אחד התרגילים שנאלץ להתמודד איתם כל סטודנט לקולנוע הוא זה של יצירת "וואן-שוט", קטע המצולם בשוט אחד ללא קטיעות של עריכה.

גם ביו-טיוב הז'אנר תפס, בדמות סרטונים בהם קבוצה של אנשים מזיזים את שפתיהם למילותיהם של שירים בזמן שהמצלמה זזה ממקום למקום ללא קטיעה. אלו מכונים "ליפ-דאב", וזוכים להצלחה רבה ברשת ואף מבוצעים כטקטיקת גיבוש בתוך משרדים או כתחרות ידידותית בין אוניברסיטאות בארה"ב.

בארץ זה עוד לא ממש תפס, אך סרטון אחד שעלה לפני יומיים מאיים להפוך לתופעה ויראלית קשה. מדובר בקליפ שעשו מספר חברים לשירם של טימבלנד וקייטי פרי "Again If We Ever Meet". הסרטון צולם בדיזינגוף סנטר ומשתתפים בו בסביבות ה 80 איש, אשר כל אחד מהם מקבל מספר שניות מסך ומזיז את השפתיים לשורה או שתיים של השיר. נכון לכתיבת שורות אלו, קיבל הסרטון לקרוב ל 22 אלף צפיות, זאת תוך 48 שעות בלבד מרגע שעלה לרשת. בנוסף הוא זוכה להתעניינות מצד כלי תקשורת רבים ואשף הרכילות פרז הילטון אפילו שם לו לינק בטוויטר שלו.

מאחורי היוזמה עומדים מספר חברים, אנשי מחשבים ללא שום ניסיון בקולנוע או צילום, אשר גלגלו את הרעיון עד שרקם עור וגידים והפך לפרויקט רציני עליו עבדו במשך מספר שבועות. בסופו של דבר, לאחר הכנות נרחבות, צולם הסרט במשך מספר שעות בלבד ורק עם חמישה טייקים. "במשך תקופה כל מה שעשינו זה לשבת בבית ולראות סרטוני ליפ-דאב" מספר עמי לוטבק, אחד המוחות מאחורי היוזמה.

במהלך הצפייה הם פירקו את הסרטונים לנוסחות והבינו כיצד מייצרים "ליפ-דאב טוב". לוטבק אומר שהם לא צפו את התגובות ההיסטריות ושאפו לקבל, בסך הכל 10 אלף צפיות. "עשינו את זה בצורה די חובבנית" מודה ליאור ליטבק, עוד אחד מהיוצרים, "עם מצלמה ביתית וטייפ נייד שמשמיע את השיר".

התוצר הסופי הוא שמח ומשעשע וכולל גם אנשים בתחפושות שונות שעושים "שטויות" לפני המצלמה. שרשרת התגובות מתחת לסרטון באתר יו-טיוב מלמדת שגם בעולם מקבלים את הסרט בזרועות פתוחות. גולש אחד קרא לזה "הצד הטוב של ישראל", ואחר: "זה מה שישראלים עושים כשהם לא הורגים פלסטינים".