העיתונאים והבלוגרים הצעירים במסיבת העיתונאים של יוניליוור
	תצלומים: תומר אפלבאום

למתבונן מהצד זו יכולה היתה להיראות כמו עוד מסיבת עיתונאים: על הבמה עמד נציג החברה המסחרית ודיבר בלהט על איכויותיו של המוצר. 50 איש ישבו מולו, כתבו וצילמו. בקהל היו צוותי צילום וכתבים.

מבט קרוב הסגיר את גילי הנוכחים - צעירים בני עשרה. זאת היתה אחת הפעמים הראשונות בישראל שבהן החליטה חברה מסחרית, במקרה זה יוניליוור - יצרנית הדאודורנט AXE - לנהל יחסי ציבור המבוססים על הצגת המוצר לעיתונאים צעירים ולבלוגרים בלבד.

לאירוע הזה לא הוזמנו העיתונאים שמסקרים לרוב את מהלכיה השיווקיים של יוניליוור. "אם אני משווקת את המותג לצעירים, למה אני צריכה את התיווך של העיתונאים המבוגרים?", אומרת מיכל גולדמן, מנהלת חטיבת הטיפוח האישי ביוניליוור. "עדיף שאתייחס לעיתונאים שמייצגים את קהל היעד שלי".

האירוע נפתח בביקור בבית קפה שמתמחה בשוקולד במרכז תל אביב, כדי לציין את העובדה שהדאודורנט הוא בניחוח שוקולד. האולם שבו נערכה מסיבת העיתונאים היה מעוטר במפלי שוקולד, בפירות מצופים בשוקולד, בממתקים ובמשקאות שהוגשו בחינם.

הצעירים שמעו את מנהל תחום הדאודורנטים בחברה, איתי אשר, מסביר על המוצר החדש, צפו בקמפיין הטלוויזיה ואכלו חטיפי שוקולד. בסיום האירוע הופיע הסטנד-אפיסט שחר חסון, שהתחיל את המופע שלו במשפט "ביקשו ממני לדבר הרבה על AXE, אז אני אתחיל בבדיחה על דאודורנטים".

באירוע הוצגו שקפים שספק אם יוניליוור היתה מרשה לעצמה להציג במסיבת עיתונאים רגילה. "למה לאכול שוקולד?", שאל אשר את הקהל, כשברקע הוצג השקף עם התשובה: "אם נושכים את האגוזים חזק מדי, זה לא כואב להם".

כשאשר סיים להציג את הקמפיין, מחא הקהל כפיים בהתלהבות. "זה נכון, הם לא עיתונאים קלאסיים", אומרת גולדמן. "אבל הם דוגריים, אמיתיים. הם פחות עסוקים במה שעיתון אחר יכתוב ובמה שעיתונאי אחר יגיד. בניגוד לעיתונאים רגילים, אם הם אוהבים את המוצר - הם יגידו את זה. הם רעבים למידע, והם נאיווים וצעירים".

מבחינתך זה עובד מצוין: את מביאה אותם לבית קפה, מחלקת להם מתנות וקונה אותם.

"נכון, וזה לגיטימי. זה שיווק ואני עוסקת בשיווק. אני מאמינה שאם הרבה חברות יעשו מסיבות עיתונאים לבלוגרים צעירים, הם יתחילו להיות יותר צינים וספקניים ואז יהיה קל פחות לקנות אותם ולשכנע אותם שזה מוצר טוב. מה שעובד היום עם צעירים - לא יעבוד בעוד שנה".

"אני כותבת מה שבא לי"

בין המשתתפים היתה הילה פרל, 16, מעמק חפר. בדצמבר האחרון היא הקימה בפייסבוק קבוצה תחת הכותרת "גם לנו מגיע יום חופש בסילווסטר!!!". עד ערב הסילווסטר הצטרפו לקבוצה 23 אלף תלמידי תיכון מישראל.

הקבוצה לא התפרקה לאחר הסילווסטר. פרל ממשיכה לתפעל אותה ולהעלות תמונות ופוסטים. היא זוכה לתגובות רבות. "הרעיון עלה כבדיחה בכיתה שלי, והתפשט מבית הספר שלי לכל ישראל", היא מספרת. "כשאני אחזור הביתה אעלה לרשת תמונות מהאירוע, ואכתוב על מה שהיה כאן".

יום למחרת פירסמה פרל פוסט שעסק במסיבת העיתונאים. "אחרי בצפר וכזה נסעתי ברכבת לתל אביב, למסיבת ההשקה הכי שווה באזור", היא כתבה. "מוסיקה, סטנד-אפ של שחר חסון (המלך!!!!!), חברים, מצלמות, כתבים וכל זה. בכיף? בכיף! בתור אחת שמכורה לשוקולד, ושלא הפסיקה לטחון שם מכל מה שהיה אני יכולה לאשר שאכן, בנות לא אומרות לא לשוקולד".

מה לדעתך היתה המטרה של יוניליוור?

"הם רוצים שאני אבוא, אספר מה עברתי, מה היה כאן".

ומה החברה מרוויחה מזה?

"אני מניחה שהם רוצים שאני אפרסם את AXE בפייסבוק, ואין לי בעיה לעשות את זה".

משלמים לך תמורת זה?

"לא, אבל למה שאני לא אפרסם אותם? זה כיף, אני פוגשת חברים, מגיעה לתל אביב, יש מופע סטנד-אפ בחינם. ברור לי שאני עובדת עבור חברה מסחרית, אבל אף אחד לא אומר לי מה לכתוב. אני כותבת מה שאני מרגישה ומה שבא לי".

את רואה את עצמך חוזרת מאירוע כזה וכותבת משהו שלילי?

"אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה, אבל עד היום לא יצא לי לכתוב משהו שלילי".

לפני כמה שבועות השתתפה הילה באירוע דומה שערך חיל הרפואה לעיתונאים ולבלוגרים צעירים, בנוגע לגיוס צעירים לעתודה של רפואה לוחמת: לימודי רפואה על חשבון הצבא, ולאחר מכן שירות כרופאים לוחמים. "נפגשנו עם קצינים בכירים בחיל", פרל מספרת. "היה מגניב. עשינו סימולציה של פצועים. איפרו אותנו. גם זה היה ממש כיף".

"אני לא ג. יפית"

שיטת השיווק הזאת - מפגשי בלוגרים ועיתונאים צעירים בחסות ובמימון חברות מסחריות - חדרה לשוק רק באחרונה. חברת טינק, העוסקת בשיווק לצעירים ולנוער, אירגנה שני אירועים נוספים פרט לאלה של יוניליוור ושל חיל הרפואה - השקת מסטיק מאסט של בזוקה ופעילות לשיווק שמפו הרבל אסנס של פרוקטר אנד גמבל. אל האירוע של יוניליוור הגיעו גם נציגי קוקה קולה, שצפו מהצד ובחנו אפשרות להשתמש באותה שיטה.

אייל ורשיצקי, 17, מירושלים, הוא כתב של אתר הווידאו פליקס השייך לפורטל תפוז. עד לאחרונה היה כתב ב-ICQTV, פורטל הנוער המצולם של ICQ. הוא סיקר כעיתונאי צעיר את פסטיבל טעם העיר, נכח במסיבת עיתונאים של רשת האופנה לצעירים 24/7 והוזמן לסקר את פסטיבל חוצות היוצר בירושלים. "תמיד רציתי להתעסק בתקשורת, מילאתי שאלון של ICQ והתקבלתי", הוא מספר. "זה יותר תחביב מאשר עבודה. בסוף של דבר אני קודם כל תלמיד בבית ספר".

היתה לך הזדמנות לומר דברים שליליים על מותג של חברה שהזמינה אותך?

"לא. יש דברים שאני לא אומר או עושה מתוך כבוד למרואיין או למותג".

אתה מבין למה משתלם לחברה כמו יוניליוור לפנק אותך בשוקולד?

"כן. אני עובד בשביל חברות מסחריות ואני מרגיש שיש לי הרבה יותר כוח מאשר הכוח שיש לסתם פרסומת. אני מצליח להעביר את המסר".

ורשיצקי מרוצה מתפקידו בפליקס. "אם מציגים את הכתבה שלי בעמוד הראשי, רואים אותה כמה מאות גולשים מדי יום", הוא אומר. הוא עובד לגמרי בהתנדבות, אבל זה לא מפריע לו. "אני נמצא בתקופת ניסיון ולכן לא משלמים לי", הוא אומר. "את יודעת איך זה, המיתון חוגג אז אי אפשר לשלם. אין לי בעיה עם זה, כי להיות כתב בפליקס זה כבוד. אני לא צריך כסף".

גם מור גל, 17, מנוה מונוסון עובדת עבור פליקס. אנשי השיווק של יוניליוור הזמינו אותה לאירוע בזכות קליפ שהעלתה ל-YouTube ובו היא עושה ליפ-סינק לשיר "הקיץ בא". לחברות מסחריות משתלם מאוד להזמין את גל למסיבות עיתונאים. היא משדרת קטעי וידאו בפליקס, ומקפידה לומר רק דברים טובים על החברה המסחרית שמזמינה אותה. "לא אגיד דברים רעים על המוצר. יש לי כבוד למותג שמזמין אותי למסיבת עיתונאים", היא אומרת.

את לא מרגישה כמו ג. יפית?

"לא. אני יכולה לעקוץ את המותג או לצחוק עליו, מה שג. יפית לעולם לא תעשה. אבל אני מסכימה אתך שההבדל בינינו לבינה הוא דק".

כשחברה מסחרית מחזרת אחריך, מחלקת לך שוקולד, מזמינה אותך לאירוע ולהופעה, זה נותן לך תחושת כוח?

"אני מבינה שיש לי כוח כשאני מעלה לפייסבוק תמונה שלי מאירוע שהייתי בו ותוך כמה דקות 30 חברים מגיבים. אף ג. יפית לא תצליח לעשות ל-AXE של יוניליוור את מה שאנחנו עושים לו בפייסבוק".

עומר גזית-שלו, 18, מתל אביב, הוא צלם עצמאי שהוזמן לאירוע. "אני חלק מקהילה של חבר'ה שאוהבים הפקות צילום", הוא מסביר. "אנחנו מעלים את הסרטים ל-YouTube ולפייסבוק. לכל אחד מהחברים בקבוצה יש כ-1,500 חברים בפייסבוק, כך שהסרטים שלנו עוברים מהר". ניב עשת-כהן, 17, מתל אביב הוא כתב שטח של וואלה! zone, וכן עובד כצלם פפראצי. עשת-כהן מקבל כמה מאות שקלים לכתבה, ומפרסם שלוש-ארבע כתבות בחודש, בממוצע.

מה דעתך על האירוע היום?

"זה אירוע מצוין. אני מאוד אוהב את AXE".

"מצוין. נהדר. אני מאד מרוצה מהתשובה הזאת", אומרת לו יפה אפרתי, אשת יחסי הציבור של יוניליוור שמקשיבה לראיון.

אתה מבין שאתה עובד עבור יחצ"נים וחברות מסחריות?

"ליח"צנים אין שום השפעה עלי".

אייל עמית, שמנהל את הפעילות הזו מטעם טינק, מתערב בשיחה: "את חושבת שקל להשפיע עליהם, אבל זה ממש לא קל. למרות מה שהם אומרים פה, יש להם חוש ביקורת. הרבה פעמים הם שואלים שאלות קשות".

אפרתי: "תראי אותם, הם ממש נהנים. לשמחתי, אין להם את חוסר החשק שיש לעיתונאים אחרים שאני עובדת אתם, שבאים לקחת את תיק העיתונות וללכת. כיום אנחנו מבינים שאי אפשר לתת מענה עיתונאי למותג כמו AXE מבלי להזמין את בני הנוער כדי שיסקרו".