בשנת 1987 השיקה חברת "סיירה אונליין" את המשחק "Leisure Suit Larry", אחד המוצרים הראשונים שהכניסו סקס למחשב האישי. במרכז המשחק, שבקרב הנוער הישראלי כונה Sex Quest, עמדה דמות קומית של רווק מתוסכל, שהשחקן נדרש להוביל בין ברים ומלונות פאר כדי שישתחל למיטתן של נשים אטרקטיוויות. כשהדבר הצליח, היו הגבר והאשה נעלמים מאחורי מלבן שחור וגדול שעליו היתה המלה "מצונזר".

למרות הגרפיקה הבסיסית, שממילא השאירה הרבה מקום לדמיון, ארגונים למען ערכי המשפחה בארצות הברית השמיעו כבר אז מחאות נגד השפעתו המזיקה של המשחק על נפשותיהם של הילדים. חברת סיירה מצדה דאגה להקשות על ילדים את הכניסה למשחק, באמצעות סדרה קצרה של שאלות שעליהן, לכאורה, רק מבוגרים יכלו לענות. אבל כל ילד ששיחק בו ידע שיש דרך להתגבר על המכשול: כל מה שצריך זה ללחוץ Alt+X ברגע המתאים.

איור: מורן ברק

זו היתה המערכה הראשונה במלחמה האבודה להרחקת ילדים מתכנים מיניים במחשב. באותו זמן, לפני 20 שנה, מעטים חשבו שהמחשב האישי ייהפך לשער העיקרי שדרכו ייחשפו ילדים למין, ומעטים דימיינו את התפקיד המרכזי שהוא ימלא בתהליך ההתבגרות המינית העכשווי.

כיום החשיפה של ילדים ובני נוער לפורנוגרפיה באינטרנט היא מציאות שאי אפשר להתכחש לה, וספק אם אפשר לשנותה. העלייה המאסיווית בחשיפה לפורנוגרפיה הביאה חוקרים בארצות הברית להעניק לצעירים המתבגרים היום את הכינוי "דור ה-XXX".

השאלה היא, אם הפורנוגרפיה באמת מזיקה כל כך כפי שמנסים להציג אותה, ואם המאמצים שנעשים כדי לבלום אותה אינם מזיקים הרבה יותר מהשפעתה של הפורנוגרפיה עצמה.

בשבוע שעבר התקיים בראשון לציון כנס של עמותת אשנ"ב ("אנשים למען שימוש נבון באינטרנט") על ילדים בעולם הווירטואלי. את המושב הראשון של הכנס חתמה הרצאה של דן ברשקו, תלמיד מצטיין בן 15 מחטיבת הביניים זלמן ארן שבראשון לציון. הנער החינני עורר מבוכה קלה בקהל הנכבד כשהכריז שלמיטב ידיעתו, כל החברים שלו גולשים לאתרי פורנו. "הפורנו באינטרנט הוא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות", אמר, "כל הילדים נחשפים לאתרים האלה".

יותר קשיים מיניים

החשיפה של מתבגרים וילדים לפורנוגרפיה באינטרנט מחייבת הורים ומחנכים להתמודד עם שאלות שאינן נוגעות לרשת ישירות, אך נעשו רלוונטיות יותר בהשפעתה: האם חינוך מיני רלוונטי היום, ומי אחראי לו? האם רק ההורים אמורים להדריך את ילדיהם בהפיכתם ליצורים מיניים, או שגם המדינה צריכה להתערב בתהליך? ואולי עדיף לתת לילדים לפתח את מיניותם בעצמם?

"החשיפה העצומה למידע בתחומי מין ומיניות, שהוא הרבה פעמים מסולף ומעוות ומוצג בשפע באמצעי התקשורת ובאינטרנט, רק מחזקת את חשיבותה של התערבות אחראית ומקצועית אשר יכולה לעזור לילדים להתבגר באופן בריא ומאושר יותר", קובע משרד החינוך באתר החביב שלו על חינוך מיני. "בגיל צעיר לומד כל בן שהוא בן וכל בת שהיא בת ומתעוררת בהם סקרנות לגבי חלקי גופם. הם מגלים כי גירוי איבר המין גורם הנאה", נאמר שם. אבל יש להניח שרוב הילדים יגלו את המידע הזה לפני שיגלו את האתר הצנוע.

לדברי מיכל שביב, מדריכה ביחידה למיניות, זוגיות ומשפחה בשירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך, הבעיה העיקרית היא שלמחנכים קשה להתחרות בפורנוגרפיה. "למרבה הצער, פורנוגרפיה באינטרנט היא היום המוסד העיקרי שנותן חינוך מיני לנוער", אמרה בכנס. "זאת תעשייה שיש לה הרבה יותר כסף מכל התקציבים שמשרד החינוך יכול להקצות לחינוך מיני".

כיצד משפיעה החשיפה המאסיווית לפורנוגרפיה על תהליך ההתבגרות? שביב לא הציגה נתונים מובהקים בנושא, אך לדבריה, אפשר להתרשם שמספר המטופלים הצעירים שמגיעים לטיפול מיני בגלל חשיפת יתר לפורנוגרפיה עלה במידה ניכרת. "מטפלות מיניות אומרות שיש עלייה חדה במספר הצעירים בגילאי צבא שמגיעים לטיפול מיני בגלל קושי ביצירת קשר", אמרה. "כשסף הגירוי המיני כל כך גבוה, שום קשר בין-אישי במציאות לא יכול להשתוות אליו".

פיקוח מתמיד

הפתרון העיקרי שעליו ממליצה עמותת אשנ"ב לגלישה של ילדים באתרי פורנו היא להוציא את המחשב האישי מחדרו של הילד ולהעביר אותו לסלון או למקום חשוף אחר בבית. "הורים לא יודעים שכשהדלת של החדר סגורה, אי אפשר לדעת מה הילד שלהם עושה שם", אמר ברוך הינוך, יו"ר העמותה. "הם לא מודעים לזה שצריך להוציא את המחשב למרחב הציבורי".

וכך, אם בעשרות השנים האחרונות הפצירו פסיכולוגים ויועצים בהורים להשאיר מרחב פרטי לילדיהם כדי שיוכלו לעצב את אישיותם באופן עצמאי, כעת ממליצים יועצי בטיחות הגלישה לחשוף את עולמו של הילד לעיניהם הפקוחות של ההורים.

"בכל מקום בעולם פאניקה נגד האינטרנט הובילה לחקיקה שפגעה בזכויות האזרח יותר משהועילה", אמר הבלוגר עו"ד יהונתן קלינגר, שהנחה פאנל על הדמוניזציה של הרשת. קלינגר סבור שהוצאת המחשב מהחדר היא דרך בעייתית לפקח על הרגלי הגלישה של הילדים. "יש לא מעט חברות בעולם שבהן נהוג שאין דלתות בחדרים של הילדים, שהילדים נתונים לפיקוח מתמיד של ההורים", אמר, "השאלה אם זאת החברה שאנחנו רוצים ליצור. לשים את הגלישה של הילד בפיקוח מתמיד של ההורים - זה כמו שלילד שלך לא תהיה דלת לחדר שלו". קלינגר מאמין שהעברת המחשב למרחב הכללי עשויה להתאים כשמדובר בילדים קטנים, אבל לא לנערים בגיל ההתבגרות. בנוסף לכך, לדבריו, "בטוח שזה לא עוזר בשעות שההורים בכלל לא בבית".

מחקרים רבים שנעשו בעבר הצביעו על הקשר בין חשיפה לפורנוגרפיה לבין יצירת דימוי שלילי של נשים. השאלה היא, אם זו אכן הבעיה שמטרידה את הפוליטיקאים וההורים, או שמא הם נחרדים מעצם הרעיון שאינם יכולים לשלוט על החשיפה של ילדיהם לסקס.

"ילדים בגיל 12 - עומד להם", אמר בבוטות מסוימת העיתונאי והבלוגר גדי שמשון (לשעבר עורך וואלה ונענע), מפעיל הבלוג "ערס פואטי". "אם אתם רוצים להתמודד עם זה - דברו אתם. האינטרנט בסך הכל חשף את ערוותם של המוסדות שעוסקים בחינוך מיני". לדברי שמשון, הדיון על הפורנוגרפיה באינטרנט נגוע בצביעות. "כולם מדברים על הסכנה שבפורנוגרפיה, אבל ברור שהאתר השני שאותם אנשים נכנסו אליו הוא אתר פורנו, מיד אחרי גוגל. אחר כך יש כאלה שממשיכים הלאה, ויש כאלה שמסתפקים בזה".

ofrilany@gmail.com