מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

היחידה להצלת מתאבדים באינטרנט

יחידה מיוחדת של המשטרה מתמחה בהצלת גולשים שמתוודים באינטרנט שהם רוצים להתאבד. כ-200 מהם מאותרים מדי שנה, עשרות מהם ניצלו ממוות. אנשי היחידה נחשפים לראשונה

  • קובי בן-שמחון
  • פורסם לראשונה: 02.10.2008
  • 00:00
  • עודכן ב: 03.10.2008
  • 00:00

צילום: אימג'בנק/gettyimages
"הוצאתי את כל הכדורים מהארון והתחלתי לספור מה יש לי במלאי", היא כתבה בשעת לילה מאוחרת בפורום של אתר וואלה. "יש לי 28 כדורי ואבן. יש לי 21 פרימוניל. יש לי 48 קלונקס. זה קרוב למאה כדורי הרגעה מסוגים שונים. ועוד בקבוק של ריבוטריל. ויש את התרופות נגד דיכאון שאני מקבלת באופן שוטף ויכולה להשיג בבת אחת שתי קופסאות. זה מלאי רציני. והרגשתי רע ורציתי לכתוב. והחזרתי את הכל לארון ושמתי פינק פלויד והלכתי לישון. ניסיתי לחשוב כמה זמן אני נותנת לעצמי עד שאני משלימה עם המסקנה שהחיים האלה לא שווים שיחיו אותם. אין לי כבר כוח למלחמה היומיומית הזאת. אני לא מוכנה לחיות חיים שאין בהם שום שמחה והנאה. אין לי מושג עדיין מה, אבל מרגיע לדעת שהכדורים בארון".

הודעה זו ודומות לה, שכולן נכתבו בפורומים שונים באינטרנט, שמורות בקלסר כחול ועבה במשרדי יחידת המשא ומתן, במטה המשטרה בלטרון. סגן מפקד היחידה, גיל עמית, עובר בין הדפים השחורים, לרגע נעצר לקרוא הודעה עד תומה. "החלטתי את ההחלטה שחשבתי הרבה לגביה, בין עישון, שינה, כתיבת פוסט ודיכאונות", הוא קורא בקול הודעה שהשאירה נערה ממעלה אדומים תחת השם "חתולה בפרנויה" בפורום לתמיכה נפשית באתר תפוז. "רגעי המאיסה האלה מהעולם הם הדבר העיקרי שאני חושבת עליו. גם על המראה של הקבר שלי ועל אנשים שאפילו לא יבכו עלי. אני לא רואה טעם להמשיך את המעגל המפגר הזה שאני חיה בו. מעגל של כעס, אכזבות ובכי. כואב לי מבפנים בצורה כזאת שאני לא רוצה עוד. אני רוצה למות. הולכת לישון, בתקווה שלא לקום".

"יש לנו כל כך הרבה מכתבים כאלה", אומר עמית בארשת פנים מהורהרת, כאילו נדהם שוב מרצף המכתבים שהוא אוחז בין ידיו. "האינטרנט הפך לתא הווידויים המודרני", הוא מסביר, ומתייק בחזרה את שני המכתבים שהוציא. "האינטרנט נותן מענה לאנשים ששופכים בו את המצוקות שלהם, את הבעיות שלהם. כשנכנסתי לעולם הזה הפליאה אותי האינטנסיוויות של התופעה הזאת. ימיה של תופעת האבדון באינטרנט הם כימי האינטרנט עצמו. ברגע שהתעורר העולם הווירטואלי, נוצרה האפשרות ליצור קשר דרך האינטרנט ואנשים התחילו גם להעביר ביניהם מסרים אובדניים".

מרחב בודד

לפני שלוש שנים הוקם ביחידת המשא ומתן של המשטרה צוות מיוחד של שישה שוטרים, הפועל לאיתור מתאבדים בפוטנציה ברשת האינטרנט. היה צורך דחוף בכך. שמואל זולטק, פסיכולוג בהכשרתו ומפקד היחידה ב-16 השנים האחרונות, הבין לאחר רצף פניות מטריד שמשהו משתנה מול עיניו. "עד לפני מספר שנים האינטרנט היה מחוץ לטווח הראייה שלנו, לא הכרנו את עולם התוכן הזה", הוא מגלה. "אבל אז התחלנו לקבל יותר ויותר פניות של גולשים ומנהלי פורומים מודאגים. קיבלנו למשל פנייה שאדם המכנה את עצמו 'טל 42' כתב שהוא מתכוון להרוג את עצמו. רגע לפני המעשה אותו בחור מתייעץ עם גולשים נוספים על הדרך היעילה ביותר לסיים את חייו: תלייה או כדורים".

אחרי כמה פניות דומות זיהה זולטק שלפניו תופעה חדשה. "כשמספר הפניות מהסוג הזה הלך וגבר הבנתי שהתופעה הזאת צריכה לקבל התייחסות רצינית יותר", הוא אומר. "טווח ההתייחסות המסורתי של היחידה שלנו עוסק בעיקר בתגובה על מקרי התבצרות פליליים, חטיפות וסחיטות, אירועי טרור, אבל גם מתן מענה למקרים אובדניים של אנשים המאיימים למשל לקפוץ מהגג או מגשר. בכל אותם מקרים נדרשת היכולת שלנו בתור מנהלי משא ומתן, שמיומנים לפתור משברים בשיחה. עם הצטברות הפניות אלינו גילינו שמתעוררת זירה חדשה של התרחשות שאנחנו לא מודעים אליה: יותר ויותר אנשים משאירים במרחב הווירטואלי הודעות אובדניות שמחייבות את ההתייחסות שלנו".

זולטק ועמית החלו ללמוד את שטח ההפקר של המרחב האינטרנטי. הם גילו, למשל, שביפן קיימת תופעה של התאבדויות אינטרנט קבוצתיות, שבה צעירים אובדניים חוברים אלה לאלה בצ'טים ובפורומים, מחליפים מידע על שיטות פעולה ולפעמים גם נפגשים כדי להתאבד יחד. בישראל זכורה בהקשר זה התאבדותו של החייל ערן אדרת, ב-97'. אדרת, חייל בן 19, הביע בגלישותיו המרובות ברשת את רצונו להתאבד, ואף קיבל הוראות מפורטות כיצד לעשות זאת בירייה מרובה M16 שהיה ברשותו.

"מקרה ההתאבדות של ערן היה מקרה ההתאבדות הראשון באינטרנט בישראל", אומר ד"ר אבשלום אדרת, אביו של ערן. בעקבות הטרגדיה שפקדה אותו הקים ד"ר אדרת ב-99' את עמותת אשנ"ב - אנשים למען שימוש נבון באינטרנט. שנתיים לאחר ייסודה הקימה העמותה את פורום סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), שהיה פורום התמיכה המקוון הראשון בישראל.

"המקרה של ערן לימד אותי שהאינטרנט הוא מקום שבו אנשים נותנים ביטוי למצוקות שלהם, אבל לא תמיד נענים ולפעמים, כמו במקרה של הבן שלי, מעודדים אותם לשים קץ לחייהם. על פי הנתונים שבידינו", אומר אדרת, "מדי שנה מתאבדים בישראל 400-500 בני אדם, 20 אחוז מהם צעירים עד גיל 24. לחדרי מיון מגיעים כל שנה עקב ניסיונות התאבדות כ-4,000 בני אדם. במובן הזה, 200 אירועי ההתאבדות באינטרנט הם טיפה בתוך ים ניסיונות ההתאבדות. כשסה"ר החל לפעול היה בלגן, כשהעברנו פניות על כוונת התאבדות של גולשים בפורום, במשטרה לא ידעו מה בדיוק לעשות. אני מתנחם בזה שסה"ר היתה לקטליזטור משמעותי שהביא את המשטרה ליצור מענה ממוסד לפניות".

אחד המקרים הראשונים שבהם טיפלה היחידה, ב-2005, צרוב בזיכרונו של עמית. "באמצע הלילה העירו אותי מהשינה ומסרו לי פרטים על נערה שכתבה שהיא בלעה כדורים והיא שוכבת עם בקבוק מים במיטה ומחכה למותה", הוא משחזר. "בדרך כלל הקריאות האלו מתרחשות בשעות מאוחרות. מרכז המבצעים של המשטרה בירושלים העביר לי את הטלפון והכתובת של הבית בראשון לציון, שממנו נכתבה ההודעה. לא ידעתי מי יענה לי. התקשרתי אליה ובאותו הזמן, בגלל החומרה של ההודעה שלה, שלחתי גם ניידת אל הבית".

אביה של הנערה הרים את השפופרת בשעה שתיים בלילה. "בזהירות אמרתי לו שאני בודק הודעת מצוקה שנכתבה מהמחשב בבית שלו", מספר עמית. "זה לא קל להפיל דבר כזה על הורה שרק קם מהשינה. הוא היה מופתע לחלוטין ולא כל כך הבין מה אני רוצה ממנו. שאלתי אותו אם יש ילדים בבית והוא ענה לי שהילדה שלו ישנה בחדר שלה. ביקשתי ממנו לגשת אליה בדחיפות וניתקנו את השיחה. אחרי מספר דקות הגיעה לבית ניידת משטרה וגם ניידת מד"א שפינתה את ההורים ההיסטריים עם הילדה שלהם לשטיפת קיבה".

ניתוח טקסטואלי

צוות המשא ומתן (מימין: שמואל זולטק, גיל עמית וחגית בת-אל). תלויים במידע מגולשים או ממנהל פורום ערני
צילום: דניאל בר און / ג'יני
יחידת המשא ומתן במשטרת ישראל קמה בדיוק לפני 38 שנה, כדי לסייע בפתרון משברי טרור. המפץ הגדול היה רצח 11 הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן, 72', שמיקד אליו תשומת לב בינלאומית וזיעזע את רשויות החוק בעולם. "מינכן הדליק נורה אדומה, ושינה דרכי חשיבה", אומר זולטק במשרדו. "מי שהציע פתרון ראשון לבעיה היה קפטן במשטרת ניו יורק, פרנק בולז. עד אז המשטרה בארצות הברית התנהלה מול אירועי בני ערובה כמו במערבון פרוע: כיתרה, העמידה אולטימטום ולאחר מכן פרצה פנימה בלחימה פרועה. בולז טען שלפני שמפעילים כוח צריך לדבר - זה היה רעיון דרמטי ב-73'. הוא הגה למעשה את צוות המשא ומתן הראשון בעולם אכיפת החוק".

התובנות של משטרת ניו יורק אומצו במהרה גם בישראל, שניצבה באותן שנים מול גל פיגועי מיקוח פלסטיניים, כמו פעולת מעלות שבה נרצחו 25 בני ערובה, ופעולת כביש החוף (אוטובוס הדמים) שבה נטבחו 35 בני אדם. ב-78' הוחלט במשטרה להקים צוות מיוחד שיתמחה בניהול משא ומתן באירועי משבר. את הצוות הראשון הקים אסף חפץ, אז מפקד הימ"מ ואחר כך מפכ"ל המשטרה. "השנים הראשונות התרכזו יותר בתחום הטרור, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו נדרשים לתת מענה גם בתחום הפלילי, שהפך עם הזמן לעיסוק המרכזי של היחידה", אומר זולטק.

שניים מאירועי השיא שבהם היתה היחידה מעורבת היו ההתבצרות של עוזי משולם וחסידיו ביהוד ב-94', ומרד האסירים בכלא שש ב-97'. "באותו הזמן טיפלנו גם בניסיונות התאבדות קלאסיים, אבל המסה שלהם לא התקרבה בכלל למסת הדיווחים על כוונות התאבדות שאנחנו נתקלים בהן באינטרנט", אומר עמית. "מבחינת נפח העבודה, האינטרנט הגדיל את האירועים פי ארבעה, בכל שנה אנחנו מטפלים בכ-200 אירועי התאבדות באינטרנט. זה נתון מדהים".

מהסיבה הזאת נמצאת המשטרה בקשר רצוף עם כל מנהלי הפורומים, שמתבקשים לגלות ערנות כשהם נתקלים במסרים אובדניים. "פרופיל המתאבד באינטרנט הוא די מגוון, יש נשים וגברים, צעירים ומבוגרים ומקשת חברתית רחבה. אבל למרות זאת ניתן למצוא מספר מאפיינים שקושרים אותם יחד", מציין עמית. "את המתאבדים נמצא בפורומים מסוימים, כמו אלה שעוסקים בהפרעות אכילה, בתמיכה נפשית או פורומים של נפגעות תקיפה מינית. אנחנו לא נמצא אותם בפורום של שח או אופנועים. לכן חשוב היה לנו למסד את הקשר עם מנהלי הפורומים שיש בהם סיכוי גדול לאתר את המתאבדים".

האם זה גם המקור העיקרי של התרעות?

"ההודעה על חשש למקרה התאבדות מגיעה ברוב המקרים ממנהל פורום ערני שזיהה הודעה חמורה, או מגולשים שמתקשרים למשטרה. אנחנו לא מבצעים מעקב ברשת. בדרך כלל ההודעות עוברות סינון ראשוני על ידי מנהלי הפורומים, שמזהים את רמת הסיכון. גם אנחנו עושים ניתוח טקסטואלי לאותן הודעות שמגיעות אלינו. אנחנו מחליטים להתערב ככל שרמת הסיכון נראית לנו גבוהה יותר, כשתוכנית ההתאבדות ספציפית יותר".

איך אתם מאתרים את המתאבד?

"אנחנו יוצרים מיד קשר עם ספק האינטרנט של אותו גולש. על פי חוק, ספקי האינטרנט לא חייבים לתת לנו את הפרטים האישיים של הגולש, אבל כיוון שמדובר בפיקוח נפש הם עוזרים לנו. זו הדרך המהירה ביותר להגיע אל מתאבד. המהירות היא קריטית. אנחנו עובדים על זמן שאול, עם אנשים שזועקים את הצעקה האחרונה שלהם.

אנחנו נכנסים בזמן הצעקה וחייבים בזמן הכי מהיר שניתן לתפוס אותם, לייצר תהליך שיגרום להם להתחרט או לעצור את אקט ההתאבדות. לפעמים אנחנו מאחרים, אבל במהלך שנות העבודה שלנו הצלנו 25 מתאבדים אחרי פעולת ההתאבדות שלהם".

מה קורה אחר כך?

"זה תלוי. בחלק גדול מהמקרים אנחנו מעבירים את האחריות להורים. במצבים אחרים, השוטרים המקומיים שמגיעים לזירה ממשיכים בטיפול, שהוא בעיקר הפניה לגורמי רווחה. אנחנו נותנים רק מענה ראשוני וחד-פעמי, אנחנו לא מטפלים".

חשיפה עצמית

יצחק גילת, מנהל תחום האינטרנט בער"ן (עזרה ראשונה נפשית), מעודד את ההתערבות המשטרתית למניעת ניסיונות התאבדות. "האינטרנט הפך להיות ערוץ תקשורת מרכזי של מוקד ער"ן, מלבד השירות הטלפוני המסורתי שלנו", אומר גילת. "הרחבנו את הסיוע גם לאינטרנט, כי יש למדיום הזה יתרונות מיוחדים במצב מצוקה. יש באינטרנט אנונימיות שמעניקה ביטחון רגשי לספר ולשתף. מעבר לזה, התקשורת באינטרנט מבוססת על כתיבה, וכתיבה מעודדת חשיפה עצמית ומקלה על ביטוי הרגשות. זה אולי מסביר את העובדה ששמונה אחוזים מכלל הפניות אלינו דרך האינטרנט, קשורים להתאבדות. במענה הטלפוני, לעומת זאת, רק שני אחוזים מכלל הפניות מתייחסים להתאבדות".

גילת, כמו מנהלי פורומים אחרים ברשת, פונה למשטרה רק במצבי סיכון שבהם הטיפול מגיע למבוי סתום. "יחידת המשטרה שמטפלת במתאבדים באינטרנט עונה על צורך שאנחנו לא יכולים לספק", מדגיש גילת. "יש מקרים שהמתאבד לא מוכן לתת לנו פרטים מזהים, אבל ברור לנו שאנחנו עומדים לפני מקרה אובדני מתקתק. אז אנחנו חסרי אונים ולכן אנחנו מעבירים למשטרה את האינפורמציה שיש לנו. לשוטרים ביחידת המשא ומתן יש יכולת לזהות את פרטי המתאבד ולהציל אותו, לנו אין".

חגית בת-אל, קצינת הדרכה ביחידת המשא ומתן, הצילה בחצי השנה האחרונה ארבעה מתאבדים. במקרה האחרון, שהתרחש לפני שבועיים, הצליחה בת-אל לשכנע חייל שיצא לחופשה מקורס שוטרים, לחזור בו מכוונת התאבדות. "ביום חמישי, אחרי שאותו חייל הגיע הביתה, הוא כתב לידידה שלו באינטרנט שהוא מתכנן להתאבד", מספרת בת-אל. "הידידה התקשרה למשטרה ואני קיבלתי את ההודעה במשך הלילה. כשהגיעו אלי הפרטים שלו התקשרתי אליו, דיברתי איתו יותר משעתיים. הוא כבר יצא מהבית, לחורשה ליד בית שאן. תוך כדי שיחה ניסיתי להבין את הסיפור שלו ואיפה הוא נמצא. במקביל, עם טלפון אחר, בהודעות אס-אם-אס יצרתי קשר עם שוטרים שניסו לאתר אותו. המשכנו לדבר כל הזמן, הוא סיפר לי סיפור מאוד עצוב, על חברה שלו שנהרגה שבוע לפני כן בתאונת דרכים. הוא אמר לי שהוא רוצה להצטרף אליה. בסופו של דבר הצלחנו לאתר ולעצור אותו לפני שהחליט לשים קץ לחייו".

לפעמים המרדף אחרי המתאבד מביא לפגישות טעונות. כך קרה לבת-אל לפני חודשים, בשיחה עם נער בן 16 מחדרה. "כאשר התקשרתי להורים שלו בחמש בבוקר הם היו נורא אדישים אלי", היא מספרת. "אחרי שאמרתי להם שהילד שלהם כתב במחשב שהוא רוצה להתאבד הם אמרו לי: 'נו? אז מה?' זה לא עניין אותם. בדרך כלל אנחנו מעבירים את האחריות להורים, שמטפלים בבעיה. כאן לא היה עם מי לדבר. התקשרתי אל הילד, הוא כבר ברח מהבית. הצלחתי לתאם איתו פגישה בתחנת רכבת. דיברנו במשך חצי יום בתחנת הרכבת בחדרה. הבנתי ממנו שהבעיה שלו היתה דווקא המשפחה. הוא היה מיואש, אובדני, וההורים שלו התכחשו לזה. דרך השיחה פתחתי לו פתח של תקווה והבאתי אותו לטיפול של מוסדות הרווחה".

נוצר קשר רגשי בשיחות האלה?

"ברגע שיש קשר עין, מפגש, אז נוצר מהר מאוד קשר רגשי עמוק. אבל בדרך כלל הקשר בינינו לבין האדם שמאיים בהתאבדות, הוא שיחה טלפונית. זה הבדל מהותי, כמובן שפחות רגשי. ברמה המקצועית זה יותר מאתגר להגיע לבנאדם רק דרך שיחה, באמצעות דיבור וקול. כשאתה לגמרי עיוור בטלפון זה מקשה לתת למתאבד להרגיש אותך. אבל גם דרך שיחה עולות הרבה אמוציות. תוך שנייה אני נזרקת לסיפורי חיים קשים מאוד, לנערות שנוצלו מינית, לבדידות עמוקה של אנשים, ואני נשאבת לזה. זה דבר שלא קל להתנתק ממנו, אבל בסופו של דבר נשאר טעם של סיפוק. אני לא יכולה לחשוב על סיפוק יותר גדול מהצלת חיים של מישהו".

לישון רגוע

דפוס הפעולה של משטרת ישראל בתגובה על הודעות התאבדות באינטרנט הוא יחיד מסוגו. "אנחנו המשטרה היחידה בעולם שעושה את זה", מתגאה זולטק וממהר להוסיף שהמודל הישראלי לטיפול בהודעות התאבדות ברשת יאומץ בקרוב על ידי משטרות באירופה. "נציגים של משטרת שוודיה, שעברו אצלנו השתלמות בנושא, שלחו לנו לפני חודש מייל על מקרה הצלה ראשון של אובדנות באינטרנט בשוודיה, שהתבצע על פי הפרוטוקול המשטרתי הישראלי. בחודש הבא יגיעו שתי משלחות נוספות, גרמנית וצרפתית, כדי ללמוד את המודל שלנו. לאט לאט מתעוררת התעניינות בסיפור הזה, ואני חושב שבצדק".

יש סיבה לכך שדווקא בישראל התפתח מודל חדשני כזה?

"אני חושב שבישראל יש מחויבות טוטלית להצלת חיי אדם, שקשורה למסורת של קידוש חיי האדם. המחויבות הזאת נאכפת במידה מסוימת גם אם פירוש הדבר שנעשים צעדים שלכאורה נחשבים כהפרת הפרטיות. בארצות הברית, לדעתי, התנהלות כזאת לא היתה עוברת. וחבל. לדעתי אנחנו בהחלט פועלים באיזון סביר, יצרנו מצד אחד מסננת רגישה לזכויות הפרט, ומצד שני אנחנו מצליחים להגיע אל אנשים שלא מצאו עזרה נפשית בשום מקום".

"צריך לזכור שזו לא עבירה פלילית להתאבד", מוסיף עמית על תשובתו של זולטק. "אדם מבוגר יכול להתאבד ואין למשטרה סמכות אכיפה בתחום הזה. אנחנו יכולים להציע לו אוזן קשבת, להפנות אותו לסיוע נפשי ותמיכה, אבל הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. לכן לפעמים יש סוג של 'אנטי' להתערבות שלנו. אנשים יודעים שהאינטרנט צריך להיות אינטימי וחסוי, ומהסיבה הזאת לפעמים המתאבדים טוענים כנגדנו: 'מה אתם, האח הגדול?' אנחנו מנסים להסביר במצבים אלה שאנחנו רק רוצים לעזור".

יש גם כישלונות?

"היה לי מקרה אחד, והוא גם המקרה היחיד שנרשם בהיסטוריה הקצרה של היחידה. לצערי אני טיפלתי במקרה הזה. דיברתי עם אשה בת 30 ממודיעין. היא היתה בדיכאון קליני מתמשך וכתבה שהיא מתכננת להתאבד עד הבוקר. כשהתקשרתי אליה שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר עם מישהו, אבל היא לא כל כך ששה לדבר. אמרתי לה ששלחתי אליה שוטרים שיעזרו לה. כשהם הגיעו לבית שלה הם הציעו לה להתלוות אליהם לאשפוז פסיכיאטרי והיא הסכימה. עם הדיווח הזה הלכתי לישון רגוע. כשקמתי התברר לי שלפני שהיא יצאה מהבית היא נכנסה למקלחת כדי להתלבש ובלעה שם כדורים. כשהשוטרים פתחו את הדלת היא כבר היתה על הרצפה במצב גסיסה. לא הצליחו להחיות אותה. זו היתה מכה בשבילי. חשבתי שהצלחתי להציל אותה ואז השתבש הכל. הרגשתי כמו רופא שהחולה שלו נפטר לו בידיים". *




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים