הפגנות באיראן. הגיוס בטוויטר
	תצלום: גטי אימג'ס

פעולות הממשל לאחר ההכרזה על מחמוד אחמדינג'אד כמנצח בבחירות באיראן נראו, בהתחלה, כמהלכים קלאסיים של מהפך שלטוני. משרד הפנים, בו היו אמורים להיספר הקולות, נאטם; הרשת הסלולרית בטהראן נותקה לחלוטין; ערוצי התקשורת הממשלתיים התחילו לשדר תשדירי הלל למנצח, ואילו שידורים מבחוץ, כמו הבי-בי-סי הפרסי, שובשו.

הצנזורה התגברה יחד עם המחאה. אמש, ביום השלישי להפגנות, נאסר על כל העיתונאים הזרים באיראן לצאת מבתי המלון. הם הונחו להישאר בפנים, ולהסתפק בראיונות טלפוניים ומעקב אחרי הערוצים הרשמיים בלבד; כמה עיתונאים זרים נעצרו, והמשרד של רשת אל-ערבייה - היחידה שדיווחה על מפגינים הרוגים כבר ביום שלאחר הבחירות - נסגר כליל. במקביל, ספקי התקשורת האיראנים חסמו את אתרי פייסבוק, יוטיוב, גוגל, פליקר ורבים אחרים.

ובכל זאת, כל גולש אינטרנט בעולם יכול, נכון לעכשיו, לגלות בתוך שניות מה מתרחש ברחובות טהראן, שיראז, וערים אחרות; ללמוד את שמות ההרוגים, לראות תמונות וסרטוני וידאו, ולקבל דיווחים חיים מהשטח מהאיראנים עצמם. כל זה מתאפשר דרך שירות האינטרנט היחיד ששרד עד כה כמעט בלא מפריע - טוויטר.

טוויטר, אתר המאפשר לגולשיו להעלות הודעות זעירות של עד 140 תווים, הפך בימים האחרונים לכלי התקשורת המעודכן בעולם, שהרשתות הגדולות כולל - ואולי במיוחד, ערוצי החדשות - מפגרים אחרי דיווחיו בשעות ארוכות. בכניסה למנוע החיפוש של האתר והקשת הביטוי #iranelection, ניתן לראות את כל ההודעות בעניין הבחירות האיראניות, הזורמות בקצב ממוצע של כ-1,000 בדקה.

כמה מערוצי החדשות של טוויטר הפכו למשרדי תקשורת וירטואליים של תומכי מועמד האופוזיציה המוביל, מיר חוסיין מוסאוי. לפי האתר עוקבים אחריהם אלפי גולשים, והם מלאים בחדשות על הפגנות וקריאות בפרסית ובאנגלית להמשך המאבק. גם ספר חברי קבוצת האוהדים של מוסאוי בפייסבוק תפח ל-50 אלף. בהתחשב בכך שפייסבוק אינו נגיש כרגע באיראן, סביר להניח שמדובר בתומכים מחוץ למדינה.

אפילו טוויטר עצמה התקשתה בתחילה לתפוש עד כמה חיוניים הפכו שירותיה לתושבי איראן ולאלה העוקבים אחריהם ברחבי העולם. אתמול בבוקר (שעון טהראן) אמור היה השירות לרדת מהרשת לכמה שעות לעבודות תחזוקה חיוניות. אחרי מבול תגובות באתר עצמו, אי-מיילים ואפילו טלפונים מארצות שונות שהתקבלו בחברה, דחתה טוויטר את העבודות לשעות הקטנות של הלילה באיראן, על אף אי הנוחות שזה יסב למשתמשי האתר בארצות הברית עצמה, בה ישרור באותו זמן ערב מוקדם.

לערוץ הטוויטר "לעצור את אחמדי" (StopAhmadi), המגדיר עצמו כ"חשבון טוויטר המוקדש לתומכי מוסאוי", יש 6,000 מנויים. הוא מקושר לאתר שיתוף התמונות פליקר, בעמוד המכיל עשרות צילומים מההפגנה שנערכה בטהראן ביום שני. "אין לנו כיסוי עיתונאי באיראן, על כולם לסייע בהפצת המסר של מוסאוי. אדם אחד = שדרן אחד. IranElection#", נכתב באחת ההודעות.

השירות גם שוקק הודעות ישירות מזירות המהומות. ערוץ iran_for_change, שנוהל בתחילה על ידי קבוצה של סטודנטים, הודיע שלשום אחרי הצהריים: "שווה לקחת את הסיכון, אנחנו יוצאים להפגנה. תאחלו לנו בהצלחה". לאחר הודעה זו השתתק הערוץ ל-11 שעות, מה שגרר אינספור הודעות מודאגות מארה"ב, אוסטרליה, גרמניה, מצרים ואפילו ישראל.

לבסוף הופיעה הודעה קצרה: "הבאסיג' [מיליציה שמרנית] רודפים אחרינו. ישנו ברחוב. האינטרנט לא פועל ברוב העיר". וכעבור שעה, הערוץ פירט את המחיר שגבה הלילה: "קאסרה מת. אני לא יודע איפה מסעוד, איבדתי אותו בהמון". כעבור עוד כמה שעות, הודיע הערוץ: "מסעוד בסדר, הרסו לו את הלפטופ אבל הוא חי. רזאה נעצר בבית החולים". וכעבור דקה: "אנחנו יוצאים שוב להפגין, אחלו לנו בהצלחה".

חלק ממשתמשי טוויטר גם יצאו למתקפה. מדי כמה שעות, גולשים איראנים מבקשים מתומכיהם בחו"ל להכנס באופן מאסיווי לאתרים של הממשלה, במטרה לגרום לשרתיהם לקרוס. בשיטה זו שותקו לסירוגין אתרי טלוויזיה רשמיים, אתר הבאסיג', ואף אתרו האישי של "המנהיג הרוחני העליון" אייטולה עלי חימנאי.

עבור רבים העוקבים אחרי האירועים באיראן ממרחק אלפי קילומטרים, טוויטר הפך גם לאפשרות היחידה לסייע למפגינים. בגלל ניסיונות החסימה העיקשים של הממשל, מתנהל ערוץ iranelection# כמעין מירוץ שליחים ענק, כלל עולמי. בכל כמה שניות מציעים גולשים את שרתיהם הפרטיים לשימושם של גולשים איראנים, וכשגם אלה נחסמים, עולים עוד ועוד אחרים.

"אני חושב שאקטיוויזם מקוון יכול להיות אמצעי העצמה עבור אנשים החיים תחת שלטונות לא דמוקרטיים ברחבי העולם", צוטט ב"ניו יורק טיימס" אחד מאותם "שליחים", יועץ טכנולוגיית מידע בן 25 מסן פרנסיסקו, המפעיל את השרתים הפרטיים שלו כדי לסייע לאיראנים ומפרסם בטוויטר את השירות שהוא מספק.

אמצעי סיוע אחר, התופס תאוצה ברגעים אלו ממש, הוא שינוי כתובות המשתמשים ל"טהראן, איראן" ואת שעונם לשלוש שעות וחצי אחרי זמן גריניץ'. הדבר נועד לבלבל את "ציידי הגולשים" של הממשל האיראני.

הממשל, מצדו, נלחם בכלי התקשורת החדש והמשונה הזה בכל האמצעים. תמונות ממעונות הסטודנטים באוניברסיטאות שיראז, משהד וטהראן הראו לא רק דלתות מחוררות כדורים וכתמי דם על הרצפה, אלא גם לפטופים מרוטשים ומסכים שנורו מטווח קצר. גולשים מטעם הממשלה נרשמו גם הם לטוויטר והציפו את הערוץ בהודעות שווא, משמועות על ביטול עצרות המחאה דרך הודעות שהערוץ הספציפי הזה נחסם על ידי הממשלה (דבר שאינו אפשרי טכנית), וכלה בשמועות שווא על מתקפות של הצבא על מפגינים. במישור התקשורתי המסורתי יותר, הופצו הכפשות כנגד המשתמשים המצוטטים לעיל - בין השאר, כמובן, "הוכחות" שהם פועלים מטעם המוסד הישראלי.

אך מעבר לתפקיד המרכזי שמשחק אתר המסרונים באירועי איראן, נדמה שהוא מתחיל לשנות את פני התקשורת העולמית. אתרי החדשות - מי מחוסר אפשרות, מי מהצורך לסקר ארועים נוספים, ומי מתלות בפרסומות - מפגרים בשעות ארוכות אחרי הגולשים. אחרי כיממה, כמה אתרים מובילים (בהם ה"ניו יורק טיימס") פתחו בלוגים ייעודיים, המלקטים את הידיעות האמינות ביותר שפורסמו בטוויטר.

לדברי יונתן ציטרין מאוניברסיטת הרווארד, מומחה לאינטרנט, טוויטר עמידה במיוחד בפני צנזורה מפני שלהודעות בה יכולים להיות מקורות רבים: טלפון סלולרי, דפדפן אינטרנט, או אפליקציות מיוחדות וכלים רבים שבהם אפשר להציג מידע. "כשכל מקום חדש שבו מופיע המידע הזה הופך מטרה לצנזורה, על מערכת הדיכוי לעסוק בחסימת מספר עצום של מקורות המפיצים את המידע שברצונה להסתיר, כתובת אחר כתובת. למסרים של טוויטר קל למצוא הד בכל מקום בעולם", אמר ציטרין לניו יורק טיימס, "אותן תכונות שמקנות לטוויטר מראה בוסרי וחובבני הן גם שמקנות לה את כוחה".

בלוג חדשות החוץ של הניו יורק טיימס:

http://thelede.blogs.nytimes.com

בלוג בעברית העוקב אחר טוויטר:

http://iranline.wordpress.com