הרדיו הוא כלי התקשורת העיקרי שבאמצעותו התקבלה הידיעה הראשונה על מותו של דודו טופז, והטלוויזיה היתה כלי התקשורת העיקרי שאליו פנו מי שנודע להם על מותו של טופז לראשונה. כך עולה מסקר טלפוני שעשה למען "הארץ" מרקט ווטש, ושהקיף 300 נשאלים.

מהסקר עולה הבדל ברור בין דפוסי צריכת המדיה של צעירים ומבוגרים: לצעירים (בני 18-44) נודע על מות טופז לראשונה בעיקר מהאינטרנט, בעוד שלמבוגרים (בני 45 ומעלה) הדבר נודע לראשונה בעיקר מהרדיו ומהטלוויזיה. ממצא נוסף: 18% מהנשאלים לא למדו לראשונה על מותו של טופז מכלי תקשורת מאורגן כלשהו.

בתשובה לשאלה "איך שמעת לראשונה על מותו של דודו טופז?", 27% מהנשאלים ענו שהרדיו היה המקור הראשון, 21% שהטלוויזיה, ו-19% ענו שנודע להם מהאינטרנט. שני שלישים מהנשאלים השיבו אפוא שהדבר נודע להם לראשונה מאחד משלושת כלי התקשורת האלה.

17% ענו כי הדבר נודע להם בשיחת טלפון או פגישה, ו-1% השיבו שהמקור הראשון היה מסר אס-אם-אס. כלומר: 18% לא שמעו לראשונה על מות טופז מכלי תקשורת ממוסד כלשהו. בפועל ייתכן שכל השיעורים גבוהים יותר, שכן 11% בחרו לא להשיב לשאלה.

ממצא נוסף של הסקר, שנעשה שלשום בין 09:30 ל-14:00, הוא ש-5% מהנשאלים השיבו שכלל לא נודע להם על מותו של טופז. לדברי מרקט ווטש, השיעור הזה אינו גבוה או מפתיע בסקרים כאלה.

בחלוקה לפי גילים, בקבוצות הגיל 18-24, 25-34, ו-35-44, אמצעי המדיה המוביל שממנו למדו על מותו של טופז היה האינטרנט: 37%, 36% ו-27%, בהתאמה. בגילי 45-54 האמצעי המוביל (34%) היה הטלוויזיה ובגילים 55-64 ו-65 הרדיו (33% ו-40%, בהתאמה).

בהמשך נשאלו המשתתפים בסקר "מה עשית אחרי שנודע לך על מותו של דודו טופז?". כמעט מחצית מהמדגם השיבו שלא עשו דבר, אבל 18% השיבו שהדליקו טלוויזיה. 10% השיבו שפנו לאינטרנט.

התשובה לשאלה הזו תלויה במידה רבה בתשובה לשאלה הראשונה, שכן למי שנודע להם לראשונה על מותו של טופז מהטלוויזיה לא היה צורך להדליק אותה. כמו כן, התשובה לשאלה הזו נובעת מתמהיל, איכות ועדכניות המידע המוצע בכל אחד מהערוצים: קול ברדיו; וידאו וקול בטלוויזיה; וטקסט, תמונות, קישורים וטוקבקים באינטרנט. האינטרנט מסוגל להציע גם כיסוי בווידאו, אבל בדרך כלל באיחור אחרי הטלוויזיה ובאיכות נמוכה יותר.