טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורנג' טיים: הבלוגים הם רק העטיפה

חמישה מהבלוגרים המרכזיים בישראל עברו לאתר החדש של פרטנר, חבל שהם אינם אלא כסות לאתר VOD מופרך ומעצבן למדי

תגובות

זמן קצר אחרי שמקו של קשת עלה לאוויר, הגיע בשבוע שעבר האתר של פרטנר, אורנג' טיים. פרטנר, חברה סלולרית עם שאיפות לחלוש על תחומי תקשורת נוספים, דווקא הפתיעה: יש תוכן באתר, והוא אפילו מעניין.

להפתעה הזאת אחראית קבוצה של בלוגרים ותיקים, בראשותו של גדי שמשון, שנרכשו על ידי החברה, הם והבלוגים שלהם. קצתם, כמו דבורית שרגל ויאיר רוה, העבירו אל הפלטפורמה של פרטנר את הבלוגים הוותיקים והמוכרים שלהם; שרגל את "ולווט אנדרגראונד" העוסק בתחום התקשורת, רוה את "סינמסקופ" המתמקד בקולנוע. אחרים מציעים באתר בלוגים חדשים, בתחומי עיסוקיהם הרגילים: עידו קינן כותב את "ממתקים - כל מה שכיף באינטרנט", ובמקביל ממשיך לכתוב במקום אחר את הבלוג הוותיק והנרגן, שלא לומר נודניק, "חדר 404", אביעד קדרון כותב על טלוויזיה ב"שלג", לצד כותבים נוספים, ובועז כהן מתמקד במוסיקה בבלוג "רעש".

חמישה כותבים מקצועיים, שעוסקים בתחומי תרבות ואינטרנט, זה בוודאי יותר ממה שאפשר לומר על הרבה אתרים אחרים. חבל שהפרטים האישיים של רובם מוצנעים בבלוגים, חוץ מתמונה גדולה מדי, ולפעמים גם מביכה. אבל אם עדיין נשארים לרגע בפן החיובי, אי אפשר להתעלם מההיסטוריה הזעירה שנעשתה כאן: חמישה כותבים מצליחים להתפרנס מבלוגים תוך שמירה על עצמאות מוחלטת, על פי הצהרותיהם. בהחלט לא עניין של מה בכך.

והנה מגיעה הביקורת, כי בתוך כל הטוב הזה צריך גם לומר: החמישה אינם אלא כסות לאתר VOD מופרך ומעצבן למדי. פרטנר מנסה למכור לנו כאן סרטים, סדרות טלוויזיה, משחקים, שירים וצלצולים במחירים לא נמוכים בכלל: 10-15 שקלים להשכרה בת 24 שעות של סרט לא כל כך חדש שכבר שודר אי אלו פעמים בטלוויזיה ("הר ברוקבק", למשל); כ-5-10 שקלים להשכרה של פרק בסדרה, למשך אותו זמן ("חוק וסדר", "האוס", "רוק 30" וכך הלאה); וכ-6 שקלים (!) לשיר בודד. חלק מהשירותים, כמו המשחקים, פתוחים רק ללקוחות החברה; אחרים, כמו הסרטים, פתוחים לכולם.

הבלוגים, שאליהם נוסף גם ערוץ של פורומים, נבנו על הפלטפורמה המוכרת של תפוז, ובכמה בלוגים ואתרים ניהלו הטוקבקיסטים בעניין זה מלחמת עולם. אחד הדיונים המעניינים והאגרסיוויים בנושא התקיים בבלוג המתחדש של יובל דרור, "הגלוב": "יש דבר אחד שלא מוקדם לקבוע", כתב דרור, "פלטפורמת הבלוגים של תפוז שבה בחרה אורנג' היא פלטפורמת הבלוגים המזעזעת ביותר בישראל; היא מעצבנת ברמות שקשה לי להתחיל ולהסביר. אין בה כמעט שום דבר שמוצא חן בעיני, ולמעשה נראה שגם הבלוגרים החדשים, שעברו מפלטפורמות שונות מ'הקפה' ועד ?וורדפרס', מתקשים להתרגל".

        הבלוגרים יאיר רוה (מימין), גדי שמשון (במרכז) ובועז כהן (תצלום: דודו בכר)

הדברים של דרור, ומרבית הטוקבקים שנכתבו בעקבותיהם, שייכים בהחלט לקטגוריית "זר לא יבין". כל מי שאינו נמנה עם קהילת הבלוגים הטכנולוגיים ברשת העברית יתקשה להבין את עוצמת הרגשות של הכותבים והמגיבים לבחירה בפלטפורמה של תפוז. "מבחינתי מדובר בסבל", כתב אחד. אחרים סתם העדיפו לקלל. בסוף גם שמשון הצטרף לדיון, הוסיף קצת גסויות משלו, אבל גם ניסה להסביר, איכשהו: "טרם ראיתי - ואני מסתכל מ-1994 בערך - שום פרויקט אונליין מאסיווי שעלה ללא חריקות ובעיות... אני רק רוצה להזכיר עיקרון בסיסי אחד שנראה לי שאנשים נוטים לשכוח בחדוות הכיסוח: מה שעושה בלוג לטוב הוא התוכן והאישיות של אלו שיוצרים אותו, לא העט שבעזרתו הוא נכתב".

רדיו חלש

רדיו וואלה, שקם לפני כשבע שנים, הפסיק לפעול. אמנם חלפו כבר כמה שבועות מאז שנאלם והתפוגג, אבל לא נראה שמישהו הרגיש בזה בכלל. זמן קצר אחרי שהרדיו נעלם פניתי אל משרד יחסי הציבור של וואלה, אבל אפילו שם לא ידעו בהתחלה שזה קרה. אחרי שבדקו, חזרו עם התגובה הבאה: "בהתאם למדיניות של וואלה גם ערוץ המוסיקה המחודש שלנו שם דגש על סיקור וידיאו ומציג לצד קליפים את תוכניות המקור המוסיקליות שלנו. אנו בוחנים כעת את המשך דרכו של וואלה רדיו ומקווים כי נוכל להשיק בשנה הבאה שירות טוב יותר ומעודכן יותר".

במקום הרדיו המיושן, שניגן שירים מז'אנרים שונים לפי בחירה, קם לו בינתיים עמוד של ביקורות קצרצרות עם שירים להורדה, קליפים והמלצות מצולמות של מיני-מפורסמים. וידיאו זה הרי ה-דבר עכשיו ברשת. לזכות הערוץ החדש ייאמר כי המוסיקה נבחרת בקפידה, ובסך הכל ניכר טעם אנין, גם אם אזוטרי במכוון, בקרב העורכים.

הרדיו של וואלה לא היה אף פעם נטול בעיות, הרבה בעיות. תחום המוסיקה הוא אחד התחומים היצירתיים ביותר ברשת, ובשנים שחלפו מאז שהשיקו בוואלה את הרדיו צצו והתפתחו אתרי מוסיקה נפלאים, ובעיקר מרובי המצאות; אחד מהם, ג'וגלי, אפילו יצא מישראל, (jogli.com). וואלה, למרות הפריחה, נשאר באותו מקום, עם כמה ז'אנרים שאפשר לבחור מתוכם ואותם 100-200 שירים - ודאי היו יותר, אבל זו לפחות היתה ההרגשה, כי השירים הושמעו כמעט בלופ, תלוי בבחירת הז'אנרים. ובכל זאת, המשכתי להאזין לו מפעם לפעם, אולי דווקא משום שהיה פשוט כל כך ובלתי יצירתי, ובעיקר כי היה אפשר להאזין בו גם למוסיקה ישראלית. גוויעתו אילצה אותי לחפש מקורות אחרים לשידור רציף של מוסיקה לטעמי - גם לועזית, אבל שקטה, שלא תפריע לעבוד, וגם שירים ישראליים, אבל לא קרן פלס.

לא הייתי צריכה לפשפש הרבה כדי למצוא: מתברר כי מוסיקה ישראלית מתנגנת זה זמן מה באתר המצוין last.fm. לא במחתרת, שיר פה שיר שם, אלא כאחות חוקית למוסיקה הלועזית, שעדיין שלטת שם, כמובן. מציינים שם של זמר, זמרת או להקה ישראליים, וממשיכים בדרך הרגילה באתר: לחיצה על השם המבוקש תוביל אל תחנה שתנגן מוסיקה באותה הרוח. לצד שירים של ברי סחרוף יושמעו, למשל, שירים אהוד בנאי, "כנסיית השכל" ו"החברים של נטשה", ולצד שלום חנוך ינוגנו שירים של אריק איינשטיין, איך לא, "כוורת", מאיר אריאל וגם ברי סחרוף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות