הספר "טכנומיסטיקה", שיוצא לאור בימים אלה (הוצאת מדף), הוא תוספת מקורית מאוד למדף המצומצם של כתיבה על טכנולוגיה בעברית. המחבר עידו הרטוגזון משלב את האינטרנט בדיון מורכב על רוחניות, ובודק את מקומו ביחס לתורות פילוסופיות ומיסטיות. קשה לתאר כמה מרענן לקרוא ספר על טכנולוגיה שאינו מדעי או אקדמי: הרטוגזון מכיר היטב את ההתפתחויות המחקריות בתחום, אך שואב את עיקר ההשראה שלו ממחקרי אבולוציה, פילוסופיות ניו-אייג', תורות מזרחיות וטקסטים קבליים.

מה שמפליא יותר מכל הוא שספר כזה על האינטרנט נכתב דווקא בעברית, ורואה אור לראשונה דווקא בישראל. אולי זו בדיוק ההוכחה לקיומו של אותו כפר גלובלי, ומי יודע, אולי אפילו עדות לאותו פן קדוש שהרטוגזון מוצא ברשת.

"היה נורא כיף לחשוב בחופשיות ולא להיות מחויב למסגרת האקדמית", מודה הרטוגזון, בן 31, בלוגר ותיק, עיתונאי לשעבר ודוקטורנט באוניברסיטת בר אילן. "הכתיבה התחילה מניסיון לקרוא את העולם של ימינו בכלים תיאולוגיים, ואחר כך זה התפתח לכיוונים אחרים". קהל היעד, לפיכך, כפול: "אני פונה גם לקהל הרוחני, שמתעניין בהתפתחות פנימית והמלה טכנולוגיה עושה לו פריחה, וגם לקהל שמתעניין בטכנולוגיה וניו-אייג' מחרפן אותו. זה עיניין אותי דווקא כי זה כביכול סותר", הוא אומר.

השטף והאיום

הטיעון של הרטוגזון רחב הרבה יותר מהדיון הצר שאני כופה עליו. כשאני שואלת על האינטרנט, הוא ממהר להסביר שהרשת היא רק חוליה אחת בשרשרת הטכנולוגיות ואמצעי המדיה שהוא מתייחס אליהם. "הטכנולוגיה התחילה כבר כשהתפתחו חמשת החושים, אבל באופן מסורתי ההתפתחות היתה די אטית", הוא מסביר. "היום, השטף הטכנולוגי הופך למהיר יותר ויותר, ואנשים חווים באופן יום-יומי את ההשפעה של הטכנולוגיה על המצב הפסיכולוגי והתודעתי שלנו, אז הם מתחילים לתהות.

עידו הרטוגזון. "כל מדיה היא תגובה לשבר" (תצלום: דניאל צ'ציק)

"אנשים מרגישים שהם לא עומדים בשטף, ושהטכנולוגיה מאיימת על שורש הקיום האנושי. אני רוצה למצוא איזון שיאפשר להשתמש בה בהרמוניה, בתשומת לב. מרשל מקלוהן כבר הצביע על כך שהטכנולוגיה משנה את התודעה, ועניין אותי ללכת בעקבותיו ולשאול איך אפשר להשתמש בטכנולוגיה בצורה שמרחיבה את התודעה ולא בצורה שמצמצמת אותה - כמו שקורה לפעמים באינטראקציות המיידיות שמציע האינטרנט", אומר הרטוגזון.

אתה מדבר על הרחבת התודעה, אבל בפועל, הרבה גולשים עושים באינטרנט שימוש די מצומצם ופונקציונלי.

"בדיוק על זה אני מדבר. אפשר להתמקד ב-ynet וב-icq, אבל אפשר גם להפוך את הגלישה לפרקטיקה רוחנית. יש המון כלים בשביל זה, כמו האתרים stumbleupon, We Feel Fine או גוגל צייטגייסט. אפשר להתוודע כל יום למשהו חדש. לשבת מול גוגל זה הדבר הכי קרוב שיש למגע עם האלוהות".

ההנאה של הרטוגזון מהכתיבה ניכרת בספר, שמדלג בקלילות מעוררת קנאה בין תחומים ותקופות ועוקף מוסכמות שכבר נדמה כי נחקקו באבן. "לאורך ההיסטוריה הטכנולוגיה קבעה את התודעה", אומר הרטוגזון, "ובדרך כלל האדם ממהר להשתמש בטכנולוגיה החדשה, ורק אחר כך מבין איך זה משנה אותו. כשהומצא הדפוס, למשל, הכנסייה חשבה שזה יעזור לה, ובסוף זה גרם למהפכות. כך גם האינטרנט, שנולד כאמצעי צבאי של ארה"ב ונהפך לרשת שמאחדת את העולם. אבל העניין שלי הוא ביכולת שלנו ליצור אלטרנטיווה בזמן הווה, לבחור במה להשתמש ואיך. לא חייבים לאמץ כל טכנולוגיה רק כי היא קיימת".

זה רף מציאותי? הרי האדם תמיד השתמש בכל מה שעמד לרשותו.

"אי אפשר לחסום טכנולוגיה, אבל צריך להיות מודעים ולא לעשות דברים באופן אוטומטי. האתגר הוא ללמוד את דרך האמצע בתוך משחק שכל הזמן עולה שלב. צריך ללמוד איך לחיות בתוך הטכנולוגיה בלי להפוך לנוירוטיים ומופרעי קשב, בלי לאבד דברים בסיסיים: היכולת לקרוא ספר, לשבת בשקט, לשים לב לתנוחה של הגוף. זה מסע בלתי נגמר, אבל הוא חשוב מאוד. הרי מי שלא יכול להתבונן בעצמו ולהיות מודע ייהפך לכלי צרכני.

"עדיין אין לנו פרספקטיווה של מאות שנים, אבל אפשר כבר לראות איך אנשים משתנים בעקבות האינטרנט ומתמכרים אליו. יש כבר מחקרים על ההשפעה של משחקי מחשב על האינטליגנציה. למה שלא ילמדו בבתי ספר איך לקרוא פרסומות ואיך להבין את המניפולציות של המדיה? אני חושב שבהחלט אפשר לגבש שליטה יותר טובה בדבר הזה, ואנשים כן מנסים לחזור לפשטות".

יש רצון להתנתק

הרוח העולה מדפי הספר דווקא לא מעוררת חשק כזה. הרטוגזון מצטט בהתלהבות את תייאר דה שארדן, חוקר אבולוציה בן המאה הקודמת, שחזה כי בעתיד יתלכדו כל התודעות לכדי תודעה אחת: כמו שהגוף האנושי הוא אוסף של תאים, כך יתחברו כל בני האדם בכדור הארץ לאורגניזם-על אחד. האינטרנט, לטענת הרטוגזון, הוא תחילתו של התהליך הזה. למעשה, הוא אומר, דה שארדן חזה את המצאת הרשת כשלב בלתי נמנע באבולוציה.

כעת, עם צאת הספר לאור, הטון של הרטוגזון הססני יותר. בהרצאה שנשא באחרונה בבר אילן הצהיר: "יש לי נטיות טכנופיליות חזקות ונטיות טכנופוביות חזקות לא פחות. יש סיבה לאהוב את הטכנולוגיה וסיבה לפחד ממנה". השבוע הוא הסביר זאת במלים פשוטות: "אני קרוע", הוא מודה. "התחלתי לכתוב את הספר בגישה טכנו-אוטופיסטית, אבל עם הזמן גיליתי כל מיני זוויות ביקורתיות. התחברתי יותר לטבע ולדת. הבנתי שרבים מהאנשים היום לא זוכים לחוות את הצורה שהאנושות חיה בה 99% מימי קיומה. היום אני קרוע בין האמונה שלי בטכנולוגיה ובתפקיד שלה לבין התחושה שזה קשה, מסובך, מסוכן. בהחלט יש רצון להתנתק".

ומה עם דה שארדן?

"אני עדיין מסכים אתו, האינטרנט לא הומצא במקרה. זה ממשיך היגיון מאוד קדום שעובר דרך המצאת השפה, הכתב, הדפוס, העיתון והטלוויזיה: הרצון למצוא דרכים יותר משוכללות לשתף את התודעות שלנו ולהתמודד עם זה שאנחנו הופכים לחברה גלובלית, וכבר לא חיים בשבט קטן של 50 איש. יש הוגים שטוענים שכל המדיה שהומצאה מאז המהפכה החקלאית היא תגובה לשבר הזה".