הלן גודארד, מורה למוסיקה בת 26 שנידונה ל-15 חודשי מאסר בעקבות רומן שניהלה עם תלמידה בת 15 בבית הספר בו לימדה, תפסה מקום בולט בכותרות השבוע האחרון בבריטניה. בשבוע שלפני כן היה זה המורה כריסטופר רין: בבית הספר בו הוא מלמד, ארבעה כתבי אישום פלילי הוגשו בתוך שלוש שנים נגד חברי סגל בגין קיום יחסי מין עם תלמידים. רין היה למקרה החמישי.

בשני המקרים, הראיות שהוגשו לבית המשפט כללו הודעות טקסט מטלפונים סלולריים. במקרה של רין ותלמידתו בת ה-15 בבית הספר הדלאנדס שביורקשייר, מדובר ביותר מ-800 הודעות.

אך מאחורי הכותרות הראשיות קיימת מציאות יום יומית שעמה מתמודדים המורים, שאף שאינה יכולה לשמש תירוץ למקרים כאלה, עשויה להסבירם חלקית: במקביל לשחיקה המתמדת שחלה בפורמליות של החברה כולה, צורות התקשורת החדשות - דואר אלקטרוני, הודעות טקסט סלולריות ואתרי רשתות חברתיות - משנות באופן קיצוני את היחסים בין תלמידים למורים.

בעבר, מורים פשוט לא התקיימו מחוץ לבית הספר. נשמר דיסטנס קבוע, והיתה הגדרה ברורה של תפקידים ושל גבולות, שאסור ואי אפשר לחצותם. כיום נגישות המורים לתלמידים מחוץ לכיתה רבה יותר, ובבתי ספר רבים אף מעודדים את הצדדים לקיים מפגשים. אתרי אינטרנט לימודיים שמאפשרים למורים ותלמידים לחלוק שיעורי בית, להתכתבולפעמים גם לנהל צ'טים אונליין נעשים מקובלים יותר ויותר. המרחק הולך ומתקצר והגבולות בין המקצועי לאישי, בין הבית לבית הספר, בין הפורמלי לבלתי פורמלי - הולכים ומיטשטשים.

מאז 2001 החוק בבריטניה אוסר על מורה לקיים פעילות מינית כלשהי עם תלמיד או תלמידה מבית ספרו שגילו מתחת ל-18. לפי סקר שנערך באחרונה על ידי חברת YouGov בהשתתפות 2,200 מבוגרים, 1 מכל 6 בני אדם מכיר מישהו שניהל "יחסים אינטימיים" עם מורה בזמן שהיה תלמיד. מחקר של אוניברסיטת שפילד מ-2005 מצביע על כך שמדי שנה נוצרות כ-1,500 מערכות יחסים בין מורים לתלמידים. עם זאת, מספר המקרים שמגיעים לבית משפט הוא זעום, והמקרים שמסתיימים בהרשעה ספורים עוד יותר. איגוד המורים השני בגודלו בבריטניה, NASUWT, טוען שהוא מתמודד מדי שנה עם כ-800 האשמות של התנהלות בלתי הולמת נגד חבריו, אולם רק חמישה או שישה מהן קשורות למגע מיני בלתי הולם (רוב ההאשמות נוגעות להתעללות גופנית).

"למען האמת", אומר אלסטיר, מורה בתיכון בלונדון, "אם מורה ותלמיד באמת רוצים לנהל מערכת יחסים לא הולמת, הם יעשו זאת. זה תמיד היה כך ואני משער שתמיד יהיה כך. התקשורת האלקטרונית מעניקה גישה; אך בה בעת שהיא יוצרת אשליה של מרחב פרטי, היא גם מהווה ראיה כתובה... ובה בעת שבתי ספר יוצרים אתרי אינטרנט ומעודדים קשר אונליין בין מורים לתלמידים, יש כל מיני כללים המזהירים אותנו לעולם לא להשתמש בפייסבוק עם התלמידים, ולא למסור את מספר הטלפון או את כתובת הדואר האלקטרוני האישיים שלנו. הצרה היא שהגבולות מיטשטשים בקלות רבה. המרחב הציבורי והמרחב הפרטי מתערבבים זה בזה".

"הודעות טקסט, אומר מייק, מורה, "הן מדיום אינטימי מאוד. כך גם הודעות דואר אלקטרוני. שלחתי בדואר האלקטרוני הודעות אישיות לתלמידי כיתה ו' כדי לאחל להם הצלחה בבחינה שעמדו לעבור למחרת. בימינו אתה לא יכול להיות נוקשה".

לפי סקר שנערך באביב מטעם איגוד המורים והמרצים ורשתות התמיכה של מורים, אחד מכל עשרה מורים חווה צורה כלשהי של הטרדה באמצעי תקשורת אלקטרוניים. 63% מממשתתפי הסקר קיבלו הודעות לא רצויות בדואר האלקטרוני, 26% דיווחו שפורסמו עליהם הודעות פוגעניות באתרים כמו פייסבוק, ו-28% קיבלו הודעות טקסט פוגעניות בסלולרי. ההשלכות עשויות להיות קשות עבור המורים, שרבים מהם פחות מתוחכמים מתלמידיהם בשימוש באמצעים טכנולוגיים. 39% אמרו שהביטחון העצמי שלהם נחלש, 25% חשו שההטרדות פגעו ביעילות עבודתם, ו-6% אמרו שנאלצו לצאת לחופשת מחלה.

איגוד המורים הבריטי מתייחס להטרדות בחומרה וקורא לאסור כל מדיניות המבקשת ממורים או מחייבת אותם למסור לתלמידים את מספר הטלפון הסלולרי או את כתובת הדואר האלקטרוני האישיים שלהם. הארגון דורש לחוקק חוקים שיאסרו אזכור שמות מורים באתרי אינטרנט, לאמץ אסטרטגיות למניעת שימוש בטלפונים סלולריים בזמן שיעורים, ואף דורש לסווג את הטלפונים הניידים של תלמידים ככלי נשק בעלי פוטנציאל מסוכן.

מזכ"ל האיגוד, כריס קיטס, אומרת שהאמצעים הטכנולוגיים המתקדמים יכולים לתרום רבות, אולם גם יוצרים חששות ולחצים חדשים. "ראשית הם שינו את הציפיות ממורים - קיימת ציפייה ממשית בחלק מבתי הספר כיום שמורים יהיו זמינים לפי נוחות התלמיד. יש גם ציפייה בעקבות השימוש בדואר אלקטרוני לקבל מענה מיידי. כמו כן, צורות תקשורת אלה פחות פורמליות בסגנון ובתוכן. אתה מגיב כפי שלעולם לא היית מגיב במכתב או בשיחה פנים אל פנים".

הודעות הנשלחות בדואר אלקטרוני או בטלפון סלולרי מנוסחות בקצרה "באופן שעלול להוביל לפרשנות מוטעית", אמרה קיטס. יש הבדל גדול בין פתק בכתב יד המבקש מתלמיד לבוא לחדר 218 לאחר תום הלימודים כדי לשוחח על שיעורי הבית, לבין הודעת דואר אלקטרוני או טקסט בנוסח "ב-3:45 אצלי".

לנוכח הקשיים שעמם מתמודדים מורים, הרשויות ואיגודי המורים החלו להציע קורסים למורים בנושא הסכנות הנלוות לטכנולוגיות החדשות. לדברי פיונה ג'ונסון, ראש מחלקת התקשורת במועצה הכללית להוראה באנגליה (GTCE), הקוד החדש שניסחה המועצה למורים בבריטניה, שייכנס לתוקפו ב-1 באוקטובר, מציין את הצורך בכך ש"מורים ישמרו על גבולות מקצועיים הולמים ביחסיהם עם ילדים וצעירים".

חלק מהמורים מצרים על הכיוון הזה שאליו מתקדמים הדברים. "אני לא מסכימה עם הרצון להפריד בין העולם האמיתי לעולם האינטרנט", אומרת אליסון, מורה בבית ספר לבנות בלונדון. "אנחנו צריכים להיות חלק מזירת האינטרנט".

רבים חוששים ממה שמייק מכנה "הסחבקיות החדשה", "תרבות של אי פורמליות שלא היתה קיימת כשאני הייתי תלמיד". בעיני קיטס הסכנות רבות: "הזמינות של מורים... מגבירה את הפוטנציאל לקרבה מוגזמת", אמרה. "זה מתחיל ביחסי מורה-תלמיד, שהופכים ליחסי ידידות, ואז מתפתחים הלאה. מורים צריכים לשאול את עצמם: אם גורם שלישי היה מתבונן, האם זה היה מתפרש לא נכון?"

היא סבורה שהאווירה כעת בבתי ספר "קשה הרבה יותר למורים. רוב האנשים יודעים אילו יחסים בדיוק הם צריכים ליצור עם צעירים. אבל בתרבות הזאת של זמינות הולכת וגדלה ומעורבות הולכת וגדלה, קל הרבה יותר להגיע למצב של שחיקת הגבולות והדיסטנס".

בישראל: אס-אם-אס למורה ב-12 בלילה

קו הגבול אשר מפריד בין יחסי קרבה בין מורים לתלמידים ליחסים העלולים להתפתח לקשר, הדדי או חד-סטרי, החורג מהמקובל - אינו ברור במערכת החינוך בישראל, החסרה כיום כללים או תקנות בנושא. בתי הספר, כמו גם בכירי משרד החינוך, מטפחים את הגישה לפיה קשרים חמים הם חלק חשוב מאווירת הלימודים. היכן עובר הגבול, נוכח האפשרויות שמציבה הטכנולוגיה? נראה שבבתי הספר מסתמכים בעיקר על השכל הישר של המורים.

"שאלת הקשרים החברתיים הרצויים בין מורים לתלמידים, דרך אמצעי טכנולוגיה חדשים יחסית, מעוררת בעיקר דילמות", מודה גורם במשרד החינוך. לדבריו, הודעות בפורום אינטרנטי למורים, שליחת דואר אלקטרוני או הודעות אס-אם-אס "מערערים את ההיררכיה הטבועה בקשר שבין מורה לתלמיד. מצד אחד, יש כאן פוטנציאל לחיזוק הקירבה בין הצדדים; מצד שני - צריך מאוד להיזהר ולשמור על כללי ההתנהגות המקובלים". לדברי מנהלת בית ספר באזור המרכז, רבים מהמורים המלמדים בבית הספר חברים באתרי רשתות חברתיות, כמו "פייסבוק". "הופעתי לגלות שלמורים האלה יש ?חברים' מקרב התלמידים והוריהם", היא מספרת, "המורים לא רואים בכך שום בעיה, והנושא עלה, לכל היותר, בשיחה בחדר המורים. אף אחד לא התרגש מכך".

רחל חסון, מנהלת תיכון ראשונים בהרצליה, סיפרה שבית ספרה מכיר בסוגייה ונדרש לה. "תלמידים שולחים למורה אס-אם-אס ב-12 בלילה עם השאלה 'את ערה?' כדי לבקש עזרה בפתירת בעיה במתמטיקה", אמרה חסון. אך היא אינה רואה בכך רצון לפגוע. "הם פשוט נולדו לתוך סיטואציה מאוד מבלבלת, מהירה ותזזיתית מבחינת אמצעי התקשורת הבינאישית הזמינים להם, ואין להם זמן לשיקול דעת, לחשיבה", אמרה. "אי אפשר להחזיר להם את הגלגל אחורה בשבילם. מה שכן אפשר לעשות זה לדבר על זה". בית הספר שבראשו עומדת חסון "החליט לעצור, לקחת צעד אחורנית ולהסתכל על הסיטואציה שנוצרה". היא וצוות המורים החליטו לבודד, מתוך הטשטוש שנוצר, את הצורך של התלמידים בקשר אישי ואת הרלוונטיות של סביבת בית הספר עבור התלמידים. "ארגנו קבוצות שיח", סיפרה, "התלמידים ביקשו במפורש שתהיה להם גישה לדמויות סמכות".

חסון מעידה שאמנם יש גם "אירועים טורדניים" שנעשים במזיד ובכוונה לפגוע במורים, "אבל הם בקצה, בשוליים. לפני כמה חודשים הצוות שמע הרצאה על מקרים שבהם תלמידים פתחו למורה כרטיס בפייסבוק או העלו סרטים שצילמו בכיתה ליו טיוב", אמרה חסון, "אבל רוב הילדים לא נוטים להטריד ואין להם כוונות זדוניות. זה נעשה מתוך ההצפה והבלבול הערכי".

אור קשתי וליטל לוין

הלן גודארד. תכתובת אס-אם-אס בינה לבין תלמידתה הוגשה לבית המשפט