איור: ערן וולקובסקי

בשעת בוקר של יום סתווי יושבים סביב שולחן ארוך, בחדר מואר באור ניאון קר, עשרה גברים ונשים. הם שותים קפה, אוכלים סנדוויצ'ים וזורקים לאוויר מלים שכמותן מעולם לא שמעתי. זאת ישיבה של הוועדה למינוחי טכנולוגיית המידע. כשאומרים טכנולוגיה של המידע מתכוונים, בעצם, לטכנולוגיה של מחשבים בכלל ואינטרנט בפרט. הערבוביה המילולית באינטרנט גדולה. מונחים באנגלית נכתבים בעברית כאילו כך באו לעולם, מלים עבריות משתרבבות לתוכם כאילו אליעזר בן-יהודה יושב בסיאטל.

את הוועדה, שהתכנסה בתשע בבוקר, מנחה רצון עז לעשות סדר, לאסוף את המונחים שמסתובבים ברחוב ולהעניק להם בית עברי. הדיון מתחיל מיד. אין צורך בחימום האווירה. כאן לא מדברים על "האח הגדול" של אתמול בערב. היושבים סביב השולחן לא נראים משועשעים, כמצופה ממי שרק התעורר וכבר מתבקש להמציא מלים. הם רציניים וממוקדים. אפם תקוע בדפים לבנים המונחים לפניהם. על השולחן, בצלחות קרטון, מקלות מלוחים ועוגיות ריבה.

היום לא יהיה יום קל בוועדה. לפניה יותר מ-30 מונחים, כולם מתחום ה"למידה ממוחשבת מרחוק". הטכנולוגיה מתפתחת במהירות וההמרה לעברית נעשית באטיות. על שולחן הוועדה הולכת ערימת המונחים ומתגבהת, היא שוליית קוסם שמבקש לרוקן אוקיינוס של מלים בדלי. ב-30 שנותיה טיפלה הוועדה ב-10,000 מונחים, אבל קצב התרגום אף פעם לא ידביק את קצב הייצור.

הדיון יבש וענייני. אילו יצרים כבר יכולה לעורר למידה ממוחשבת? ובכל זאת, יש כאן תחרות סמויה. לא כל הצעה מתקבלת במאור פנים. ההסתייגויות מלוות בפנטומימה הולמת, מאוד מרומזת ומאוד מנומסת. גבות מתרוממות, לא גבוה מדי. מלמולים מאופקים, לא חורגים מהרווח הצר שבין הפה לסנטר. מי שחושב ש"מחשוב ענני" הוא הביטוי העברי הראוי ל-Cloud Computing לא יוותר בקלות למי שבטוח שדווקא "מחשוב עננים" ("כן, שמעתם טוב, עם מם בסוף!") הוא התרגום הנכון.

ההחלטות מתקבלות בהסכמה כללית. בשלוש שעות הדיון שבהן צפיתי היתה רק הצבעה אחת. "מחשוב עננים" גבר בה, ברוב קטן, על "מחשוב ענני". עד לבוקר הזה בכלל לא שמעתי על "מחשוב עננים". אומרים לי "מחשוב עננים" ואני רואה עננים כחולים בשמים שחורים וניצוצות צבעוניים ניתזים מהם. מסתבר שזאת הגדרה מלאת דמיון למציאות עתירת תחכום: מחשוב עננים הוא תיאור של שירותי אינטרנט, "גוגל" למשל, שממוקמים מחוץ למחשב הביתי וניזונים זה מזה. בערך.

רוב מונחי המחשב המתורגמים לעברית הם עציים וחסרי דמיון. באנגלית הם שובביים ומלאי חיות. אתה שומע Fat Client וברור שמדובר באדון שמן בחליפה, עם פנקס צ'קים עבה. בעברית הופך הלקוח השמן ל"לקוח עתיר". "לקוח שמן" הוא לקוח שמן עם כל מה שהדמיון מוסיף לו. "לקוח עתיר" הוא סתם מי שיש לו מערכת הפעלה מלאה, כזאת שיכולה לבצע יישומים בכוחות עצמה (גם המונח "יישומים" אינו מובן מאליו). לקוח שמן, לדעתי, מתאים ונחמד יותר. נכון, הוא מדויק פחות, אבל דעתי, כמובן, לא נחשבת כמו דעתם של היושבים כאן, שהם נציגים של חברות מחשבים אדירות.

"סיגול" מעורר עליצות

סביב השולחן יש רוב לאנשי המחשוב - שמונה נציגים לטכנולוגיה מול שתי בלשניות. הרוב הטכנולוגי מעמיד דיוק לפני גמישות. גמישות לא נדרשת כאן. דיוק, לעומת זאת, הכרחי. הוועדה יושבת באחד החדרים במכון התקנים בתל אביב. זהו מבנה עצום, עתיר חדרים, והמוני עובדים מתרוצצים ביניהם. ייתכן שעצם ישיבתה של הוועדה במקום שהוא טכני במהותו גורר אותה למחוזות שפה מסורבלים. מסורבלים, אבל מדויקים. כדי לדייק, נוצרות לפעמים הגדרות המורכבות משרשרת קשה לעיכול של סמיכויות בלתי נגמרות. Control Flexibility הפשוט והברור הופך ל"גמישות בקרת נגישות לכל". זה נכון, זה מדויק, אבל קצת מגושם.

מישהו בקצה השולחן מתלונן חלושות על ריבוי הסמיכויות. בקצה האחר מאשרת אותן הלשונאית, הפרופ' אורה שורצולד. הפרופסורית, נציגת האקדמיה, היא אשה חמורת סבר ומומחית בעלת שם מאוניברסיטת בר-אילן. במאמר שפירסמה בביטאון "פנים", התלוננה על ההתבטלות המיוחדת במינה של העברית בפני האנגלית. לפעמים נדמה, עם זאת, שהאנגלית נכונה יותר, קלילה יותר, לפעמים אפילו משעשעת. אבל הרי לא באנו לכאן להשתעשע. ספק גם אם באנו לתרגם, שהרי מובנם של רוב המונחים ידוע. התכנסנו כדי לגייר את המציאות הנוכרית שפלשה לחיינו.

את הדיון מנהל אמנון שפירא, פנסיונר של מערכת המחשוב ואיש תוכנה על פי הכשרתו. הוא עומד בראש הוועדה מאמצע שנות ה-90. עוד קודם לכן, מתחילת שנות ה-80, היה חבר מן המניין בוועדה. השורשים המחשביים שלו הם בני 50 שנה. בשנות ה-60 של המאה שעברה, היה שפירא ממקימי תשתית המחשוב של בנק לאומי ועבד בחברות אחרות, שבינתיים עברו מן העולם. על מחשבים הוא מדבר בנוסטלגיה השמורה לוותיקי החפירות במלחמת העולם הראשונה. הוא מזכיר את החלוקים, את כיסויי הראש ואת הגרביונים שצריך היה ללבוש באולמות הקפואים של המחשבים המפלצתיים מני אז.

לצדו של שפירא יושב אדם נשוא פנים, חבוש כיפה גדולה. גם הוא, יש להניח, זוכר את המחשבים הענקיים, את האולמות הצוננים ואת החלוקים. זהו הד"ר מנחם דישון, מתמטיקאי שהיה ממפקדי ממר"מ, יחידת המחשוב הצה"לית הראשונה. ד"ר דישון לא מניח לשום רוח שטות לרחף סביב השולחן. הוא דואג תמיד להחזיר את הדיון לקרקע שממנה הוא מאיים להתנתק.

לעתים נדירות פוקדת את הישיבה קלות דעת זמנית, הנובעת ממלה שיש לה צליל מעניין, נניח, "סיגול" (סיגול? הרי זה פשוט: "הצגת התוכן התבוני של משאב ספרתי או של מערכת המסרה להתאים את הייצוג, שיטות הבקרה, המבנה, אופן הגישה לצורכי המשתמש"). רוחות קלילות מנשבות סביב המלה הזאת, עד שבא הד"ר דישון, מצביע בקדרות מה על משהו בדפים הלבנים שלו וקוטע את העליצות באחת. מוזר לחשוב כך, אבל שפירא ודישון הם "היי-טקיסטים", שלא לומר פנסיונרים של היי-טק. כל מי שמסתובב במחוזות ההיי-טק של רמת החי"ל בצהריים מבין עד כמה צירוף המלים הזה, "היי-טק" ו"פנסיונר", הוא מופרך, בלתי אפשרי ממש.

הכרוכית לא זורמת

חברי הוועדה, היי-טקיסטים ובלשנים, מקדישים לעבודת התרגום כשלוש שעות בחודש, בהתנדבות. בתמורה הם מקבלים סנדוויצ'ים ארוזים בניילון נצמד, עוגיות פשוטות, קפה חופשי ושפע של מקלות מלוחים. החברות בוועדה היא לנצח, אלא אם כן החברה שממנה מקבלים החברים את משכורתם מתפרקת או מבקשת להחליפם. הקליינטים, כמו גם חלק מחבריה של הוועדה, הם החברות הגדולות. את המשתמשים במחשבים עוזבים, להם יש עולם משלהם. מפעם לפעם העולמות משתלבים. ההשתלבות בדרך כלל נוצרת כשמונח כלשהו צץ מלמטה וכופה את נוכחותו ההמונית על הוועדה ועל האקדמיה ללשון העברית.

השטרודל, למשל. אף אחד לא יודע מי הדביק את סימן האינטרנט למאפה הווינאי הזה. הסימן עצמו נולד, לפי אחת הגרסאות, במאה השישית או השביעית כסימון כתב לטיני, דילג על פני כמה מאות שנים ונהפך בתחילת שנות ה-70 לסימן לדואר אלקטרוני. בארצות הברית הוא נקרא at, שהוא מין פענוח של המעגל הפותח כ- וזנבו הופך, תוך כדי סיבוב, ל-t השרועה על גחונה. הדמיון הצרפתי מזהה בו דווקא שבלול. הגרמנים מכנים את העוגה האוסטרית "סערה", אבל לסימן האינטרנטי הם קוראים "זנב קוף". הצ'כים חושבים בכלל שזהו "דג מעושן", היוונים "ברווז קטן" והטורקים "אוזן". ואנחנו? אנחנו לא מבינים איך כולם לא רואים שזה פשוט שטרודל. שטרודל, נו, מהקונדיטוריה.

סיפור הולדתו של השטרודל העברי כסימן דפוס לא ברור (באקדמיה מתעקשים גם: סטרודל ובמקום אחר, ביידיש, שטרודעל). לכאן, לבניין האבן היפה בקמפוס של גבעת רם, משכנה של האקדמיה ללשון עברית, בין עצי אורן גדולים, הוא התעופף ונחת לפני כ-20 שנה, כמומלץ של ועדת משנה כלשהי. נסיבות לידתו עלומות. מישהו, ששמו לא ידוע, חיבר בשנות ה-50 בין הסימן למאפה, מנחשת רונית גדיש, המזכירה האקדמית של האקדמיה ללשון.

זה לא היה הביקור הראשון של השטרודל כאן. כבר ב-1913 החליט ועד הלשון העברית, שהאקדמיה היא יורשתו, לכבד את בצק העלים הצינורי במלה עברית. ישבו, חשבו ומצאו שהמלה "כרוכית" מתאימה לו בדיוק. "כרוכית", מסביר חבר האקדמיה ד"ר עמינדב דיקמן, במובן של "דבר הכרוך סביב עצמו". הכרוכית זכתה אמנם בתואר, אבל רק אחרי מאבק. היא היתה צריכה לגבור קודם על מתחרתה הגדולה, המשונה לא פחות ממנה, הלא היא ה"צפיחית".

המנצחת לא כבשה לבבות. בבתי הקפה לא ביקשו כרוכית ליד ההפוך והיא העלתה אבק על מדפי האקדמיה. כמעט 90 שנה לאחר הולדת הכרוכית חזר השטרודל לאקדמיה, הפעם עירום מלבושו העברי. הוא חזר להיות שטרודל, סתם שטרודל. האקדמיה לא נבהלה, הרי היתה לה "כרוכית" כתשובה עברית. המאבק לא היה שווה כוחות, השטרודל הנוכרי הביס ללא תנאי את הכרוכית העברית.

הסלנג, אם כך, הכניע את האקדמיה. האקדמיה, מצדה, לא השלימה עם התבוסה. מודים שם שה"כרוכית" קצת מוזרה: "יש בה משהו לא זורם", אומרת גדיש. "המלה כרוכית, על שתי משמעויותיה, טרם נקלטה בציבור", מעירה "ויקיפדיה" ביובש. גדיש לא מסכימה שיש כאן כניעה. הקרב על השטרודל עוד לא הוכרע, היא אומרת. הנה, יש לה דוגמה הפוכה: ה"מידע" שגורה היום בפי כל. בשנות ה-50 ביקשה להחליף את ה"אינפורמציה" הפופולרית ונכשלה, הוספדה ונשכחה. פתאום, בשנות ה-90, היתה לה עדנה ומאז היא עולה כפורחת.

איך אומרים אינטרנט?

לפעמים מתחבר הטעם הציבורי לזה האקדמי. קחו, לדוגמה, את ה"תגובית". "תגובית" היא תחליף עברי הולם לטוקבק. במחשב שלי מסומנת המלה "תגובית" כשגיאה. לפחות ארבעה אזרחים שוחרי עברית לא חשבו כמו סמן השגיאות שלי והציעו אותה לאקדמיה, כל אחד בנפרד. בוועדה למונחי טכנולוגיה סברו ש"תגובית" "חביבה מדי", שהיא חסרה את התוקפנות שיש בטוקבק. ועדת המינוח המרכזית דחתה את ההסתייגות ואימצה את המונח העברי. כששאלו איך יקראו לבעל התגובית, הלא הוא הטוקבקיסט, הבינו כולם שהסתבכו. האקדמיה הרימה ידיים. "הוחלט להשאיר את כל הנגזרות לכוח היצירה של המשתמשים", השיבה גדיש למודאגים מהעדר טוקבקיסט מהמילון העברי.

גורלו של הבלוגר היה דומה, גם הוא הופקר לכוח היצירה של המשתמשים. הבלוג, לעומת זאת טופל בקפידה. הוחלט לכנות אותו "יומן רשת". גדיש רואה ב"יומן רשת" הצלחה מסחררת ומפנה אותי לכמעט 400 אלף מופעים בגוגל כהוכחה לפופולריות. לא כולם מתלהבים: "כשאתם מחדשים מלים", מעיר אזרח בפנייה לאקדמיה, "אנא קחו בחשבון ששיח האינטרנט חובב את הקיצור ואת הרזון".

ומה על האינטרנט עצמו? "מרשתת" היא מלה קצרה ורזה שתחליף את האינטרנט. לדעתה של גדיש, זאת מלה טובה ואף מוצלחת.

כבר שמונה שנים מסתובבת המרשתת בינינו. שלא כשטרודל, המרשתת עברה את כל שלבי האישור. בסוף שנות ה-90 ביקש אחד, סרן נ' ממדור משחקי מלחמה במטכ"ל, למצוא מונח עברי לאינטרנט והציע מרשתת. הצבא ביקש, הוועדה עברה לדום ואישרה את ההצעה.

משם עברה המרשתת את כל שלבי הבדיקה השמורים למונחים חדשים. היא עברה קודם כל לעיונו של ה"ציבור". הציבור הוא כמאה אנשי תקשורת, בלשנים ושוחרי עברית שהתבקשו לבחון את המרשתת ולהעיר את הערותיהם. אחר כך אישרו אותה עורכים לשוניים ורק אז טיפסה המרשתת ועלתה לירושלים, לאקדמיה. באקדמיה חיכתה לה "ועדת המינוח המרכזית". הוועדה דנה בה ומצאה אותה ראויה לשלב הסופי, כלומר, לעלות על שולחן המליאה.

המליאה מורכבת מ-36 חברים, סופרים, מתרגמים ועורכים שהם עצמם בוחרים. עמוס עוז נכלל בין חבריה, דויד גרוסמן, א.ב. יהושע ויהושע קנז נעדרים. מעבר לאהבת העברית חולקים חבריה נתון נוסף: הם ממונים, על פי חוק, לכל החיים, והם מאוד מאוד מבוגרים. עניין הגיל הוא רגיש מאוד כאן. באקדמיה חוששים שכל התעסקות בגיל תנציח את הדימוי שלדעתה דבק בה: חבורת ישישים עם זקנים לבנים שכופה על הציבור מלים מגוחכות. בכל אופן, הצעיר בין חברי המליאה שיש לו זכות לבחור חברים נוספים הוא עמינדב דיקמן, בן 50.

בחזרה למרשתת. במליאה היא התקבלה בהסתייגות. "אין צורך במונח עברי בשעה שהלועזי מושרש מאוד", סבר חבר אקדמיה, ואחר תמך בו: "אם מרשתת אמורה לרשת את המונח המקובל, הידוע והבינלאומי אינטרנט, אני חושש שמאמצינו יהיו לשווא, מרשתת לא תוכל לו".

האם המרשתת בכל זאת תפסה? עד שבאתי לבניין האקדמיה לא ידעתי על קיומה. האישור, יש להניח, התקבל גם כאן בהרמת גבות מתונה. המרשתת, במונחי השפה, כבר לא ילדה, אבל עתידה עוד לפניה. כדי ליצור שפה חדשה צריך להצטייד במנה גדושה של סבלנות ואופטימיות. את יציאתה של המרשתת לזירה הלשונית נטולת הסנטימנטים ליווה חבר מליאה אופטימי, המצוטט בפרוטוקול: "כבר היו דברים מעולם, כבר קרה שנקלטה החלופה העברית למונח שפשט ורווח בכל ישראל".

---

מילון קצר למרשתת* עברית • בג - Bug • החסן נייד - Disk On Key • יומן רשת - Blog • חברת הזנק - Startup • מחשב ברכיים - Laptop • פקד - Control • תסדיר - Format • צרופה - Attachment • תגובית - Talkback • תחיבה - Insert

* אינטרנט