ביום ההולדת 8 של אהוד דנין החליטה אמו שרה להציג את הסיפור "הילד החרוץ" בעזרת צלליות. "ההצלחה היתה כבירה ובבית הספר התפשטה השמועה על תיאטרון הצלליות", הוא מספר.

מאז ההצגה הראשונה ההיא, שהתקיימה ב-1944, המשיכה שרה להציג את הצלליות במסיבות ימי הולדת ובאירועים של הבנים, הנכדים והנינים במשך 60 שנה. את הההצגה האחרונה קיימה שרה במחלקה הסיעודית בדיור המוגן "הוד ירושלים", כשנתיים וחצי לפני מותה.

כעת העלתה המשפחה לרשת פרויקט הנצחה ייחודי לסבתא שרה בדמות אתר שקשה להישאר אליו אדיש: תאטרון הצלליות של סבתא שרה.

באתר הפלאש המקסים, פרי יוזמתו של נכדה, ברק דנין, מעצב ומאפיין ממשקי משתמש, ועבודה משותפת של כל בני המשפחה, אפשר לצפות בסרטוני פלאש המציגים גירסאות מחודשות לסיפורים הישנים של סבתא שרה וגם בסרטונים מקוריים של סבתו המציגה את ההצגות. בנוסף, מגולל האתר בהרבה אהבה את סיפור חייה ואת החוויות המשפחתיות מההצגות.

דנין כותב באתר כי גם הסרטונים החדשים נעשו בעזרת בובות הנייר המקוריות של סבתו. את הדמויות הם צילמו במצלמה דיגיטלית לאחר שהניחו אותן על שולחן אור מאולתר. השלב הבא כלל עבודה רבה בתוכנות פוטושופ ואילוסטרייטור כדי להכינן לסרטוני האנימציה.

הדיבוב לסיפור נעשה בשיתופם של כל בני המשפחה והחיוכים וההתרגשות שמורגשים מדי פעם בקולותיהם מעידים עליהם שזה אינו מקצועם, מה שרק מגביר את הקסם בהצגות.