיקטיביים של חברי כנסת ודמויות ציבוריות שונות. כך למשל גילו לא מזמן חברים במפלגת קדימה דף משתמש שנפתח לח"כ מאיר שטרית, עם תמונה לא מחמיאה שבה מחזיק השר לשעבר את פניו. בדף, שמטבע הדברים צבר רשימת חברים גדולה תוך זמן קצר, נכתבו "פוסטים וסטטוסים הזויים" לדברי חברי המפלגה, ששלחו תלונה להנהלת האתר. כעבור זמן קצר הוחלפה תמונתו של שטרית בזו של הרב כהנא והתווספו אמירות ימניות. אלה שהוסיפו את ח"כ שטרית כחבר בערב, התעוררו בבוקר עם תמונתו של הרב כהנא מככבת ברשימת החברים שלהם.

גם הניסיון לייצר קשר בין חברי הכנסת לציבור הגולשים לא תמיד עובד. דף חדש שנפתח באתר ושמו "ערוץ לכנסת", המציע חיבור מיידי בין הנבחרים לציבור ללא אמצעי התיווך של התקשורת הממוסדת, כולל בתוכו, לצד אזכור של חברי הכנסת שהצטרפו למיזם, גם פניות שונות לנבחרים, חלקן מוזרות במקצת. אחד המשתמשים לדוגמה תוהה שם "למה חברי הכנסת היקרים לא מעדכנים את הציבור בדבר המלחמה שצפויה בקרוב בעורף?". כעבור זמן קצר אותו משתמש משגר תגובה נוספת ושואל כיצד זה שאף אחד מחברי הכנסת לא נענה לשאלתו רבת החשיבות.

משתמש נוסף תוהה כיצד זה (לשון התגובה) ש"אם סמים בגני הילדים מצלמות אז למה לא בכיתות יסודי וגם בתיכון". משתמש שלישי לא מסתפק בשאלות חומריות ומעדיף להעביר את השיח לתהיות קיומיות. הוא שואל את חברי הכנסת, "האם למיטב הבנתכם התורה ניתנה לעם ישראל על ידי הקב"ה?". עד כה, אף אחד מחברי הכנסת לא התנדב לענות לו על השאלה.

צפה כניסה

אך מעבר לפיקנטריה החביבה שאפשר למצוא בפניות כגון אלה, לאתר הפופולרי, שזה עתה עקף את גוגל במדד הגולשים, יש פוטנציאל מפלצתי להשפיע על השיח הפוליטי. אורן מגנזי, עוזרו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ופיגורה פוליטית בולטת בפייסבוק, ליווה את האתר עוד מתקופת לימודיו באוניברסיטת הרווארד, המקום שבו הכל התחיל. "אם אני מסתכל על הדור שלי אין לי ברירה אלא לחשוב על הפייסבוק בתור כיכר רבין", קובע מגנזי, שרשום באתר מ-2006 וחובק רשימת חברים של כ-2,500 משתמשים. מגנזי, שמרבה לפתוח בדיונים סוערים דרך שורת הסטטוס שלו, מסביר על המתנצחים אתו כי "אם הזמנתי אותם לחצר האחורית שלי אז חשוב לי לענות להם, ואתה לוקח בחשבון שלפעמים ייכנסו בך". ובכל זאת, הוא טוען ש"גם אם מישהו אמר עלי דברים ברמה האישית אני לא מוחק הערות".

למרות החיבה שלו לפלטפורמה, גם לו יש ביקורת על השיטה באתר: "אם אני מגיב ועוד 30 איש עושים ?לייק' על דיון שכזה, זה תופס המון מקום בניוזפיד והדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי זה מצב כמו בטלוויזיה, שמציפה אותך ביותר מדי פרסומות". לדבריו, "אם אני אחפור יותר מדי והאלגוריתם הלא משוכלל הזה יציף את הדברים - אני אאבד את קהל המאזינים שלי".

ובכל זאת, מגנזי משוכנע ש"בעתיד הדיונים האמיתיים יתנהלו במקומות האלה. אין לי ספק שהפוליטיקאי, כמו שהוא מקדיש זמן לפעילים מסניף עפולה, יצטרך לעשות את זה גם כאן". ילין, שמסכים עם קביעתו של מגנזי, שהפייסבוק בדרכו להחליף את סניף המפלגה, אומר כי "העובדה שאנשים מייצרים חומר ומחליפים דעות זה דבר מבורך, בייחוד כי כל הזמן טוענים שאנשים לא מעורבים בשיח הזה". אם לשפוט על פי מידת השתתפותם של נבחרי הציבור באתר נכון להיום, שמורכבת לרוב משליחת לינקים, הודעות לתקשורת והצהרות חד צדדיות מלאות פאתוס, קיים עדיין פער מהחזון למציאות ברשת. מנגד, הקבוצות וההתארגנויות הספונטניות מבעבעות ואף גורמות להתלהטות יצרים. מסתמן שכמו בכל מהפכה טובה, גם כאן השינוי יגיע מלמטה ולא מלמעלה.